הכירו את ד', עובד בנמל חיפה. התפקיד שלו הוא "סדרן רב תכליתי". מה זה אומר בדיוק? אינני יודע, אבל זה כנראה תפקיד חשוב מאוד. איך את זה אני כן יודע? כי ד' מקבל מדי חודש משכורת של כ־72 אלף שקל. אם מחשבים את עלות השכר, זה כבר מגיע לכמעט 100 אלף שקל בחודש.
גם לש', העובד בחברת החשמל, יש תפקיד מפתח: "נהג אוטובוס". מתברר שאיסוף נוסעים מנקודה אחת לאחרת מצדיק שכר של כ־64 אלף שקל בחודש, או עלות שכר של כ־90 אלף שקל בחודש. אל תזלזלו גם בא', "תורן עוזר דלקים", שמצדיק משכורת של כ־55 אלף שקל בחודש, או בנ' שתפקידו הוא "מנהל מחלקת ניקיון משרד" ברשות שדות התעופה, ומשתכר כ־52 אלף שקל בחודש.
אני מודה. את האות הראשונה בשמות העובדים המצאתי. אבל זה הדבר היחיד שהוא פרי דמיוני. כל השאר אמיתי לחלוטין, והוא מופיע בדו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר. העובדים הללו הם לא היחידים, יש עוד עובדים רבים בתפקידים דומים עם משכורות זהות, שיגרמו לכם לתהות מה בדיוק הקריטריונים לקביעת שכר ומאיפה מגיע הכסף הזה בכלל.
מה שלא יקוצץ מהשומנים העודפים שמהם נהנים פונקציונרים בארגונים חזקים שצברו כוח רב, יקוצץ בשירותים לאזרח, בחינוך וברווחה ובהעלאת מיסים
לשם השוואה, שכרו של חבר כנסת בישראל עומד על כ־45 אלף שקל בחודש, שכר השרים ויו"ר האופוזיציה הוא כ־50 אלף שקל בחודש, ראש הממשלה משתכר כ־56 אלף שקל בחודש, ונשיא המדינה מקבל 64 אלף שקל בחודש (משכורת של נהג בחברת החשמל).
בשלל החברות הממשלתיות, התאגידים הציבוריים, קופות החולים, האוניברסיטאות ועוד קיימים רבבות עובדים המשתכרים עשרות אלפי שקלים בחודש מקופת המדינה. לצד אלו שיש היגיון רב במשכורת המכובדת שלהם, רבים אחרים מקבלים משכורות עתק על חשבון הציבור בלי שום הצדקה. אלה לא חברות פרטיות; זה כסף ציבורי, שמגיע בצורה ישירה או עקיפה מקופת המדינה ומכיסם של האזרחים.
הנושא הזה צף מדי שנה בעת פרסום דו"ח הממונה על השכר והכותרות שהוא מייצר, וזמן קצר אחר כך חוזר לתרדמת, עד הפרסום בשנה הבאה.
המצב הכלכלי של מדינת ישראל ואזרחיה לא מאפשר לנו להמשיך בתרדמת הזו. מה שלא יקוצץ מהשומנים העודפים שמהם נהנים פונקציונרים בארגונים חזקים שצברו כוח רב, יקוצץ בשירותים לאזרח, בחינוך וברווחה ובהעלאת מיסים. הרי את הגירעון שנוצר כעת יצטרכו לסתום בהקדם.
לאחרונה עלו כמה יוזמות של חברי כנסת לקיצוץ במשכורתם, ברמה כזו או אחרת, בעקבות המצב. עדיין לא מדובר במהלכים מעוררי השראה שנקטו נבחרים אחרים בעולם, אך הכיוון הוא מבורך.
דוגמה אישית של נבחרי הציבור עשויה להניע מהלך לקיצוץ בשכר המקומם במגזר הציבורי.
