לפני כשבועיים יצאו עשרות ראשי ישיבות תיכוניות ומנהלות אולפנות בקריאה נואשת לראש הממשלה נתניהו ולנציגים הדתיים־לאומיים בליכוד "להציל את החינוך הדתי". לא פחות. על העצומה שניסחו חתומים אנשי חינוך מכל רשתות בתי הספר של הציונות הדתית. תמונותיהם של חברי הכנסת הדתיים של הליכוד מככבות בעצומה לצד זו של שר החינוך יואב גלנט. אנשי מפלגת ימינה כבר לא שם, למעט השר לענייני ירושלים, הרב רפי פרץ.
זה לא במקרה. מנהלי המוסדות מבינים שהישועה לגזרת הקיצוצים הקשה שנפלה עליהם עשויה לבוא רק מאנשי הליכוד ונציגי הציונות הדתית בקואליציה. "אל תפקירו אותנו", ביקשו אנשי החינוך מחברי הכנסת. כדי לחדד את המסר, נושאת העצומה ציטוט מפורסם מדברי ראש הממשלה בבחירות האחרונות, והוא מודגש באותיות קידוש לבנה: "הממשלה בראשות הליכוד תמשיך לדאוג לאינטרסים של הציונות הדתית", אמר אז נתניהו.
למציאות החדשה שבה מפלגת הציונות הדתית יושבת באופוזיציה, יש השלכות רוחב על מוסדות המגזר וארגוניו. הקיצוצים הנרחבים בחינוך הדתי־לאומי הם חלק מהסיפור. יש סיבות נוספות לקיצוצי השעות ולפיטורי המורים, אבל ברור שחוסר הייצוג הפוליטי משפיע, ולדברי מנהלי מוסדות, המחיר כבד.
העצומה מכריזה כי "עשרות מוסדות הציונות הדתית נמצאים על סף קריסה". זו אמירה קשה, והקריסה עצמה לא נראית כרגע לעין; אבל ראשי הישיבות והאולפנות מודאגים מאוד. לא מעט מורים פוטרו לקראת השנה הבאה, ושעות הוראה רבות נלקחו מהם. בנוסף, המשמעות המרכזית של הצונאמי שמתרגש על החינוך הציוני־דתי, הוא מה שרבים מקרב ראשי המוסדות ששוחחנו איתם מגדירים כ"איבוד הנשמה והתוכן הרעיוני". כלומר, ישיבה תיכונית כבר לא תהיה ישיבה תיכונית ואולפנה לא תהיה אולפנה. הדגש וההרחבה של לימודי הקודש והיהדות ייעלם ממערכת השעות.
הצונאמי הזה ראשיתו ב"חטא הקדמון" שמכתיב את האנומליה של תקצוב החינוך הציוני־דתי, שבעשרים השנים האחרונות הפך למעשה תלוי־קואליציות ונוכחות של נציגי המגזר בממשלה. בנוסף, עוד לפני ש'ימינה' הלכה לאופוזיציה, במהלך השנה האחרונה לא הייתה ממשלה ולא היה תקציב.
רוחמה חזות היא ראש אולפנת "סגולה" בקריית־מוצקין. 600 תלמידות לומדות אצלה בבית הספר. בשנה הבאה היא תיאלץ לקצץ 80 שעות של שיעורי יהדות במוסד שלה. זה אומר קיצוץ בשיעורי תנ"ך, אמונה, תורה שבעל פה – כל מקצועות הקודש. משכורותיהם של מורים רבים יתכווצו בעקבות הקיצוץ.
רוחמה חזות: "אצלי באולפנת סגולה ירדו בשנה הבאה 80 שעות בגלל אי־העברת התקציב למוסדות. זה אומר שבין שלוש לארבע משרות של מורים ניאלץ להוריד לגמרי"
"כבר קיימתי שיחות שימוע למורים רבים שפרנסתם תפגע", מספרת חזות. "בשנה הבאה ירדו לי 80 שעות בגלל אי־העברת התקציב למוסדות. זה אומר שבין שלוש לארבע משרות מלאות של מורים ניאלץ להוריד לגמרי, ושעות רבות לאחרים. עם זאת, הצד המהותי בסיפור הזה הוא המשמעות שלו. ההשפעה על אופי הלימודים באולפנה. זו פגיעה במה שמוגדר 'שעות רב' ושעות 'תגבור לימודי יהדות'. המימון שלהן מגיע מהתקציב שקוצץ ומתשלומי הורים.
"השעות הללו מאפשרות לתלמידות אצלנו ובמוסדות אחרים לגשת לבגרות בהיקף של חמש יחידות בתנ"ך ובתושב"ע. משרד החינוך מממן רק את הליבה – שלוש יחידות במקצועות אלו. השעות התוספתיות הן אלו שאפשרו במשך שנים להוסיף שעות קודש על הסדר. מה שזה אומר בפועל הוא שסוגרים לנו את השקפת העולם של האולפנות והישיבות. אנחנו בעצם הופכים להיות כמו תיכונים דתיים מבחינת היקף השעות".
לובי חינוכי
כבר קרוב לעשרים שנה שהתוספת התקציבית הזאת מגיעה מכספים קואליציוניים ייחודיים. הם נכנסים לקופה ייעודית במשרד החינוך ומשם משלמים את המשכורות לעובדי ההוראה. מה שהוביל לאותה "קריסה" של מוסדות הוא שבשנה הנוכחית, שנת הלימודים תש"ף, לא הועברו הכספים ומוסדות רבים נכנסו לגירעון. בנוסף, אותם כספים לא מגיעים בינתיים גם לשנה הבאה (תשפ"א) מה שמכריח מוסדות רבים להיערך בהתאם, לקצץ שעות רבות ולפטר מורים.
נעמה טובולסקי, מתקצבת במרכז ישיבות בני עקיבא, אומרת כי הם הסבירו למנהלי הישיבות התיכוניות והאולפנות ברשת ש"סל השעות" ללימודי הקודש יהיה בשנה הבאה מצומצם באופן משמעותי. "מדובר על תקציב של שבעה מיליון שקלים לכל מוסדות הרשת. כל מוסד מסתמך על השעות הללו, ומדובר בהרבה מאוד שעות.
"השנה, תוך כדי תנועה, הבנו שהתקצוב לשעות האלה לא מגיע. אנחנו מחויבים למורים על פי חוק ולא יכולנו לגרוע מהם את השעות, ובנוסף, לא רצינו לצמצם כי זו המהות של המוסדות שלנו. אבל בהיעדר יכולת לשלם את השעות הללו, נגרמו בעיות תקציביות בחלק נכבד מהמוסדות. המורים המשיכו לקבל את המשכורת וללמד את השעות, אבל לא היה לזה מימון ותקציב. ולכן את השנה סיימנו בגירעון גדול. לגבי השנה הבאה, כרגע אנחנו לא מאפשרים את השעות הללו במערכת, כי אין לנו התחייבות שהתקציב יגיע, ואנחנו לא יכולים להיכנס לאותו בור תקציבי שנכנסנו אליו השנה".
המשמעות של איבוד שעות לימודי הקודש היא שהישיבות התיכוניות והאולפנות ילמדו במתכונת של תיכונים דתיים. "זה מחזיר אותנו למצב שהיה בעבר הרחוק, אז באולפנות ובישיבות התיכוניות למדו מעט מאוד לימודי יהדות", אומרת חזות. "מבחינתי זה איום ממשי על הדרך החינוכית של הציונות הדתית. הקיצוץ לא יהיה על מקצועות המתמטיקה, האנגלית והפיזיקה שאותם מערכת החינוך מממנת, אלא יהיו קיצוצים קיצוניים בשעות קודש. בשביל לקבל תעודת בגרות לא חייבים שעות קודש, אבל אנחנו רוצים את המקצועות האלה מבחינה חינוכית ורעיונית, זו המהות של המוסדות שלנו".
העובדה שהתקציב ללימודי הקודש מגיע מכספים קואליציוניים, ולא נמצא בבסיס התקציב, הפכו את אנשי הרשתות, כולל מנהלים ואנשי חינוך, לשתדלנים בכנסת. חלק מהמנהלים אמרו כי הם אפילו שכרו חברות לובינג כדי לוודא שהתקציבים מגיעים.
ינקי פרידמן, מנכ"ל רשת "נעם צביה", עולה מדי שנה בשנה לירושלים עם מצגת שהכין, על אודות "הבעיות הייחודיות בחינוך הממלכתי־דתי שאינן קיימות בחינוך הממלכתי והחרדי", כדבריו. בכל פעם מחדש, הוא מציף את הבעיה לחברי כנסת מהמגזר. התסבוכת, הוא מתאר, החלה לפני 18 שנה. "הסיפור הזה התחיל בשנת הלימודים תשס"ב, אז הוגש בג"ץ נגד מימון לתוכנית תורנית מוגברת שהגיע ממשרד הדתות לישיבות התיכוניות והאולפנות. מי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, התחייב בשם מדינת ישראל שהכספים יועברו ממשרד הדתות למשרד החינוך, ומשרד החינוך הוא שיתקצב את המוסדות כדי שלא יהיו כפל תמיכות והכול יוסדר במשרד אחד. ההבטחה הזאת לא מומשה. ולא רק שלא מומשה, אלא שהעברת המימון ממשרד הדתות למשרד החינוך קוצצה משמעותית כבר באותה שנה, ומאז יש ויכוח בכל שנה מחדש מאיפה הכסף הזה יבוא. משרד הדתות אומר שהוא העביר את הסמכויות למשרד החינוך. משרד החינוך אומר שאין לו כסף. לכן מה שקרה זה שהקואליציה העבירה כספים קואליציוניים ייחודיים למשרד החינוך בעבור הסעיפים הללו של לימודי קודש".
וכך זה היה עובר כל שנה? גם כשהציונות הדתית לא הייתה בקואליציה?
"כן, זה היה עובר גם כשלא היו בקואליציה. גם כשיולי תמיר הייתה שרת החינוך הכספים הללו הועברו, כי האוצר הבין שהכספים הללו הולכים לטובת לימודים ואת הלימודים האלה אי אפשר להפסיק. לכן לא פיטרו מורים, כי ידעו שיש הסכמה על הכספים הללו שעוברים משנה לשנה. היו עליות ומורדות בסכומים, אבל לא היו שינוים דרסטיים. כך היה עד השנה האחרונה".
ובשנה האחרונה התרגשו עלינו כידוע שלוש מערכות בחירות, ומגפה עולמית משתוללת. משרד החינוך מקצץ בלי קשר לסוגיית לימודי הקודש והכספים הקואליציוניים, וכך מוסדות הציונות הדתית נכנסים לבורות תקציביים. "עד תש"ף עוד היו סעיפים שדרכם העבירו תקציבים כי הציונות הדתית הייתה שותפה להסכמים האלה. אבל מ־2020 הם כבר לא קיימים. מה שנשאר מ־2019, היה כמה חודשים בודדים שחולקו ל־12, כלומר שכל חודש קיבלנו משהו מאותו תקציב מצומצם ומול זה הייתה איזו תקווה או הבטחה שעוד מעט מקימים ממשלה חדשה וישלימו את שני השלישים החסרים. בינתיים אין 'בית יהודי', אין ימינה ואין שמאלה ואין תקציב. את המשכורות של המורים אנחנו משלמים תמידים כסדרם מאחד בספטמבר עד 31 באוגוסט כי כך מחייב החוק, אבל אין לנו תקציב לכסות את זה".
הקורונה העלימה מקור הכנסה נוסף למוסדות החינוך, זו שמגיעה מהשכרת הפנימיות כבתי ההארחה לאירועים ושבתות חתן או בר מצווה. רבים ממוסדות החינוך השתמשו בשטח המוסד לאירועים בסופי שבוע, אך כפי שפגעה הקורונה באולמות אירועים, גם הישיבות והאולפנות נאלצו לסגור את מקור ההכנסה הצדדי.
גורם בממשלה שעימו שוחחנו אמר כי הסוגיה מוכרת, ולעובדה שלציונות הדתית יש רק נציג אחד בממשלה ולא שישה יש השפעה משמעותית. "כספים קואליציוניים מחולקים בהתאם למספר חברי הכנסת. כרגע יש נציג אחד של הציונות הדתית בממשלה והוא לא יוכל לקבל יותר ממפלגות אחרות".
עם זאת, אומר אותו גורם, ההערכה היא שבסוף חודש יולי בדיוני התקציב מול האוצר הדרישה תעלה וחלק מהכספים למוסדות החינוך הדתי יועברו. אולם על פי הערכה נוספת, יהיה קיצוץ נרחב בכספים הקואליציוניים הללו. "מה שצריכים לעשות הנציגים של הציונות הדתית בממשלה, בין אם אלו אנשי הליכוד או הרב פרץ, זה לדאוג שמה שיועבר אפשר יהיה להכניס לבסיס התקציב. זה מה שהשר פרץ סיכם בהסכם הקואליציוני עם הליכוד וזה יפתור חלק מהבעיה".
ההורים ישלמו יותר
הקיצוצים הנרחבים הללו בשעות הקודש מכניסים מוסדות לדילמות קשות. צריך לפטר מורים, חלקם ותיקים, לקצץ שעות "בבשר החי", וגם לבחור אם מקצצים את לימודי היהדות, ועד כמה. רבים מהמנהלים מתחבטים אם להעלות את תשלומי ההורים או לקצץ בתוכניות אחרות. לא מעט מוסדות תורניים אינם מתכוונים לוותר על לימודי גמרא, תנ"ך ואמונה, והם מתכוונים לגבות תשלומי הורים גבוהים יותר ולמצוא אפיקים אחרים שיקלו על הגזרה. מטבע הדברים, מכת הקיצוצים קשה במיוחד למוסדות קטנים ותורניים.
הרב משה שמרלינג הוא מנהל אדמיניסטרטיבי בישיבת "בני צבי" בבית־אל. מדובר בישיבה תיכונית קטנה שלא שייכת לרשת כלשהי. הדגש בישיבה הוא על לימודי קודש ומקצועות כלליים המעניקים תעודת בגרות בסיסית. יש שם תשע כיתות בסך הכול, ואנשי ההנהלה מתכוונים לעשות כל שביכולתם כדי לא לקצץ בלימודי הקודש.
"הקיצוץ למוסד כמו שלי", אומר הרב שמרלינג, "הוא בסדר גודל של שתי משרות וחצי. זה יותר מחצי מיליון שקלים בשנה. אבל המשמעות העיקרית היא שאלו שעות יהדות שהן העיקר אצלנו. אנחנו לא נוותר על זה. נצטרך להביא מן הגורן ומן היקב. או שנעלה תשלומי הורים או שנקצץ בפעילויות אחרות. אבל אנחנו בגמרא, מחשבת ישראל ותנ"ך לא נקצץ. נצטרך למצוא פתרונות יצירתיים".
במרכז ישיבות בני עקיבא החלו לחפש פתרונות ללימודי הקודש. אחד מהם הוא שיתופי פעולה בין ישיבות תיכוניות לישיבות הסדר ומכינות, כדי לייצר תוכניות לימוד משותפות. אבל גם הפתרונות הללו, לא מכבים את התסכול.
"באים אליי מנהלים ואומרים לי – אם אני לא נותן את השעות האלה, במה אני שונה מתיכון?" אומרת טובולסקי. "אנחנו מנסים לתת פתרונות יצירתיים ומדברים על קשרים וחברותות עם ישיבות הסדר ומכינות, אבל אין תחליף לשעות במערכת מסודרת למקצועות הללו".
חזות פגשה לאחרונה את שר החינוך יואב גלנט וסיפרה לו על הקיצוצים הספציפיים אצלה באולפנה, בנוסף לקיצוצים שהיא נאלצת לערוך לבקשת משרד החינוך. לדבריה, גלנט השיב כי הפתרון לכך הוא "תלוי ראש ממשלה". נתניהו יחליט על גורלם של מוסדות הציונות הדתית. בינתיים מוסדות רבים שנפגעו בשנה האחרונה מתלבטים איך לפתוח את שנת הלימודים הבאה, אילו מורים יפוטרו או שמשכורתם תקוצץ, ועד כמה לספוג את הקיצוץ הדרמטי בלימודי התורה שהם יסודות הבניין של הישיבות התיכוניות והאולפנות.
