מנכ"ל משרד האוצר היוצא שי באב"ד, הוא ממוצא עדתי מעורב. אביו מגרמניה ואמו מתימן. "יֶקֶה תימני" הוא דווקא שילוב מנצח עבור מנכ"ל משרד האוצר, אני אומר לו בתחילת פגישתנו השבוע. זה הצחיק אותו: "נכון, אני פדנט. אבל ההנחה שהתימנים קמצנים היא תוצאה של מיתוג גאוני של מקינזי (חברה לאסטרטגיה שיווקית; מ"ט) ששכרה העדה הפרסית, כדי לשרשר את התואר הזה לעדה אחרת… האמת היא שהבית התימני הרבה יותר חם, רחב לב ונותן מאשר היקים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בניגוד להחלטת ממשלה: האם המשרד להגנת הסביבה יוצא מירושלים?
– בית הדין פסק סנקציות כלכליות לסרבנית גט
– משרד פוצץ, חיילים חזרו לגבול: המשבר בין הקוריאות מחריף
נו, אני אומר, רוחב לב ונתינה אינן בדיוק ההגדרה הנכונה לפקידי האוצר. איך מכנה אותם פרשן בכיר בתקשורת? "גרושניקים", כאלה שלא יוציאו גרוש מהכיס גם אם זה חיוני. "אני מבין את הביקורת" הוא עונה, "אבל המשימה שלנו היא לשמור על הקופה. אם היינו מחלקים לכל מי שמבקש, רוצה או אפילו צריך, היינו מגיעים לפשיטת רגל רצינית".
בשבוע שעבר, עם כינון הממשלה החדשה וכניסתו של השר ישראל כץ למשרד האוצר, החזיר באב"ד את המפתחות אף שכץ ביקש ממנו להישאר. "הבטחתי לכחלון שאני אסגור את הדלתות אחריו, ואני נוהג לקיים את הבטחותיי".
כשמונה לתפקיד היה רק בן 38, הצעיר מבין מנכ"לי האוצר אי־פעם. הוא כיהן בתפקיד זמן רב יותר מכל קודמיו מאז שנות השבעים. "אני אולי פחות חכם או מוכשר מהם, ולכן נשארתי חמש שנים", הוא אומר בקריצה.
באב"ד עוזב את משרד האוצר כשמאחוריו רשימה נכבדה של רפורמות שלדבריו היו חסרות תקדים, כאלה שהאזרחים מרגישים ישירות בכיסם ובחשבונות הבנק שלהם. הנה הבולטות שבהן: חוק פנסיה לעצמאים, הובלת תוכנית נטו משפחה שהעניקה הטבות מיסוי למשפחות עובדות, הסכם כחלון־יעלון למתווה חמש־שנתי לתקציב הביטחון, הגברת התחרות במגזר הפיננסי, הרפורמה לניידות בבנקים, רפורמה במשק החלב, העברת כספי תמלוגים מאדמות קק"ל למדינה, הכפלת תקציב המכללות, הוספת 50 אחוז לשכר חיילי הקבע, צמצום הימורים והוצאת מרוצי הסוסים ומכונות המזל מחוץ לחוק, ועדה לקידום התעשייה, והמסובכת מכולן – הרפורמה במשק החשמל.
"לפני יומיים נמכרה תחנת הכוח ברמת־חובב ב־2.5 מיליארד שקל יותר ממה שהערכנו ברפורמה. ההפרש הזה הולך ישירות להפחתת תעריפי החשמל לאזרחים, בנוסף להפחתת 4 אחוזים בתעריפים שכבר הייתה, אבל זה לא קיבל ולו כותרת מפרגנת אחת", קובל באב"ד.
אכן רשימה נכבדה, אבל איזו רפורמה לא הצלחת לקדם?
"ניסיתי לשנות את מבנה משרד האוצר שלא השתנה עשרות שנים. הריכוזיות שבו והמאבקים האינסופיים שהוא מחולל פוגעים בתוצרים. יש צורך לחלק סמכויות בין ראשי האגפים למנכ"ל ולהעניק להם עצמאות מלאה בתחומים שונים כמו בקרה, אכיפה וניהול מכרזים. מצד שני, בכל מה שקשור למדיניות צריך להחליט מי בעל הבית שמתכלל את מדיניות שר האוצר. היום היא מפוזרת בעיקר בין המנכ"ל לראש אגף התקציבים. זה מייצר חיכוכים כל הזמן".
ואכן, שנות כהונתו התאפיינו בעימותים קשים מול גורמים לא מעטים. לזכותו ייאמר כי ניהל עימותים קולניים לא רק עם הכפופים לו אלא גם עם נושאי תפקידים בכירים. בהם יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ("לא רוצה לשמוע אותך בכלל!", הטיח בו באב"ד) או נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ, שאף איים להעמידו לדין משמעתי בעקבות איומיו לעצור את התקציבים לנציבות. שאלתי אותו האם גם הוא, בדומה לליברמן, צריך לעבור ניתוח "להארכת הפתיל".
באב"ד מחייך. "כל אחד והמזג שלו. אני גדלתי במגזר הפרטי ורגיל להתנהלות שלפיה החלטות המנכ"ל מתבצעות וההצלחה נמדדת בהתאם לעשייה. שם, או שאתה מבצע או שאתה בחוץ. במגזר הציבורי, המנכ"ל הוא האחרון בשרשרת הייצור, אחרי היועץ המשפטי, כוח אדם, נציבות שירות המדינה, הממשלה והכנסת, והוא לא יכול להתערב בהחלטותיהם. כל עוד היועמ"ש מנדלבליט לא תפס אותך בעבירות שונות ומבקר המדינה לא הוציא עליך דו"חות, אתה ראוי לקידום. אתה לא צריך להביא קבלות על עשייה. לכן כאשר אתה בכל זאת רוצה שדברים יקרו, אתה מזיז לאנשים את הגבינה שלהם וצריך להפעיל אגרסיביות גבוהה יותר. צריך לזכור שהתקשורת לעולם לא תסקר את 99 האחוזים של העבודה שבה הדברים עבדו בלי מריבות, אבל אם יש לי מריבה עם גפני או עם אגף התקציבים, היא תקבל כותרות מבלי להתייחס אפילו לתוכן".
על מה רבתם בעצם?
"על חקיקה שמטרתה למנוע מישראל להיכנס לרשימה השחורה של מדינות המאפשרות הלבנות הון. איש לא התעניין בזה שגפני ביקש, למשל, להחריג את הגמ"חים למיניהם באופן שיסכן את מעמדה של ישראל. כולם התמקדו בריב בינינו".
אבל הסכסוך המתוקשר ביותר היה עם ראש אגף התקציבים שאול מרידור. גורמים במשרד אומרים שאגף התקציבים מתנהל כמי שקובע את המדיניות, וכי במקרה שבו השר והמנכ"ל לא מיישמים את מדיניותו, הפקידים עוברים לשלושה שלבי פעולה: "מסמוס" ההחלטה, טרפודה באמצעות פנייה ליועץ המשפטי או למבקר המדינה, ו"טינופה" באמצעות כותרות בעיתונים.
"תפקידנו כפקידים הוא להמליץ על מדיניות וליישם אותה", אומר באב"ד. "יש לי רק שתי אופציות, ליישם או להניח את המפתחות. היו לי הרבה ויכוחים עם כחלון והגענו אפילו למריבות קולניות, אבל מעולם לא שכחתי דבר אחד: ברגע שאני יוצא מהחדר המריבה הסתיימה, ואני מיישם באופן מלא את מדיניותו".
מה שהרתיח את באב"ד היא אותה פגישה שקיים מרידור עם בני גנץ בעיצומה של מערכת הבחירות, והדברים שאמר על "הגירעון הקטסטרופלי" ששימשו את יו"ר כחול לבן בקמפיין הבחירות שלו. בין היתר, השר והנהלת המשרד הואשמו כי הם משחקים במספרים כדי להציג תמונה ורודה יותר של הגירעון. התלונות על כך הגיעו עד מבקר המדינה. שר האוצר כחלון כבר נעזר בשירותיו של עורך דין פרטי, אך המבקר מתניהו אנגלמן הגיש בסופו של דבר דו"ח "מרוכך" שלא כלל ביקורת על התערבות פוליטית בהחלטות המקצועיות. עם זאת, הוא מתח ביקורת על היחסים העכורים במשרד ועל רמת חוסר האמון הגבוהה השוררת בו.
כחלון לא נעלם
מה שבאמת מעצבן את באב"ד היא תווית המנכ"ל הפוליטי שניסו להדביק לו. "בכל פעם שהובלתי משהו ורצו לתקוף אותי מקצועית, אמרו ש'הוא מנכ"ל פוליטי'. אבל מעולם לא רציתי להיות פוליטיקאי", הוא אומר, ושולף מזיכרון הסמארטפון שלו קטע מריאיון שהעניק לפני עשר שנים. "אני פטריוט שרואה את עצמו משתלב במגזר הציבורי, ארצה להגיע לתפקידי פקידות בכירה במשרד האוצר או לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי", הצהיר כבר אז.
בבחירות 2015 הוצב במקום ה־11 ברשימת כולנו, ולא נכנס לאחר שהרשימה קיבלה רק 10 מנדטים. איך זה מסתדר עם האמירה שלא רצית להיות פוליטיקאי? שאלתי. הוא מסביר שכאשר כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה, כחלון ביקש ממנו להצטרף לרשימה משום שסבר כי יש לו יכולות שכנוע כריזמטיות שיוסיפו מנדטים ל"כולנו". לדבריו הוא נענה להפצרות רק אחרי שהובטח לו שיוכל להתפטר אחרי הבחירות ולהתמנות למנכ"ל המשרד שכחלון יקבל. "דובר אז על האוצר או השיכון, וידעתי שבשניהם אוכל להשפיע המון ולעשות טוב לעם ישראל".
באב"ד פגש את כחלון לראשונה ב־2009, בהיותו ראש אגף בחברת הספנות צים, שבהמשך שימש גם כמנכ"ל שלה. "הוא היה יו"ר ועדת הכלכלה, ואמרתי לו שיש לי רצון להיכנס לשירות הציבורי. הוא התפלא, אבל אמר לי לדבר איתו כשאסיים את הקדנציה. ארבע שנים מאוחר יותר, כשהוא כבר שר התקשורת, התקשרתי אליו והוא הציע לי להגיש מועמדות לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה. 'אתה מבין בתחום?' שאל. אמרתי 'לא, אבל אלמד'. בינתיים הוא הספיק לפרוש מהחיים הפוליטיים, ומי שמינה אותי בסוף לתפקיד הזה היה גלעד ארדן".
מה אתה מעריך בו?
"את החמלה והיכולת להבין את המצוקות הגדולות, הפערים בחברה והאפליה, ואת הרצון הבלתי נגמר לטפל בהם. זה בא ממקום אמיתי כי הוא גדל במקומות האלה. הוא אדם ערכי וישר שמסתכל עליך בגובה העיניים, שעושה מה שהוא מאמין ומאמין במה שעושה. בכל יום יש לי הכרת הטוב לכחלון שמינה אותי".
אבל במבחן הקלפי הוא כשל. האם העם עשה לו עוול?
"העם בסדר גמור, אבל אמור לי בכנות: כמה אזרחים בישראל מצביעים אחרי שבדקו איזה פוליטיקאים אכן קיימו את הבטחותיהם? אצלנו הבחירה אמוציונלית, בוחרים את מי שנראה טוב ויודע להתראיין בטלוויזיה או לדבר אנגלית יפה עם האמריקנים. או שבוחרים ממקום של תבניות מחנאיות: 'רק לא פלוני'. לא כל מי שמקבל 40 או 50 מנדטים הוא זה שיוכל לבצע ולעשות טוב לעם ישראל. כחלון העדיף לומר 'לא מעניין אותי אם אבחר, ואני יודע שאשלם מחיר פוליטי על הדרך שלי'".
אני תוהה באוזני באב"ד לאן נעלם השר כחלון בימי משבר הקורונה. נוצר הרושם שהוא רק רוצה להגיע הביתה בשלום, אני אומר. "הוא ממש לא נעלם", משיב באב"ד. "הוא נכח בכל הדיונים בקבינט הקורונה והוביל את הדברים. לא עשיתי דבר אחד מבלי להתייעץ ולקבל את אישורו, אבל הוא לא רצה להיות בפרונט. הוא מעולם לא היה מהרצים לאולפנים, וגם ידע שהוא בדרך החוצה".
באב"ד נפרד ממשרד האוצר ומתפקידו הציבורי בתקופה כלכלית מהקשות שידעה ישראל. נגיף הקורונה שהפיל חללים בכל העולם, פגע אנושות בכלכלת ישראל שהתכווצה בכ־7 אחוזים, הגרעון עלה ל־10 אחוזים והתמ"ג צפוי להצטמצם ביותר מ־4 אחוזים. שיעור האבטלה, נכון להיום, הוא יותר מ־27%, זאת לאחר שערב הקורונה הוא היה הנמוך ביותר בתולדות המדינה – פחות מ־4%.
אתה ומשה בר־סימן־טוב, מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, הייתם בחזית ניהול המשבר. איך מסתדרים שניים שרוצים בעצם דברים סותרים?
"מסתדרים מצוין. אנחנו מחוברים ברמה האישית ומעריכים זה את זה. היה מתח מובנה וראש הממשלה הוא זה שהכריע, יחד עם ראש המל"ל. זה מה שקרה יום אחרי יום, עם ישיבות בנות 10 ו־11 שעות, וירידה לפרטים הקטנים ביותר כמו כמה בדיקות יש לעשות והיכן לאתר חולים".
האם לא הפרזתם בשימוש בתקנות שעת חירום שפוגעות בזכויות האזרח, במקום בחקיקה בכנסת?
"נכון שרמסנו את שני חוקי היסוד, כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, הגבלנו את זכות התנועה ועוד, פשוט כי לא היה זמן להמתין. זו שעת חירום. את הטעויות תיקַנו תוך כדי תנועה. הרי מדובר באירוע שלא קרה מעולם, שאין לו תורת לחימה. אנחנו יודעים לטפל במשבר פיננסי או במלחמות, לא בקורונה. היה יפה לראות את הירתמות כל המערכות. מרכז השליטה שהוקם בשיבא היה מופת לעבודה יעילה שמתקנת את עצמה כל הזמן. זה הסיפור של הערבות ההדדית של עם ישראל".
