בשיא משבר הקורונה נרשמו בישראל מעל ל-1.1 מיליון דורשי עבודה, שמהווים כרבע מכוח העבודה בישראל. ניתוח שפרסמה הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, שירה גרינברג, בדק מהם המאפיינים הדמוגרפיים והכלכליים של העובדים שהושבתו, ומי היה בעל הסיכוי הגבוה ביותר להיות מושבת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זעם בירושלים: רחובות מרכזיים ייסגרו לטובת בעלי העסקים
– העיוותים בתוכנית הסיוע של משרד האוצר היו בלתי-נמנעים
– נס או טעות בחישוב: המספרים המוזרים של הדו"ח הסרולוגי
על פי הניתוח, השכר החודשי הממוצע של העובדים המושבתים עמד ב-2017 על 7,577 שקלים בהשוואה ל-12,136 שקלים בקרב מי שלא הושבת (פער של 38 אחוזים). עיקר פער השכר בין המושבתים והמועסקים נובע מכך שהמושבתים צעירים יחסית ועם רמת השכלה נמוכה יחסית.
שיעורי ההשבתה היו גבוהים במיוחד בקרב אוכלוסיות מסוימות, ביניהן האוכלוסייה החרדית. עד השבוע הראשון של חודש אפריל הושבתו 27 אחוזים מהמועסקים החרדים בגילאי 70-25 שעבדו בשנת 2017, גבוה בשמונה אחוזים משיעור ההשבתה הכללי. שיעור ההשבתה הגבוה בחברה החרדית נובע בעיקר מהשבתת עובדים בענף החינוך. זהו גם הגורם המרכזי להשבתה בקרב נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, לצד השבתה נרחבת בענף המכירה הקמעונאית.
נשים הושבתו יותר מאשר גברים. שיעור ההשבתה של נשים עמד על 21 אחוזים בממוצע, מול 16 אחוזים של הגברים. סיכוי ההשבתה הגבוה של נשים מתקבל בעיקר ברמות השכר הנמוכות יחסית (עד 10,000 שקלים). הנשים מהוות 56 אחוזים מסך המושבתים.
בקרב הצעירים נרשמו גם שיעורי השבתה גבוהים במיוחד. 46 אחוזים מהמושבתים שנרשמו בשירות התעסוקה עד תחילת חודש אפריל הם מתחת לגיל 34 כששליש מהם בגילי 24-15. כך למשל, בעוד ששיעור ההשבתה של גילי 34-25 עמד על 24 אחוזים, בגילי 54-45 השיעור עמד על 17 אחוזים בלבד. רק 15 אחוזים מהמושבתים היו בגילי 55 ומעלה.
עוד נחשף באגף הכלכלנית הראשית כי השכלה גבוהה מקטינה באופן משמעותי את הסיכוי להשבתה, עם נתון שמראה כי 89 אחוזים מהמושבתים חסרי תואר אקדמי. שיעור המושבתות בקרב אלה שאינן מחזיקות בתואר אקדמי (24 אחוזים) כפול מבעלות תואר (12 אחוזים), וקצת יותר מקרב הגברים בעלי התואר (18 ו-8 אחוזים בהתאמה). במקביל, הסיכוי להיות מושבת קטן במיוחד בקרב בעלי תואר ראשון בתחומים הריאליים – פיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב וההנדסה – וגבוה יותר בקרב בעלי תואר בחינוך, משפטים, אדריכלות ובתחומי מדעי החברה.
הגורמים להבדלים בשיעורי ההשבתה בין התחומים השונים יכולים לנבוע מירידה בביקוש לשירותים מסוימים בתקופת הקורונה, וכן מהשבתה שונה של ענפי הכלכלה בה מועסקים אותם בוגרים. ענף החינוך למשל, הושבת באופן גורף, אך במקצועות אחרים התאפשרה עבודה מהבית, ובמיוחד בענף ההייטק, בו נעשה שימוש נרחב בעבודה מרחוק.
ממצאים אלו מצביעים על התרחבות צפויה בפערי ההכנסות ואי השוויון בין משקי הבית. הנפגעים העיקריים מגיעים משכבות שקשה להן במיוחד להשתלב בשוק התעסוקה, ומרמות שכר נמוכות יותר. בנוסף, חלק ניכר מהמושבתים הם הורים לילדים, כשמחצית מהמושבתים מעל גיל 25 הם הורים לילדים עד גיל 18 וכשמונה אחוזים הם הורים ליותר משלושה ילדים. על כן, לקצב החזרה של המושבתים לשוק העבודה ישנן השלכות סוציאליות משמעותיות על הרווחה הכללית. הניתוח הראה, בין היתר, שפערים בהון אנושי – מערכת החינוך, מערכת ההשכלה הגבוהה והכשרות מקצועיות – משפיעים לא רק על השכר, אלא גם על הפגיעות במשברים כלכליים.
אך יש גם קצת חדשות טובות. מבדיקת נתוני המושבתים בפריפריה לא ניכר ששיעורם גבוה באופן מובהק מיתר האוכלוסייה. מספר המושבתים הרב ביותר הינו בנפות באר שבע, צפת וחדרה, עם שיעורי השבתה בהן גבוהים יחסית. מנגד, שיעורי ההשבתה בנפות עכו, יזרעאל-עפולה וכנרת הם הנמוכים ביותר.
