בעוד שישראל פוצחת באסטרטגיית יציאה, הפלסטינים נכנסים לחודש שלישי של הגבלות קורונה. חרף התחלואה הנמוכה הכריז בתחילת השבוע החולף יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן על המשך תקנות החירום, כנראה משום שמשבר הנגיף משרת אותו להפליא: המגפה שינתה את היחס השלילי של הפלסטינים כלפי ההנהגה, שנבע מהמצב הכלכלי הגרוע, שחיתות הממשל והיעדר אופק מדיני או כלכלי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–לשדל נשים להתערטל בציבור במסווה של אידיאולוגיה פמיניסטית
–מה היה קורה אילו נשארנו בלבנון עד היום
–האותיות הקטנות בפסק הדין של בג"ץ
אבו־מאזן בן ה־84 נדחק אמנם מיד עם פרוץ הקורונה לבידוד בביתו, אך את המנדט על הטיפול במגפה הוא העביר לראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה, שמונה לתפקידו רק בשנה שעברה. עד כה מוכתרת פעילותו של אשתייה כהצלחה, מה שהפך אותו מדמות אלמונית למדי למובילו של מאבק לאומי ראשון במעלה.
ד"ר אשתייה בן ה־62, יליד שכם, השלים לימודי כלכלה באוניברסיטת ביר־זית שברמאללה ושימש שם מרצה. את הדוקטורט שלו בפיתוח כלכלי עשה באוניברסיטת ססקס בבריטניה, ולאחר מכן שימש דיקן בביר־זית ונשיא האוניברסיטה האמריקנית בג'נין. במקביל לקריירה האקדמית עסק בענייני ציבור. הוא היה שותף לשיחות בין ישראל לפלסטינים בוועידת מדריד ב־1991, ובמהלך גיבוש הסכמי אוסלו עמד בראש המשלחת הכלכלית הפלסטינית. ב־2014 הצטרף לשיחות מול ציפי לבני, ועזב לפני התפוצצותן. אשתייה ייסד את המועצה הכלכלית הפלסטינית לפיתוח ולשיקום, וב־1996 מונה על ידי יאסר ערפאת כמנהלה הכללי. הוא הקים גם את "המכון הלאומי למִנהל".
הכלכלן אשתייה ניהל קרנות של מיליארדי דולרים ואלפי עובדים, ויצר קשרים ענפים עם מדינות שונות, בעיקר סביב חזון אזורי בנושאי סחר, מימון תשתיות, מים, מדע וטכנולוגיה. הוא הקים את ועדת התיירות הפלסטינית ואת המרכז הפלסטיני ללימודים אזוריים, ובאופן טבעי נקרא להשתתף בפורומים בינלאומיים שנועדו "לקדם את השלום והיציבות במזרח התיכון" באמצעות פיתוח כלכלי. אשתייה חבר גם בקרן החדשנות העולמית, ובשלהי שנות התשעים שימש שר הדיור, הרווחה והעבודה ברשות.
מאז מארס 2019, אז מונה על ידי אבו־מאזן לראש הממשלה, הוביל אשתייה קו ניצי כלפי ישראל. בהתאם לנתק ששורר בין הרשות לממשל טראמפ ולנתניהו, קידם ראש הממשלה הפלסטיני מדיניות קיצונית שמטרתה להתנתק מישראל כלכלית ואף ביטחונית. הוא הכריז חרם על מוצרים ישראליים, ואף הפעיל את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים כדי לאכוף אותו. לצד זאת קידם מהלכים להפסקת התיאום הביטחוני מול ישראל. את חיילי צה"ל האשים שהם "יורקים על מכוניות פלסטיניות", את המתנחלים שהם "מלאים בקורונה", ואת הפועלים הפלסטינים העובדים בישראל בהפצת הנגיף בקרב בני עמם.
קופצים על העגלה
בכירים ברשות מנסים להצטרף להצלחה ולעלות גם הם על עגלת המלחמה בקורונה. כך למשל, השר לעניינים אזרחיים חוסיין א־שייח' חרג מסמכויותיו ועמד בקשר עם ראשי מנגנוני הביטחון, האחראים לאכיפת תקנות הקורונה במרחבים השונים. גם מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, סאיב עריקאת, שועל פוליטי ותיק, לא טומן את ידו בצלחת ומנצל את קשריו הבינלאומיים לגיוס תרומות לפלסטינים לשם המלחמה בקורונה. ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פארג', שהתרגל לאור המצלמות המחמם, מנסה אף הוא לבלוט. כאשר משרד הבריאות הפלסטיני הודיע על מחסור בערכות בדיקה, פארג' הפעיל קשרים והנחית במשרדים ברמאללה אלפי ערכות.
אלא שההופעות היומיומיות של אשתייה ושל הדרג המקצועי – שרת הבריאות הפלסטינית מאי כילה, ודובר הממשלה איברהים מלחם – מאפילות על מאמציהם של הפוליטיקאים הוותיקים. בעוד שהכוכבים החדשים מפציעים על המרקע מדי יום, בכירי רשות מוכרים כמו ג'יבריל רג'וב נעלמים מעין הציבוריות.
"זה ברור שאשתייה צבר פופולריות ציבורית נוכח הקורונה", אומר ראש המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות, ד"ר חליל שקאקי. "אני בטוח שבסקר הבא, בניגוד לקודם, שמו יעלה כאחד המועמדים להחליף את אבו־מאזן לצד מרואן ברגותי, סאיב עריקאת מפת"ח ואסמעיל הנייה מחמאס". סקר של גוף מתחרה, 'מרכז הסקר הפלסטיני', תומך בהערכתו של שקאקי. עולה ממנו כי 68 אחוזים מהפלסטינים בשטחי הרשות ורצועת עזה "מרוצים מאוד" מהתמודדות הנהגתם עם הקורונה, ושיעור דומה תומך בשיתוף פעולה בין ישראל לפלסטינים במאבק בנגיף.
62 אחוזים מהנשאלים תיארו את פעילותם של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים כמוצלחת, ושיעור דומה מוכן לוותר על חלק מזכויותיו כדי להיאבק בנגיף. עם זאת, 70 אחוזים ציינו כי נפגעו כלכלית במשבר, ורק 40 אחוזים מקפידים להישאר בביתם. רק רבע מהנשאלים משתמשים במסכות ובכפפות.
אך חרף גל האהדה כלפיהם, ספק אם הראיס וראש ממשלתו יידעו להגיב להחלטה ישראלית על סיפוח יהודה ושומרון באופן שירצה את בוחריהם. "בסקר האחרון שאלנו על אפשרות הסיפוח", אומר ד"ר שקאקי, "ומרבית הפלסטינים דרשו שאבו־מאזן יגיב למהלך בהפסקת התיאום הביטחוני עם ישראל, ואפילו בביטול הסכמי אוסלו". היו"ר הצהיר אמנם שבמקרה של סיפוח יבוטלו התיאום וההסכמים מול ישראל, אבל מהסקרים של שקאקי עולה שהפלסטינים לא מאמינים כי יעמוד בדיבורו. "הנשאלים הבהירו כי לנוכח ניסיון העבר, הם סבורים שהוא ימשיך בתיאום, ובמקביל יפעל ברמה הבינלאומית בלבד".
ניתן לראות במגפת הקורונה קדימון ליום שאחרי אבו־מאזן: הפעילות של מנגנוני הביטחון, המחסומים שהקימה המשטרה הפלסטינית, ושירותי הרפואה שפועלים גם בסמוך להתנחלויות מילאו את תושבי הרש"פ גאווה.
"קיבלתי דו"ח של 5,000 שקל כי פתחתי את החנות שלי ליהודים", סיפר לנו אשרף, בעל חנות למוצרי בנייה סמוך ליישוב יהודי. כאשר ראה משטרה פלסטינית מול חנותו, הבין שהעסק רציני. "וואלה הופתעתי, אף פעם לא ראינו אותם. אתמול הגיעו אלינו גם אנשי רפואה שעשו בדיקות קורונה בגלל המגע שלנו עם ישראלים. סוף סוף רואים שהרשות פועלת כמו שצריך. אני לא מאמין שאצטרך לשלם את הסכום הזה כי יש לי פועל שישן בחנות ולכן מותר לו לפתוח אותה, אבל בכל מקרה הפעילות של המשטרה טובה מאוד. זה מוכיח שהממשלה עובדת גם בכפרים הקטנים".
רמדאן חסכוני
התיאום בין ישראל לרשות בכל הנוגע לקורונה הוא מוחלט, ואנשי מקצוע ישראלים מעבירים הדרכות למקביליהם הפלסטינים. אבל מי ששומע את אשתייה ודובריו מתרשם שישראל היא רק מקור לצרות. המתנחלים, והפועלים שנחשפים לישראלים, מוצגים על ידי ראש הממשלה הפלסטיני כגורמים להדבקה. אשרף מגלה הבנה לקו התקיף. "אחרי הכול, בישראל יש הרבה יותר קורונה מאשר אצלנו", הוא מציין.
בעוד אשתייה צובר כוח באזור רמאללה, מושלי מחוזות וראשי חמולות פועלים לפי שיקול דעתם במרחבים הכפריים ובערים המרוחקות מהמוקטעה. כך לדוגמה, מושל שכם איברהים רמדאן החליט לפתוח חנויות בניגוד להוראות מרמאללה. לעומתו, מושלת רמאללה לילה רנאם יישרה קו עם ההוראות.
"אנחנו רואים את ההוראות של משרד הבריאות בטלוויזיה, אבל מקבלים הוראות ספציפיות יותר ממשרד המושל אכרם רג'וב. מבחינתנו הוא זה שמחליט", אומר אחמד, בעליהן של שתי חנויות בגדים בג'נין. הוא פותח אותן שלוש פעמים בשבוע, בשעות מוגבלות. "אנחנו מסתובבים בלי מסכות, אבל אנשים לא ממש יוצאים מהבית."
במחנות הפליטים, שגם בימים כתיקונם מהווים אתגר לרשות הפלסטינית, רמת המשמעת קטנה יותר. במחנות ג'נין, אל־אמערי ברמאללה, ובלאטה בשכם מנהלים את הקורונה גופים מקומיים, וכך גם במרחבים הכפריים הרחוקים ממוקדי השליטה ברמאללה. חאלד מבלאטה מספר כי "בתחילת תקנות החירום לא יכולנו לעזוב את המחנה, ואחר כך התנועה הורחבה לשכם. עם זאת, נתנו לאנשים לצאת לטיפול רפואי."
חאלד מספר על המצוקה הכלכלית בצל הרמדאן. "זה שאסור לנו להיפגש עם הרבה אנשים זה טוב, כי לא צריך להכין ארוחות גדולות. אבל מצד שני אין עבודה, אז גם את מעט האוכל שצריך לסעודות האפטאר קשה לקנות. למזלנו, אנחנו מקבלים עזרה מוועדות הסעד של מחנות הפליטים ומאנשי התנזים."
גם לחמולות תפקיד חשוב במציאות הקורונה, במיוחד באזורים כמו חברון שאין בהם משילות של הרשות. חמולת אבו־סנינה למשל תרמה שני מיליון שקלים כדי להאכיל משפחות נזקקות, וגם אילי הון כמו משפחת אל־מסרי פיזרו מכיסם בצוק העיתים.
