ברוב של שני שופטים פסל בג"ץ ביום רביעי את סעיף ה"בונוס" במבחני התמיכה של משרד התרבות והספורט למוסדות תרבות ולאמנים שיופיעו ביהודה ושומרון. לעומת זאת נותר על כנו סעיף ההפחתה, המטיל קנס על מוסדות תרבות ואמנים שיסרבו להופיע ביהודה ובשומרון, בנגב ובגליל, משום שקנס כזה מעולם לא הוטל בפועל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כישלון מפואר: מאחורי הקלעים של ניסיון הפלישה לוונצואלה
– בנתב"ג תרגלו קליטת נוסעים, תיירות הפנים חוזרת לפעילות
– מאחורי הקלעים בתוכנית הראליטי של בג"ץ
בעתירת התנועה לזכויות האזרח שהוגשה ב־2016 נטען כי תקנות התמיכה שקידמה שרת התרבות מירי רגב לעידוד תרבות ביישובי יו"ש, הנחשבים לפריפריה חברתית, פוגעות בחופש הביטוי ובחופש המצפון של האמנים, ומפירות את חובת הניטרליות שחלה על המדינה בבואה לחלק כספי תמיכה. טענת העותרת הייתה שהתקנות עמומות, ומותירות מרחב רב מדי לשיקול דעתה של השרה רגב.
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, קבע כי התיקונים הללו למבחני התמיכה פוגעים בחובת השוויון הקבועה בסעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, וכן בחופש הביטוי. עוד קבע השופט מלצר כי נתוני משרד התרבות, אשר מצביעים על מספר הופעות נמוך בהרבה ביהודה ושומרון לעומת מספרן באזור תל־אביב והמרכז, אינם מספיקים. לשיטתו יש לבחון גם את מספר התושבים בכל אזור, מספר האולמות והתנאים הטכניים שלהם לצורך קיום ההופעות, ומידת הביקוש.
לפי השופט מלצר, כדי לקבוע שיהודה ושומרון הם פריפריה חברתית על אף הקרבה הגיאוגרפית לתל־אביב, יש להוכיח שמספר ההופעות שם נמוך באופן ניכר לעומת מספר ההופעות הנערכות באזורים אחרים הקרובים לעיר באותה מידה.
השופט דוד מינץ קבע בדעת מיעוט כי תקנות השרה רגב אינן מפלות ואינן פוגעות בחופש הביטוי. "למדינה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להענקת כספי תמיכות למוסדות ציבור על פי סדרי עדיפות שקבעה לעצמה", כתב מינץ, ונשען על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לתמיכת המדינה במוסדות ציבור על פי סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, ועל הכללים המאפשרים להוסיף אמות מידה לתמיכה במוסד ציבור, שתכליתן לעודדו לבצע פעולות מסוימות שאינן לב עשייתו.
"הנחיית היועץ המשפטי לממשלה עולה בקנה אחד עם נקודת המוצא המתוארת לעיל, המקנה למשרדי הממשלה סמכות רחבה לקבוע… תנאים סבירים שיש בהם כדי לקדם את המטרות הלגיטימיות… של הממשלה", קבע השופט.
באשר לשוויון תהה השופט מינץ על המיקוד בריחוק הגיאוגרפי מתל־אביב: "כלום משרד התרבות אינו רשאי להתוות קריטריונים נוספים, המתייחסים לאזורים נוספים אשר להם מאפיינים אחרים – מלבד מרחק גיאוגרפי מהמרכז – היוצרים מרחק 'תרבותי' והסובלים מ'נחיתות' במופעי תרבות?"
פסק הדין כולל דיון רחב וחריג על זכות העמידה של העותרת. השופט מינץ סבר כי העובדה שאף מוסד תרבות לא עתר בעניין מונעת את פתיחת שערי בית המשפט בפני עותר ציבורי "אשר עתירתו מעמידה לדיון אינטרסים אישיים של פרטים או מוסדות שיכלו להגישה בעצמם". השופט מלצר דחה את קביעת עמיתו, והעניק לעותרת זכות עמידה.
בפורום קהלת מצרים על הפסיקה. "בצעד מעורר תמיהה אימץ המשנה לנשיאה דוקטרינה קיצונית בדבר קיומה של חובת ניטרליות שלטונית", אומרים בפורום קהלת, ומביעים חשש שהצעד המשפטי שנקט בג"ץ ישליך על עתירות עתידיות: "אין מקום להכרה בדוקטרינות חתרניות שבאמצעותן בית המשפט מבקש לקבוע בעצמו את הערכים שראוי לקדם. הכרעה במחלוקות ערכיות בציבור מסורה לנבחרי הציבור ולא לבית המשפט".
העתירה הוגשה כבר לפני ארבע שנים, אך פסק הדין ניתן רק בשבוע שעבר– ימים ספורים בלבד לפני שהשרה רגב תעזוב את המשרד עם השבעת הממשלה החדשה. ההחלטה מצטרפת לפסקי דין נוספים מהעת האחרונה שניתנו בעתירות ישנות מאוד, כמו פסק הדין שפסל את חוק הפיקדון למהגרי עבודה מסתננים.
