מה נאכף
- המשטרה אוסרת על יהודיות להניק בהר הבית. בשבוע שעבר אסרה המשטרה על יהודייה שומרת מצוות להניק את בתה בת ארבעת החודשים בהר אף שזו בכתה מרעב. משהתעקשה בכל זאת להניק נטלה המשטרה את מספר הזהות של האם ושל בעלה.
- איסור ליטול אבנים או עפר מהמקום הקדוש. איסור לקטוף עלים או זיתים מעצי הזית שבהר.כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ומה אם אני באמת חולת קורונה?!
– טראמפ: "לא אתן שיחבלו בהיסטוריה שלנו כאומה"
–בבית המקדש לא עישנו קנביס - איסור לסטות מהנתיב הקבוע לקבוצות היהודיות, כולל איסור על עלייה במדרגות העולות אל רחבת כיפת הסלע.
אחרי ההקלות: מבקרים יהודים בהר הבית. צילום: סטודנטים למען הר הבית - איסור על יהודים ושאר לא מוסלמים להיכנס למתחם דרך תשעת שערי ההר המיועדים למוסלמים. זאת בניגוד גמור לחוק השמירה על המקומות הקדושים: "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו מאסר חמש שנים". זאת גם בניגוד לחוק למניעת אפליה בכניסה למקומות ציבוריים – "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, השקפה… בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק".
איסור להניף דגל ישראל.
- איסור על הכנסת ספרי תהילים זעירים, ברכונים, תפילין, טלית וכל מה שנתפס כתשמישי קדושה – לשטח ההר. איסור על הכנסת מפות, תרשימים ועזרים, בפרט כאלו שמסומן בהם מקום המקדש היהודי.
- לעיתים: איסור על צילום של פעולות שנחשבות בעיני המשטרה לפרובוקטיביות.
- לעיתים: איסור על פרסום ברשתות החברתיות ובתקשורת של פעולות שנחשבות בעיני המשטרה לפרובוקטיביות.
- איסור להתפלל.
- איסור להשתחוות.
- איסור לשיר.
- איסור על עריכת מעמד קידושין בהר.
- איסור להתפצל מהקבוצה.
- איסור לשתות מים מהברזיות הפזורות בהר.
מה לא נאכף
- השבוע (ובכל עת) נמנעה המשטרה מלקטוע משחקי כדורגל שילדים מוסלמים קיימו ברחבת ההר. זאת למרות פסק בג"ץ משנת 1993 האוסר על עריכת משחקי כדורגל בהר מלבד במתחם בתי הספר שבו.
- איש מאנשי הווקף שביצעו חפירות בהר במסגרת ההרס באורוות שלמה בשנת 99', במסגרת ההרס הנרחב בהר בשנת 2007 ובעוד פעולות רבות המנוגדות לחוק מאז ועד היום – לא הועמד לדין.
מנגד, קורות עץ עתיקות, מקצתן מימי הבית, מושלכות בהר ואינן נלקחות למוזיאון או נשמרות כדין. חוק העתיקות: "הפוגע בעתיקה או באתר עתיקות או המשחית פניהם בכל צורה שהיא, דינו – מאסר חמש שנים או קנס (עד 226,000 שקלים חדשים)". - מתן שליטה לווקף, כולל חסינות נרחבת. השבוע, למשל, הספידו אנשי הווקף בגלוי בהר את רמדאן עבדאללה שלח, מנהיג הג'יהאד האסלאמי, שהלך בשבת לעולמו. איש מאנשי הווקף לא נעצר והפעילות הזאת לא נמנעה. זאת בניגוד גמור לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל – "לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים".
- אנשי הווקף נצמדים אל הקבוצות היהודיות בהר, מתעדים אותן ולא פעם מתנכלים לאנשיהן. בנוסף מתנכלים אנשי הווקף גם למבקרים "רגילים". השבוע, למשל, גירשו אנשי הווקף משטח ההר יהודייה תושבת ירושלים בשם שיינה הירש שהסריטה עצמה בהר מדברת על בתי המקדש שניצבו בו. המשטרה, יש לציין, גיבתה את גירושה של המבקרת משטח ההר.
יש לציין שהדבר עומד בניגוד לחוק מניעת הטרדה מאיימת: "הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; בפגיעה… בחופש התנועה שלו. לעניין חוק זה אחת היא אם המעשים… נעשו בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין".
- אי מניעת דרשות הסתה חריפות בהר נגד ישראל ונגד היהודים, כולל הפגנות אנטי־ישראליות ואנטישמיות המצדדות בחמאס ובארגוני טרור נוספים כדוגמת חיזב א־תחריר, וכן הנפת דגלי טורקיה, ירדן, מצרים, הדגל הפלסטיני ועוד ועוד דגלי אויב או סתם דגלים זרים:
"העובר עבירה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א'1 (הגדרתה: רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכול בשל… השתייכות לגזע או למוצא לאומי־אתני) או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית וכו'… דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכול לפי העונש הקל יותר".
