במשך שנים אלקס ריף לא רצתה לשמוע את הסיפור של סבה. "אבא שלי ניסה לספר לי את הסיפור של סבא שלי, אבל זה לא הסתדר לי עם הנראטיב הישראלי, כי בסיפור שלו לא הייתה שואה ולא היה אושוויץ, אלא מלחמה", היא מסבירה, "לא הבנתי איך זה רלוונטי אליי. רק בשנים האחרונות התחלתי לשאול ולהתעניין".
כשהתעמקה בפרטים היא גילתה שסבה, יעקוב ריף, היה גיבור מלחמה מעורר השראה. הוא לחם כקצין בפלוגת ארטילריה נגד טנקים, נפצע ברגלו בפברואר 1943 וחזר לחזית אחרי שהתאושש. אחר כך עסק במיקוש ובנטרול מוקשים בחזית האוקראינית הרביעית. באוקטובר 1944 נפצע שוב, הפעם פציעה קשה מרסיס של מוקש בראשו, ונאלץ לעבור ניתוח לשחזור הגולגולת. על תפקודו בלחימה קיבל שני עיטורי הכוכב האדום. כשחזר הביתה מהמלחמה גילה שכל משפחתו נרצחה. גם הגבורה במלחמה לא העניקה לו כרטיס כניסה לחברה הסובייטית. "ב־1953 הוא סולק מהמפלגה הקומוניסטית אחרי שהלשינו על סבתא שלי שהיא נמצאת בקשר עם 'האויב הציוני' – מתכתבת עם אחיה הצעיר שחי בישראל", מספרת נכדתו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בחוף נורמנדי ציינו מנהיגי בעלות הברית 75 שנה לפלישה שהכריעה את היטלר
– מיתוס שלטון החוק: בעקבות מערכת המשפט בגרמניה הנאצית
– טקס הדלקת המשואות המצומצם לימד אותנו שאפשר אחרת
ריף (34) היא מייסדת "הבריגדה התרבותית", קבוצה של צעירים השואפת להפוך את הסיפור ואת התרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק משמעותי מהתרבות הישראלית. כבר חמש שנים שהם מנסים לקדם בתודעה הישראלית את יום הניצחון על גרמניה הנאצית, המצוין ב־9 במאי (במערב אירופה ובארצות הברית קבעו את החגיגות ליום קודם לכן). השנה "הבריגדה" תשתף פעולה לראשונה עם גופים שונים בטקס וירטואלי לרגל יום הניצחון, בהם מועדון הגולה בניהולו של יונתן דובוב, העמותות "מדור לדור" ו"דרך כפר", ומיזם "הלו"ז העברי", המבקש לציין בלוח השנה מועדים של תרבויות ועדות שונות בישראל המתקשרים להיסטוריה היהודית.
"זו הפעם הראשונה שבה גופים שלא פונים רק לדוברי רוסית מבינים את החשיבות של הדבר הזה ופועלים יחד כדי להנכיח אותו", אומרת ריף. "מאחר שהשנה אי אפשר לצעוד ברחובות ולציין את זה עם הווטרנים שלחמו במלחמת העולם השנייה, רצינו לעשות משהו שכן מאפשר להעביר את היום הזה לדור הצעיר".
הטקס ישודר במוצאי השבת הקרובה (ב־21:00) בדף הפייסבוק של הגולה ובזום. כחלק מהחיבור לדור הצעיר, הוא יתקיים בהשתתפות בני עקיבא ותנועת הנוער העובד והלומד. "כל יהודי שהגיע מהגלות בא עם מטען תרבותי ורוחני", אומר מזכ"ל בני עקיבא בישראל, יאיר שחל. "בקליטה של העולים ממדינות חבר העמים לא מספיק פעלנו בנושא הזה, לא גרמנו להם להרגיש בבית. יש כאן סיפור ענק של גבורה יהודית, שאנחנו בחברה הישראלית מפספסים. יש פה אנשים שניצחו את הצורר הנאצי, ואנחנו צריכים להכיר להם תודה ולהכניס את הסיפור הזה לפנתיאון של הסיפור הציוני". חניכי התנועה ישתתפו באירוע במוצאי שבת, ובמקביל נרקמה יוזמה של משלוח פרחים לווטרנים ברחבי הארץ.
הטקס הווירטואלי מסמן השנה גם שיתוף פעולה בין חילונים לדתיים. הרב עמיחי גורדין מישיבת הר עציון יהיה בין הנואמים. "כשהווטרנים הגיעו לארץ התייחסו אליהם כבדיחה, כשהם היו מסתובבים ב־9 במאי עם העיטורים שלהם, אבל האנשים האלה הם גיבורים", הוא אומר, "הם נלחמו חמש שנים במציאות לא נורמלית. הם גיבורים לא פחות מכל הסיפורים על מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור, הם היו במציאות שבה ערך חיי אדם לא היה שווה כלום, שאם היית נופל בשבי החיים שלך לא היו שווים כלום, ואם היית נסוג אז גם כן היו יורים בך. זה שהם נשארו בחיים זה נס, וכל אחד מהם ראוי להערכה, אבל הם לא קיבלו את ההערכה הזאת. אנחנו צחקנו עליהם מאחורי הגב שלהם. יש חוב כבד שאנחנו כחברה הישראלית צריכים לשלם כלפי אותם וטרנים. לא כיבדנו אותם".
כ־1.5 מיליון יהודים לחמו במסגרת צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, מרביתם כחלק מצבא ארצות־הברית או מהצבא האדום. כחצי מיליון חיילים יהודים לחמו במסגרת הצבא האדום, ומתוכם כ־200 אלף נהרגו. "יום הניצחון לא מוכר בארץ מסיבות היסטוריות. במשך שנים ברית המועצות וישראל היו אויבות", אומרת אלקס ריף, "גם ברוסיה לצערי משתמשים ביום הזה כיום למטרות פוליטיות. אבל במהות שלו, היום הזה הוא חגיגה פרטית של האנשים שבזכותם אנחנו כאן היום".
אני מניח שאתם מקווים שבשנה הבאה כבר יתאפשר למלא אולם.
"בשנה הבאה אני מקווה שווטרן ידליק משואה ביום העצמאות. זה מה שאני מקווה".
