ארצות הברית הפכה בשבועות האחרונים למדינה עם מספר המתים הגבוה ביותר ממגפת הקורונה. עד כה אומתו ברחבי ארה"ב כמיליון ו־250 אלף חולים, ויותר מ־70 אלף מתו מהנגיף. כשליש מהחולים התגלו במדינת ניו־יורק לבדה, שבה מתו מהנגיף עד כה כ־20 אלף איש.
אחד האזורים שספגו את הפגיעה החמורה ביותר הוא ברוקלין, הרובע הצפוף ביותר בתפוח הגדול. 106 אלף מתושבי ברוקלין חיים בשכונת בורו־פארק, שהרוב המכריע של תושביה הם יהודים חרדים. נכון ליום רביעי (6.5) נרשמו בה כ־4,000 חולים. כמו בישראל כך גם בחלק מהקהילה החרדית האמריקנית, חומרת המצב והצורך לציית להנחיות הופנמו באיחור מסוים.
"הבעיה העיקרית לדעתי היא שהיה עיכוב במידע שקיבלנו בזמן אמת", אומרת השופטת רחל (רוחי) פרייר, שנולדה וחיה כל ימיה בבורו־פארק. "במשך שבועות הנשיא טראמפ אמר בכל ריאיון או נאום שנושא הקורונה לא צפוי להיות עניין גדול. לקראת פורים ראש עיריית ניו־יורק ביל דה־בלאזיו אמר שבתי הספר יישארו פתוחים. אני לא חושבת שהציבור שלנו קיבל את המידע הנכון בנוגע לסכנה של המגפה הזו, וזה הוביל לכך שחגגו את פורים בבורו־פארק כמו בכל שנה אחרת".
רוחי פרייר: "כשאתה גר בתוך קהילה קרובה וצפופה כמו שלנו, עם מאות אנשים בכל בלוק, זה מסוכן מאוד לקבל את המידע הנכון באיחור. אני לא מחפשת אשמים"
לפני כשלוש שנים הקימה פרייר, לאחר התנגדויות רבות ומאבק ארוך שתועד בסרט דוקומנטרי, ארגון רפואת חירום על טהרת הנשים (כמעט) בשם "עזרת נשים", המעניק סיוע בזמן אמת לנשים במצוקה. "כשהווירוס פרץ בעולם והחל להגיע לארה"ב קראתי הרבה חומרים בנוגע אליו. זה גרם לי להיות מודאגת מאוד, כי חששתי שהקהילה שלי לא מעודכנת במידע הנכון", מתארת פרייר, שהתפרסמה גם כשופטת החרדית הראשונה בארה"ב. "ניסיתי לומר את הדברים למי שיכולתי, אבל בסופו של דבר אני אדם פרטי שמנהל ארגון. לא הייתי בעמדה להגיד למנהיגים ולרופאים מה לעשות. ניסיתי לשתף את המידע שלי עם המשפחה ועם מי שקרוב אליי ואל הארגון, אבל המסר שקיבלנו היה שרק התקהלות גדולה של אנשים זו בעיה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מיגון דיגיטלי: כיצד תשנה המגפה את החברה החרדית?
– יהדות ניו יורק מדממת, והערבות הישראלית איננה
–עשרות אלפי מתים, אלפי מאושפזים: ניו יורק מתאוששת
הערכת המצב המוטעית הובילה במידה רבה למצב השורר כעת. "כשאתה גר בתוך קהילה קרובה וצפופה כמו שלנו, עם מאות אנשים בכל בלוק, זה מסוכן מאוד לקבל את המידע הנכון באיחור. אני לא מחפשת אשמים", מבהירה פרייר, "אבל רוצה שיבינו איך זה קרה. אני בטוחה שאף אחד לא עשה את זה בכוונה או החביא מידע. זה לא כמו חברות הטבק, שנלחמו שנים להעלים מידע על נזקי העישון כדי להרוויח כסף. לאף אחד כאן לא היה אינטרס לעשות את זה, אבל מה שקרה בפועל הפך את התוצאה בקהילה שלי להרבה יותר חמורה והרסנית".
בשבוע שעבר שוב ספגה הקהילה החרדית כאן ביקורת נוקבת, לאחר הלוויית ענק שנערכה בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין לרב חסידי שנפטר מהנגיף. במהלך ההלוויה הגיע ראש העיר דה־בלאזיו בעצמו כדי לפקח על פיזורה בידי משטרת ניו־יורק. בהמשך תקף בחריפות את התנהלות הקהילה בציוצים בטוויטר, וספג מנגד האשמות שלפיהן התבטא באופן אנטישמי. כמה שעות מאוחר יותר התנצל דה־בלאזיו על חומרת הדברים, אך טען שההתנהלות היא בלתי מקובלת. זה לא ממש עזר לו, שכן כעבור ימים ספורים שוב נערכה בברוקלין הלוויה חרדית המונית, הפעם בבורו־פארק. מנגד, הקהילה זכתה גם לסיקור חיובי בעקבות התגייסות מחלימים חרדים מהנגיף, שהגיעו לבתי החולים השונים כדי לתרום דם העשוי לסייע לטיפול בחולים.
"יכול להיות שעשרה אחוזים של אנשים בורים או טיפשים לא שמרו על ההנחיות, אבל מובן שהם יקבלו את כל תשומת לב מהתקשורת"
בתגובה לביקורת, פרייר מבקשת להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה. "גם כאן וגם בישראל יש לי הרבה חברים חרדים שנשמעו לכללים מהרגע הראשון, הסתגרו בבתים, הפסיקו ללכת לבתי כנסת והיו זהירים מאוד. להערכתי, מדובר ב־90 אחוזים מהקהילה. יכול להיות שעשרה אחוזים של אנשים בורים או טיפשים נהגו אחרת. זה המיעוט, אבל כמובן הם יקבלו את כל תשומת הלב מהתקשורת. חברי הקהילה גם לא מחוברים למדיה החברתית או לטלוויזיה, והם לא יישבו לחפש מידע ברשת. הם שמעו לאורך זמן את ההרגעות ואת הטענה שאין סיבה לדאגה, ושאם משהו יקרה בתי החולים בניו־יורק הם הטובים בעולם ויהיה מקום לכולם. ברגע שהגיע המידע הנכון, בתי הכנסת ובתי הספר שלנו נסגרו מיד".
ארגון עזרת נשים מוסמך במתן שירותי רפואת חירום בסיסית. מתנדבותיו עוברות קורס שנמשך שלושה חודשים, וכולל 180 שעות. כדי להפוך לפרמדיק, תואר נוסף שנושאת פרייר, צריך ללמוד שנה וחצי. "כרגע אנחנו פועלות רק בברוקלין", אומרת פרייר. "אנחנו רוצות לעשות הרבה יותר, אבל בינתיים זה מה שמתאפשר. יש לנו כחמישים איש בארגון, רובן נשים, אבל גם כמה גברים שמסייעים לנו. כמו כל ארגון רפואי אחר, אנחנו מתמודדות בימים אלה עם לא מעט קשיים. מתנדבות שלנו שהן מעל גיל 60 לא יכולות לצאת לשטח כי זה מסוכן בעבורן, וגם חלק מהצעירות, בוודאי אלה שחולות, צריכות להימצא בבידוד. זה הוביל למצב שהמתנדבות הטריות שלנו, שעברו רק לאחרונה קורס ברפואת חירום, מתייצבות בקו הראשון של הפעילות".
המתנדבת עמליה: "כעת קשה יותר ליצור קשר עם תורמים, כי כולם מודאגים ועוברים תקופה קשה. ועדיין, הצלחנו לגייס 40 נערות שממילא לא לומדות כעת. הן הפכו לשגרירות של הארגון ועוזרות לנו לגייס כספים"
בעיה נוספת שהארגון מתמודד איתה היא העובדה שגם אחרי שלוש שנות פעילות מוצלחת, הוא מנהל מאבק משפטי כדי לקבל רישיון אמבולנס. "יש אנשים שמקשים עלינו מכל מיני סיבות פוליטיות, והעניין נמצא בבירור משפטי", היא מסבירה. "עד שהחל המשבר הנוכחי, ברגע שהגיעה אלינו קריאה למקרה חירום כל מתנדבת יצאה לשטח ברכבה הפרטי, ועיריית ניו־יורק הייתה מגבה אותנו באמבולנס שהיה מגיע לכתובת. כעת יש אלפי פניות מדי יום, ונשארנו בלי הגיבוי הזה. מבקשים גם מאנשים לא להתפנות לבית חולים אלא במצב חירום של ממש, וזה מציב את חברות הארגון שלנו בסכנה לחלות בנגיף. המשבר הנוכחי מוכיח עד כמה גוף כמו שלנו הכרחי, בטח בימים שכל הכוחות נמצאים בפעילות מלאה. זו סיטואציה שוברת לב בעבורי, כי אני יודעת שיכולנו לסייע להרבה יותר אנשים לו היה לנו אמבולנס".
ללדת ללא מבוכה
בימים אלה גם פרייר עצמה יוצאת לשטח. "בימים רגילים אני עובדת בבית המשפט, ובכל שבוע לוקחת כמה משמרות לילה בארגון", היא מספרת. "אבל מכיוון שבית המשפט שלי סגור כרגע, אני פעילה בעזרת נשים מסביב לשעון. בכל קריאה שמגיעה צריך לבדוק אם יש לנו אפשרות לסייע. אם לא, אני מייעצת בכל מה שאפשר. אם כן, אני עוטפת את עצמי בערכת ההגנה עם כפפות ומסכה, ויוצאת לעשות הכי טוב שאני יכולה. זה קשה להגיע לבתים, לראות את החולה ואת המשפחה המודאגת. לצערי, המצב בקהילה מעורער מאוד כרגע. הרבה אנשים נפטרו, הרבה חולים, כל אחד מכיר מישהו שנפגע מהנגיף, וצריך לתת כוח ולעודד את האנשים".
מטבע הדברים, בקהילת בורו־פארק יש גם נשים רבות שנמצאות בהיריון. "פונות אלינו הרבה נשים, חלקן בחודש תשיעי, שמודאגות מאוד מה יקרה אם לא יהיה מקום בבית החולים והן לא יוכלו ללדת שם", מספרת פרייר. "הסיבה המרכזית שבגללה הקמנו את הארגון הייתה לסייע לנשים בהיריון שהיו במצבי חירום, והרגישו נבוכות מכך שגברים הגיעו לסייע להן. הגברים אמנם עשו חסד, אבל הנשים הרגישו מאוד לא בנוח. יילדתי עד היום תינוקות רבים, כך שיש לנו המון ניסיון בתחום ואנחנו עוזרות להרגיע אותן".
פרייר: "המשבר הנוכחי מוכיח עד כמה גוף כמו שלנו הכרחי, בטח בימים שכל הכוחות נמצאים בפעילות מלאה. זו סיטואציה שוברת לב בעבורי, כי אני יודעת שיכולנו לסייע להרבה יותר אנשים לו היה לנו אמבולנס"
האם נרשמת גם התנגדות לפעילות שלכן?
"מי שקורא לנו רוצה כמובן שנהיה שם. בשבילי זו עת לעשות, לא זמן לוויכוחים או מריבות. מיד אחרי שיצאנו לדרך התחלנו לקבל קריאות רבות מנשים, שמעדיפות שאישה תטפל בהן. עכשיו, במצב של חיים ומוות, אין זמן לחשוב מה טוב או לא, כולם עוזרים לכולם. אבל אנחנו עדיין צריכים יותר נשים שיעזרו במצבי חירום. אני מקווה שבעזרת ה' נישאר חזקים, נבריא, והקהילה תבין את החשיבות של נשים ברפואת החירום".
את כבר רואה את האור בקצה המנהרה?
"קשה לדעת מה עומד להיות. מצד אחד אני חושבת שאולי טוב שרבים חטפו את זה באותו זמן, מה שיקל על החזרה לחיים מהר יותר, אבל אי אפשר לדעת. כרגע אנחנו עושות הכי טוב שאפשר ועוזרות לכל מי שפונה אלינו, גם גברים, באמצעים המוגבלים שלנו. אנחנו חייבות לגייס עוד נשים ועוד כספים כדי לעזור לארגון שלנו לגדול ולשרוד".
כמה שבועות לפני שהחל המשבר יצאו בעזרת נשים בקמפיין לגיוס תרומות. "כעת קשה יותר ליצור קשר עם תורמים, כי כולם מודאגים ועוברים תקופה קשה", אומרת עמליה, אחת המתנדבות. "ועדיין, הצלחנו לגייס 40 נערות שממילא לא לומדות כעת. הן הפכו לשגרירות של הארגון ועוזרות לנו לגייס כספים".
תופעה נוספת היא פנייה של נשים רבות המבקשות להצטרף לארגון. "אנחנו מקבלות פניות כאלה בכל יום, בנוסף למיילים של תמיכה וחיזוק", מספרת בגאווה לאה פרייר, בתה של רוחי שמסייעת לה בניהול. לדבריה "כרגע יש בעיה בכל הנוגע לקורסים חדשים לרפואת חירום. קורס קיים, עם מתנדבות חדשות, ממשיך בזום, אבל לצערנו השהו עכשיו את המבחן המסכם והן לא יוכלו בשלב זה לקבל תעודה ולהצטרף לפעילות".
"זו תקופה מאתגרת ומלחמה לכל דבר, רק שהאויב הוא בלתי נראה", מסכמת פרייר. "כל היום אנחנו שומעים סירנות של אמבולנסים ואנשים שקוראים להתפלל לשלומם של החולים. אחד הקשיים הכי גדולים הוא שאתה צריך להישאר רחוק מהאנשים שאתה הכי רוצה להיות קרוב אליהם. כמו שאר העולם, אנחנו מודאגים מאוד. זו תקופה שאנחנו צריכים מאוד את האמונה שלנו שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו לעבור את הזמנים האלה".
