"בית המשפט!" נשמעה הקריאה, ורבים מהעיתונאים שצפו בדיון מאולם ב' בבית המשפט העליון קמו מכוח ההרגל לכבוד השופטים שנכנסו לאולם הסמוך. ספק אם מאות האלפים שצפו בדיונים בבג"ץ מביתם, התבלבלו לרגע גם הם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
–האותיות הקטנות בפסק הדין של בג"ץ
–לא קל להיות צבוע ארץ-ישראלי
–מקורבנות הקורונה: עמותות הסיוע למגזר השלישי בסכנת קריסה
נתוני הצפייה המרשימים הפתיעו את כולם. ההפצה האינטרנטית לבדה, כולל ברשתות החברתיות ובאתרי החדשות, עמדה על כ־700 אלף צפיות. בדיון ביום ראשון, שעסק בשאלת הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו בהיותו נאשם בפלילים, צפו כעשרת אלפים איש בכל רגע נתון. למחרת, בדיון שעסק בסעיפי ההסכם הקואליציוני, צפו כ־40 אלף בכל רגע נתון. הערכת הצפייה הכוללת, כולל ערוצי הטלוויזיה, עמדה על כמיליון וחצי צפיות. רייטינג מכובד לכל הדעות.
"תנו לי עוד בינג' מהיכל הצדק", כתב מבקר הטלוויזיה עמית סלונים באתר וואלה. "מאז דוקטור האוס לא ראיתי גאונה עוקצנית יותר מאסתר חיות. מאז ימי פלטפוס העליזים לא ראיתי שימוש מושלם יותר בנווה חמציצים מאשר בהערה של יצחק עמית. בעולם בו אנשים מתייחסים לתוכנית של אופירה וברקוביץ' כאל תוכנית אקטואליה רצינית, נדיר לראות כזאת אסופה של אינטלקט ותבונה בפריים אחד".
התגובות החיוביות הפתיעו גם את אנשי דוברות בתי המשפט, שעמלו בשנתיים האחרונות על מערך השידורים החיים מבג"ץ, במסגרת תוכנית ניסיונית לפתיחת בית המשפט לציבור שסוף־סוף יוצאת לפועל. מבחינתם היה כאן צירוף מקרים מושלם. בתקופה שלפני פרוץ הקורונה לחיינו הגיעו במערך הדוברות לשלב ה'טסטים', לאחר שהמצלמות כבר הותקנו באולם ג' המפורסם, וחדר הבקרה היה מוכן לפעולה. הנגיף שהתרגש על העולם והגביל גם את תנועת העיתונאים והאזרחים לאולמות בתי המשפט היה זרז משמעותי, וכך גם ההתעניינות הציבורית בדיונים עצמם.
אחד מהטסטים הללו נעשה בעת הדיון בעניינו של יו"ר הכנסת הקודם, ח"כ יולי אדלשטיין. הדיון, שנערך בצל מגבלות הקורונה, שודר במעגל סגור לעיתונאים באולם הסמוך. בדוברות בתי המשפט לא היו מודעים לטענתם לכך שהנגן מקליט את הדיון כברירת מחדל, מה שיצר את ה"הדלפה" לרשת. לאחר שהתברר כי הדיון נחשף, אישרה הנשיאה חיות את שידורו הרשמי גם באתר הרשות השופטת. בהמשך, השידור החי הראשון במסגרת התוכנית הניסיונית בוצע מהדיון על איכוני השב"כ. השידור השני והשלישי התקיימו השבוע, והם היו חריגים לא רק בגלל השידור החי. אחד־עשר שופטי ההרכב המורחב ישבו כשעל פניהם מסכות, וביניהם מחיצות שקופות. מחוץ לאולם ג' ניצבו עמדות השידור של ערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות, ובחדר הבקרה שבקומה העליונה, אנשי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) פתחו את דלתות אולם ג' לסלונם של אזרחי ישראל.
צלם בהיכל
"מאז שהנשיאה ביניש פרסמה את ההמלצות שלה להתחיל שידור ניסיוני, הנושא עולה ויורד מסדר היום של בית המשפט כבר 16 שנה", מתאר ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית ומי ששימש השבוע העורך הראשי של המשדרים. "זה ממש העמדת צלם בהיכל", הוא אומר. "היכל הצדק הופך להיות אולפן לכל דבר, עם חדר בקרה ושידור".
העבודה בפועל על מערך השידורים החלה לפני ארבע שנים, בעת כהונת הנשיא גרוניס. פסק הדין בעניינו של מוסטפא דיראני, הדיון האחרון שבו ישב גרוניס בראש ההרכב, שימש פיילוט. הוקם אז צוות היגוי מיוחד לנושא, ובראשו עומד עד היום המשנה לנשיאה השופט חנן מלצר. הצוות קבע את גבולות הגזרה ואת הצרכים הנדרשים לשידור החי מאולם בית המשפט.
לדברי חן, נדרשה עבודת ריכוך ושכנוע של הנהלת בתי המשפט, שהבינה את חשיבות עקרון הפומביות אך חששה מהשלכות יישומו. "נדרשנו לשכנע שהיכל המשפט לא ייפגע ושמעמדם של השופטים לא יתערער, אלא להפך. אפשר להבין את החשש של בית המשפט שדיון ענייני ויבש יהפוך להצגה וקרקס, אך מה שעמד לנגד עינינו הוא המודל של שידורי ועדות הכנסת, שהקמנו בלע"מ והיום מתופעל על ידי ערוץ הכנסת".
בשיתוף פעולה עם הנהלת בתי המשפט ביקשו בלע"מ לגייס את האמצעים המתקדמים ביותר: חמש מצלמות רובוטיות נרכשו, ושידרו השבוע לכל בית בישראל באיכות HD. נוספה להן מערכת סאונד מתקדמת שהותקנה בחדר הבקרה המשוכלל אף הוא, והזר כל־כך לבניין בית המשפט העליון. בסך הכול, עלות ה"אולפן" נאמדת בכחצי מיליון שקלים.
"הבמאי ונתב התמונה שיושבים בקונטרול שולטים על המצלמות, עוקבים אחרי כל שלב ומנתבים את התמונה בהתאם, ממש כפי שעושים בשידור רגיל", מתאר חן. "יש לנו 11 מיקרופונים על השופטים, 'נק מייק' (מיקרופון זעיר) על מספר רב של טוענים, וצריך לוודא ששומעים את כולם בכל תגובה. זה מצריך אופרציה הפקתית משמעותית ומתקדמת, וברוך השם היו אפס תקלות". ואכן, הצופים בבית נהנו מחוויית צפייה ושמע מוצלחת, ולא נפקד גם מקומן של הכתוביות המציינות את שמו של כל דובר – עניין בסיסי בשידור טלוויזיוני. ובתפקיד המנחה, אם תרצו: הנשיאה אסתר חיות.
"זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, דיון מרתק, היסטורי ומחכים", סבור חן. "יכול להיות שעלינו על צורך משמעותי בחברה הישראלית, להבין את הדיון המשפטי לא דרך מתווכים אלא באופן בלתי אמצעי. זה שינוי מהותי של האופן שבו הציבור מבין את הדיון המשפטי. עד היום רק העיתונאים היו מגיעים לדיון. יש פה משהו שאפשר ללמוד בבתי ספר לתקשורת. איכות הדיווח העיתונאי השתפרה בזכות השידור".
דיברת על חווית הצופה, מה באשר לחוויית המצולמים, כלומר השופטים?
"אני יכול להעריך שזה שינוי דרמטי בעבורם. אני מקווה שהתגובות יחזקו אותם שזה עשה טוב לשופטים ולמערכת. ראינו שופטים חדים כתער, שלא מאפשרים לגלוש לטיעונים של פופוליזם. ראינו דיון ענייני ומקצועני. הנשיאה הגישה תקציר בכל תחילת דיון, מה שמעולם לא היה, ואִפשר למקד את הדיון. אני מקווה מאוד שיהיה לדבר המשך, ושהנהלת בתי המשפט תקבל החלטה אסטרטגית לשנות את החוק. כך ישראל תצטרף למדינות העולם המערבי שהחוק אצלן מאפשר סיקור טלוויזיוני". חן מתייחס למדינות כמו אנגליה, בלגיה וקנדה, שמשדרות לציבור את דיוני בית המשפט העליון שלהן. לעומתן, בית המשפט העליון בארה"ב אוסר על שידור מבית המשפט, אך גם שם כבר נראים ניצנים של שינוי. השבוע הותרה שם הקלטה של דיון, והוא הועבר בשידור חי ברדיו.
"האיסור הפך לאבסורדי"
להגבלות הקורונה היה כאמור חלק מרכזי בזירוז הרצת התוכנית הניסיונית, שכן הן גרמו לכתבי המשפט להגיש בקשות חוזרות ונשנות לשדר את הדיונים המשמעותיים האחרונים מבג"ץ. סעיף 70ב לחוק בתי המשפט קובע כי "לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט". עד כה סורבו כל הבקשות באופן גורף. גם כעת, היחידים שהותר להם לעשות זאת הם אנשי לע"מ.
"יש הליכים שיש בהם חיסיון, למשל במקרים שמעורבים בהם ילדים. אז ברור לכולם שאסור לצלם ולשדר", מסביר עו"ד אהרן גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית של פורום קהלת. "השאלה היא על דיונים אחרים, שכל אזרח ועיתונאי רשאי להיכנס אליהם ולדווח מהם בזמן אמת, בטח בתקופה האחרונה שבה עיתונאים נוהגים לעשות 'לייב טוויטינג'".
הסיבה העיקרית מלכתחילה לאיסור הצילום היא חשש מהשפעה בעייתית על העדים או על השופטים. "מצד שני, בפועל האולם נגיש", אומר גרבר. "עיתונאים יושבים באולם הדיונים ומוציאים כותרות בשידור חי, והאיסור נהיה קצת אבסורדי. בהליכים שמתקיימים בבג"ץ ובבתי משפט מנהליים אין עדים, כך שהחשש להשפעה עליהם מתייתר. במציאות כזו, ההיגיון של זכות הציבור לדעת ועקרון פומביות הדיון גוברים".
במהלך השנים הועלו כמה הצעות חוק לאפשר צילום והקלטה בבתי המשפט, כמה מהן על ידי ח"כ לשעבר זהבה גלאון עם השר יריב לוין. בשנת 2000 מונתה ועדה ממשלתית לנושא, בראשות הנשיאה בדימוס דורית ביניש. המלצותיה, שפורסמו ארבע שנים לאחר מכן, היו לשדר דיונים מבית המשפט העליון באופן ניסיוני ומוגבל.
"זה כלי מרכזי ליכולת הביקורת של הציבור על מה שקורה במקומות נטולי שקיפות", אומר גרבר. "בישראל אין הרבה גורמים שיכולים להעביר ביקורת על בג"ץ. הוא המוסד שמעביר ביקורת שיפוטית, ולכן כל כלי שמעביר עליו ביקורת הוא חשוב. מעבר לזה, העיסוק המשפטי, שפעם היה עניין של אנשי מקצוע, הוא היום מידע חיוני כדי להבין מה קורה במדינת ישראל".
החששות מפני השלכות השידור החי מבית המשפט עלו גם הם בדו"ח ועדת ביניש. "זכות הציבור לדעת אודות הליכי משפט, אין פירושה זכות לצפות בהם בטלוויזיה או להאזין להם ברדיו, רק משום שנוח יותר לעשות כן מהבית", נכתב בו. עוד נטען בדו"ח כי "גם שופטים מקצועיים הם בשר ודם, וקיים חשש שמא נוכחותה של תקשורת אלקטרונית באולם הדיונים תשפיע, במודע או שלא במודע, על אופן ניהול הדיון ועל קבלת ההכרעות על ידי השופט". פרופ' מנחם מאוטנר, פרופסור אמריטוס בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שהופיע לפני חברי הוועדה, הביע חשש כבד מפני "התחזקות המגמה של משפט על ידי הציבור והעיתונות, ומפני שפיטה פופוליסטית המושפעת מדעת הקהל ומלחצים חיצוניים".
לאחר שוועדת ביניש פרסמה את מסקנותיה, עברו עוד עשר שנים תמימות עד לפיילוט הראשון שנערך בתקופת גרוניס. לקראת הדיון על איכוני השב"כ הודיעה הנשיאה אסתר חיות כי הוא ישודר כחלק מתוכנית ניסיונית, שבמהלכה ישודרו השנה עשרה דיונים בסך הכול. "אני חושב שזה לחלוטין לא מספיק", אומר גרבר. "מה שצריך להיות הוא הפיכה של ברירת המחדל. כל הדיונים בבג"ץ ובבתי משפט מנהליים צריכים להיות משודרים, כמו שבכנסת יש היום מצלמות קבועות בכל הוועדות, והח"כים כבר התרגלו שהדיונים משודרים".
אכן, השאלה המרכזית והחשובה היא אם ועד כמה הייתה למצלמות באולם השפעה על השופטים השבוע. שרת המשפטים לשעבר, ח"כ איילת שקד, סבורה שההשפעה במקרה הזה שולית. "זה דומה פחות או יותר לדיונים אחרים. יכול להיות שהשופטים היו יותר זהירים, אבל שופטים מנוסים, בטח בבית משפט העליון, יודעים שכל משפט שלהם מצוטט, ואני מעריכה שעצם השידור לא שינה הרבה".
כחברת כנסת, השידור החי של דיוני הוועדות לא משפיע עלייך?
"הרבה פעמים אני מדברת פחות בחופשיות לעומת ועדה שלא משודרת", מודה שקד. "אבל בדיון שהוא כל כך משמעותי, שהשופטים ידעו שכל העיניים נשואות אליהם, גם אם זה לא היה משודר הם היו נוהגים במשנה זהירות. כל מילה שלהם מצוטטת ממילא על ידי עיתונאים שיושבים באולם. אלה דיונים חשובים שבשנת 2020 הציבור צריך לראות אותם. השקיפות היא ערך משמעותי, ומי שזה עניין אותו הבין טוב יותר במה מדובר".
חיים רמון, אף הוא שר משפטים לשעבר, משמיע דעה שונה: "כל אדם באשר הוא אדם, כאשר משדרים את מעשיו בטלוויזיה איננו מתנהג כפי שהוא מתנהג כשלא משדרים, והוא באופן טבעי עושה הצגה. אני יודע שאנחנו כחברי כנסת ושרים, כשאורות הטלוויזיה היו נדלקים היינו הופכים כמעט לאנשים אחרים. הרבה מאוד דיבור אל הציבור ולא לעניין עצמו, כי המחשבה היא איך יתרגמו את הדברים".
כלומר, אתה טוען שהשידור החי עשוי להשפיע על השופטים?
"בוודאי שזה השפיע. העובדה שמשדרים את כל דיוני הוועדות בכנסת היא דבר רע, כי אנשים לא מנהלים דיונים ענייניים. אור השמש אולי מחטא, אבל אנחנו יודעים שהוא גם גורם לסרטן". רמון מציע כי במקום שידור חי כל הדיונים יוקלטו ויישמרו בארכיון, דבר שבבית המשפט מתנגדים לו עד היום.
"צריך לזכור שהדיונים האלה היו מורכבים ואיחדו המון עותרים, כך שבכל מקרה השופטים מגיעים אליהם מאוד מוכנים. לא בטוח שנכון להשוות אותם לדיון מזדמן בבג"ץ", מעיר גרבר, אך מסכים עם רמון שהמצלמות השפיעו על הנוכחים באולם, אך לדעתו דווקא לטובה. "בדיון הראשון השופטים היו כמעט דידקטיים על מנת להנגיש את הדיון לצופים בבית. הטענות שזה הביא לפופוליזם או לנאומי בחירות של חלק מהעותרים הן טענות סרק. בהיבט הזה לא היה שוני מדיונים שלא משודרים. דווקא בית המשפט היה ענייני יותר, ופחות אִפשר דברים מעין אלו. המצב השתפר בעקבות נוכחות המצלמות".
זיכרונות ממשפט דמיאניוק
בין הצופים הרבים היה גם שופט בדימוס בבית המשפט העליון, שיכול להעיד על חוויה דומה מניסיון אישי. השופט צבי טל ישב בהרכב שדן במשפט דמיאניוק, שהועבר בשעתו בשידור חי בערוץ הראשון וברדיו. "עיקר גדול במשפט הוא היותו פתוח וגלוי לכול", הוא אומר. "במשפט דמיאניוק אני יכול לומר שלאחר דקות אחדות הנוכחים שכחו את נוכחות המצלמות. העניין הרב בעדויות השכיח את דבר המצלמות. אני חושב שההסדר החוקי הראוי הוא ששופט רשאי להתיר את הצילום בחלקו או בכללותו".
איך התרשמת מהדיונים המשודרים?
"התרשמתי שלא שמו לב למצלמות. הדיונים היו ישרים ולעניין. אני לא חושב שהייתה לזה השפעה גם בהכנה של השופטים לדיון. לא ראיתי הבדל בדיון בהתנהגות של הנפשות הפועלות ולא של השופטים".
גם השופט בדימוס אליקים רובינשטיין רואה את המהלך בחיוב. "הנושא שנדון הוא במוקד התעניינות הציבור, וכשמדברים על שקיפות זה באמת נושא שמתאים להצגת שקיפות מרבית. הייתה התעניינות ציבורית, וגם הרבה אנשים יושבים בבית ועיתותיהם בידיהם בשל הקורונה. זה סיפור שאפשר לקרוא לו הצלחה במובן הציבורי, שהאדם יראה איך בית המשפט פועל בתיק כזה".
ויש גם מי שהצפייה בשידורים השבוע שינתה את דעתו בנושא. כך למשל השופט בדימוס יעקב טירקל, שהנושא עלה גם בתקופתו כנשיא בית המשפט המחוזי בבאר־שבע. "כבר אז שאלו אותי מה דעתי על שידור או הקלטה של דיון", הוא מספר. "הסתייגתי מזה לחלוטין. אי אפשר היה לדעת באיזו מידה השידור ישקף את הדיון, ובאיזו מידה הידיעה שהדיון משודר תשפיע על המתדיינים וגם על השופטים. אחרי שצפיתי השבוע בקטעים מהדיונים, אני מוכרח לומר שדעתי מתחילה להשתנות".
יש טענות שאולי הידיעה על השידור השפיעה בפני עצמה לטובה על מוכנות השופטים לקראת הדיון.
"זה קשקוש גמור", הוא מוחה. "אני יכול להעיד שהשופטים בבית המשפט העליון משקיעים כל כך הרבה בהכנה, והעובדה שישדרו או לא ישדרו לא השפיעה. אין לי ספק בכך. כשראיתי את זה אמרתי בליבי שאולי יש בזה גם עוד צד חיובי חינוכי, שהציבור רואה שדיון יכול להתנהל בצורה תרבותית. זה יכול להשליך גם על דיונים אחרים, לאו דווקא בבית המשפט".
כעת השאלה היא לאן ממשיכים מכאן. שלושה דיונים במסגרת התוכנית הניסיונית כבר מאחורינו, שבעה עוד לפנינו. בדוברות בתי המשפט מרוצים מהשידור – הן מהצלחתו הטכנית ומהפופולריות שלו, ובעיקר מההשפעה החיובית לדעתם על האמון במערכת המשפט. לכולם ברור שהרכבת כבר יצאה מהתחנה, אף שבינתיים אין החלטה בנוגע להמשך. נראה שרחוק היום שגם דיוני ערכאות נוספות ישודרו, וכך נדחתה השבוע בקשה לשדר מהדיונים במשפט ראש הממשלה שאמור להיפתח בקרוב. בינתיים קשה לחלוק על כך שהמצלמות החדשות הציגו השבוע את בית המשפט העליון, ממוקדי הדיון והוויכוח הציבורי בישראל, באור מחמיא יותר.
