"מי שמסתכל מעבר לאף שלו מבין שאין ליהודי מה לעשות בארה"ב או בשום מקום אחר בעולם. לצערנו מה שקורה בכל העולם הוא אסון, אין מילה אחרת". את האמירה הזו השמיע באוזנינו לפני כשנתיים הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, במסגרת סדרת הכתבות 'קרובים רחוקים'. אך נראה שמאז השקפתו בנושא עברה שינוי, וכיום לא תשמעו ממנו משפטים כאלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תושבים בירושלים מחריפים את המאבק במיזם "רחוב פתוח"
– "לא ייתכן שהמשטרה תהווה איום על הציבור השחור"
– מוסדות החינוך היהודיים בתפוצות בסכנת קריסה כלכלית
לפני כמה שבועות שלח הרב אליהו הודעה לרבנים שרואים בו המורה הרוחני שלהם, וכך גם לתלמידיו. תחת הכותרת "חיבוק של אהבה לאחינו שבחו"ל", כתב בין היתר: "מתש"ח ועד היום לא הייתה שעה שבה אחינו מהתפוצות לא עזרו למדינת ישראל. אין ישיבה שלא נבנתה בעזרתם. אין יחידה צבאית שלא טופחה על ידם. בכל גמ"ח, בית ספר, אולפנה, יישוב נמצא את התרומות שלהם. בכל בית חולים או אוניברסיטה נוכל לראות את תרומתם הנדיבה".
בהמשך קרא הרב לשומעי לקחו לעשות כל מה שבידיהם כדי לחזק את יהודי חו"ל מול משבר הקורונה, שגרם לפגיעה קשה בקהילותיהם. "אפשר להכין", הציע, "רשימה של משפחה או חברים בחו"ל, לכתוב להם משהו בעברית או בשפה שלהם.
מישהו סיפר לי שארגן להם תפילה ושלח סרטון למשפחתו. אין ספק שתוכלו לייצר עוד רעיונות של אחדות ואהבה. עכשיו היא השעה, אל תחמיצו אותה. עכשיו הזמן לעודד ולחזק".
לקראת ועידת 'עם עולם' שתתקיים בשבוע הקרוב ותשודר באתר מקור ראשון ובדף הפיייסבוק של העיתון, שוחחנו שוב עם הרב אליהו כדי לשמוע על המסע שהוא עובר ביחסו ליהודי התפוצות, ועל גישתו הנוכחית לנושא.
"זה תהליך שעוברים לאורך זמן. הרי נולדנו פה בארץ ישראל, ואני מרגיש על עצמי וגם על הסביבה שלי שאנחנו מרוכזים מטבענו במה שיש פה", הוא פותח בכנות. "ארחיק לכת ואוסיף שאנחנו אולי אפילו מסתכלים קצת במידה של זלזול עליהם. יש לנו ניתוק מאלה שגרים בחו"ל, וזו טעות".
לאביו, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הייתה גישה אחרת בנושא, והוא ניסה להשפיע ברוחה על בנו. "אני זוכר שאבא שלי ניסה לפתוח את עיניי, להבין את החשיבות של היחס ליהודים שחיים מחוץ לישראל, להתפלל עליהם ושיהיה לנו אכפתיות מהם. לוקח זמן להשתחרר מהאווירה שיש סביבך כאן בארץ, אבל לאט לאט אתה מתחיל להפנים ולהבין שהם חלק ממך. עם הזמן אתה יותר מפנים את החשיבות. אני עדיין חושב שצריך להגיד לאחינו שאין להם מה לעשות שם, אבל זה לא הזמן – בטח לא סביב המשבר בעקבות המגפה והמהומות בארה"ב. צריך לשדר שיש לנו שותפות עם הכאב והצער שלהם. בשלב הזה צריך רק לאהוב אותם, לא מחמת אינטרס. אסור לדרוך להם על הפצעים".
לחשוף את הפנים היפות
השינוי שעבר על הרב אליהו התרחש גם בעקבות שיחות ממושכות שקיים עם יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, ועם מנכ"ל OU בישראל הרב אבי ברמן. השניים, לצד אישים נוספים, השקיעו שעות רבות בשיחות עם אליהו כדי לחשוף אותו לעולמות הללו. "בוז'י בנושאים האלה הרבה יותר מאיתנו. הוא מרגיש אותם, כי זה תפקידו וזה השליחות שלו. אנחנו מנסים יחד ליצור שיתוף פעולה, שהרעיון המרכזי שלו הוא לגרום לציבור להיות שותף לקשר עם הקהילות".
הרב אליהו מתכוון ליוזמה של 'איגוד רבני הקהילות', ארגון שבראשו עומד בנו הרב עמיחי אליהו, שבשנה האחרונה החל לעסוק בנושאי קליטת עלייה והקשר עם התפוצות. "קראנו למיזם 'להפוך כל עולה לשליח עלייה', והמטרה היא שכל עולה יחשוף את פניה היפות של ארץ ישראל בפני מכריו ומשפחתו שנשארו שם. מסתבר שיש בורות אדירה ביחס למה שקורה בארץ".
בשנה האחרונה ביקר הרב אליהו בקהילות היהודיות בצרפת וקיים שם סבב של שיעורים תורניים. "אמרו לי שיש סכנה להסתובב ברחובות כיהודי, וראיתי את הפחד שלהם בעיניים. ההתבוללות שם גבוהה, יותר מ־50 אחוז. גיליתי שבקהילה היהודית בצרפת לא הכירו את העוצמה הרוחנית שיש למדינת ישראל, את עולם התורה, הישיבות, המדרשות, הישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר. הם מכירים בעיקר שנוררים שמגיעים מישראל ומספרים כמה הם סובלים, כמה משפחות עניות וחולות יש בארץ, ולצערי זה פשוט שקר אחד גדול".
מה שאתה מציע, להתקשר לחברים שגרים בחו"ל ולהיות איתם בקשר, זה אפילו לא פלסטר לנתק העצום.
"זו התחלה, והאכפתיות היא המפתח להכול. אנחנו כציבור צריכים להאיר פנים לאחים שלנו, ולספר להם על היופי של ארץ ישראל. אנחנו נשמח גם לקלוט אותם כעולים. בסופו של יום, לא הסוכנות היהודית ולא ה־OU יצליחו להגיע לאותם מיליוני יהודים ברחבי העולם שאינם מחוברים לקהילות. אני למשל הסתובבתי בקהילה היהודית בצרפת והעברתי שיעורי זום בתקופת הקורונה להרבה מאוד קהילות, אבל זו טיפה בים. השאלה היא איך מגיעים לאותם אנשים שאינם חברים בבתי כנסת.
"אנחנו מרוכזים מטבענו במה שיש פה, ואולי אפילו מסתכלים קצת במידה של זלזול וניתוק על אלה שגרים בחו"ל. זו טעות"
"אצל הרפורמים הבעיה מוכפלת פי כמה. הציבור האורתודוקסי הוא פחות מ־10 אחוז בעולם, אך במקביל יש למעלה מ־50 אחוז שאינם מזוהים עם אף זרם, ואתה לא יכול להגיע אליהם. בארץ יש מאבקים עם התנועה הרפורמית סביב מתווה הכותל ונושאים אחרים, אבל זו הנקודה הכי שולית. הנקודה המרכזית היא שהם (הרפורמים; צ"ק) לא עולים, לא מבקרים בארץ. זו צריכה להיות העבודה שלנו, לדאוג לכך שהם יבואו ויכירו. שיראו שאפשר גם לנהל ויכוחים, אבל העיקר שיבואו קודם".
אתם מנהלים שיח עם מנהיגים רפורמים וקונסרבטיבים?
"לצערי לא. אני חושב שהם מסתכלים עלינו כמו אל אויבים, ואני באופן אישי סופג מהם אש אינסוף פעמים. לדעתי הם טועים ביחס. העובדה שהם יושבים בצורה פטרונית בארה"ב וחושבים שהם יחנכו אותנו היא נלעגת. אז לקיים איתם שיח? זה לא עבד, לא עובד ולא יעבוד. אין שום אפשרות לשיח. אם אתה מנסה להשפיע על החברה הישראלית מרחוק, לא אוכל לדבר איתך. רוצים לדבר איתי? דברו איתי כמו בני אדם".
הם אומרים עליך אותו הדבר, ומרגישים שדברים שאתה אומר הם פוגעניים.
"אני אומר שוב: נכון להיום אני לא נכנס לבתי כנסת רפורמיים. מאידך, הם מפריעים לי להתפלל כל פעם בכותל בראשי חודשים. מדובר באנשים שבחיים לא עברו את הקו הירוק, אבל אכפת להם מהכותל? למה אתה נכנס לי לעצמות? הרפורמים בארץ הם פחות מפרומיל, הם כלום. מנסים בכוח, אבל המלחמות לא יעזרו להם. מחוץ לישראל הקהילות שלהם מתפוררות בצורה מבהילה, קהילות בלי מניין ביום כיפור. יש להם בתי כנסת מפוארים מהדור הקודם שכיום הם ריקים. יש להם צאצאים שהתנצרו, ובית הכנסת לא מעניין אותם. אבל חשוב לי להגיד: אני לא בא לריב איתם, אלא אנחנו רוצים לעזור להם".
איך?
"בהחלפת השיח. תפסיקו להילחם בנו, בואו נדבר כמו בני אדם. תגידו 'אנחנו מפסיקים להילחם', ונתקדם".
נשמע שאתה פתוח לשיח.
"שיח זו מילה קצת טעונה. הרי אנחנו לא שונאים אותם. הם האחים שלנו. מתוך הדיבור הזה אפשר להתקדם הלאה".
בנו, הרב עמיחי אליהו, עובר את התהליך הזה בצורה מובהקת יותר. אולי זה עניין דורי, ואולי זו השתתפותו במשלחת גשר בארה"ב, אך הרב עמיחי כבר מנהל שיח, פומבי יותר ופחות, עם רבנים רפורמים וקונסרבטיבים. "אנחנו עוברים את זה יחד", אומר האב. "אנחנו מדברים ומשתפים האחד את השני. זה מסע שכולנו צריכים לעבור, לא רק אני והוא. הרי אבא שלי ניסה להעביר אותי את המסע הזה, וכך אני את ילדיי".
העובדה היא ששניכם לא הכרתם ולא רציתם להכיר את יהודי התפוצות עד גיל מבוגר יחסית. איך אפשר בכל זאת לדאוג שהציבור הציוני־דתי יהיה חשוף אליהם יותר? בריאיון עם הרב עמיחי הוא אמר שהוא וחבריו הרגישו בוז כלפי יהודי העולם.
"כולנו הרגשנו בוז, מי יותר ומי פחות, אבל רוב הציבוריות הישראלית מרגישה ככה".
אז איך אפשר לגרום לשינוי?
"כל מי שקורא את הריאיון הזה, שיעצור, ירשום את שמות המכרים שלו בחו"ל, ויכתוב לכולם מאמר של חיבוק. צריך לקיים כאן שיחה בין אחים".
בריאיון הקודם עם הרב אליהו שאלתי אותו: "בכל זאת, מה צריך לקחת מהגלות?" והוא השיב: "יש דבר מקסים שצריך לקחת ולהביא משם, את היהודים". ניסיתי לחלץ ממנו משהו מעבר, אך הוא לא חשב שיש לנו מה ללמוד מהם. שנתיים לאחר מכן, הוא מדבר אחרת: "אכפתיות", הוא משיב כעת לאותה שאלה. "הלוואי והיה אכפת לנו מהם כמו שלהם אכפת מאיתנו".
