בחודש מאי 2011, לפני תשע שנים בדיוק, החליט בנק ישראל להתערב באופן חריג בשוק המשכנתאות ולהטיל שלל מגבלות על ההלוואות לדיור בישראל. ההגבלה שהיא אולי המשמעותית ביותר לכיס שלנו, היא ההתערבות בתמהיל המשכנתא של הלווים. על פי הכללים שגובשו, לא ניתן לקחת הלוואה במסלול הפריים מעבר לשליש מסך המשכנתא. כך לדוגמה, מי שלווה 900 אלף שקלים לרכישת דירה, יכול לקחת רק 300 אלף שקל במסלול שהוא למעשה הזול ביותר מבין האפשרויות.
ריבית הפריים היא ריבית המשמשת את הבנקים לתמחור הלוואות ופיקדונות, והיא נגזרת מהריבית שקובע בנק ישראל במשק, בתוספת 1.5%. בפיקוח על הבנקים הסבירו אז ש"המטרה העיקרית של ההנחיה היא צמצום הסיכון של נוטלי ההלוואות", שכן אם ריבית הפריים תעלה, הדבר יגרום להגדלה ניכרת בהחזר החודשי. מציאות כזו תגדיל את הסיכון ללווים, שעלולים להיקלע לקשיים בהחזר המשכנתא.
במשבר הכלכלי הגדול ביותר של המאה האחרונה, עומדות למבחן הוראות בנק ישראל. והנה מתברר שדווקא הן עלולות לגרום לאלפי לווים לקרוס
אלא שכמעט עשור אחרי, נראה שההגבלה הזו לא היטיבה עם הציבור וגם לא שמרה על יכולת ההחזר שלו. אלא להפך. המהלך של בנק ישראל גרם לנו לשלם מיליארדי שקלים והרע את מצבנו. הבנקים, כמובן, עשו מזה קופה.
מאז הגבלת בנק ישראל ריבית הפריים רק ירדה (למעט עלייה קלה בתקופה מוגבלת), מרמה של 4.5% לשפל היסטורי כיום של 1.6%. אם לא די בכך, בהסתכלות קדימה קשה יהיה למצוא ולו כלכלן אחד שצופה העלאת ריבית משמעותית באופק.
כמה אנחנו משלמים יותר בגלל "החשש" של בנק ישראל? הנה דוגמה. על פי תחשיב שעשינו, זוג צעיר שנטל במאי 2011 הלוואה של 900 אלף שקל לעשרים שנה בהתאם להגבלות שהושתו אז (רק שליש מההלוואה במסלול הפריים), נדרש להחזיר מדי חודש כ־5,500 שקל. מנגד, אם הזוג היה לוקח שני שליש מההלוואה (66.6%) במסלול הפריים, ההחזר החודשי היה עומד על כ־5,000 שקל בחודש – הפרש של כ־110 אלף שקל בסך הכולל.
האבסורד הזה מתחדד עוד יותר נוכח המשבר הכלכלי שאנו מצויים בו. כי בעקבות ההגבלה ההיא של בנק ישראל, הבנקים ויועצי המשכנתאות נוהגים לכוון את הלווים לאיזשהו תמהיל גנרי המורכב משלושה חלקים שווים. מלבד שליש במסלול הפריים, ההמלצה היא לשליש נוסף במסלול של ריבית קבועה ולא צמודה, ושליש בריבית משתנה כל חמש שנים.
בחודש האחרון, לווים שנטלו משכנתא חדשה או כאלה שמועד השינוי בריבית שלהם הגיע (לאחר שעברו חמש שנים), גילו שדווקא המסלולים הללו התייקרו משמעותית (אם כי ההתייקרות התמתנה בימים האחרונים).
אז מה קורה עכשיו? הגענו למשבר הכלכלי הגדול ביותר של המאה האחרונה, משבר שבו עומדות למבחן גם הוראות בנק ישראל שנועדו "לשמור" על יכולת ההחזר של משקי הבית, והנה מתברר שדווקא ההוראות הללו עלולות לגרום לאלפי לווים לקרוס. רבבות נוטלי משכנתאות יכלו היום לשלם מאות שקלים פחות בהחזר החודשי שלהם, בלי לבקש שום טובה מהבנק. עכשיו חלקם נאלצים לשאת בנטל הכבד אחרי שהיקף משרתם הצטמצם במקרה הטוב, או שהם פוטרו מעבודתם במקרה הרע.
במאמר שפרסם לפני ארבע שנים ד"ר שלמה קרעי, אז מרצה באוניברסיטה ופעיל במאבק נגד עמלות וריביות הבנקים וכיום ח"כ מטעם הליכוד, הוא טען שבמשך חמש שנים בלבד מאז הוטלה המגבלה הזו, היא הייתה שווה לבנקים סכום עתק של שישה מיליארד שקלים שבנק ישראל העניק להם במתנה על חשבון הציבור. השבוע אומר לנו קרעי כי להערכתו הסכום כבר מתקרב ל־15 מיליארד שקל.
על בנק ישראל לצאת מהקיבעון ולאפשר בהקדם את הגדלת רכיב הפריים בהלוואה ל־50% לפחות. זה היה צריך להיעשות כבר מזמן.
