בשבוע שעבר מיהרה התקשורת להתגייס במלוא הכוח לחגיגות יחסי הציבור סביב "פיתוח פורץ דרך בקנה מידה עולמי" שיצא מבית המכון הביולוגי. הודעה משותפת של המכון הביולוגי ושל השר בנט בישרו על "נוגדן חד-שבטי שהוכח כמנטרל את וירוס הקורונה".
בחמישי האחרון כבר הגיע הנשיא ריבלין למכון לשמוע על ההתקדמות ולרגע היה נראה שעוד רגע אנחנו עומדים ליהנות מפירות ההישג. וירולוגים ואנשי מדע אחרים הביעו אופטימיות זהירה אבל גם ציננו התלהבות. כל עוד לא הופיע המחקר בכתב עת מדעי ולא ניתן לעיין בין שיטיו, קשה לאמוד את גודל ההישג ולהבין באיזה שלב נמצאים החוקרים מתוך שלל השלבים הממתינים בדרך לפיתוח תרופה. כיוון שהציבור הרחב לא נחשף לנבכי הפיתוח כדאי לדעת מה עומד מאחורי המונחים הגדולים שעומדים בבסיסו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
בין החיסון לחוק החסינות
"מקווים שיהיה חיסון סביל": רופאים מחפשים מחלימים מקורונה
"אפשר לייצר חיסון בחודשיים, להוכיח את יעילותו ייקח זמן"
כשווירוס או גורם זר אחר מתקיף את האדם או כל בעל חיים, מערכת החיסון מייצרת בין השאר נוגדנים, מולקולות חלבון, שיילחמו נגד הפולשים. נוגדנים חד-שבטיים, או מונוקלונליים הם נוגדנים ספציפיים מאד שהשימוש בהם כנגד נגיפים ותאים סרטניים כבר רווח במעבדות ובקליניקה. "אנחנו כבר מזמן יכולים להכין במעבדה נוגדנים שמזהים רק אתר קטן – רצף קצר של חומצות אמינו שקיימות בווירוס – ויודעים לנטרל אותו או לעכב את הדבקת התאים. אלה נקראים נוגדנים חד-שבטיים", מסביר פרופ' אמריטוס יעקב הוכמן מהמחלקה לביולוגיה תאית והתפתחותית במכון למדעי החיים של האוניברסיטה העברית. במעבדה של הוכמן פיתחו למשל נוגדן חד-שבטי הפועל נגד וירוס שקשור בסרטן שד ועשוי לשמש באבחון ובטיפול.
ממנו אלמד כי ישנן מספר דרכים לייצר נוגדן כזה, ואפשר רק להניח באיזו מהן פעלו במכון הביולוגי.
ביקור נשיא המדינה ראון רובי ריבלין במכון הביולוגי בנס ציונה לאחר פריצת הדרך במחקר נגיף הקורונה
בצילום עם שר הביטחון נפתלי בנט ומנהל המכון פרופסור שמואל שפירא. צילום: קובי גדעון לע"מ
"דרך אחת היא לקחת את הווירוס או חלבונים שלו, ולהזריק לעכבר", מסביר הוכמן. "העכבר יוצר נוגדנים. אנחנו יכולים לבודד תאים בודדים יוצרי נוגדנים ממערכת החיסון של העכבר. כל תא יוצר נוגדן אחר ואנחנו יכולים לבודד נוגדנים חד-שבטיים שהם כאמור ספציפיים לרצף מסוים בווירוס. עכשיו, אם את עושה את התהליך בעכבר את לא יכולה להזריק אותם לבני אדם, הגוף ידחה אותם. את צריכה לקחת את נוגדני העכבר שיצרנו ולעשות להם תהליך של 'הומניזציה'- כלומר להתאים אותם לשימוש בבני אדם ואני לא אכנס לפרטי הפרוצדורה.
דרך נוספת היא לבודד תאים יוצרי נוגדנים מאדם שהבריא ולפיכך יש לו נוגדנים בדם, ולפתח מהם נוגדנים חד-שבטיים. בכך חסכת את שלב ההומניזציה. אני מאמין שבמכון פעלו בדרך השנייה כי גם הומניזציה אורכת זמן".
לפני זמן מה הכריזה מד"א על איסוף תרומות פלזמה מחולים שהבריאו ונועדה "למצות" את הנוגדנים מנוזלי הדם. במה הפיתוח שונה?
"כשאת לוקחת תרומת פלזמה מחולים שהבריאו, את לא יודעת מה כמות הנוגדנים שבתוכה, ייתכן שהיא גדולה וייתכן שהיא מזערית, וכדי שנוגדנים יפעלו את זקוקה לכמות גדולה ש'תתחרה' בווירוס. אם הצלחת לייצר נוגדן חד-שבטי ובהנחה שעברת את כל השלבים של פיתוח נוגדן, אז תוכלי להגיע למצב של ייצור בכמויות מסחריות, את יוצרת קשר עם חברות שעוסקות בזה או אפילו מייצרת אותם במכון הביולוגי".
נראה שנוגדן חד-שבטי שהוכיח יעילות בעבודה עם הווירוס כבר יש בידיהם. כמו כן נראה שהם יודעים מה רצף חומצות האמינו של הנוגדן, שזו הדרישה בדרך לרשום פטנט. "אני מניח שבמכון יודעים גם מה מנגנון הפעולה של הנוגדן, כי נוגדנים מונוקלונאליים פועלים בשלל דרכים", מוסיף הוכמן.
עכשיו מגיע החלק החשוב והיותר מסובך: מהי מידת הספציפיות או המיקוד לוירוס ובדיקה קריטית האם הוא מסב נזק.
"והיה והגעת לשלב שאתה מזריק נוגדנים לבני אדם בריאים, בשלב הראשון יש לבדוק האם הנוגדן לא גורם לנזק", אומר הוכמן. "הוא אמנם מגיב לווירוס והכל נהדר, והוא מונע את ההדבקה הלאה, אבל אולי במקרה יש רצף קטן, דומה מאד, על אחד החלבונים שבגוף שלנו שלא קשור לוירוס הקורונה, למשל על חלבון במוח, ואת לא רוצה שבמהלך המלחמה עם הקורונה ייפגעו לך תאים במוח. לכן הספציפיות היא שאלה קריטית.
דבר נוסף שחשוב מאד לבדיקה הוא עד כמה חזק הקשר בין הנוגדן לוירוס, לחלבון הוויראלי. איך זה נעשה? אני לוקח נפח קטן של תמיסת נוגדן ובודק אותו על וירוס ואני רואה שיש ריאקציה נהדרת. אז אני מתחיל למהול אותו. אני בודק עד איזה מיהול הוא פעיל, וככל שהוא פעיל במיהול גבוה יותר, סימן שהוא נקשר טוב יותר, כי כמות קטנה שלו יכולה להיות אפקטיבית".
לאור הכותרות היה נראה שזה הכול יכול לקרות כבר מחר.
"מחר ודאי שלא. המרחק תלוי באיזה שלב נמצאים החוקרים. אם הנוגדנים פותחו בעכבר צריך לעשות הומניזציה, ואם מאדם צריך לראות פעילות בתרביות תאים, ואז לראות כמה הם ספציפיים, כמה הם חזקים, שהם לא גורמים לנזק, ואז לנסות לייצר אותם בכמויות. גם בקליניקה, ניסויים בבני אדם, יש כמה שלבים. אני מעריך שזה עניין של כמה חודשים".
