תקופת כהונתו של נפתלי בנט כשר הביטחון החלה בערב שבת סתווי ותסתיים ככל הנראה היום, ביום ראשון שרבי. בנט לא הסתיר מעולם את רצונו העז לעמוד בראש המשרד החשוב. הוא אפילו ניסה, שנה לפני שקיבל את המינוי בפועל, להציב אולטימטום פוליטי ולדרוש לקבל לידיו את תיק הביטחון במקום אביגדור ליברמן המתפטר. אבל אז, בנובמבר אשתקד, בנט חזר בו בסופו של דבר. הוא קיבל את התפקיד הנכסף שנה אחרי האולטימטום, כדמי שתיקה פוליטית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לכישלון של ימינה אבות רבים
– תחת סם הריבונות, נרדמנו בשמירה על יהודה ושומרון
– לא בייביסיטרים: עובדי ההוראה והחינוך הם לב המשק
כבר כשסיכם עם נתניהו על כניסה לתפקיד, הובהר לבנט שהקדנציה תהיה קצרה וזמנית. אבל לשר החדש לא היה אכפת. הוא רצה להגיע אל המשרד שבקומה ה־14 בקריה, גם אם לתקופה קצרה, ולמרות שזמנו היה קצוב, החליט לעשות ככל האפשר כדי להשלים בו כמה שיותר משימות. גם בנט, כמו העולם כולו, לא העלה על דעתו שמגפה קטלנית תהפוך את משרדו לרלוונטי כל כך, ואותו עצמו לשר שקוצר תשבחות על תפקודו במאבק מולה. זאת בזכות יוזמות שקידם, והירתמות למאמץ הכולל.
אז כיצד על אף ההצלחה גדולה, בנט מסיים את הכהונה כאשר דלתה של ממשלת ישראל נטרקת בפניו? איך מניהול אחד המשרדים החשובים במזרח התיכון, הוא הולך ככל הנראה אל האופוזיציה? יש שיאמרו כי דווקא ההצלחה שלו בביטחון גרמה בסופו של דבר לדחיקתו אל מחוץ למשחק. נתניהו ראה את בנט קוצר שבחים בדיווחי התקשורת, בזמן שהוא עצמו ניהל את משבר הקורונה בפועל וספג לא מעט ביקורת.
נתניהו ראה את בנט מתדרך ברשתות החברתיות על בסיס כמעט יומי, תדרוכים שהציגו פן חביב של השר, ונחלקו בין התייחסות לנושאים רציניים ובין רגעים של הומור לא רע. עוד ראה נתניהו איך בנט דואג להקדים פתרון למגפה, והמלצותיו הופכות לאסטרטגיה.
בשיא המשבר בין השניים, בנט שלח אל הכתבים את תוכנית היציאה מהסגר שהובאה בפני הממשלה. מיד בסיום הישיבה הוא "מכר" לתקשורת את המחשבה שהוא הצליח הצלחה מסחררת, ו"הממשלה אימצה את תוכנית בנט במלואה". במהרה התברר שההצהרה לא נכונה, ומלשכת ראש הממשלה יצאה הכחשה גורפת. בבלפור לא אהבו את ההתנהלות הזו. נתניהו צוטט לא מעט מתוך ישיבות "קבינט הקורונה", כמי שמבקש מבנט לחדול מהתנהלותו העצמאית. היחסים בין השניים עברו מפסים של "נוחות פוליטית" לשדר: "אתה מפריע".
באחריות המארח
כלומר, בשורה התחתונה בנט הצליח להעמיד לא מעט תוכניות שסייעו להתמודדות עם המגפה וכבר ראה את עצמו כמי שיעמוד בראש משרד הבריאות. התקשורת דרשה את בנט בבריאות, גם ברשתות החברתיות ראו בו דמות מתאימה. אבל בבלפור ראו בבנט את מי שבא לגנוב את ההצגה, וכך הוא ומפלגתו, ימינה, מצאו את דרכם לפי שעה אל מחוץ לקואליציה.
כפי שזה נראה עכשיו, אסטרטגיית הטיפול של בנט בקורונה התבררה כנכונה. לו ממשלת ישראל הייתה מאמצת את התוכניות שלו, ייתכן שהיינו היום במקום טוב יותר. הבעיה הגדולה של בנט היא שלא מספיק להיות צודק, צריך גם להתנהל בחכמה. הריצה אל התקשורת עלתה לו שוב במחיר יקר. מסיבות העיתונאים שבהן מתח ביקורת על התנהלות הממשלה סיפקו דלק תקשורתי נגד ראש הממשלה ומשרד הבריאות, עניין רגיש מאוד אצל נתניהו.
בתחילת משבר הקורונה, התקשורת התעלמה מבנט. הוא הוציא הודעות לעיתונות וזימן עיתונאים, אבל הם לא באו. בפעם היחידה שהגיעו, הם נדרשו לעבור שורה ארוכה של בדיקות, ופשוט הסתובבו ועזבו. הוא הבין שהדרך היחידה להגיע לעמדת השפעה היא לדבר אל העם, והחל לשדר מסיבות עיתונאים בפייסבוק, שבהן ענה לשאלות עיתונאים ואזרחים.
שלושה שבועות לאחר פרוץ המשבר, בנט הציג תוכנית מקיפה לבידוד במלוניות, וזכה לראשונה להתייחסות רצינית. התוכנית, כך יתברר בהמשך, הפכה לנכס אסטרטגי. בנט התמיד במהלך המשבר והוכיח כי אופן החשיבה שלו נכון והדרך שהוא מציע יעילה. וככל שצדק יותר, כך הרחיק את עצמו יותר משולחן מקבלי ההחלטות. מסיבת העיתונאים בהובלת ראש הממשלה, שבישרה על ההקלות בסגר, שודרה בשידור חי וארוך. נתניהו סיכם בה את הסגר, תיאר את ההצלחות ואת התוכנית הסדורה להמשך, ואף נתן אפשרות ביטוי לרבים משרי הממשלה. באופן מופגן, נפתלי בנט לא הוזמן למסיבה, ואף אחד שם גם לא שמר לו חתיכת עוגה.
בנט אמנם נכנס לתפקיד שר הביטחון אחרי כהונתו של נתניהו בתפקיד, אבל בפועל הגיע אחרי עידן אביגדור ליברמן שגם הוא, כמו קודמו בתפקיד משה יעלון, עזב את הקומה ה־14 בטריקת דלת. שלושת שרי הביטחון האחרונים, לבד מראש הממשלה, יצאו כך מהמשרד, כולם ממניעים פוליטיים. בנט הגיע למשרד ברצון עז למתג את עצמו כמי שיכול לעמוד בראש משרד רציני. אחרי הצלחה כבירה במשרד החינוך, בנט היה בטוח שהישגים נכבדים במשרד הביטחון יהפכו אותו לכוח שאין להתעלם ממנו. הוא הגיע לתפקיד עם כווייה לא קטנה של הפסד בבחירות ויציאה אל מחוץ לכנסת, והחליט שלו זה לא יקרה יותר.
כשהוא הגיע למשרד, היו על השולחן כמה נושאים בוערים: מציאות נפיצה בעזה, התחמשות מתמדת של חיזבאללה בצפון, וכוחות איראניים על אדמת סוריה. בנט טבע את האמרה "אוי לרשע ואוי למארחו", והצליח להראות לאסד כמה באמת עולה לארח טרור מתחת לארמון בדמשק. הוא אמר שחשוב להבהיר כי מדינה שתאפשר נוכחות איראנית תשלם מחיר. את אותה משוואה הוא מאמין שהצליח להעביר גם לשכנה לבנון. שם זכה בנט בעיקר לשקט מכיוון נסראללה וחיזבאללה.
עד הגעת הקורונה, התוכניות עבדו נהדר. רק לפני שבוע התבשרנו שהעמדה התקיפה שהוביל בנט עם הרמטכ"ל אביב כוכבי נגד ההתבססות בסוריה הצליחה לדחוק עוד את האיראנים לכיוון היציאה. זו הצלחה כבירה של בנט ושל צה"ל. המספרים מדברים בעד עצמם גם בהיבט התקיפות המיוחסות לישראל, וגם מבחינת סדר הכוחות האיראני, לפי הערכות, בסוריה עצמה.
מלבד זאת עמד לפתחו אתגר מקצועי וניהולי של העמדת תוכנית רב־שנתית חסרת תקדים עבור צה"ל, שנאמדת בהיקף של לא פחות מ־40 מיליארד שקלים לעשר שנים. בנט משאיר אחריו משרד ביטחון יציב ומסודר, ויעביר בקרוב את המושכות לשנה וחצי לבני גנץ. בנט הצליח לייצר מערכת יחסים מצוינת עם הרמטכ"ל כוכבי ואפילו מערכת יחסים לא רעה בכלל עם הפרקליט הצבאי הראשי שרון אפק. הוא הגדיר את אפק "אחלה גבר" ואמר שעשייתו תורמת רבות למערכת הצבאית – זאת לאחר שבעבר תקף את עודף ה"משפטיזציה" בצה"ל, וטען, בציטוט המוכר, שהלוחמים פוחדים מהפצ"ר יותר מאשר מיחיא סנוואר.
מבריק מול בריק
בנט העיד כי התאהב במשרד הביטחון, גם קודמיו בתפקיד לרוב העידו את אותו הדבר. קל מאוד ללכת שבי אחרי התפקיד. אילו היה מתאפשר לבנט להשלים קדנציה מלאה במשרד, אולי היה מצליח להעביר את התר"ש תוך גרימת נזק מזערי למערכת הביטחון ולצה"ל, שצפויים לספוג מכה קשה מאוד בשנים הבאות.
יכול להיות שבכהונה ממושכת מעט יותר, בנט היה מצליח להיות שר הביטחון שחותם על סיום הקונפליקט המתמשך מול עזה. או דרך הסדרה ארוכת טווח הכוללת שחרור של שבויים ונעדרים, או על ידי כניסה צבאית לעזה ומיטוט חמאס. זו הרי תמיד הייתה העמדה שלו, בניגוד לעמדת הצבא והממשלה.
במשרד הביטחון מלאים הערכה לנפתלי בנט על ניהול שקט ומתן גיבוי לצוותים המקצועיים, ובנט עצמו יוצא ממשרד הביטחון פחות לעומתי, לאחר שראה את התמונה השלמה. יהיה מעניין לראות אותו מבקר את המערכת כשיחזור לצפות בה מבחוץ, אחרי שהוא עצמו העיד שמה שרואים משם לא רואים משום כיסא בכנסת.
יו"ר ימינה תמיד ידע להביט לרחוב הישראלי בעיניים, להקשיב לקולות ולפעול משם. יש לזה יתרון גדול אם אתה משרת ציבור. יש לזה חיסרון גדול אם אתה מתחרה על לב הבוחר, נאמר מול מפלגת שלטון גדולה. אחת הדוגמאות לקשב של בנט הוא הביקורת שנמתחה על צה"ל מצד אלוף במיל' יצחק בריק. עם כניסתו לתפקיד דרש בנט לפגוש את האיש.
אני חייב להודות שפגשתי אדם מאוד ענייני, מקצועי, רציני ונעים", סיפר בנט. המפגש שלו עם בריק הוליד תיקון עוול שהחל בתקופה של הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט. בנט לקח את ההערות, העלה אותן בפני הרמטכ"ל ודרש תיקון. כוכבי הסכים איתו, וגם הציג תוצאות בשטח. זו הייתה הפעם הראשונה שבריק קיבל משוב חיובי ולא רק תדרוכים מכפישים, בניסיון לגרום לציבור לחשוב שהוא מנותק או משועמם.
אחרי לא מעט דרמות שחווה בפוליטיקה בשנה האחרונה, בנט יודע שהדלת במשרד הביטחון נסגרת אולם המפתח לא נזרק לים. בעתיד הקרוב או הרחוק יוכל בנט לחזור למשרד, ואם תיקרה בדרכו ההזדמנות הוא יעשה רבות כדי לחזור לעמדת ההשפעה הזו, שהיטיבה עמו, היטיבה עם המערכת, אבל פגעה קשות בדרכו הפוליטית לעת עתה.
