הסכם הגז שנחתם השבוע בין ישראל למצרים מהווה בשורה של ממש לשתי המדינות. היקף העסקה, שנאמד ב־15 מיליארד דולרים, מסמן כהצלחה את מתווה הגז שראש הממשלה בנימין נתניהו ספג בגינו ביקורת רבה. העסקה תשלשל מיליונים רבים לקופת המדינה, וכמובן גם לחברת 'דלק' שבבעלות יצחק תשובה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר לברך על ההסכם וקבע כי הוא עתיד להכניס למדינה מיליונים שינוצלו לטובת החינוך, הבריאות והרווחה. "מתווה הגז יחזק את הביטחון והכלכלה שלנו, וגם יחזק את היחסים האזוריים ואת אזרחי ישראל", הצהיר נתניהו השבוע, וקבע כי "זהו יום חג".
במסגרת העסקה תרכוש חברת 'דוליפינוס' המצרית ממאגרי 'לווייתן' ו'תמר' 64 מיליארד מ"ק גז טבעי, מתוך 1,000 מיליארד מ"ק שהתגלו במאגרים הישראליים. העסקה תימשך על פני עשר שנים, שבהן יוכלו המצרים וגם ישראל לפתח מרבצי גז נוספים במימי הים התיכון. המצרים, שרוכשים היום גז ממדינות אחרות, יוכלו ליהנות מהקרבה הגיאוגרפית וממילא ממחירים נוחים.
הסכם הגז יצא לפועל רק בעוד כשנתיים, ובינתיים ישנן שאלות שנותרו פתוחות. אחת המרכזיות שבהן, שעתידה להיפתר במהלך שנת 2018, היא שאלת מעבר הגז בין המדינות. "על השולחן קיימות שתי אפשרויות עיקריות", אומר ד"ר עמית מור, מנכ"ל משותף בחברת 'אקו אנרג'י'. "הראשונה מדברת על מעבר הגז למצרים דרך ירדן. בימים אלו נשלמות ההכנות להנחת צינור להולכת גז ממאגר 'לווייתן' דרך עמק יזרעאל ובית־שאן לירדן. משם יועבר הגז לצינור הערבי שחוצה את ירדן מהצפון עד לעקבה שבדרום".
מור מסביר כי "ההסכם מול הירדנים נחתם לפני שנה, והגז אמור לשמש את תחנות הכוח הירדניות. אבל באופן תיאורטי, הירדנים יוכלו באמצעות חברות שלהם למכור את הגז הישראלי לכל מי שיחפוץ. קיימת בהחלט אפשרות שתחנת הכוח בטריפולי שבלבנון תופעל בגז ישראלי. דרך הצינור הזה יוכל להגיע גז גם למצרים, אף שמדובר בדרך ארוכה שתשפיע על עלות הגז.
"אפשרות נוספת היא להעביר את הגז דרך הצינורות הקיימים היום בצפון סיני, ששימשו להעברת גז מצרי לישראל עד 2011. הצינורות האלו תקינים ומשמשים את התעשייה בצפון סיני. אבל זה תלוי בהשלמת ההליכים המשפטיים בין מצרים לחברות שהפעילו את הצינורות".
מול המצרים נחתמו שני הסכמים, אחד עם ספק גז משדה 'לווייתן', והשני עם הספק משדה 'תמר'. "ההסכם האחרון הוא אופציה", אומר מור, "כי מדובר בטווח ארוך יותר עד שאפשר יהיה לייצא גז משדה 'תמר'. את הגז מ'לווייתן' יהיה אפשר לייצא בעוד שנתיים". במקרה שבו הגז הישראלי יעבור דרך סיני, הצינור עלול להוות מוקד לחימה נוסף של הארגונים החמושים בסיני ובראשם שלוחת דאעש, והצבא המצרי יצטרך להוסיף למשימותיו הרבות בחצי האי גם שמירה על אינטרסים כלכליים.
היסטוריה של פיצוצים
באוגוסט 2015, בעקבות גילוי שדה הגז הענק 'זוהר' מול חופי מצרים, הצהיר שר הנפט המצרי חמדי עבד אל־עזיז כי ארצו לא תייבא עוד גז טבעי מאף מדינה. בניגוד ל'לווייתן' ול'תמר', המאגר המצרי כבר התחיל לספק גז, וחברת ENI האיטלקית מתכוונת לקדוח בו ב־16 מוקדים נוספים עד שנת 2020. אך לצערם של המצרים ההתקדמות בהפקת הגז אינה מספקת את הביקוש הגואה שעומד על 60 מיליארד מ"ק בשנה, כתוצאה מהגידול באוכלוסייה, מה שמוביל לצורך הדחוף בגז הישראלי.
"נכון להיום", אומר מור, "המצרים מייבאים גז טבעי נוזלי במכליות מהשווקים הבינלאומיים. אבל בגלל המרחק וסיבות נוספות, הייבוא הנוכחי של מצרים יקר מאוד בהשוואה למה שישראל מציעה לה. השאיפה של מצרים היא להגיע למצב שבו היא ממלאת את הצרכים שלה ומתחילה לייצא גז טבעי מהמאגר המצרי, אבל בשנים הקרובות הם עדיין יצטרכו את הגז מישראל".
שאלה נוספת שלא נענתה בפרסומים על העסקה היא עניין המחיר. ב־2011 מכרו המצרים לישראל ולירדן יחידת גז טבעי ב־8 דולרים. המצרים טענו אז לעסקת הפסד ולשחיתות מצד נשיאם דאז חוסני מובארק, אך המחיר שישראל תבקש כעת, הצפוי לעמוד על 5־6 דולרים בלבד ליחידת גז, מציג טענה זו כמופרכת. לשם השוואה, יחידת גז מקפריסין או ממקומות אחרים שמצרים מייבאת מהם כיום עולה 10־15 דולרים. כך שמבחינת המצרים מדובר בעסקה אטרקטיבית בהחלט.
הסכם הגז הראשון בין ישראל למצרים נחתם ב־2005, אז היה מדובר באספקה ממצרים לישראל. ההסכם נחתם בין חברת הגז הממשלתית של מצרים EGAS לספקית הגז הטבעי EMG, חברה בעלת זיכיון מממשלת מצרים לייצוא גז לישראל. בהסכם התחייבה מצרים לספק גז טבעי לישראל, והוא אכן החל לזרום בתוואי הצינור שהקימה חברת EMG במאי 2008.
מצרים סיפקה אז כ־45 אחוזים מתצרוכת הגז הישראלית, אך ההתקשרות הסתיימה לאחר סיום שלטון מובארק, מכמה סיבות. ראשית, צינור הגז פוצץ בידי בדואים בסיני יותר מעשר פעמים, מה שגרם להפסקות ממושכות בפעילות ועלויות אחזקה גבוהות. הבדואים ביקשו לקבל דמי חסות בעבור המשך הזרמת הגז. לכך הצטרפה המתיחות הפוליטית במצרים. עם הפלת משטרו של מובארק הוא הואשם כאמור שמכר לישראל גז במחיר נמוך והתעשר על חשבון קופת המדינה המצרית. שר הנפט דאז נכנס לכלא על חשדות דומים לשחיתות.
"ביקשנו מהמצרים שישמרו טוב יותר על צינור הגז כדי לאפשר פעילות תקינה ללא הפסקות, אבל קשה לומר שהדבר היה בראש מעייניהם באותה תקופה", מספר יצחק לבנון, שכיהן כשגריר ישראל בקהיר ב־2009, עד ההפיכה. לדבריו, "הטענות לשחיתות ושוחד של מובארק היו מופרכות, אבל היה קשה לשכנע את המצרים שהם טועים. הלכנו לבוררות שפסקה לטובתנו".
בית משפט בשווייץ ואחריו גם בית משפט מצרי פסקו לטובת החברות הישראליות וקבעו כי המצרים צריכים לשלם להן פיצויים. לבנון מגלה שהתקיימו מגעים בין גורמים מצריים לישראליים בניסיון למחוק את החוב. "המצרים מתקשים לשלם סכומים כאלו, וזה עשוי לגרום להם להיות זהירים יותר באשר להסכם הנוכחי", הוא מעריך.
"עושים מה שטוב למצרים"
ביום רביעי השבוע, יומיים לאחר ההכרזה על ההסכם, בירך עליו גם נשיא מצרים א־סיסי ואמר שהוא יצעיד את מצרים קדימה ויהפוך אותה למרכז אזורי לאנרגיה. הוא התייחס להסכם כאל עסקה בין חברות פרטיות, וציין כי צריכת מוצרי האנרגיה במצרים (גז וסולר) נאמדת כיום ב־1.3 מיליארד דולר לחודש. לדבריו, אם מצרים קונה גז מישראל במיליארד וחצי דולר לשנה, המשמעות היא 125 מיליון דולר בחודש. אחרי שהבהיר גם הוא כי מדובר בהסכם בין חברות ולא בין מדינות, סיפק שר האנרגיה המצרי שריף איסמעיל הצהרה מעט חמימה יותר, באומרו כי "ייבוא גז מישראל אינו חרפה".
השר הזכיר שמצרים סובלת ממשבר אנרגיה המחייב שימוש בגז טבעי, וציין כי לולא הגז הישראלי היו חברות בינלאומיות שפועלות במצרים נאלצות להפסיק את עבודתן, מה שהיה גורר תביעות נגד המדינה. "הייבוא נחוץ כדי למנוע מחברות הפועלות במצרים לנקוט בוררות בינלאומית ולתבוע את הממשלה. כשר האנרגיה אני חייב לאפשר לחברות פרטיות לייבא גז נוזלי כדי להגן על מצרים מפני קנסות", הסביר.
איסמעיל הדגיש כי הסכם הגז בין ישראל למצרים ייושם רק לאחר שהממשל בקהיר יעבור על פרטיו ויאשר אותו. לדבריו, העובדה שהממשל המצרי עובד באופן ישיר מול ישראל איננה שבירת טאבו מבחינה מדינית. "אנחנו עושים מה שטוב למצרים, המתמודד עם משבר אנרגיה". דבריו של השר המצרי מלמדים על הרגישות בארצו בנושא ישראל. למרות הסכם השלום, התגובות ברחוב המצרי לכל צעד של נרמול היחסים עם ישראל הן שליליות ברובן. בממשל המצרי מנסים ללכת בין הטיפות, וכלי התקשורת במדינה אינם מרבים לעסוק בהסכם הגז גם ימים לאחר פרסומו.
"כולם מבינים שהגז הישראלי הוא הברירה הזולה ביותר לספק את הביקוש המצרי", אומר גורם מצרי ל'מקור ראשון'. הגורם, שמבקש לשמור על עילום שם, מוסיף: "בניגוד לתקופת שלטון מובארק ואחריו והאחים המוסלמים, אנחנו לא רואים המונים יוצאים לרחובות בהפגנות ענק נגד הנורמליזציה עם ישראל ונגד הסכם הגז. האתגרים הכלכליים והחברתיים שעומדים בפני המצרים משמעותיים מאוד, וכולם מודעים לכך".
לצד האיפוק מתפרסמות גם קריקטורות המנסות להמחיש את תחושת הכניעה המצרית ל'אויב הציוני'. באחת מהן נראה נתניהו קושר את ראש הפרעונים בצינור גז ומנופף מולו בדגל ישראל. ההתייחסות לממשל המצרי מתבטאת בכך שידו של הפרעוני אזוקה בידי דמותו של א־סיסי המחזיק בשק דולרים. כך מבקשים מתנגדי ההסכם ונרמול היחסים עם ישראל לסמן את א־סיסי כמושחת שגוזר קופון על חשבון הכבוד הלאומי המצרי.
הסכם ייצוא הגז מישראל למצרים מהווה למעשה הסכם השלמה לזה שנחתם מול ירדן בקיץ האחרון, שהתגובות לו היו חריפות ביותר. אזרחים ירדנים יצאו להפגנות נגד ההסכם, קראו לממלכה לבטלו ונופפו בשלטים כמו "לא לנורמליזציה עם האויב הציוני" ו"גז האויב הוא כיבוש".
השגריר לשעבר לבנון סבור שהחתימה על ההסכם מהווה הוכחה לשלטונו היציב של א־סיסי. "מתן גיבוי להסכם כזה חודש לפני הבחירות לנשיאות מלמד על תחושת הביטחון והיציבות הפוליטית של א־סיסי. זוהי בשורה לעם המצרי, ובהרבה מובנים גם לישראל".
הגורם המצרי שדיבר עם 'מקור ראשון' התייחס גם הוא ליחסי הקרבה שצפויים להתפתח בעקבות ההסכם. "כל עוד יש הסכמים בין מצרים לישראל, יש אינטרס לשמור על יחסים חמים. זה טוב לשלום, וזה יוביל את הקשרים בכיוון הנכון. בנוסף, האינטרס המצרי להוביל לשקט בסיני יגבר, כתוצאה מהצורך הכלכלי להפעיל את הצבא המצרי בסיני לטפל בטרור. ההסכם הוא הזדמנות גם לספק את הצורך המצרי בגז וגם לחזק את הקשרים ההדדיים".
העיתונאי המצרי מוחמד אללית'י, הנחשב מומחה לענייני ישראל, חשף נקודות נוספות בעסקת הגז הגדולה בין המדינות. בראיון לרשת הרוסית בשפה הערבית RT אמר אללית'י כי ההסכם נולד עוד בשנת 2014, כאשר איש העסקים עלא עראפה, הבעלים של חברת 'דולפינוס', קיים מגעים עם בכירי חברת 'דלק קידוחים' המחזיקה במאגרי הגז 'לווייתן' ו'תמר'. "הוא חתם איתם על הסכם בלתי מחייב לייצוא גז ישראלי למצרים והיה צפוי להכריז על ההסכם בשנת 2015, אך העניין נדחה".
העיתונאי פירט את הגורמים שהובילו להבשלת החתימה על ההסכם בין ישראל למצרים. "הראשון שבהם היא העובדה שלישראל יש כמות אדירה של גז טבעי שהיא חייבת למכור. השני הוא המשבר בגז טבעי שמצרים סובלת ממנו, והשלישי הוא גילוי השדה המצרי". אללית'י ציין כי קהיר היא היחידה באזור המחזיקה מפעלי ניזול שמתאימים לגז הישראלי, כך שלמעשה "לישראל אין ברירה".
