"הלו בג"ץ – 'אין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה' היא שורה שמבטאת עשרות דורות של געגוע יהודי לירושלים, געגוע שאין לו אח ורע בתולדות העמים. לכן: א', לפני שאתם מצטטים יצירות, כדי להפגין רוחב אופקים, נא לדעת את ההקשר שלהן. ב', אשמח אם בפעם הבאה שאתם מונעים מיהודים לעלות להר הבית תשתמשו בציטוט של אמא שלכם לצורך זה ותעזבו את שלי בשקט, תודה – אזרח שמהיום הוא מודאג מנבערות שופטיו העליונים". כך כתב השבוע בפייסבוק הזמר אריאל הורוביץ, בנה של המשוררת המיתולוגית נעמי שמר, בתגובה לפסק הדין בעתירה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "אם תדחו את העתירה, המסר יהיה שיש ציבור שהוא מעל לחוק"
– השר לבט"פ הבא חייב להשיב את הכבוד הלאומי להר הבית
– יחסי ישראל והעולם הערבי במוקד העיתונות הבינלאומית
בראיון לזיו מאור וליערה זרד ברדיו גלי ישראל אתמול רמז הורוביץ ששופטי בג"ץ לא השתמשו בתמימות בהקשר הזה בשורה מתוך השיר האלמותי: "'ירושלים של זהב' הוא שיר שביד אמן מאגד את הגעגוע הרב־דורי של יהודים לירושלים, ממגילת איכה דרך התלמוד – כי 'ירושלים של זהב' הוא תכשיט שמוזכר באגדה תלמודית, שהעניק רבי עקיבא לאשתו רחל – ודרך רבי יהודה הלוי – 'אני כינור' – ועד לאמא עצמה, שסובבת בהווה שלה ערב מלחמת ששת הימים ומבחינתה כיהודיה – העיר, בליבה חומה. נאסר עליה להיכנס לכותל ובטח להר הבית.
"בכל יום בתפילת שמונה עשרה מוזכרות השאיפה לקיבוץ גלויות והשאיפה לבניין ירושלים. בכל יום התפללו יהודים בכאב על אובדן העיר והאחיזה שלנו בארץ. מה שעשו פה השופטים, השוו את כאב החורבן, את הגעגוע הזה של כל הדורות – לכאב בן 60 יום של מתפללים מוסלמים שלא יכולים לעלות להר בגלל הקורונה, כדי לשמור על בריאותם.
"זכרה של אמי לא יפגע מכך. מה שנפגע יותר מכול הוא בג"ץ. איני רוצה לדבר בחריפות אבל המנגנון שאומר: יהודים יקרים, אין שום דבר מיוחד בסיפור שלכם. הכאב על כך שנמנעה מכם הגישה לעיר הזו במשך דורות הוא אותו כאב של 60 יום של קורונה עבור המוסלמים – זהו אותו המנגנון שמשמש מכחישי שואה. לא אלו מהזן הפרימיטיבי שאומרים 'לא היה ולא נברא', אלא אלו מהזן האקדמי שאומרים: נכון, התרחשה שואה, נהרגו שישה מיליוני יהודים, אבל זה בתוך ההקשר הכללי של מלחמת העולם השנייה שבה נהרגו עשרות מיליוני בני אדם בעולם בכלל, אז בואו לא נחליט שהסיפור היהודי חריג. אבל הסיפור היהודי בהחלט חריג.
"הבה נדמיין ששופטי בית המשפט העליון בארה"ב היו משתמשים בשורה מהשיר 'בלק מן' של סטיבי וונדר, שהוא אחד המבטאים החשובים של כאב הקהילה השחורה שם, ומצטטים שורה מהשיר הזה בפסק דין שמונע מהקהילה השחורה לעלות על קברו של מרטין לותר קינג. מה היינו חושבים על שופטים כאלו? איני חושד בנשיאה חיות שהיא לא מכירה את הזמר העברי ואת המשמעות של 'ירושלים של זהב'. היא תעשה טוב לעצמה ולמוסד שבראשותה אם בתגובה לשימוש הסרקסטי הזה בשיר תנזוף בשלושת השופטים על כך".
