בכל מקום אחר בעולם זה היה גורם לפיצוץ תקשורתי. אבל ברוסיה, חודש בלבד לפני הבחירות לנשיאות – שקט. שקט מחריש אוזניים אפילו. רק פה ושם איזה אתר אינטרנט אמיץ לוחש את מילת הקוד – Wagner.
זה החל בדיווחים ב־VKontakte, הרשת החברתית הרוסית, על הלוויות של בני משפחה ופצועים שמאושפזים בבתי חולים במוסקבה ובסנט־פטרבורג. הטפטוף הפך לשיטפון, ובשבוע שעבר דיווחה סוכנות בלומברג כי ב־7 בפברואר ניטשו קרבות בין כוחות אמריקניים היושבים בדיר א־זור שבצפון סוריה לבין שכירי חרב רוסים הלוחמים בשירות הצבא הסורי. באתרים כמו WarGonzo וערוץ ה'טלגראם' הרוסי המספרים נעים בין 100 הרוגים רוסים ליותר מ־200 הרוגים ומאות פצועים. תיאורים של שדה קטל מטורף.
המתקפה החלה לאחר ששכירי חרב של חברת Wagner הרוסית, שנשכרו כדי להשיב למשטר הסורי את השליטה בשדות הנפט והמכרות הסוריים מידי דאעש, הסתערו על בסיס צבאי ובית זיקוק בדיר א־זור, שבו מחזיקים הכוחות האמריקניים יחד עם לוחמים כורדים בשורות ה־SDF, צבא הכוחות הסוריים הדמוקרטיים. למקום הוזעק סיוע אווירי שכלל מטוסי F15, וכן F22 ו־AC130 ומל"טים, ואלה קצרו ברוסים כמו זבובים.
זהו מספר ההרוגים הגדול ביותר בעימות ישיר בין כוחות אמריקניים לכוחות רוסיים מאז המלחמה הקרה, אבל באורח מפתיע, הקרמלין שותק. דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב, שנדרש לנושא, השיב כי הקרמלין אינו נוהג להגיב לעניינים שאינם קשורים לצבא רוסיה. כאילו 100־200 אזרחים רוסים הרוגים, גם אם שכירי חרב, אינם עניין לקרמלין. אבל תגובת הממסד הביטחוני הרוסי, שמתעלמת מעניין שכירי החרב ומשתמשת בבכיר בלתי מזוהה כדי להטיל את האשמה על האמריקנים, אומרת כמעט הכול: "ההתקפה האמריקנית חושפת כי המטרה האמיתית של הכוחות האמריקניים בסוריה, המוצבים בה באופן בלתי חוקי, אינה המלחמה בדאעש אלא תפיסת נכסים כלכליים השייכים לרפובליקה הערבית של סוריה".
וזה לב העניין, אבל הפוך. זו הסיבה האמיתית ששכירי החרב הרוסים נמצאים שם. השאלה הגדולה היא בשביל מי בעצם הם עובדים. האם טובת הרפובליקה הערבית של סוריה לנגד עיניהם, או שמדובר במשהו אחר.
מלכתחילה מצב כזה לא אמור היה להתרחש כלל. כוחות אמריקניים מיוחדים נוכחים בצפון סוריה כבר תקופה ממושכת, ומאז שנפלה לפני חודשיים בירת הח'ליפות האסלאמית א־ראקה, יש עיבוי שקט אך משמעותי של נוכחות אמריקנית על אדמת סוריה. הרוסים מאוד לא אוהבים את הנוכחות הזאת, ועוד פחות את החיבור של יועצים אמריקנים עם כוחות ה־SDF, אך בלית ברירה הם מכירים בה. יתרה מכך, נקבעו קווים מוסכמים למניעת עימותים ויש תיאום בשטח. מכיוון שכך, התנגשות אלימה – ודאי בסדר גודל כזה – לא אמורה הייתה להתרחש כלל.
זרעי העימות נטמנו כבר בסוף אוקטובר. עם נפילת ראקה נדמה היה שסוריה ניצבת על ספו של עידן חדש. המלחמה הלכה וגוועה, והמשטר הסורי ועמו הנשיא בשאר אסד שרדו בזכות ההתערבות הרוסית. היה ברור שיש עוד קִני התנגדות של דאעש, אך נשיא רוסיה פוטין הגיע למסקנה שהגיע הזמן לקצור את פרי השקעתו. והאובייקט המתבקש היה שדות הנפט העשירים של צפון סוריה.
בפועל, הרוסים לטשו עיניים לשדות הנפט עוד הרבה קודם. מצבה הכלכלי העגום של רוסיה, בתוספת הסנקציות הבינלאומיות, הכריחו את הקרמלין להיות יצירתי במיוחד כדי לממן את ההוצאות האדירות של הצבא הרוסי בסוריה. אבל בקיץ 2017 הקרמלין עלה על הפתרון: חברות רוסיות, שישכרו את שירותיהן של קבלני ביטחון פרטיים, יכבשו מידי דאעש את אזורי שדות הנפט, ויקבלו נתח ברווחי הנפט העתידיים של סוריה.
שכירת קבלני ביטחון פרטיים לצורך שמירה על שדות נפט אינה דבר יוצא דופן. ברחבי העולם יש חברות ענק פרטיות ששומרות על שדות נפט ואפילו על בסיסי צבא, מעיראק ועד אפגניסטן. אולם המודל של הקרמלין ה יה שונה משאר החוזים המקובלים, בכך שהוא כלל גם את כיבוש שדה הנפט. בשורה התחתונה, הפתרון של הקרמלין היה מודל פיאודלי מהסוג שבו מלכים הציעו לאצילים חלוקת רווחים באזורים שיכבשו.
המודל הזה, שאין לו אח ורע במדינות דמוקרטיות בעידן המודרני, נחשף לפני חודשים ארוכים באתר fontanka.ru. על פי האתר, הקרמלין חתם, בתיאום עם המשטר בדמשק, על חוזה עם שתי חברות רוסיות. האחת, חברה עלומה העונה לשם Evro Polis, נוסדה רק בקיץ שעבר. התחקיר של האתר העלה כי החברה היא חלק מרשת שהוקמה בידי יבגני פריגוז'ין, איש עסקים פטרבורגי המקורב לנשיא פוטין וידוע בכינויו "השף של הקרמלין". לצורך כיבוש השדות שכר פריגוז'ין את שירותיה של חברת Wagner. באותו שלב, הרוסים לא העלו כנראה על דעתם את האפשרות שהכוחות הכורדיים בצפון סוריה יחברו לכוחות אופוזיציה נוספים, ובסיוע אמריקני ישתלטו על שדות הנפט.
החברה הרוסית השנייה שנענתה לקריאת הקרמלין ושכרה חיילים לכיבוש שטחים בסוריה מעניינת לא פחות. מדובר ב־Stroytransgaz, חברה להנחת תשתיות גז בבעלות גנאדי טימצ'נקו, אוליגרך רוסי שגם הוא ממקורביו של הנשיא פוטין. טימצ'נקו הוא ממייסדיה של Gunvor, חברה שעל פי דיווח של שגריר ארה"ב המופיע במברקי ויקיליקס מחזיקה בחלק מהונו האישי של ולדימיר פוטין. לפני פרוץ המלחמה בסוריה עסקה החברה בהנחת תשתיות להולכת גז. כתוצאה ממנה הפסיד אז טימצ'נקו כסף רב, ופוטין עשה ניסיון לפצותו באמצעות חיבורו לאחת מחברות הגז הטבעי בקפריסין, מה שעורר כבר אז עניין גם בישראל.
זהו אותו טימצ'נקו, הבעלים של חברת 'נובטק', החברה בתאגיד הבינלאומי שרכש בשבוע שעבר את זכויות הקידוח בשטח הימי הנמצא בסכסוך בין ישראל ללבנון. אם כי במה שקשור לסוריה, טימצ'נקו קיבל מידי פוטין את הזכויות על מכרה הפוספטים 'שרקיה' תמורת כיבושו מחדש מדאעש במבצע סורי־רוסי־איראני משותף. כאשר נשאל דובר הקרמלין פסקוב בקיץ שעבר על המבצע המשותף, הוא השיב: "איננו נוהגים לנטר פעילות של חברות רוסיות מעבר לים".
המשפט הזה נכון גם לגבי מרחץ הדמים בשבוע שעבר שבו נהרגו כאמור כ־200 רוסים. זו כנראה הדרך היחידה שבה ימשיכו לדלוק האורות בארמון בדמשק, ושבאמצעותה יוכל פוטין להחזיר לעצמו ולמקורביו את ההשקעה בסוריה. האם בחודש שנותר עד הבחירות יכולה הפרשה הזו לשנות משהו? ספק גדול.
