במהלך טיול בחיק הטבע במדינת ניו־יורק בחודש דצמבר, החליט יניב כהן, מנכ"ל מכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית, להתנתק מהטלפון כדי להקדיש את מלוא תשומת הלב לאשתו ולילדיו. כאשר חזר אליו לאחר כמה שעות המתינו לו על הצג עשרות שיחות שלא נענו, ומסרונים מכל רחבי העולם עם המילים "מזל טוב". האיחולים לא הגיעו בשל אירוע אישי, אלא בעקבות הצלחתו של קמפיין מורכב שניהל במשך כמה שנים: הפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג, אישר הצעה לאסור כל פעילות של חיזבאללה בגבולות המדינה.
"קיבלתי הודעות מאנשי ממשל ומחברי פרלמנט מכל העולם שעובדים איתנו זה זמן כדי לקדם את הנושא", מתאר כהן. "מישהי כתבה לי 'תודה בשם העם היהודי על מה שעשיתם למען מדינת ישראל'. מדהים לקבל ברכות כאלה אחרי כל הסטירות והדלתות הנעולות שהיו בדרך".
אבל זו הייתה רק ההתחלה. ביום חמישי שעבר פרסם גם משרד הפנים הגרמני צו פדרלי, הקובע באותה רוח ובאופן מעשי כי ארגון חיזבאללה מוגדר לא חוקי במדינה ואינו רשאי לפעול בה. זמן קצר לאחר מכן פשטו רשויות אכיפת החוק בגרמניה על משרדי הארגון במדינה ועל גופי צדקה ומסגדים הקשורים אליו, והחרימו כספים וציוד. כך, החלטת הפרלמנט מדצמבר קיבלה שיניים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דוקטרינת טראמפ: ההיגיון במדיניות החוץ של ארה"ב
– משבר כלכלי בלבנון: חשש מהשתלטות חיזבאללה על המדינה
– במי יתמוך איימן עודה כשחיזבאללה יתקפו?
"אפשר להילחם בחיזבאללה צבאית או באמצעות גורמי הביון הישראליים, אבל אפשר גם בצורה מדינית", מסביר כהן. "אם הצלחנו לפגוע בצינור המימון שלהם, הם חלשים יותר ויש להם פחות יכולות לשגר טילים. אנחנו צריכים לגרום לו להיות ארגון בשרידות, לא בהתרחבות".
מכון אבא אבן, הפועל במרכז הבינתחומי הרצליה, משתייך לסוגה המצויה יותר בארה"ב – מכוני מחקר המבקשים להיות שותפים בעיצוב המציאות. יו"ר המכון הוא השגריר לשעבר באו"ם ובבריטניה, רון פרושאור. "אנחנו מכון מחקר פרו־אקטיבי שיושב בתוך האקדמיה הישראלית", מגדיר כהן. "זה מודל של מכון עשייה, לצד המחקר והמדיניות. התפקיד שלנו הוא לא רק לייצר חשיבה בתחום הדיפלומטיה, אלא גם לשנות תהליכי קבלת החלטות ולהיאבק באופנות אנטי־ישראליות בעולם. כשיש ידע וכלים, אפשר לפעול לשינוי".
"אמרנו לגרמנים: אנחנו לא מדברים איתכם על מלחמת לבנון ועל הטילים, אלא על גיוסי הכספים מסמים ועל הקמת ארגוני צדקה מזויפים שהופכים למימון אירופי לחיזבאללה"
את העיסוק בחיזבאללה החלו במכון בשנת 2018, במסגרת מה שמכנים שם לוט"ר (לוחמת טרור) מדיני. כבר בשנת 2013 הסכימו מדינות האיחוד האירופי להגדיר את הזרוע הצבאית (ולא המדינית) של חיזבאללה כארגון טרור והוסיפו אותו לרשימה השחורה, אך הדבר לא קיבל ביטוי בשטח. "ישראל והמדינות האחרות שנלחמו כדי שחיזבאללה יוכר כארגון טרור הלכו לישון מאותו רגע, והפסיקו לטפל בנושא", אומר כהן. "אנחנו באנו ואמרנו: חבר'ה, זה לא נכון, ההכרזה מלאכותית. בינתיים המציאות השתנתה. מלחמת האזרחים בסוריה ושינוים דמוגרפיים באירופה סייעו לנו לשכנע שוב בבעייתיות של חיזבאללה. כשהתחלנו לעסוק בנושא, אף אחד לא דיבר עליו. ניסינו לדבר עם משרדי החוץ והמשפטים, והם אמרו לנו ש'המבנה הפוליטי הבינלאומי לא יאפשר שינוי' בעניין הזה. אמרנו שאנחנו לא מסכימים, זה בוודאי אפשרי".
בעקבות משפחות הפשע
בשנתיים וחצי האחרונות הניעו במכון תהליך של איסוף והבאת מידע רלוונטי בעניין חיזבאללה למדינות אירופה, בייחוד גרמניה. האסטרטגיה, אומר כהן, הייתה "להזיז את הדיון מבעיה שהיא בינלאומית לבעיה מקומית של מדינות אירופה. באנו לקובעי מדיניות בגרמניה ואמרנו להם: 'אנחנו לא מדברים איתכם על מלחמת לבנון ועל הטילים ששוגרו לישראל, אלא על גיוסי הכספים מסמים ועל הקמת ארגוני צדקה מזויפים על אדמת גרמניה, שהופכים למימון אירופי לחיזבאללה".
במכון הפיקו סרט בגרמנית בשם "חיזבאללה, איום בינלאומי". אחד הדוברים בו, בגרמנית צחה, הוא פרושאור. הסרט מתאר גם את האיום של חיזבאללה על ישראל, אך מתמקד בפעילות הארגון בגרמניה. באתר יוטיוב לבדו זכה הסרט ליותר ממיליון צפיות. "המטרה שלנו הייתה להבהיר לקהל הגרמני ולמנהיגיו שהבעיה עם חיזבאללה קשורה לא רק למדיניות חוץ אלא גם לענייני הפנים שלהם".
זווית מסוימת שבמכון עלו עליה הפכה למהלך שובר שוויון בסיפור. בתקשורת ובשיח הציבורי בגרמניה מרבים לעסוק בפעילותן של 13 משפחות פשע מוכרות במדינה. כהן: "המשפחות האלה הן ממוצא לבנוני, ושלוש מהן תומכות בחיזבאללה באופן ישיר. החלטנו פשוט לספר את הסיפור שלהן. יצרנו גם קשר עם עיתונאים, ובחלק מהמקרים הם פנו אלינו לאחר שהבינו שיש לנו מידע רלוונטי. סייענו בקמפיינים גם במדינות אחרות שהכריזו על חיזבאללה כארגון טרור, אבל המיקוד שלנו היה גרמניה ושם היינו מעורבים מההתחלה ועד הסוף".
אני מניח שיש גופים נוספים שיטענו כי הם שהובילו את המהלך.
"אני שמח על כל מי שלוקח קרדיט על ההצלחה הזאת, אבל העובדות הן שאנחנו על המגרש מתחילת 2018 ועובדים עם כולם. זו זירה רוויה, גם בגלל הפעילות שלנו וגם כי אנשים הבינו שיש כאן הזדמנות. בצניעות אגיד שניהלנו דיאלוג כמעט עם כל הגורמים בשטח. אין לנו אגו, ואנחנו שמים את הנושא ואת המהות על השולחן". כהן מציג לי כתבות שפורסמו בתקשורת הגרמנית, ושבכל אחת מהן מצוטט פרושאור.
הפעילות שלכם היא לא אצבע בעין של משרד החוץ?
"במידה מסוימת משרד החוץ לא היה יכול לעשות מה שאנחנו עשינו גם אם הוא היה רוצה, מכיוון שאנחנו גוף אקדמי־מחקרי והם מייצגים מדינה. יש הבדל בין מכון אקדמי שמפיק סרט על נושא רגיש, ובין מדינה שעושה זאת. דווקא בגלל המקום שלנו באקדמיה, אנחנו יכולים לבוא עם מידע מחקרי ולחנך קהלים בעולם. אנחנו פונים בצורה ישירה למקבלי החלטות, לעיתונאים, לנציגי משרדים ממשלתיים, לסוכנויות בינלאומיות, וגם לציבור באמצעות תקשורת ההמונים. אנחנו לא באים כמדינת ישראל, אלא כמכון מחקר ועשייה".
במכון ממשיכים לעסוק בחיזבאללה, ושואפים לגרום לאיחוד האירופי להחמיר את ההתייחסות כלפיו. "לבנון ביקשה סיוע להיחלץ מהמשבר הכלכלי. אנחנו לוחצים שזה יהיה מותנה בהשלכות פוליטיות כדי שהכסף לא יגיע לחיזבאללה, ויש לכך תקדימים בעולם", מגלה כהן.
קמפיינים נוספים שהמכון השתתף בהם עוסקים בכוח האו"ם הזמני בלבנון (יוניפי"ל), ובסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים (אונר"א). פעילות אנשיו הביאה בין היתר לכך שמפקד יוניפי"ל לא ימשיך בתפקידו, מפני שבעיניהם הוא לא מילא את ייעוד הארגון. הם היו בין הגופים שהביאו להקפאת התקציב האמריקני לאונר"א, בעקבות חשיפת שחיתות. "העניין הזה גרם לרפורמות באונר"א. לא סיימנו איתם, ואנחנו כל הזמן לוחצים עליהם מכיוונים שונים. גם כאן, אנחנו לא היחידים במגרש", אומר כהן. המכון עובד בשיתוף פעולה עם גוף נוסף בבינתחומי: המכון למדיניות נגד טרור, בהנהלת פרופ' בועז גנור.
עודף נציגויות
כהן, 38, עורך דין בהכשרתו, מתגורר עם רעייתו ושני ילדיהם ברמת־גן. בתקופה שלפני הצטרפותו למכון אבא אבן התגורר במנהטן, ועמד בראש מערך הפיתוח העסקי של הליגה לידידות אמריקה־ישראל. קודם לכן שימש עורך דין בכיר למשפט מסחרי בינלאומי במשרד נשיץ־ברנדס־אמיר ושות'. הוא בוגר בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד, בעל תואר שני במנהל עסקים בינלאומי ותארים ראשונים במשפטים ובממשל. משרת במילואים בדרגת רס"ן, ובעבר שירת כמה שנים בתפקיד פיקודי מבצעי במערכת הביטחון.
אחד מנושאי העיסוק המרכזיים של מכון אבא אבן הפך בשבוע שעבר לאקטואלי במיוחד, עם פרסום דו"ח מבקר המדינה המתריע על מצבו הבעייתי של משרד החוץ. על פי הדו"ח, משרד החוץ פועל "ללא ראייה אסטרטגית, ללא ניהול מרכזי מתכלל, ובלי שקיימת תמונת מצב מלאה על מלוא פעילות ישראל בעולם". לא פחות מ־35 משרדים וארגונים ממשלתיים עובדים מול 161 מדינות, ומטבע הדברים ישנה חפיפה וכפילות רבה ביניהם. במציאות כזו, טוענים מחברי הדו"ח, על משרד החוץ לפעול כגוף מתַכלל, העוסק בתיאום הפעילות הרבה. נחוצה אפוא "רפורמה כוללת במערך החוץ", הם מבהירים.
חלק נוסף בדו"ח המבקר עוסק בכך שסמכויות מסורתיות של משרד החוץ הועברו למשרדי ממשלה אחרים, כגון משרד התפוצות והמשרד לעניינים אסטרטגיים. "דו"ח המבקר נשמע ממש כמו המחקר וניירות העמדה שכתבנו על משרד החוץ", אומר כהן. "כמה מהמשרדים קמו מצורך פוליטי, בלי חשיבה מקצועית. יש היום משרדים ממשלתיים שעושים את העבודה שמשרד החוץ היה צריך לעשות, הדבר הזה לא תקין ולא מקצועי. יש פה פיצול וכפילות שגורמים לחוסר קוהרנטיות בעבודת החוץ של מדינת ישראל. יש פה משבר, ואנחנו רוצים להציע חלופות למשבר הזה. היינו רוצים שמשרד החוץ יקבל בחזרה את סמכויותיו, אך במקביל שיעבור רפורמה כדי שיוכל לעבוד בצורה טובה יותר".
במסגרת פרויקט 'דיפלומטיה 2030' משרטטים אנשי המכון קווים לרפורמה החיונית שיש לקיים לדבריהם בתחום שירות החוץ. כהן ופרושאור מדגישים כי לא מדובר בעניין ישראלי ייחודי. לדבריהם, רוב משרדי החוץ בעולם נטועים בתפיסות מן העבר שאינן מתאימות לצרכים הגלובליים של המאה ה־21. "הכלכלה, התקשורת ולמעשה כל התחומים בעולם השתנו במאה השנים האחרונות, רק הדיפלומטיה נשארה כמו שהייתה", טוען כהן. "לתוך הוואקום הזה נכנסים גופים ומשרדים ממשלתיים אחרים. יש צורך לגבש את הדיפלומטיה החדשה, ולאחר שבחנו מודלים רבים של משרדי חוץ בעולם, אנחנו מציעים רפורמה שתאפשר למשרד החוץ להתמודד עם המציאות הנוכחית ועם העתיד הקרוב. דיפלומטיה במאה ה־21 צריכה להיות מתכללת, כזו שמפקחת ומלווה את הפעילות הדיפלומטית של שאר המשרדים והגופים. הרי כמעט לכל משרד ממשלתי יש פעילות דיפלומטית כלשהי. משרד החוץ צריך להפסיק להילחם בניסיונות של המשרדים ליצור פעילות בינלאומית, ודווקא לאפשר זאת ולסייע להם".
כהן מבקש שלא לנקוב בשמות, אך לדבריו מכון אבא אבן פועל בשנים האחרונות מול כמה משרדי חוץ באירופה ובאסיה, ומסייע להם להפוך את פעילותם לחכמה ויעילה יותר. יו"ר המכון רון פרושאור, ששימש כאמור שגריר באו"ם ובבריטניה ומנכ"ל משרד החוץ, מצויד בהיכרות מעמיקה עם עולם הדיפלומטיה על צדדיו השונים. "רון הוא יציר כפיו של שירות החוץ, ושירת בכל התפקידים המשמעותיים האפשריים", אומר כהן. "כשהוא סיים את הקריירה הדיפלומטית הוא הבין שבזירה הזאת אפשר לעשות הרבה דברים מבחוץ ולא רק מבפנים. יש דברים שלמערכת קשה לעשות כי היא פורמלית, מסורבלת או כי אסור לה. אנחנו באים מעולם האקדמי, עם מימון פרטי ועם תוכנית עבודה, ויש לנו פריווילגיה לבחור מה לקדם".
משבר הקורונה, שהשבית את התעופה העולמית, מחדד עוד יותר את השינוי שתחום החוץ זקוק לו, והוא אף צפוי לזרז את בואו. "יש כמה שינויים עכשיו שהיו צריכים לקרות מזמן", סבור כהן. "לא תמיד חייבים שגרירויות בשטח כדי לתת שירותים קונסולריים. למה אי־אפשר להשתמש בטכנולוגיה של זיהוי פנים? אם בבנק יכולים לעשות פעולות מרחוק, אז למה לא להנפיק כך דרכון? הקמה והחזקה של נציגויות ברחבי העולם הן עניין יקר ומסובך מאוד. לשם ההבנה: כרבע מתקציב שירות החוץ הישראלי מוקדש לאבטחה של עבודת הדיפלומטיה. ואולי בכלל אפשר להסתדר עם פחות מ־103 נציגויות, וחלק יהיו שגרירים נודדים?"
לצד זאת, כהן מבקש גם לשבח את משרד החוץ, ש"זיהה הזדמנות להיות חיוניים בצורה יוצא דופן בתקופה זו. היה להם חלק משמעותי בהבאה לארץ של אזרחים ישראלים ושל ציוד רפואי, וביצירת שיתופי פעולה". תחום נוסף שזוכה לשבחים הוא הדיגיטל. "פעילות משרד החוץ ברשתות החברתיות והעברת המסרים היא לדעתי מהטובות בעולם. את אותו הדבר היה צריך לעשות גם בשירותים שהם מציעים".
שגריר בעמק הסיליקון
לעומת זאת, זירה חשובה שמשרד החוץ חלש בה לדעת כהן היא הבנת התחום הכלכלי. "למשרדי חוץ רבים אין כלים דיפלומטיים־כלכליים. לצערי משרד החוץ שלנו לא מכיר את המגזר הכלכלי הישראלי בצורה מספקת ולא יודע איך לחבר אותו לעולם, ומי שכן מכיר הוא מִנהל סחר חוץ שנמצא תחת משרד הכלכלה. דיפלומטיה כלכלית היא אחת משלוש הזרועות שבמאה ה־21 שירות חוץ חייב שיהיו לו: מדינית, כלכלית וציבורית. מדינת ישראל תוכל לצאת מהמשבר הנוכחי רק בעזרת הפעלה מושכלת של דיפלומטיה כלכלית".
כדי להמחיש את הנושא, כהן מספר על משרדי חוץ שלדעתו מבינים טוב יותר את תפקידם הכלכלי. "לדנמרק יש שגריר מיוחד לעמק הסיליקון, וזו דוגמה מצוינת של שינוי תפיסה. היפנים מנהלים אסטרטגיה כלכלית טובה במשרד החוץ שלהם. בבריטניה הקימו מעבדות הייטק בשבע מדינות ברחבי העולם, ובאמצעותן הם מחברים בין סטארטאפים מקומיים לסטארטאפים בריטיים. גם לאוסטרליה יש מרכזי חדשנות ברחבי העולם. אספנו דוגמאות כאלה מכל העולם ותרגמנו אותן לא רק לעברית אלא גם לישראלית, שהרי לא כל מדינה דומה לאחותה. אגב, משרד הכלכלה הישראלי חשב לשגר לארה"ב שליח מיוחד שיעסוק בנושאי אנרגיה ויישב ביוסטון, טקסס.
"בדיפלומטיה הישראלית יש אנשים מדהימים, שפועלים מתוך שליחות כבר שנים רבות", אומר כהן לסיום. "צריך לתת להם חיבוק גדול. לצערי המדינה מזניחה את הנושא הזה, ואנחנו חושבים שתפקידנו להפנות אליו זרקור".
