אחד הסרטים המצליחים בימים אלה, המועמד גם לפרס האוסקר, הוא "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". הסרט מתאר את מחאתה של אישה נגד אוזלת ידו של מפקד המשטרה המקומית במציאת האדם שאנס את בתה ורצח אותה באכזריות. היא מציבה בפאתי העיירה שלושה שלטי חוצות ענקיים בצבע אדום, ועליהם מסר בהמשכים: "נאנסה תוך כדי רציחתה – עדיין ללא מעצרים – הכיצד, המפקד וילובי?"
בשבוע שעבר, כמה ימים לאחר הטבח הנורא בתיכון 'סטונמן' בפרקלנד, פלורידה, שבו נורו למוות 17 תלמידים, הציבו חבריהם שלוש קרוניות גדולות בפתח בית הספר ועליהן שלושה שלטים אדומים בהשראת הסרט: "טבח בבית הספר – עדיין ללא חוקי פיקוח על נשק – הכיצד, סנטור רוביו?"
הקריאה הזו כוונה למרקו רוביו, אחד משני חברי הסנאט המייצגים את מדינת פלורידה בבית הנבחרים, שאף התמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. בשבת הגיע רוביו לבית הספר, צפה בסימנים שהותיר הירי בקירות, ואמר: "אלה שרידים לכעס ולעצב של כולנו. אני מזכיר לעצמי שבית הספר הזה נמצא במרחק נסיעה קצר מביתי".
יום לאחר הטבח נשא רוביו נאום נרגש בסנאט: "אני אב לשתי נשים צעירות שבמקרה הן תלמידות תיכון. קשה לי לדמיין זאת, אבל אני יכול לתאר לעצמי כיצד ביום אחד, בעודי מהלך כאן בקפיטול, אקבל הודעה או דיווח חדשותי על ירי בבית הספר שלהן. אני יכול רק לתאר כמה מפחיד זה יהיה אם אצלצל אליהן והן לא יענו".
רוב חברי המפלגה הרפובליקנית שרוביו משתייך אליה דבקים בתיקון השני לחוקה, המעניק זכות לכל אזרח להחזיק נשק להגנה עצמית. ביקשנו את התייחסותו של רוביו לשאלה שאמריקנים רבים מאוד שואלים את עצמם בימים אלה, בעקבות עוד ועוד אירועי ירי קטלניים של טיפוסים מעורערים בנפשם: האם לא הגיע הזמן לשנות את חוקי הנשק ולהטיל הגבלות על רכישתו והחזקתו?
"אני משוכנע היום יותר מאי־פעם שיש שינויים שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע או לצמצם את אירועי הירי ההמוני בארצנו, והיום אני מחויב לכך יותר מתמיד", משיב רוביו. "אין לי עדיין תשובה מיידית מה בדיוק צריך לעשות, אבל זה לא אומר שאין מה לעשות. אין לי התנגדות עקרונית להגבלות, אבל כל החוקים שנוסו בעבר לא עזרו. מי שמחליט לירות ימצא דרך לעקוף את ההגבלות. אסור ליצור את הרושם שהרצח בוצע רק משום שלא היה חוק שימנע אותו.
"התיקון השני לחוקה בא מיד לאחר התיקון שהבטיח חופש ביטוי. זה מראה כמה הנושא היה חשוב לאנשים שכתבו את המילים הללו, ואני מאמין בהן בכל לבי. עם זאת אני גם מאמין בהקדמה לחוקה המסבירה מדוע חשוב שיהיו חוקה, ממשל וסנאט, וזאת כדי להבטיח לאזרחים שלווה ורווחה. אירועי הירי ההולכים ומתרבים מאיימים על השלווה והרווחה, שאותה חוקה עצמה מטילה על הממשל את החובה להבטיחן". בלשכתו של רוביו סירבו להתייחס לטענות שלפיהן קיבל תרומה של יותר מ־3 מיליוני דולרים מ־NRA, איגוד הרובאים הלאומי רב־ההשפעה.
עולם לא מושלם
מרקו רוביו, בן 46, נולד במיאמי שבפלורידה להורים שהיגרו מקובה ב־1956. הוריו היו מהגרים בלתי־חוקיים, או כלשון התקינות הפוליטית הנוכחית: חסרי מסמכים. נגד אביו אף הוצא צו גירוש, אך רשויות ההגירה נמנעו מליישמו ובהמשך קיבלה המשפחה אזרחות אמריקנית. הוא נבחר לבית הנבחרים של פלורידה בגיל 28 בלבד, והיה לקובני הראשון שמונה ליו"ר הבית. בתקופת כהונתו כתב את הספר "100 רעיונות חדשניים לעתידה של פלורידה", מעין סיכום של מסעותיו ברחבי המדינה ושיחותיו עם אזרחים. ב־2010 נבחר לסנאט האמריקני, והוא חבר בוועדה לענייני מודיעין ובוועדת יחסי החוץ של הסנאט. לפני שנתיים התמודד כאמור על מועמדות מפלגתו לנשיאות ארה"ב, אך פרש לאחר שהנשיא הנוכחי דונלד טראמפ גבר עליו בבחירות המקדימות גם במדינת הבית שלו, פלורידה.
במהלך כהונתו חבר רוביו לקבוצה של שמונה סנטורים משתי המפלגות, המבקשים לקדם רפורמה בחוקי ההגירה בארה"ב, שתסדיר את מעמדם של 11 מיליון איש ששהייתם במדינה איננה חוקית.
עברו המשפחתי אינו מקל עליו בימים אלה, כאשר על הפרק עומדת הסוגיה הבוערת כיום בארה"ב: מדיניותו הנוקשה של הנשיא טראמפ כלפי המהגרים. לאחר שטראמפ ביטל את תוכנית 'החולמים' של אובמה, שהעניקה אשרות שהייה ועבודה לכ־800 אלף צעירים שהגיעו לארה"ב עם הוריהם בילדותם, נדרש הקונגרס לחוקק חוק שיסדיר את הסוגיה מחדש. הפוליטיקאים מתקשים להגיע להסדר, והמחלוקת העזה בין הדמוקרטים לנשיא מונעת את אישור התקציב כבר חודשיים, ואף הביאה להשבתת הממשל למשך כמה ימים.
"המטרה שלנו היא להביא לנשיא לפני תאריך היעד, 5 במרץ, חוק שמבטיח את גבולותינו אבל גם מתייחס למצוקתם של המהגרים הללו באופן אחראי", אומר לנו רוביו בריאיון המתקיים בין הצבעה בסנאט על התקציב להלוויה פתאומית שנאלץ לטוס אליה. "התגובות משתי המפלגות נותנות תזכורת לכך שככל שהחוק יהיה מקיף יותר, כך יהיה קשה יותר להעבירו. הזמן חולף, ואם לא יהיה אפשר להגיע לחוק מספק, על הקונגרס לנסות לפתור לפחות את הבעיות המיידיות. אסור לתת לציפיות בלתי מציאותיות ובלתי הגיוניות משני הצדדים להוביל אותנו לכישלון".
רוביו נמנה עם תומכיה המובהקים של ישראל, והוא רואה בה ידידה בלעדית של ארה"ב במזרח התיכון. הכרזתו של הנשיא טראמפ בעניין ההכרה בירושלים, הוא אומר לנו, הייתה פעולה בלתי נמנעת.
לו נבחרת לנשיא, היית מכריז כמו טראמפ על ירושלים כבירת ישראל? כל הנשיאים עד היום נמנעו מלעשות זאת, אולי יש צורך להיות טראמפ לשם כך.
"בתקופת מערכת הבחירות התחייבתי למלא אחר הוראות החוק שהתקבל בקונגרס ב־1995, הדורש מהממשל ארה"ב להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעתיק את שגרירותנו לירושלים. ירושלים היא הבירה הנצחית של העם היהודי ושל מדינת ישראל. הקונגרס הכיר בכך, אולם נשיאים לאורך ההיסטוריה דחו את יישום החוק. אני תומך בכל לבי בהחלטת הנשיא טראמפ לעשות בדיוק את זה. כסנטור אני מצפה לעבוד עם הממשל כדי להבטיח שהשגרירות האמריקנית אכן תעבור באופן רשמי לירושלים בהקדם האפשרי".
אינך חושש שהנתק הנוכחי בין הממשל והפלסטינים יביא אותם לחדש את מעשי הטרור? מה דעתך על הכרזת אבו־מאזן שארה"ב איננה מתווכת הוגנת?
"לרוע המזל, ההנהגה הפלסטינית ממשיכה בדרכה ארוכת השנים להפגין חוסר רצון להיות פרטנר לשלום. כמה ממדינות אירופה נותנות להם גב, וחלקן אף מעבירות החלטות המכירות במדינה פלסטינית, מה שמייתר את הצורך במשא ומתן. מחלקת המדינה חייבת להבהיר שאם אותן מדינות באירופה עדיין מצפות לקיומו של מו"מ אמיתי, ואם חשוב להן שאכן ישרור שלום באזור, במקום כל ההצעות הללו מוטב שיתמקדו בהתנגדות פעילה לחמאס ויתר ארגוני הטרור הפלסטיניים, ובשכנוע מנהיגי הפלסטינים לחדול מהסתה לטרור ולאלימות".
האם אתה תומך בפתרון שתי המדינות? איזה 'דיל' יצליח, לדעתך, להשכין שלום באזור?
"ניתן לדמיין עולם מושלם ואידיאלי שבו מדינה יהודית שוכנת לצד מדינה פלסטינית, אבל אנחנו חיים בעולם שהוא רחוק מלהיות מושלם. עלינו להכיר במציאות ולהבין שיש מכשולים רבים בדרך לשלום. בעיית ההתנחלויות היא הקטנה שבהן. אחד המכשולים הגדולים הוא הסירוב של ההנהגה הפלסטינית להכיר בזכותה של ישראל להתקיים לא רק כמדינה, אלא כביתו הלאומי של העם היהודי. זהו לדעתי המכשול הגדול ביותר לכל שלום בר־קיימא, שכן איך תוכל לשאת ולתת על דו־קיום בשלום עם שכן שאינו מכיר בזכותך להתקיים? הממשל הקודם שגה כשלחץ על ישראל ושאף לכפות עליה הסדר שהציבור בישראל אינו תומך בו".
נחישות מול איראן
לפני כשבוע נפגש רוביו עם נציגים מהשדולה הפרו־ישראלית איפא"ק. על הפרק עמדו הסכנות שמציבה איראן וחיזוק היחסים בין ישראל לארה"ב. אגב, רוביו סירב להיפגש עם אנשי שדולת השמאל הקיצוני ג'יי סטריט, ואף יצא נגדם בחריפות במהלך השימוע שנערך בסנאט לשגריר דיוויד פרידמן. היה זה כאשר אנשי השדולה ניסו למנוע את המינוי. רוביו נטל את רשות הדיבור ואמר: "העניין הזה מוזר מאוד. אנשי ג'יי סטריט הזמינו לנאום בוועידה שלהם את ראש צוות המו"מ הפלסטיני סאיב עריקאת, אדם שהצדיק רצח יהודים. זו קבוצה שרודפת באופן קבוע אנשים שמחזיקים בדעות הדומות לשלי, מביישת אותם ועושה להם רצח אופי".
שאלתי אותו האם בהסכם שחתמו ארה"ב ורוסיה בנוגע לפריסת הכוחות בסוריה אחרי הבסת דאעש, לא הפקירה אותנו ידידתנו הגדולה בהסכמתה לפריסת כוחות איראניים בסמיכות גדולה כל כך לרמת הגולן.
רוביו מודה שמדובר באחד הנושאים הבוערים ביותר בין ארה"ב וישראל. "עלינו למנוע מהמשטר האיראני ליצור גשר יבשתי יציב דרך סוריה ועיראק, הקושר את טהרן לחיזבאללה, בן בריתה הטרוריסטי בלבנון. הדבר יגדיל את הסכנה לא רק כלפי ידידתנו ישראל אלא גם כלפי הביטחון הלאומי שלנו, האינטרסים של ארה"ב וכוחותינו המוצבים במזרח התיכון. על ארה"ב להשתמש בכל הכלים שברשותה כדי להתנגד למצב זה".
אבל ההסכם קיים. מה ארה"ב יכולה לעשות כעת?
"כשאני אומר 'כל האמצעים' אני מתכוון שאפשר לשתק את יכולתה הכלכלית של איראן באמצעות סנקציות וגם בשיתוף פעולה צבאי ומודיעיני עם ישראל, כדי למנוע את אותו איום".
לפני שנה יזם רוביו, יחד עם עוד שני סנטורים, הצעת חוק שמטרתה הטלת עיצומים חריפים על איראן, בשל מה שתיארו כ"פרובוקציות הלא גרעיניות של איראן ההולכות ומתרבות, כולל תוכנית ההתחמשות שלה בטילים בליסטיים, תמיכתה בטרור והפרת זכויות אדם קיצונית המתרחשת בה". רוביו מצביע על כך שמאז שנחתם עמה הסכם הגרעין ב־2015 יש ברשות איראן כבר 23 טילים בליסטיים, ולדבריו זהו איום ביטחוני על ארה"ב וידידותיה. "לטילים תהיה יכולת תקיפה כלפי חיילינו במזרח התיכון, ויאיימו גם על ארה"ב; מה גם שהם יוכלו לשאת נשק גרעיני", מזהירים הסנטורים.
יחד עם עמיתו למפלגה הסנטור טוד יאנג מאילינוי, החבר אף הוא בוועדת יחסי החוץ של הסנאט, ו־14 סנטורים נוספים, יזם רוביו פנייה לנשיא טראמפ בדרישה להטיל סנקציות חריפות נוספות על איראן בתגובה להמשך תוכנית ההתחמשות שלה. "על ארה"ב להבהיר באופן חד־משמעי שהסכם הגרעין אינו מעניק לאיראן חסינות מפני הטלת סנקציות בשל תוכניות הטילים שלה, תמיכתה בטרור ותוקפנותה, כמו גם בשל הפרת זכויות האדם הבוטה שלה. אם הסכם הגרעין יתבטל מסיבה כלשהי, הדרג המדיני והקונגרס חייבים להיות מסוגלים לא רק לחדש את הסנקציות הכלכליות שבוטלו כלפי איראן, אלא גם לכפות עד למקסימום את משטר הסנקציות".
"בהסכם הגרעין עם איראן", מבהיר הסנטור רוביו, "הנשיא אובמה לא רק העניק למדינה שהיא תומכת הטרור הגדולה בעולם גישה לנכסים מוקפאים בשווי של יותר מ־100 מיליארד דולר, אלא גם סלל את הדרך להשגת נשק גרעיני בסופו של דבר. הממשל הנוכחי מנסה לתקן איכשהו את ההסכם הגרוע הזה. אני מקווה שיצליח בכך, אבל אני יודע שיש עוד הרבה מכשולים בדרך".
על הכוונת של רוביו נמצאים גם האו"ם ומוסדותיו, ובייחוד מועצת זכויות האדם שרבות מהחלטותיה עוסקות בגינוי ישראל על כל צעד ושעל. לאחרונה פרסמה המועצה דו"ח נוסף נגד ישראל, העוסק בחברות ישראליות הפועלות בשטחי יהודה ושומרון. "הדו"ח הציני הזה נועד לעשות דה־לגיטימציה ולבודד את ישראל הדמוקרטית, ידידתנו הקרובה ביותר במזרח התיכון, ולעודד את ארגוני ה־BDS במאמציהם לתקוף את המדינה היהודית מבחינה כלכלית", אומר רוביו.
הסנטור רוביו הוא פעיל בולט בחזית המאבק נגד תנועות החרם, ויזם שני חוקים בנושא. חוקים אלה מעניקים הגנה לכל מדינה ומושל מפני תביעות נגדיות, אם יחרימו או יפסיקו השקעות בחברות וארגונים השותפים לפעולות חרם נגד ישראל, כולל בשטחי יהודה ושומרון. "אני גאה בחוק שיזמתי למאבק ב־BDS, ובחוק נוסף שאני שותף לו ושנועד למנוע הטלת חרם על ישראל. יזמתי את החוק במטרה להעניק הגנה למדינה או לממשל מקומי בארה"ב, המחליט להשתמש ב'כוח הארנק' כדי להתנגד לתנועות הקוראות ללחימה כלכלית בכל צורה שהיא נגד מדינת ישראל.
"יוזמה דו־מפלגתית זו הפכה חשובה יותר אחרי קבלת החלטה 2334 במועצת הביטחון של האו"ם בדצמבר 2016, החלטה מוזרה וחד־צדדית שמזיקה לישראל ומעניקה רוח גבית ל־BDS. אני קורא לקונגרס להעביר במהירות את שני החוקים הללו, כדי להילחם בפעילות האנטי־ישראלית הבלתי פוסקת, הנובעת מדעות קדומות. אני מחויב להגן על חברות אמריקניות הפועלות בהתאם לחוק האמריקני, ולהביס כל צורה של לחימה כלכלית נגד המדינה היהודית".
ברוח צעדים דומים של הנשיא טראמפ, בתקופה האחרונה פועל רוביו לצמצם את התקציבים לאו"ם, ובייחוד לסוכנות הסיוע לפליטים הפלסטינים אונר"א. "הצעתי חוק שיעכב תשלומים עד שמזכיר המדינה יאשר ששום פקיד רשמי, עובד, יועץ או קבלן מטעם אונר"א אינו חבר בחמאס או בכל ארגון טרור אחר. אני תומך בשקיפות מלאה ושלמה של אונר"א".
הדיווחים על התחזקות האנטישמיות בעולם, כולל בארה"ב, מטרידים אותו. על פי נתונים רשמיים, מספרם של פשעי השנאה וההתקפות על רקע אנטישמי בארה"ב עלה בשנים האחרונות באופן דרמטי. רוביו מספר כי פנה לנשיא טראמפ בבקשה לציין באופן פומבי את יום השואה הבינלאומי ולגנות באופן חד־משמעי את האנטישמיות בכל צורותיה. במכתב שיזם, ושעליו חתומים סנטורים נוספים, נאמר: "אנחנו מבקשים למנות ללא דיחוי שליח מיוחד למאבק באנטישמיות במחלקת המדינה, תפקיד שלא אויש זמן רב. הדבר יעיד על הרצינות שבה הממשל מתייחס לנושא".
לפני כשנה, במרץ 2017, ביקר רוביו בישראל ובירדן. היה זה ביקורו השני כאן כסנטור, והשלישי בכלל. בביקור הקודם הוא נפגש גם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. כחבר הוועדה לענייני מודיעין של הסנאט נפגש רוביו עם ראשי זרועות המודיעין האמריקניים הפועלים בארץ ושמע על שיתוף הפעולה בינם ובין המודיעין הישראלי. בסיום הביקור הצהיר: "ישראל נשארת דוגמה משכנעת למה שעם חופשי יכול להשיג בכל מקום בעולם, ומראה כיצד תמיכה אמריקנית בלתי מתפשרת וסיוע בינלאומי בחסות ארה"ב יכולים לקדם את האינטרסים והערכים שלנו בחו"ל. כבר ברגע שאדם מציב את רגלו על אדמת ישראל, הוא יכול לחוש שערכים של חופש, קדמה וסובלנות נוכחים בכל מקום, מכיוון שישראל ממשיכה להיות נווה מדבר של דמוקרטיה ויוזמה חופשית באזור פרוע, הרווי בקשיי ביטחון ובאתגרים כלכליים ופוליטיים".
עתידו לפניו
צלקות הקמפיין הסוער לנשיאות טרם נמחו מלבו של הסנטור הצעיר מפלורידה. העלבונות שהטיח בו טראמפ, בהם הביטוי החוזר "מרקו הקטן", עדיין שמורים בזיכרונו. כאשר עמד על הדוכן באותה עצרת בחירות במיאמי ב־15 במרץ, והודיע בעיניים לחות כי הוא פורש מהמרוץ, גמלה בלבו החלטה לעזוב כליל את החיים הפוליטיים. אלא שזמן קצר לאחר מכן התעשת והתמודד מחדש על המושב בסנאט של מדינתו פלורידה. הוא ניצח בגדול, ונבחר לשש שנים נוספות בסנאט.
האם ינסה שוב לרוץ לנשיאות ב־2020, הפעם מול נשיא מכהן? התשובה שלו ברורה. "אם הייתי מעוניין לרוץ למשהו אחר, לא הייתי מתמודד שוב לסנאט", הוא אומר. "התחייבתי כלפי אזרחי פלורידה לכהונה של שש שנים בסנאט, וביקשתי את אמונם בי. חלק מהדברים שהתחייבתי לעשות דורשים יותר משש שנים, ולכן אני ממוקד בתפקידי זה ב־100 אחוז". בהקשר זה מציין רוביו את ההשפעה שתהיה לו על הרכב בית המשפט העליון, על גורלו של הסכם הגרעין עם איראן ועל הכלכלה האמריקנית.
הצהרה דומה השמיע רוביו מיד אחרי הבחירות, ואולם אוזנם החדה של הפרשנים שמעה שתי מילים נוספות: "בעזרת השם". פרשנים מסוימים סבורים כי חלום הנשיאות של רוביו, איש צעיר שעתידו לפניו, לא התאדה. הפרשן כריס סיליזה כתב ב'וושינגטון פוסט' כי חזרתו של רוביו לסנאט מסמנת כי כבר ב־2020 אנו צפויים לראותו מתמודד שוב. "בפוליטיקה ובחיים", כתב סיליזה, "לאנשים יש זיכרון קצר ויכולת קשב קצרה אף יותר. להיות מחוץ לזרקורי הציבוריות פירושו גזר דין מוות פוליטי. רוביו רוצה מאוד להתמודד שוב, וצריך לזכור שהוא התבטא כי אינו אוהב את הסנאט ומתוסכל בשל חוסר המעש שלו. 'לא נתקן את אמריקה עם סנטורים וחברי קונגרס', אמר בעבר".
העיתון הנפוץ 'מיאמי הראלד' רואה בעובדה שרוביו נמנע מלהביע עמדה בשורה ארוכה של נושאים השנויים במחלוקת סימן לכך שבכוונתו לשוב ולהתמודד על הנשיאות, ובינתיים הוא מעדיף שלא להרגיז איש. הוא נמנע מלהשתתף בקמפיינים של מקורבי הנשיא לקראת "בחירות אמצע הקדנציה" לסנאט ולקונגרס שייערכו בנובמבר 2018, ונמנע מלתמוך בשופט רוי מור, מועמדו של טראמפ מאלבמה לסנאט, שהכריז בעבר כי "אין מקום למוסלמי בסנאט".
"יש לי מחלוקות עם הנשיא", אמר רוביו. "את חלקן אני מנהל בפרטיות מול הבית הלבן וחלקן מקבלות ביטוי פומבי, אבל זו השקפת עולמי: אין ולא תהיה לי שליטה על 95 אחוז מהדברים שאמורים לקרות לי. אני יכול לשלוט רק על האופן שבו אגיב למה שיקרה. מה שבחרתי לעשות הוא להתמקד כמו קרן לייזר בדברים שיש לי שליטה עליהם ושאותם אני יכול לשנות".
במישור הפוליטי עבד רוביו יחד עם טראמפ בנושאים הקשורים למדינות דרום אמריקה, הכנופיות האלימות בסלוודור, הקשחת המדיניות כלפי קובה שהופשרה בימי הנשיא אובמה והמשבר המתמשך בוונצואלה. ואולם בנושא הרוסי, הרגיש מאוד, רוביו מגלה עצמאות רבה. השבוע יציג הצעת חוק שנועדה להעניש את רוסיה או כל מדינה אחרת שתתערב בעתיד במערכת הבחירות בארה"ב. בעוד הנשיא טראמפ מנסה לערער את מעמדו של רוברט מולר, החוקר המיוחד שמונה לחקור את ההתערבות הרוסית, רוביו דווקא הביע אמון במולר והוסיף כי התערבות מסוג זה היא איום על הדמוקרטיה האמריקנית.
במישור הפנימי עובד רוביו לאחרונה בצמוד עם איוונקה טראמפ, בתו של הנשיא, לקדם חוק שיאפשר חופשת לידה בת שישה שבועות, כולל לאבות ולהורים מאמצים. ההצעה הזו איננה אהודה בקרב הרפובליקנים, אך הנשיא טראמפ הכריז עליה עוד בקמפיין הבחירות שלו. כך מקדם רוביו בשקט את מערכת הבחירות שלו לקראת התמודדות צפויה, מסכם ה'מיאמי הרלד'. ואולם דובר המטה הפוליטי של רוביו, ג'ורדן ראסל, מכחיש כל כוונה כזו.
"בטווח של עשרים שנה, יש לרוביו סיכוי טוב לכבוש את נשיאות ארה"ב בעתיד", סבור הפרשן צ'רלס לוק מאתר הדיונים 'קוורה', ומציין שהשינויים הדמוגרפיים בארה"ב והגעתם של ילידי שנות האלפיים לקלפיות ולעמדות כוח עשויים לשחק לטובת בן המהגרים מקובה. "נכון שכעת הם נוטים יותר שמאלה, אך אין לדעת לאן תוביל רוח הזמן בעתיד", הוא מסכם.
גם אם בבחירות הבאות לנשיאות יעמוד רוביו בהצהרתו כי "הבטחתי לבוחריי שש שנות כהונה מלאה, שבהן אעבוד למען תושבי פלורידה", העתיד הרחוק יותר עודנו פתוח.
