"בשבילנו כל יום הוא יום ירושלים", אומר סא"ל ארז דוד, מפקד גדוד ארז של המשטרה הצבאית. הכוח שבפיקודו אמון על הבידוק הביטחוני ועל סיכול הפיגועים לשטח ישראל במעברי עוטף ירושלים. "אני יכול להבטיח לתושבי ירושלים שרוח הלוחמים פה איתנה, שהלוחמים מבינים את המשמעות של אבטחת האזרחים ועושים זאת במקצועיות ובכוונה מלאה. אחרי הכול, הם מבינים שהם נמצאים בקו האחרון, ושאם אותו מחבל לא ייבלם אצלם, הוא יגיע ללב העיר. התפקיד שלנו זה להיות שם כדי שאף משפחה לא תיפגע בירושלים".
כתבות נוספות באתר:
– משפחתו של המחבל: "הפיגוע הוא תגובה טבעית לכיבוש"
– צלקת לחיים: כשאני והילדה מהעיתון הפכנו לילדה אחת
– בחסות הקורונה: גוברים הניסיונות להברחת סמים בגבול לבנון
עיר הבירה של ישראל מוקפת מכל צידיה בשכונות פלסטיניות ובכפרים עוינים, שתושביהם עובדים בירושלים, מגיעים אליה על בסיס קבוע ומשפיעים על אורח החיים בעיר. בסיור מיוחד שערכנו השבוע פגשנו את ארבעת מפקדי הגדודים שמגינים על העיר. פרט לדוד, אנו פוגשים את סא״ל גל ריץ׳ (34), מפקד סיירת חרוב, שמבצעת כרגע תעסוקה מבצעית בגזרת עוטף ירושלים בחטמ"ר בנימין. במסגרת התעסוקה, הוא אחראי לכמה צירים מרכזיים לבירה כולל כביש 443. סא״ל לירון אפלמן (35), מפקד גדוד נחשון, מאייש את גזרת עציון, וסנ"צ שרון חן, הוותיק שבחבורה (47), הוא מפקד הגדוד הצפוני של מג"ב בעוטף ירושלים. במסגרת תפקידו הוא חולש על גזרה הכוללת 110 ק"מ גדר, חומה, ומספר רב של מעברים בין יו"ש לירושלים.
הסיור נפתח ביישוב כוכב־יעקב, ומשם נוסעים למעבר קלנדיה. בימים כתיקונם, עוברים כאן ברכב או ברגל כעשרת אלפים איש מדי יום לתוך ירושלים מכיוון רמאללה. בתקופה המקבילה אשתקד, ימי צום הרמדאן, היו גם פעמים שבהן בארבע שעות עברו כשמונים אלף איש. לאורך השנים נודע מעבר קלנדיה כנקודת בידוק מוזנחת שבה עומדים פלסטינים בתורים ארוכים וצפופים, וארגוני זכויות אדם היו פוקדים אותה באופן קבוע. בשנה שעברה הושק המעבר מחדש לאחר שעבר שדרוג מסיבי, שכולל אולם חדשני עם שרוולי בדיקה שמכילים את מיטב הטכנולוגיה ומאפשרים בידוק בן דקות ספורות בלבד. לוחמי משטרה צבאית לצד שוטרי מג"ב, שוטרים במדים כחולים וגם מאבטחים ישראלים, מאיישים את המחסום בשיתוף פעולה.
"היום פלסטיני שעובר פה במעבר שומע מוסיקה קלאסית", אומר דוד. "בעבר היו פה דוחק, צעקות ועצבים. מוסיקה זה מרגיע, מוריד את הלחץ. כיום לשמחתי אותם ארגונים כבר לא מגיעים לפה, כי אין להם תעסוקה. כשאתה שואל פלסטיני מה השתנה בעקבות המעבר החדש, הוא אומר שהיום הוא יכול לקום מתי שהוא רוצה, כי הכול יותר יעיל. כאיש ביטחון אני יכול לומר שהוא גם יותר אפקטיבי, כי הוא מאפשר מענה בטיחותי בהרבה".
גשר בטון רחב שמחבר בבטחה את הולכי הרגל לאולם הבידוק וממנו אל מסופי התחבורה הציבורית, הושק גם הוא ממש בחודש האחרון, אבל בתחילה נשאר מיותם כי הקורונה השאירה את הפלסטינים בבית. רק בשבועיים האחרונים, עם החזרה לשגרה, גם המחסום שב והתמלא. מועצת הוואקף הודיעה השבוע שהר הבית ייפתח למתפללים מוסלמים אחרי עיד אל־פיטר, מה שצפוי להביא לתנועה ערה במיוחד.
עם כינונה של הממשלה החדשה ולקראת הכוונה להתקדם בתוכנית הריבונות, איים השבוע אבו־מאזן כי יתנער מכל ההסכמים עם ישראל וארה"ב. "כמפקד אני לא חושב שזה משנה אצלי משהו", אומר אפלמן בנוגע לריבונות. "בסופו של דבר, אני מכין את החיילים שלי למשימה מבצעית. מבחינתי הסיפוח נכנס כגורם נוסף בהערכת המצב, כמו עוד הרבה גורמים אחרים".
"אנחנו לא מנותקים מכל ההתפתחויות הפוליטיות", אומר גם ריץ'. "אנחנו עוקבים אחר אמצעי התקשורת, מקיימים הערכות מצב ולמול כל התפתחות ניתן מענה ונתגבר היכן שצריך. אם יהיה צפי להסלמה, נגדיל את כמות הלוחמים שיהיו בחוץ, במטרה לעמוד במשימת ההגנה".
המושב שנלחם על חייו
בין המג"דים מתקיימים שיתוף פעולה הדוק ותיאומים יומיומיים. החיבור למשמעות ההיסטורית של יום ירושלים, יום שנקבע בעקבות איחודה של העיר תחת ריבונות ישראלית לאחר קרבות מלחמת ששת הימים, מלווה את ארבעתם תמיד. לדבריהם, הם דואגים להסביר לחיילים את המשמעות של השמירה וההגנה על העיר שנדרשו עוד מקום המדינה. אפלמן מאייש את גזרת עציון. שיירת הל"ה, שיירת נבי־דניאל ונפילת כפר־עציון במלחמת העצמאות הם אירועים קשים שעימם העשייה היומיומית שלו ושל פקודיו ממשיכה להתכתב, במטרה לצמצם נפגעים עד כמה שניתן.
אפלמן: "דרך מורשת ארוכה וסיפורי לוחמים אנחנו מחברים את החיילים. הם מבינים שהם עוד חוליה בשרשרת דורות של מי שהגנו על הדרכים האלה"
אפלמן: "אזכור האירועים האלה הוא דרך נוספת להמחיש לחיילים את חשיבות העשייה היומיומית. דרך מורשת ארוכה וסיפורי לוחמים אנחנו מחברים את החיילים. הם מבינים שהם עוד חוליה בשרשרת דורות של מי שהגנו על הדרכים האלה".
חן הדליק ביום הזיכרון נר נשמה על קבר האחים "שומרי המקום", שנמצא באזור עטרות שבגזרתו. קבורים בו אנשי המושב עטרות שעמד שם, שנהרגו בהגנה על יישובם במלחמת העצמאות. הוא התוודע לקבר לראשונה במקרה, ומעתה יקפיד לדבריו לפקוד אותו באופן קבוע. על הגלעד שהציב משרד הביטחון במקום יש ציטוט שכתבה לאה גולובינסקי, מבנות המושב: "רק אתם נשארתם צופים ושומרים על האדמה שאת סלעיה עקרו ידיכם, שטייבתם אותה בזיעתכם ובדמכם".
השילוב של שרב כבד, ימי הרמדאן שהם פתח נפיץ להסלמה, ומגפת הקורונה, הופכים את היומיום של החיילים ומפקדיהם לכזה הדורש היערכויות מיוחדות. מאז פרוץ המגפה, עובדים החיילים כשהם ממוגנים ובמתכונת של קפסולות, ואף סגרו שבועות רצופים בבסיס יחד עם המג"דים. כל המג"דים נשואים ואבות לילדים, והם אסירי תודה בעיקר לנשים שלהם, וחושבים שהן הגיבורות האמיתיות בסיפור.
מיום ליום עולה מספר העוברים במעברים, אך גם כשהתנועה הייתה דלילה, אתגרו המפקדים את חייליהם לשמור על דריכות עליונה. חן: "המשכנו להיערך כמו בכל רמדאן כי אנשים שלא עוברים במעברים ינסו להגיע בכל מיני דרכים, כמו קפיצה על חומה או קריעת גדר. גם אם הר הבית סגור, מבחינתם כשהם נכנסים לתוך ירושלים הם מרגישים סיפוק, ולכן אנחנו נערכים גם בימי שישי. יש אצלנו חמ"ל מודיעין של צבא ומשטרה, שפועל 24 שעות ביממה ויודע לתת לנו עדכונים אונליין על כל מה שקורה בשטח".
סנ"צ שרון חן: "באירוע בקלנדיה בשבוע שעבר המאבטח התעשת בצורה מהירה וטובה מאוד, הגיב ופצע את החשוד. הפקודות ברורות לגמרי: איפה שיש סכנת חיים, אנחנו לא בוחלים באמצעים"
צה"ל אף אפשר בשיא ימי הקורונה למנגנוני הביטחון הפלסטיניים לבצע פעילות באזור עוטף ירושלים ובכפר־עקב כדי לסייע לאכוף את ההגבלות שיצרה המגפה. חן: "במקומות מסוימים שהיה אינטרס שהם יכנסו, הדבר קרה בתיאום מלא ואני יכול להגיד שבאותו רגע שאמרו להם לעזוב את המקום, הם עזבו". כשהוא נשאל אם אין חשש שכעת ינצלו גורמים פלסטינים את המצב כדי להפגין נוכחות יתר, הוא משיב: "אני יכול להגיד שהיו מספר ניסיונות להיכנס, אבל הכנסנו פעילויות שונות במקומות הללו על מנת להסביר ולהראות שאנחנו הריבון בשטח. באותו רגע שהם הבינו שכשהם נכנסים מיד הצבא נכנס ודוחק אותם, הם כבר לא נמצאים שם יותר".
לצירוף הנסיבות המורכב ממילא נוסף בשבוע שעבר צל נוסף והוא ממשיך להעיב על חטיבת בנימין: התקרית בכפר־יעבד שבה נהרג לוחם סיירת גולני, עמית בן־יגאל ז"ל. בן־יגאל חבש קסדה, אך אבן גדולה שהושלכה מגג אחד הבתים פגעה בחוזקה בפניו בדיוק כשנשא אותם השמיימה בפעם האחרונה בחייו. שוב הוכח שאבן הורגת, ושכנגד מי שמיידה אבנים נדרשת אכיפה בלתי מתפשרת, אך לא פחות, גם הכנה של הכוחות בשטח.
ריץ' מצידו, כמפקד סיירת חרוב, יודע כמה אבן יכולה להיות מסוכנת. "גם אני נפצעתי מאבן בראש בשנת 2017", הוא מתאר. "זה קרה פה, בגזרה, ובאופן די דומה ללוחם מסיירת גולני. למרבה המזל, יצאתי מהאירוע יחסית בזול. יצא לי לא אחת לדבר על האירוע הזה עם הלוחמים ואני חושב שאירוע מצער מהסוג שקרה בשבוע שעבר, רק מגביר את המוטיבציה שלהם לבצע את הפעילות. אירוע כזה שב ומוכיח שאנחנו חייבים כל הזמן לחדד את משימות הקצה, לאמן את החיילים שוב ושוב להיתקלויות, לניסיונות דריסה, למחבל שעכשיו יצא מרכב וינסה לדקור – כדי שכאשר הם יתמודדו בפועל עם האתגר יכול להיות שהם יופתעו, אבל לא יוכרעו".
לאפלמן, מפקד גדוד נחשון, לא חסרים לקחים מהאירוע הטרי: "אנחנו מקפידים להכין את הלוחמים לקראת הפעילות גם מבחינת נוהל קרב וגם בהיבט של ציוד המיגון, ככל האפשר. אם זה קסדות משקף כדי להגן על הפנים, אם זה לתרגל את תוואי השטח שאנחנו הולכים להיכנס אליו. אם אני עובד עכשיו באחד ממחנות הפליטים, אנסה לעשות את זה בצורה השקטה והמהירה ביותר שנותנת מקסימום מנגנוני אבטחה. איום הגגות הוא איום מהותי, על אחת כמה וכמה בשטח צפוף, ועל כן אשאף לתפוס גג שולט. כשאני מתדרך את החיילים שלי, אני אומר להם שלא יעצרו אותנו לא אבן ולא מחבל, ואנחנו נלך להשלים את המשימה".
דו"ח של מבקר המדינה מהשנה שעברה קבע שהפרצות בגדר הביטחון בעוטף ירושלים מהוות סיכון ביטחוני חמור. דרך אחת מהפרצות למשל, הצליח להגיע לעין־יעל המחבל שרצח את אורי אנסבכר ז"ל. "נוכח הסיכון הקיים והתממשותו ברצח, על משרד הביטחון, המשטרה וצה"ל לוודא כי ניתן המענה הביטחוני המיטבי לצמצום הסיכון הנובע מקיומן של פרצות אלה", כתב המבקר.
סא"ל גל ריץ': "נפצעתי מאבן בראש באופן דומה לעמית בן־יגאל ז"ל. למרבה המזל, יצאתי יחסית בזול. אירוע כזה רק מגביר את המוטיבציה של החיילים"
למרות הנסיבות הקשות, חן חולק על ממצאי הדו"ח: "אני יכול להביא נתונים שמאז שנת 2016 אנחנו נמצאים בירידה דרסטית בפגיעה בגדר ואנחנו חוסכים למדינה הרבה מאוד כסף. אולי בפרצות במקומות שלא נמצא שם כוח יכולה להיות בעיה, אך אצלנו בגזרה אין את הדבר הזה".
סקר שערך מכון וושינגטון בשיתוף סוקרים פלסטינים ופורסם בעיתון "ישראל היום" בשבוע שעבר, מעיד על מהפך בהעדפתם הפוליטית של תושבי מזרח ירושלים. כ־15 אחוזים בלבד מהם מעדיפים עתה אזרחות ישראלית על פני אזרחות פלסטינית, לעומת 52 אחוזים שאמרו שיעדיפו להיות "ישראלים" ולא "פלסטינים" בסקרים שבדקו את עמדתם בסוגיה זו לפני כעשור.
חן, כמי שמרבה להיכנס לשכונות מזרח ירושלים עם חייליו, לא חושב שהסקר תואם את הרחשים שהוא קולט בשטח: "אם יבדקו טוב, יגיעו למאה אחוז שיעדיפו תעודת זהות כחולה ואזרחות ישראלית. במחסומים אומרים לי שמבחינתם עדיף להיות תחת הנהגה ישראלית לטוב ולרע".
עם זאת, המצב מורכב במיוחד במקומות כמו מחנה הפליטים שועפאט, מחנה הפליטים היחיד המצוי בתוך גבולות המדינה, ובכפר עקב. שני מקומות אלה נמצאים מחוץ לגדר הביטחון, אך המתגוררים בהם נחשבים לתושבי קבע בישראל ומקבלים שירותים מעיריית ירושלים. דו"ח של מכון ירושלים למחקרי מדיניות משנת 2019 מדגיש את המעורבות הלא מספקת של העירייה במקומות הללו, את התשתיות הלקויות, את הבעיות באספקת מים, את איסוף האשפה החלקי ועוד. "אני יכול דווקא לתת לך דוגמה שונה למה שנטען על השכונות הללו", מעיד חן גם במקרה זה, "מחנה הפליטים שועפאט זוכה בשנתיים וחצי האחרונות לטיפול אישי גם מטעם המשטרה וגם מטעם עיריית ירושלים".
עזה ברורה יותר
סיירת חרוב שבראשה עומד ריץ', היא יחידה שהוסבה בשנת 2017 מגדוד לסיירת, ומשמשת חוד החנית של חטיבת כפיר. ריץ' הגיע עם חייליו לגזרה בבנימין אחרי ארבעה חודשים בגזרת עזה, שבמהלכם חיסל הכוח חמישה מחבלים. הוא היה גם מפקד באירוע הדחפור הצה"לי בפברואר האחרון, שתועד כשהוא מרים גופת מחבל מהג'יהאד האסלמי שחוסל בעקבות הנחת מטען חבלה. אירוע זה הסתבך וגרר סבב הסלמה. ריץ' תיאר אז בחדשות 13 את איסוף הגופה כחלק ממדיניות קיימת ונדרשת מטעמי מודיעין, ובה בעת הבטיח ללמוד ממנו ולהסיק מסקנות.
מה ההבדל המהותי מבחינתך בין גזרת עזה לאיו"ש?
ריץ': "במידה רבה, הגזרה בעזה היא פשוטה יותר. בצד אחד יש אויב, בצד אחר יש את כוחותינו וישנה גדר ברורה בין שני הצדדים. למרות שאנחנו מאותגרים שם על בסיס שבועי, ישנה יותר בהירות. באיו"ש האויב הפוטנציאלי נמצא בכל מקום, הוא נוסע על אותם צירים, הוא ממתין באותן טרמפיאדות, אנחנו צריכים לדעת להבדיל בין פלסטיני שהוא אזרח תמים לבין אויב. בין נהג שרק נוסע בציר, לבין כזה שבבת אחת שובר את ההגה ומנסה לדרוס. לדעת לזהות פלסטיני שנמצא כרגע בטרמפיאדה אבל יכול לשלוף סכין ולנסות לדקור תושב או חייל".
ואכן, במעבר קלנדיה עדיין טרי ניסיון הפיגוע שאירע בו בשבוע שעבר, אך הוא רק אחד משרשרת אירועים קשים שהתרחשו במחסום לאורך השנים. חן: "חשוד פלסטיני הגיע ברגל כשהוא מתגנב בין הרכבים וניסה לדקור מאבטח עם מברג. המאבטח התעשת בצורה מהירה וטובה מאוד, הגיב ופצע את החשוד. בשנת 2016, בדיוק במקום בו אנו עומדים כרגע, הגיע פלסטיני ודקר בצוואר לוחם שלנו מתוך כוונה להרוג אותו. לוחם נוסף שהיה איתו לא חשב פעמיים וחיסל את המחבל. הפקודות ברורות לגמרי: איפה שיש סכנת חיים, אנחנו לא בוחלים באמצעים ואם צריך לחסל את המחבל, הלוחם יודע מה התפקיד שלו".
אפלמן היה מלוכדי החוליה שביצעה את פיגוע המטען בקיץ האחרון שבו נהרגה רנה שנרב ז"ל, פיגוע שלא קדם לו כל מודיעין והפתיע את הכוחות בשטח. "האירוע במעיין דני חידד לנו את סוגיית המטענים, כי בסופו של דבר מדובר באירוע שלא היה כמותו זמן רב. האויב בצד השני יודע גם הוא לצפות ולתכנן, ומן הסתם הוא לא מחפש רק חיילים, הוא מחפש תושבים, וזה רק מזכיר לנו שעלינו להיות יותר חדים ולזהות בזמן את נקודות התורפה".
דוד: "כשאתה שואל פלסטיני מה השתנה בעקבות המעבר החדש, הוא אומר שהיום הוא יכול לקום מתי שהוא רוצה, כי הכול יותר יעיל. כאיש ביטחון אני יכול לומר שהוא גם יותר אפקטיבי, כי הוא מאפשר מענה בטיחותי בהרבה"
עסקת חילופי שבויים שעשויה להביא לשחרור מחבלים שיחזרו לגזרה שלהם, גם היא אפשרות שעליהם להיערך אליה. "כשזה יהיה על הפרק ואנחנו נדע מה צפוי, כמובן שניערך בשיתוף גורמי המודיעין, ונדאג לתת את המענה בהתאם", אומר ריץ' בנחישות, ובה בעת, היומיום בגזרה שלהם מזכיר להם עד כמה קל לחטוף חייל. חן, במסגרת פעילותו, מרבה לעבור ליד הבית בכפר ביר־נבאלא, שבו הוחזק החייל נחשון וקסמן שנחטף על ידי חמאס ב־1994 ונהרג במהלך ניסיון החילוץ שלו יחד עם קצין סיירת מטכ"ל ניר פורז. חן: "השנים עוברות, אבל הבית שנשאר נטוש נראה אותו הדבר: אותה דלת, אותו ציוד בפנים. בכל פעם שאני עובר שם זה מציף בי את הצורך לשמור כמה שיותר טוב על הלוחמים שלי. התרעות לחטיפה בגזרה שלנו הן עניין יומיומי, אנחנו נכנסים לשם בתדירות גבוהה ומספרים את הסיפור של נחשון וקסמן. איך באותה תקופה כולם חשבו שהוא נחטף לעזה, ובסוף הוא הוחזק ממש שני מטרים מהבית. זה יכול לקרות לנו בכל יום, בכל שנייה, בכל פעילות, אנחנו גם מתרגלים את האפשרות הזו, ואני מקווה מאוד שלא נגיע אליה".
