גל שני ורופאים מותשים: מה מצפה לשר הבריאות החדש

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לא באמת רצה את התפקיד הזה. עד לרגעים האחרונים הוא עוד התחבט האם ייקח את תיק החינוך הממלכתי, המלווה בהשקות פרויקטים מחויכים עם ילדים וטקסי פתיחת שנה וגם לא הרבה סיבות לביקורת והתנגשויות. תראו את השר היוצא רפי פרץ, מה היה חסר לו בתפקיד הנוח שלא באמת נדרש בו להותיר חותם. אבל אדלשטיין עשה בחירה אחרת. בחר להתאמץ ולהסתכן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מערכת הבריאות הורעבה בכוונה
– מכתב פתוח לסגן השר ליצמן: נדרש טיפול יסודי במערכת הבריאות
– "עקרון הפרדת הרשויות נמחק, תבינו את גודל האירוע"

בקרוב מאוד יצטרך שר הבריאות אדלשטיין להפשיל שרוולים ולהיכנס עמוק עמוק לבוץ לנוכח האתגר של חייו שעלול להותיר אותו עם רישומים בוועדת החקירה של דברי הימים במגפת הקורונה ככזה שכשל בניהולה או לחלופין יזכה לכבוד לעולמים. גל התחלואה הראשון כנראה מאחורינו אבל בשלב זה, בשיאו של חודש מאי, ניתן לומר די בבירור שאנחנו לא יודעים שום דבר על הקורונה וכיצד היא תתנהג בגל הבא. אם בחודשים פברואר ומרץ תמונת הקרב הייתה ברורה. הנגיף המרושע הסתער בחזית- כעת הוא עמוק בעורף. מובס ומותש אבל אין אחד בעולם שיודע אם התהדיאה (הפסקת אש) הזאת היא לצורכי התארגנות מוטציונית חדשה ובעוד שבועות אחדים, ואולי בפתח הסתיו או עם תחילת החורף הקוביד 19 יחזור אלינו ושא-לוהים יעזור לנו.

במערכת הפוליטית כמעט ולא ניתן היה למצוא נבחרים שהסכימו לקחת על עצמם את תפוח האדמה הלוהט הזה שדורש המון הבנה, בגרות, אחריות וסיכונים. חיי אדם, חיי עשרות אלפים עומדים על הכף. היה אחד שביקש את התפקיד והראה את התכונות הללו אבל השר אדלשטיין יפגוש בו מעתה מבעד לשורות האופוזיציה. אל תתבלבלו. נפתלי בנט, מהשורה השלישית יעשה לו חיים לא קלים, הוא אחד שמבין וירשה לעצמו להתבטא בצורה חופשית יותר ולבקר את החלטות הממשלה בהתמודדות מול המגיפה.

אבל בבוקר שאחרי המגיפה, כשכולנו נתעורר אחרי המלחמה הגדולה ונבקש לחזור לשגרה. לשר הבריאות האדמה עדיין תהיה בוערת. אינספור אתגרים עומדים בפניו מול מערכת בריאות שאמנם הושקעו בה תקציבים למכביר בשנים האחרונות בזכותו של השר ליצמן היוצא אבל העבודה בה עוד רבה. מפקדי הפיקודים שלה, מנהלי בתי החולים ברחבי הארץ, לא באמת סרים למרותה ולא יחששו מלהשמיע ביקורת נגדו ולהיכנס בו חזיתית. הרופאים הפנימאים המותשים, הסטאז'רים המובטלים ושולה הזקנה ששוכבת במסדרון במחלקה, לא הלכו לשום מקום והם ידרשו את מלוא הקשב של השר הנכנס.

היה אחד שכן ביקש את התפקיד אבל השר אדלשטיין יפגוש בו מעתה מבעד לשורות האופוזיציה. בתור אחד שבקיא במערכה, נפתלי בנט יעשה לו חיים לא קלים מהשורה השלישית

שיקום והבראה

מעמדה של מערכת הבריאות הישראלית עומד במקום טוב יחסית לעולם והיא נחשבת למפותחת, חכמה ומסורה. אבל הסוד שלה הוא כח האדם ולא בהכרח התקציבים ותשומת הלב הממשלתית שמוקדשת לה. היא סובלת ממחסור חמור במשאבים ובכוח אדם רפואי ומתאפיינת בפערים מתמשכים בין מרכז לפריפריה. בכל המדדים הרפואיים כמעט, גורלו של תושב הצפון או הדרום נגזר לחיים קצרים יותר וחולים יותר מאשר שכנו שגר בין חדרה לגדרה. על פי הערכות התקציב הנדרש כדי להבריא ולשקם את מערכת הבריאות, עוד טרם פגשה בקורונה מוערך בכ-13 מיליארד ש"ח. שיעור ההוצאה הפרטית לבריאות בישראל גדל בהתמדה וכיום הוא מהגבוהים ביותר ב-OECD.

המשבר חסר התקדים שעליו הכריזו בכירי ההסתדרות הרפואית בישראל בפברואר האחרון לא נעלם, אלא רק ממתין לחזור לכותרות. כשכמה מכלי התקשורת ופוליטיקאים ביקרו את משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות היוצא והמוצלח למדיי, הם טענו בין השאר כי הוא מנסה לנצל את המגיפה כדי להשיג עוד תקציבים למערכת הבריאות. נפלא. הוא צודק במאה אחוזים.

בחודשים הקרובים שר הבריאות החדש כנראה לא ימצא די זמן להתעסק בשגרה אלא יצטרך ללמוד את הקורונה, להתייעץ עם מומחים ולהביא תקציבים כבדים למלחמה בה אבל קודם כל יהיה חייב למנות מנכ"ל שמכיר היטב את מערכת הבריאות הציבורית

בחודשים הקרובים שר הבריאות החדש כנראה לא ימצא די זמן להתעסק בשגרה אלא יצטרך ללמוד את הקורונה, להתייעץ עם מומחים ולהביא תקציבים כבדים למלחמה בה אבל קודם כל יהיה חייב למנות מנכ"ל שמכיר היטב את מערכת הבריאות הציבורית ולא יידרשו לו מאת הימים כדי להתרגל וללמוד את תפקידו. אין זמן לזה.

שר הבריאות הוא תפקיד הנוגע לחיים של כולנו. לרגעים היפים שבהם בלידה ועד לכואבים בפטירה. בדרך הם מזמנים לנו אינספור מהמורות שנפגוש בהם רופאים, אחיות ואנשי צוות רפואי ומנהלתי שמלאים במסירות למקצוע אבל גם עייפים מהקשיים שעומדים מולם. חדרי המיון העמוסים, שיעור הרופאים שמצוי בירידה עקבית ומורכב בעיקר מרופאים בכירים מבוגרים שכשליש מהם עתידים בעשור הקרוב לפרוש לגמלאות ואין להם די מחליפים. הצעירים שנכנסים למערכת נשחקים מהר מאוד בשל העומס המוטל עליהם ושעות המשמרות הארוכות. ישראל נמוכה אמנם במגוון היבטים בהשקעות שלה בבריאות בהשוואה למדינות הOECD אבל זה לא בכדי. האוכלוסייה כאן צעירה יותר משמעותית מאירופה אבל זו לא ערובה לעתיד. עם העלייה בתוחלת החיים הצרכים רק גדלים ואנחנו עלולים למצוא עצמנו מאחור עם מערכת שכבר לא מסוגלת לעבוד מבלי שדואגים למחסורה. יולי, בהצלחה.