בשבוע שעבר הבאנו כאן תמלילים מתוך חקירתו של מפקד יחידת המקומות הקדושים במשטרה סנ"צ יובל ראובן, במהלך דיון בתביעתו של צעיר בשם מרדכי יורבצקי בבית משפט השלום בירושלים עקב מניעת כניסתו להר הבית. עורך הדין של יורבצקי, אביעד ויסולי, ניסה שם בכל מאודו לקבל מראובן רשימה ברורה של כללי המותר והאסור, בעיקר האסור, בהר הבית, אולם נכשל במשימה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– טראמפ: "לא אתן שיחבלו בהיסטוריה שלנו כאומה"
– בבית המקדש לא עישנו קנביס
– ממשיכים להתנתק מישראל: ברש"פ פועלים להנפקת דרכונים עצמאיים
השבוע מובאים כאן ציטוטים נוספים מהדיון המשפטי המדובר, הפעם בעת חקירתו של סגן מפקד הר הבית לשעבר, פקד רועי בן־יעקב, בידי עו"ד ויסולי. מתברר שמאמציו של ויסולי להשיג את רשימת הכללים שהמשטרה אוכפת בהר עלו גם הפעם בתוהו. החקירה עסקה במעצרם של ארבעים יהודים במקום הקדוש בראש חודש שבט תשע"ח (2018). באירוע המדובר החלו עולי ההר היהודים לשיר בקול רם, מה שלטענת בן־יעקב הוביל להשתוללות אסלאמית קשה. זו הסתיימה רק כאשר המשטרה סילקה את הקבוצה היהודית, לא ממש בעדינות, משטח ההר. ויסולי ניסה להבין מדוע: "תסביר לי, הרי הקבוצה של היהודים לא הרביצה לאף אחד נכון?".
פקד רועי בן־יעקב: "לא, היא רק התחילה לשיר ולהשתולל ולהתפרע בשטח הר הבית, דבר ששנינו שמכירים את הר הבית בהיבטים כאלה ואחרים מבינים מה עלול להיווצר במקום".
ויסולי: "תסביר לי את המילה 'להשתולל'. לשיר זה להשתולל?".
פקד בן־יעקב: "שירה מותרת בהר הבית?".
עו"ד ויסולי: "אני שואל אותך".
בן־יעקב: "אני שואל אותך, אתה מכיר את הר הבית, שירה מותרת על פי נוהל ביקורים בהר הבית? מותר לשיר?".
עו"ד ויסולי: "למיטב ידיעתי כן".
בן־יעקב: "שירה דתית מותרת בהר הבית? אתה מכיר את הר הבית".
עו"ד ויסולי: "אני כאן שואל את השאלות. כתוב בשלט בכניסה להר שאסור לשיר בהר הבית?".
בן־יעקב: "לא שידוע לי".
עו"ד ויסולי: "אז מאיפה נולד איסור השירה?".
בן־יעקב: "עצם השירה, ההתנהלות וההתלהמות (של הקבוצה היהודית. א"ס) בכל זמן הביקור הביאו לכל הרגשות של שני הצדדים שהניעו אותם להתפרע".
עו"ד ויסולי: "כלומר, ליהודים אסור לשיר בהר הבית?".
בן־יעקב: "שירה דתית, לא".
עו"ד ויסולי: "מה זה שירה דתית?".
בן־יעקב: "תפילה. ציטוטים של תפילה".
עו"ד ויסולי: "איזו שירה אסורה? איזו שירה מותרת?".
בן־יעקב: "הם שרו שירה של תפילה, הם לא שרו שירי נעמי שמר".
ויסולי: "שירי נעמי שמר מותר ליהודים לשיר בהר הבית?".
בן־יעקב: "לא שידוע לי. אם זה גורם להפרת הסדר הציבורי, מן הסתם לא".
ויסולי: "ככלל, כשיהודי עולה להר הבית מותר לו לשיר או אסור לו לשיר?".
בן־יעקב: "אסור לשיר, ואם זו תפילה דתית בטוח שלא. ולא שאני זוכר שבן אדם עלה סתם להר הבית ושר".
ויסולי: "אסור לשיר?".
בן־יעקב: "לפי מה שאני מכיר אסור".
ויסולי: "בכל פעם שאני עולה להר הבית אני שר, אז אני עובר על החוק?".
בן־יעקב: "לא יודע. יש נוהל ויש חוק. מה נקבע בנוהלי ביקור בהר הבית זה לאו דווקא החוק".
ויסולי: "באותם נוהלי ביקור כתוב שאסור לשיר?".
בן־יעקב: "לא ראיתי סעיף שכתוב בנוהל שאסור לשיר בהר הבית".
ויסולי: "אז מותר, נכון?".
בן־יעקב: "תלוי מה. הייתי הכי ברור. אם מדובר בשירה דתית עם ציטוטים מהפסוקים, היא אסורה".
עו"ד ויסולי: "איפה זה כתוב?".
בן־יעקב: "זה חלק מפולחן הדת".
עו"ד ויסולי: "איפה ההגדרה, הרשימה של כל הדברים שנכללים בפולחן דת, יש כזאת רשימה?".
בן־יעקב: "אני לא מכיר רשימה כזאת".
עו"ד ויסולי: "כל אחד יכול לפרש את המילים 'פולחן דת' לפי שיקול דעתו?".
בן־יעקב: "לא. יכול לעשות זאת מי שמכיר את הדת, מי שמזהה כשמצוטטים בשיר פסוקים מתוך התנ"ך או מתוך התפילה".
עו"ד ויסולי: "'ירושלים של זהב' אפשר לשיר?".
בן־יעקב: "לא נתקלתי במישהו ששר בהר 'ירושלים של זהב'. אם זה גורם להפרת סדר, זה אסור. ובמקרה שלנו השירה גרמה להפרת סדר משמעותית מאוד".
עו"ד ויסולי: "הפרת סדר הייתה כי המוסלמים התגודדו מסביב ליהודים והחלו להתפרע".
בן־יעקב: "הפרת סדר הייתה לא בגלל שהמוסלמים התגודדו סביב היהודים".
ויסולי: "אז למה התרחשה הפרת הסדר?".
בן־יעקב: "כי היהודים התנהלו בצורה לא נכונה. פניתי אישית לרב שעמד בראש הקבוצה וביקשתי שיתקדמו, אבל הרב הודיע לי שלא יתקדם עד שיסיים את דבריו. טענתי בפני הרב שזו קבוצה גדולה, שלא נעמוד בזמני הביקור אבל הקבוצה לא התקדמה. כשהמשכנו בתנועה החלה שירה שגרמה כמו שאתה טוען לשלהוב היצרים במקום (בן־יעקב מתכוון לשלהוב היצרים האסלאמיים כמובן. א"ס)".
כדי להמחיש את אופי האירוע ציטט ויסולי קריאה של אחד מהמתקהלים המוסלמים כלפי הקבוצה היהודית: "אתם תמותו פה. הסוף שלכם כאן". בן־יעקב טען שהאדם שהתבטא כך נעצר באופן מיידי עם יציאתו מהמתחם. ויסולי הוסיף לתהות מדוע דווקא הקבוצה היהודית הוצאה משטח ההר בעקבות המהומה שנוצרה במקום. "הדפת גם את המוסלמים החוצה?", תהה.
בן־יעקב היתמם: "הדפתי מוסלמים פנימה. מה, אני אוציא אותם ביחד עם היהודים? מה עשיתי בזה?".
גם השופט, גד ארנברג, ביקש להבין מדוע בחרו בן־יעקב ואנשיו להוציא דווקא את היהודים מהאתר המקודש ואילו את המתפרעים המוסלמים להותיר בפנים. בן־יעקב: "אני אוביל את כל הקבוצה החוצה לאותה נקודה? אני צריך להפריד בין הניצים. גם את המוסלמים הדפנו, אבל פנימה, לתוך שטח הר הבית, כי הם היו בגב שלנו. בוצעה הפרדה והדיפה של שני הצדדים".
ויסולי: "כלומר לפי הנהלים שלכם כשמוסלמים מתפרעים אתם הודפים אותם לתוך הר הבית, וכשיהודים שרים אתם הודפים אותם בכוח מחוץ להר הבית".
בן־יעקב הוסיף להיתמם: "אני מבין שאדוני לא פיקד על אירועים נפיצים. ברמה המקצועית זו הייתה הבחירה שלי, זה הכול".
סוף דבר, רשימת כללים מפורטת של המשטרה בהר הבית לא סופקה במקרה הזה, וכמותה גם תשובה משטרתית ברורה לגבי מקור הסמכות להחליט על מערכת חוקים נפרדת המוחלת על יהודים שומרי מצוות בהר. הרושם העולה שוב ושוב בנושא הזה הוא שהנהלים מוסתרים בכוונה תחילה. טוב, לא קל להסביר לאזרחי מדינה דמוקרטית מדוע באתר לאומי מסוים אסור להם לשיר או לצלם, לפרסם תמונות בפייסבוק או בטוויטר ומדוע הם נדרשים לציית לכחולי המדים כאילו היו מפקדיהם הישירים בטירונות.
