כותרות העיתונים והאתרים בראשית השבוע שעבר בישרו לקוראים על מעצרם של כמה מהמקורבים ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהם "יועץ תקשורת בכיר". רבים מהקוראים לא נזקקו למאמץ רב כדי לנחש את זהותו של היועץ, שאכן נחשפה בימים הבאים: ניר חפץ, מי שבשנים האחרונות היה מאנשי סודו הקרובים של ראש הממשלה והעניק לו שירותי דוברות וייעוץ תקשורתי, ושרק בתקופה האחרונה הופיע שוב ושוב בתקשורת כדי להגן על נתניהו.
מעדויות של אנשים שעבדו עם חפץ במהלך השנים ונחשפו לסגנונו ולהתנהלותו, מצטיירת דמות של אדם חזק החותר כל העת אל מוקדי ההשפעה. המרות שהוא מטיל על העובדים תחתיו מתחרה רק בנאמנותו ללא סייג לבכירים מאוד שמעליו, אשר התחלפו לאורך השנים בהתאם לתפקידים שמילא.
ניר חפץ, בן 52, נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי בעיר. בגיל 16 עברה משפחתו להרצליה. בצה"ל שירת בחיל המודיעין והגיע לדרגת רב־סרן. בסוף שנות השמונים למד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת תל־אביב. בימיו כסטודנט התחבר ל"קבוצה הליכודניקית" באוניברסיטה, שכללה את גדעון סער, לימור לבנת, צביקה האוזר ואחרים.
לאחר שסיים את לימודיו סימן חפץ את היעד הבא: התברגות בעולם התקשורת. הוא החל את דרכו העיתונאית בראשית שנות התשעים ככתב מוניציפלי במקומון 'על השרון' של קבוצת 'ידיעות אחרונות'. מי שקיבל אותו אז לתפקיד היה סגן העורך אורון מאירי, בעבר עיתונאי וכיום עורך דין המתמחה בדיני עבודה. "באשמתי הוא הגיע לאן שהוא הגיע", הוא אומר היום בחיוך מריר. "הוא התחיל ככתב אזורי בהרצליה, וכבר אז הרגשנו שהוא מגלה יחס מיוחד לפוליטיקאים. ידענו שהוא היה גם חבר מרכז ליכוד, ומבחינה עיתונאית זו הייתה בעיה. הוא מאוד התעניין בפוליטיקה, והייתה לו כבר אז אהדה לליכוד".
ראש עיריית הרצליה באותם ימים היה אלי לנדאו. תחילה פרסם חפץ סדרת כתבות ביקורתיות על התנהלותו, אולם בשלב מסוים ההתקפות פסקו ובין חפץ ללנדאו נוצר קשר קרוב. במערכת העיתון חשדו שחפץ מתקרב לפוליטיקאים המקומיים ויוצר איתם קשרים קרובים. הוא התקדם בתוך המקומון ומונה לעורך החדשות, ובהמשך לסגן העורך. משם עבר לערוך את 'עיתון תל־אביב' של הרשת, ובהמשך מונה לעורך הראשי של רשת המקומונים 'ידיעות תקשורת'. "הוא ידע להגיע למקומות הנכונים ובעיקר לבכירים הנכונים, וכך התקדם בתפקידיו", אומר מאירי. "הוא אהב להתקרב לבכירים, וכך הגיע לאן שהגיע. תמיד היה מקורב לבעלי כוח, כולל נוני מוזס. הוא התקרב גם לאריאל שרון כשהיה ראש הממשלה, וגם פרסם עליו ספר אחרי שנפל לתרדמת".
קרבתו של חפץ לנוני מוזס, מו"ל 'ידיעות אחרונות', הביאה אותו בשנת 2003 לתפקיד העורך האחראי של מדור הספורט ב'ידיעות אחרונות', במקביל לתפקידו כעורך הראשי של רשת המקומונים. ב־2006 מונה לעורך מוסף הדגל של העיתון, '7 ימים'. כתבים שעבדו במוסף טוענים שחפץ הרבה לצנזר כתבות תחקיר, בעיקר על פוליטיקאים – תחום שעד אז אפיין את המוסף. בגלל מעצרו השבוע נמנע מאיתנו לבקש את תגובתו לטענה זו, כמו גם לטענות אחרות הכרוכות בעברו העיתונאי ואינן קשורות בהכרח למעצרו.
מאירי, אז כתב ב'ידיעות אחרונות', הכין תחקיר – יחד עם מיכל גרייבסקי – על שר האוצר דאז אברהם הירשזון, שבהמשך הורשע בשחיתות ונשלח לכלא. "חפץ לא קידם את התחקיר הזה בלשון המעטה, ועשה הכול כדי שהוא לא יתפרסם", טוען מאירי. "הכתבה הראשונה נקראה 'מצעד הכספים', והיא עסקה באי־סדרים כספיים ב'מצעד החיים' באושוויץ שיזם הירשזון. חפץ הכביד מאוד על פרסום הכתבה. הוא דרש עוד ועוד השלמות ותגובות, ומצא כל מיני סיבות לדחות את הפרסום. לקח כמה חודשים עד שהתחקיר פורסם".
בהמשך הגיע לידיהם של מאירי וגרייבסקי מידע על השחיתות של הירשזון בהסתדרות העובדים הלאומית. התחקיר הוכן, אך לטענת מאירי חפץ מנע את הפרסום וכך החמיץ 'ידיעות' סקופ מהדהד. "חפץ שכנע את עורכי העיתון לא לפרסם את הכתבה. הוא כנראה ניסה להגן על הירשזון, ועשה הכול כדי שזה לא יתפרסם. בגללו התחקיר המצוין הזה לא פורסם".
התחקיר אכן לא פורסם אולם החומרים הועברו למבקר המדינה, ואחד המעורבים בפרשה הגיש תלונה במשטרה נגד הירשזון לאחר שמאירי וגרייבסקי לחצו עליו לעשות זאת. הירשזון הועמד לדין, הורשע ונשלח לכלא לחמש שנים. "בדיעבד, אחרי שפרשת הסתדרות העובדים התפוצצה, חפץ הודה שהוא כנראה טעה", מספר מאירי.
מוקד הכוח החדש
ב־2009, זמן קצר לאחר שנתניהו נכנס בפעם השנייה ללשכת ראש הממשלה, עזב חפץ את 'ידיעות אחרונות' ומונה לראש מערך ההסברה הלאומי במשרד רה"מ. חפץ, מקורבו של אריאל שרון שהיה יריבו הפוליטי של נתניהו, התאים עצמו למוקד הכוח החדש. בשעתו הושמעו השערות כי המינוי בוצע במסגרת דיל בין נתניהו למוזס, שלפיו נתניהו יזכה לסיקור אוהד ב'ידיעות אחרונות' ובאתר ynet, ואילו מוזס ייהנה מנוכחות של "איש שלו" בתוך לשכת ראש הממשלה.
"בזמנו נאמר או נרמז לאנשים בלשכה שהוא הגיע מתוקף הסכם בין נוני מוזס לנתניהו", אומר עוזי ארד, שכיהן בעבר כיועצו המדיני של ראש הממשלה וכראש המטה לביטחון לאומי. "יוסי לוי היה הדובר, ופתאום הוא סיים את תפקידו והוצנחה דמות לא מוכרת. באופן טבעי הייתה התעניינות מי הדמות הזו, ואז מי שהתייחס לזה אמר שיש הסדר עם 'ידיעות אחרונות', שלפיו ידיעות הקצו אותו לעבוד בלשכה כדובר".
"אני לא יודע אם ניר הובא ללשכת ראש הממשלה במסגרת דיל בין מוזס לנתניהו", מוסיף כתב שסיקר אז את לשכת ראש הממשלה. "אבל צריך לזכור שבציטוטים לכאורה מתוך השיחות בין מוזס לנתניהו, מוזס אומר: 'ב־2009 ידענו איך לעבוד ביחד'. מכאן נראה לכאורה שב־2009 הייתה ביניהם איזו שביתת נשק, ובאותה שנה ניר עזב את ידיעות ומונה לראש מערך ההסברה".
לדברי איש תקשורת ששוחחתי איתו, אפשר לראות את המינוי המדובר גם מזווית אחרת: "ניר היה שייך לחבורת אנשי ליכוד שבסוף שנות השמונים למדו באוניברסיטת תל־אביב. כנראה הוא שמר איתם על קשרים, וכשנתניהו נהיה ראש הממשלה ב־2009 הוא הגיע להיות ראש מערך ההסברה. חפץ היה לפני כן עורך מוסף '7 ימים' בידיעות אחרונות, כך שמבחינת נתניהו הוא מינה לתפקיד הזה מישהו בכיר עם ניסיון תקשורתי והזדהות אידאולוגית עם הליכוד".
חפץ לא החזיק זמן רב בתפקיד המדובר. בסוף 2010, פחות משנה וחצי לאחר שנכנס לתפקיד, עזב את לשכת ראש הממשלה. לדברי ארד, חפץ לא היה מקצועי דיו לתפקיד המורכב. "הדוברות של משרד ראש הממשלה היא תפקיד ותיק וחשוב ביותר. מאחר שהתפקיד הזה היה חדש לניר חפץ, שעד כמה שידוע לי לא שימש בתפקיד דוברות במשרד ממשלתי אחר, הוא למד אותו במהלך העבודה וזה היה מורגש. אני הייתי היחיד בקדנציה השנייה ששירת לצד נתניהו גם עשר שנים קודם לכן, בקדנציה הראשונה. כל האחרים שם היו דמויות חדשות שהכול היה חדש בשבילם, כך שיכולתי להשוות את הביצועים והתפקוד של האוחזים בתפקידים השונים. בקדנציה הראשונה היו לנתניהו שני דוברים. הראשון היה שי בזק, שהגיע איתו מהליכוד, ואחריו היה אביב בושינסקי. שניהם תפקדו במיומנות גבוהה מאוד, כי היה להם ניסיון בדוברות. זה לא היה המצב עם חפץ. לקח זמן, אם בכלל, עד שהוא השתלט על הדברים שהוא צריך לעסוק בהם. חוסר הניסיון שלו היה ניכר, ונותרו הרבה פערים שהוא לא טיפל בהם ומישהו אחר היה צריך לעשות זאת. זה הכביד ויצר היתקלויות בתוך הלשכה.
"בנוגע לסגנונו האישי אני לא יכול לחדש, כי נכתב על זה הרבה", ממשיך ארד. "אחרי שהוא עזב את הלשכה הוא הלך לעבוד ב'מעריב' ובעוד מקומות, והופיעו כל מיני חוות דעת על סגנונו ועל העדפותיו. אלה אותם דברים שבאו לידי ביטוי גם כשהוא היה בלשכת ראש הממשלה".
הופתעת ממעצרו השבוע?
"לא הופתעתי משום שכבר במשך שנה־שנתיים מספרים שבד בבד עם היותו פעיל מאוד בתחום התקשורת עבור מר נתניהו וגברת נתניהו, לרבות בנושאים פוליטיים ומשפטיים, הוא עסק בעסקים פרטיים. אני יצאתי נגד התופעה הזו במקרה של יצחק מולכו. לא רק אני, היו גם חוות דעת משפטיות שאמרו שזה פתח לפורענות. אחת משתיים: או שאתה עובד מדינה ועובד רק בעבור המדינה וחלים עליך כללי התקשי"ר (תקנון שירות המדינה), או שאתה איש עסקים. להחזיק את המקל בשני הקצוות זה פשוט מועד לפורענות, וייתכן שזה מה שקורה פה. בשנה־שנתיים האחרונות לא מעט אנשים אמרו שעלולות להיות פה בעיות אמיתיות. עשיית עסקים תוך ניצול העובדה שהוא מקורב למלכות מזמינה כל מיני תופעות שאולי כרגע נחקרות. ייתכן שהעניין קפץ למעלה כי זה פשוט נגזר מהחקירות שנעשו כלפי אירועי בזק, והוא היה שם כשזה התרחש. בתחומים האלה משרד ראש הממשלה צריך להיות המחמיר שבמשרדים בהחלת כללי השירות הציבורי וכללי הממלכתיות, לא לערב עסקים ולא ליצור בכלל מצבים שבהם מתקיימים ניגודי עניינים".
כתב מדיני שעבד מול חפץ מזכיר סיבה אחרת לעזיבתו את לשכת ראש הממשלה. "ניר ציפה להיות בעל השפעה גדולה, כיאה לתפקיד ראש מערך ההסברה. בפועל נתניהו, כמו שהוא עושה לכל הדוברים שלו, ייבש אותו ולא נתן לו ממש להיות חלק מהעניינים, בוודאי שלא להשפיע על המדיניות. לכן הוא עזב. כלי התקשורת כדרכם דיווחו על פיצוץ גדול בין נתניהו לניר. זה לא היה נכון, ועובדה שהוא המשיך לעבוד עם משפחת נתניהו עד עצם היום הזה".
בניגוד לארד, הכתב כן הופתע מהמעצר. "לניר יש צד מאוד תוקפני. יש לו פתיל קצר, והוא יכול להשתלח באנשים ולצעוק בצורה מבהילה. אבל זה עניין של אופי. מכאן ועד לחשוב שהוא עושה דברים פליליים המרחק רב. יכול להיות שזה היה בתחום האפור. מדובר באדם פעלתן ומקושר, ועם הרבה השפעה וכוח. אנחנו יודעים מה הוא עשה ב'מעריב' של נוחי דנקנר. הוא היה מאוד כוחני וקידם את האינטרסים של הבעלים. הייתי מאפיין אותו כאדם שנלחם למען המעסיק שלו. אולי הוא החליק, אבל אני לא חושב שהוא פושע".
מנוני לנוחי
בתחילת 2011 החל חפץ לשמש יועץ מיוחד לנוחי דנקנר, הבעלים של קונצרן איי־די־בי ומאנשי העסקים החזקים במדינה. דנקנר רכש את 'מעריב' כדי לתקוף את 'דה־מרקר' שלתפיסתו הכריז עליו מלחמה, וכדי להיאבק במתנגדים לריכוזיות במשק שרצו להגביל את היקף עסקיו והשפעתו. באוגוסט 2011 מינה דנקנר את חפץ לעורך העיתון. לפי עובדי העיתון, חפץ שירת את האינטרסים של דנקנר והשתמש ב'מעריב' כדי לתקוף את מתנגדיו ולהחניף לתומכיו. בדרך למטרה הזו, הם אומרים, כל אמות המידה העיתונאיות נדחקו הצדה. "חפץ שירת את נוחי דנקנר", מתאר עיתונאי לשעבר ב'מעריב'. "היה ברור שהוא לא מתפקד כעיתונאי אלא כעושה דברו של נוחי, ושומר על האינטרסים שלו. מדי יום היה מעיף כתבות שלא היו נוחות לו או לנוחי. התחילו להיווצר רשימות שחורות ורשימות לבנות של מי יזכה לסיקור חיובי ומי יקבל סיקור שלילי, למשל לפי מי שתמך בצעדים נגד הריכוזיות. הביטוי הכי משמעותי לזה היה במוסף 'עסקים', שהפך כלי לסגירת חשבונות עם מתחרים של נוחי, פוליטיקאים ואחרים, לצד כתבות יח"צ לאלה שהוא חפץ ביקרם".
עיתונאי אחר שעבד ב'מעריב' אומר: "לא אהבתי את שיטות העבודה שלו, שכללו 'כתבות חיסול' על מתנגדים לחוק הריכוזיות ולמתנגדים לחברות של דנקנר. למשל, חפץ עשה כתבת חיסול על שלי יחימוביץ' כי היא תקפה כל הזמן את הריכוזיות של דנקנר. הכתבה הייתה אמורה להתפרסם לפני הבחירות לראשות מפלגת העבודה שיחימוביץ' התמודדה בהן. יחימוביץ' איימה עליו, ולבסוף הוא הוריד את הכתבה. יו"ר התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, טען שנוחי מושחת וחטף כתבה מכפישה בעיתון. היזם דוב מורן אמר משהו על סלקום וחטף כתבת שער מכפישה. כרמל שאמה־הכהן ועינת וילף קידמו בכנסת את חוק הריכוזיות, ומהרגע הזה נאסר על כתבי 'מעריב' לדבר איתם. שאמה־הכהן היה מהליכוד, אך מבחינת חפץ לא רלוונטי אם אתה שמאל או ימין. מצד שני היו אנשים שהוא נהג לפנק ולעשות עליהם כתבות מפרגנות, למשל כאלה שלמדו איתו באוניברסיטה און שעבדו איתו במשרד ראש הממשלה".
בנובמבר 2012 מכר דנקנר את 'מעריב', וחפץ חדל להיות עורך העיתון. הוא פתח משרד לייעוץ תקשורתי, והעניק שירותים לאישים ולגופים שונים. בשנת 2014 חזר לקרבתו של ראש הממשלה, ובמשך שלוש שנים שימש דובר ויועץ התקשורת של ראש הממשלה ושל רעייתו. לפי גורמים המעורים בנעשה, חפץ התחבר לשרה נתניהו ועבד בעיקר מולה. לדברי עורך לשעבר ב'מעריב', חפץ פעל למען בני הזוג נתניהו כבר בתקופתו בעיתון. "הקפידו אז לשים תמונות מחמיאות בידיעות שהזכירו אותה, וחפץ צנזר כתבות לא מחמיאות וטורי דעה נגד ראש הממשלה. הוא בא ל'מעריב' מדוברות ראש הממשלה ודאג לפרגן לנתניהו, בעיקר לשרה. זה עבד לו, עובדה שבהמשך הוא מונה ליועץ התקשורת שלהם". כידוע, בחקירת המשטרה המתנהלת עתה בתיק 4000 נבדק החשד שבני הזוג נתניהו קיבלו סיקור אוהד באתר שבבעלות שאול אלוביץ', בתמורה להטבות לחברת 'בזק' הנמצאת גם היא בבעלותו.
במהלך התקופה שבה שימש יועץ התקשורת של הזוג נתניהו, נחשפו על ידי מבקר המדינה יוסף שפירא כמה פרשיות הקשורות לניהול המעון הרשמי ברחוב בלפור וביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה, במסגרת מה שמכונה "פרשת המעונות". חקירת המשטרה שנפתחה הסתיימה בהמלצה להגיש כתב אישום נגד שרה נתניהו. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט החליט להגיש נגד רעיית ראש הממשלה כתב אישום בכפוף לשימוע. בכל התקופה הזו תמך חפץ בגברת נתניהו וניהל בעבורה את המערכה התקשורתית.
קרבתו לשרה נתניהו היא זו שלכאורה סיבכה אותו. חפץ חשוד במעורבות בתיק בזק, והשבוע נחשף החשד הכבד יותר, שלפיו ב־2015 הוא ניסה לקדם את מינויה של השופטת הילה גרסטל לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בתמורה לסגירת התיק נגד שרה נתניהו. חפץ הכחיש בחקירתו את החשדות נגדו. מי שמונה לבסוף לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הוא שיידרש להכריע אם יוגש כתב אישום נגד חפץ.
מטבע הדברים לא התאפשרה קבלת תגובתו של חפץ לטענות העולות בכתבה על תפקודו כעורך וכיועץ תקשורת. עורך דינו של חפץ, ירון קוסטליץ, מסר בתגובה לטענות הנוגעות למשפט: "מר ניר חפץ זומן למתן עדות פתוחה רק לפני כחודש וחצי ברשות לניירות ערך, והשיב על כל השאלות. לפי ההלכה הפסוקה, גם כאשר אין ודאות ביחס לסטטוס הנחקר, מן הראוי להבהיר לנחקר כי האפשרות שיהפוך לחשוד קיימת. כך לא נעשה בענייננו על ידי הרשות החוקרת, ולעניין זה נודעת משמעות רבה להמשך החקירה. בעניין החשד להצעת שוחד לשופטת הילה גרסטל, מר חפץ כופר בחשד. מכל מקום אני משוכנע כי בסיומה של החקירה יתברר כי מר חפץ אינו חשוד, והוא ישוב לעיסוקיו. על יתר הדברים לא ניתן להשיג את תגובתו שכן הוא במעצר".
