מנכ"ל משרד האוצר היוצא שי באב"ד, הוא ממוצא עדתי מעורב. אביו מגרמניה ואמו מתימן. "יֶקֶה תימני" הוא דווקא שילוב מנצח עבור מנכ"ל משרד האוצר, אני אומר לו בתחילת פגישתנו השבוע. זה הצחיק אותו: "נכון, אני פדנט. אבל ההנחה שהתימנים קמצנים היא תוצאה של מיתוג גאוני של מקינזי (חברה לאסטרטגיה שיווקית; מ"ט) ששכרה העדה הפרסית, כדי לשרשר את התואר הזה לעדה אחרת… האמת היא שהבית התימני הרבה יותר חם, רחב לב ונותן מאשר היקים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תקינות פוליטית מסרסת כל דיון על פשיעה במגזר הערבי
– מהפכת הרעבים: תושבי סוריה דורשים שינוי
– נבסו: טילי ציניות איכותיים לבטן של כולנו
נו, אני אומר, רוחב לב ונתינה אינן בדיוק ההגדרה הנכונה לפקידי האוצר. איך מכנה אותם פרשן בכיר בתקשורת? "גרושניקים", כאלה שלא יוציאו גרוש מהכיס גם אם זה חיוני. "אני מבין את הביקורת" הוא עונה, "אבל המשימה שלנו היא לשמור על הקופה. אם היינו מחלקים לכל מי שמבקש, רוצה או אפילו צריך, היינו מגיעים לפשיטת רגל רצינית".
בשבוע שעבר, עם כינון הממשלה החדשה וכניסתו של השר ישראל כץ למשרד האוצר, החזיר באב"ד את המפתחות אף שכץ ביקש ממנו להישאר. "הבטחתי לכחלון שאני אסגור את הדלתות אחריו, ואני נוהג לקיים את הבטחותיי".
כשמונה לתפקיד היה רק בן 38, הצעיר מבין מנכ"לי האוצר אי־פעם. הוא כיהן בתפקיד זמן רב יותר מכל קודמיו מאז שנות השבעים. "אני אולי פחות חכם או מוכשר מהם, ולכן נשארתי חמש שנים", הוא אומר בקריצה.
באב"ד עוזב את משרד האוצר כשמאחוריו רשימה נכבדה של רפורמות שלדבריו היו חסרות תקדים, כאלה שהאזרחים מרגישים ישירות בכיסם ובחשבונות הבנק שלהם. הנה הבולטות שבהן: חוק פנסיה לעצמאים, הובלת תוכנית נטו משפחה שהעניקה הטבות מיסוי למשפחות עובדות, הסכם כחלון־יעלון למתווה חמש־שנתי לתקציב הביטחון, הגברת התחרות במגזר הפיננסי, הרפורמה לניידות בבנקים, רפורמה במשק החלב, העברת כספי תמלוגים מאדמות קק"ל למדינה, הכפלת תקציב המכללות, הוספת 50 אחוז לשכר חיילי הקבע, צמצום הימורים והוצאת מרוצי הסוסים ומכונות המזל מחוץ לחוק, ועדה לקידום התעשייה, והמסובכת מכולן – הרפורמה במשק החשמל.
"לפני יומיים נמכרה תחנת הכוח ברמת־חובב ב־2.5 מיליארד שקל יותר ממה שהערכנו ברפורמה. ההפרש הזה הולך ישירות להפחתת תעריפי החשמל לאזרחים, בנוסף להפחתת 4 אחוזים בתעריפים שכבר הייתה, אבל זה לא קיבל ולו כותרת מפרגנת אחת", קובל באב"ד.
אכן רשימה נכבדה, אבל איזו רפורמה לא הצלחת לקדם?
"ניסיתי לשנות את מבנה משרד האוצר שלא השתנה עשרות שנים. הריכוזיות שבו והמאבקים האינסופיים שהוא מחולל פוגעים בתוצרים. יש צורך לחלק סמכויות בין ראשי האגפים למנכ"ל ולהעניק להם עצמאות מלאה בתחומים שונים כמו בקרה, אכיפה וניהול מכרזים. מצד שני, בכל מה שקשור למדיניות צריך להחליט מי בעל הבית שמתכלל את מדיניות שר האוצר. היום היא מפוזרת בעיקר בין המנכ"ל לראש אגף התקציבים. זה מייצר חיכוכים כל הזמן".
ואכן, שנות כהונתו התאפיינו בעימותים קשים מול גורמים לא מעטים. לזכותו ייאמר כי ניהל עימותים קולניים לא רק עם הכפופים לו אלא גם עם נושאי תפקידים בכירים. בהם יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ("לא רוצה לשמוע אותך בכלל!", הטיח בו באב"ד) או נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ, שאף איים להעמידו לדין משמעתי בעקבות איומיו לעצור את התקציבים לנציבות. שאלתי אותו האם גם הוא, בדומה לליברמן, צריך לעבור ניתוח "להארכת הפתיל".
באב"ד מחייך. "כל אחד והמזג שלו. אני גדלתי במגזר הפרטי ורגיל להתנהלות שלפיה החלטות המנכ"ל מתבצעות וההצלחה נמדדת בהתאם לעשייה. שם, או שאתה מבצע או שאתה בחוץ. במגזר הציבורי, המנכ"ל הוא האחרון בשרשרת הייצור, אחרי היועץ המשפטי, כוח אדם, נציבות שירות המדינה, הממשלה והכנסת, והוא לא יכול להתערב בהחלטותיהם. כל עוד היועמ"ש מנדלבליט לא תפס אותך בעבירות שונות ומבקר המדינה לא הוציא עליך דו"חות, אתה ראוי לקידום. אתה לא צריך להביא קבלות על עשייה. לכן כאשר אתה בכל זאת רוצה שדברים יקרו, אתה מזיז לאנשים את הגבינה שלהם וצריך להפעיל אגרסיביות גבוהה יותר. צריך לזכור שהתקשורת לעולם לא תסקר את 99 האחוזים של העבודה שבה הדברים עבדו בלי מריבות, אבל אם יש לי מריבה עם גפני או עם אגף התקציבים, היא תקבל כותרות מבלי להתייחס אפילו לתוכן".
על מה רבתם בעצם?
"על חקיקה שמטרתה למנוע מישראל להיכנס לרשימה השחורה של מדינות המאפשרות הלבנות הון. איש לא התעניין בזה שגפני ביקש, למשל, להחריג את הגמ"חים למיניהם באופן שיסכן את מעמדה של ישראל. כולם התמקדו בריב בינינו".
אבל הסכסוך המתוקשר ביותר היה עם ראש אגף התקציבים שאול מרידור. גורמים במשרד אומרים שאגף התקציבים מתנהל כמי שקובע את המדיניות, וכי במקרה שבו השר והמנכ"ל לא מיישמים את מדיניותו, הפקידים עוברים לשלושה שלבי פעולה: "מסמוס" ההחלטה, טרפודה באמצעות פנייה ליועץ המשפטי או למבקר המדינה, ו"טינופה" באמצעות כותרות בעיתונים.
"תפקידנו כפקידים הוא להמליץ על מדיניות וליישם אותה", אומר באב"ד. "יש לי רק שתי אופציות, ליישם או להניח את המפתחות. היו לי הרבה ויכוחים עם כחלון והגענו אפילו למריבות קולניות, אבל מעולם לא שכחתי דבר אחד: ברגע שאני יוצא מהחדר המריבה הסתיימה, ואני מיישם באופן מלא את מדיניותו".
מה שהרתיח את באב"ד היא אותה פגישה שקיים מרידור עם בני גנץ בעיצומה של מערכת הבחירות, והדברים שאמר על "הגירעון הקטסטרופלי" ששימשו את יו"ר כחול לבן בקמפיין הבחירות שלו. בין היתר, השר והנהלת המשרד הואשמו כי הם משחקים במספרים כדי להציג תמונה ורודה יותר של הגירעון. התלונות על כך הגיעו עד מבקר המדינה. שר האוצר כחלון כבר נעזר בשירותיו של עורך דין פרטי, אך המבקר מתניהו אנגלמן הגיש בסופו של דבר דו"ח "מרוכך" שלא כלל ביקורת על התערבות פוליטית בהחלטות המקצועיות. עם זאת, הוא מתח ביקורת על היחסים העכורים במשרד ועל רמת חוסר האמון הגבוהה השוררת בו.
כחלון לא נעלם
מה שבאמת מעצבן את באב"ד היא תווית המנכ"ל הפוליטי שניסו להדביק לו. "בכל פעם שהובלתי משהו ורצו לתקוף אותי מקצועית, אמרו ש'הוא מנכ"ל פוליטי'. אבל מעולם לא רציתי להיות פוליטיקאי", הוא אומר, ושולף מזיכרון הסמארטפון שלו קטע מריאיון שהעניק לפני עשר שנים. "אני פטריוט שרואה את עצמו משתלב במגזר הציבורי, ארצה להגיע לתפקידי פקידות בכירה במשרד האוצר או לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי", הצהיר כבר אז.
בבחירות 2015 הוצב במקום ה־11 ברשימת כולנו, ולא נכנס לאחר שהרשימה קיבלה רק 10 מנדטים. איך זה מסתדר עם האמירה שלא רצית להיות פוליטיקאי? שאלתי. הוא מסביר שכאשר כיהן כמנכ"ל הרשות השנייה, כחלון ביקש ממנו להצטרף לרשימה משום שסבר כי יש לו יכולות שכנוע כריזמטיות שיוסיפו מנדטים ל"כולנו". לדבריו הוא נענה להפצרות רק אחרי שהובטח לו שיוכל להתפטר אחרי הבחירות ולהתמנות למנכ"ל המשרד שכחלון יקבל. "דובר אז על האוצר או השיכון, וידעתי שבשניהם אוכל להשפיע המון ולעשות טוב לעם ישראל".
באב"ד פגש את כחלון לראשונה ב־2009, בהיותו ראש אגף בחברת הספנות צים, שבהמשך שימש גם כמנכ"ל שלה. "הוא היה יו"ר ועדת הכלכלה, ואמרתי לו שיש לי רצון להיכנס לשירות הציבורי. הוא התפלא, אבל אמר לי לדבר איתו כשאסיים את הקדנציה. ארבע שנים מאוחר יותר, כשהוא כבר שר התקשורת, התקשרתי אליו והוא הציע לי להגיש מועמדות לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה. 'אתה מבין בתחום?' שאל. אמרתי 'לא, אבל אלמד'. בינתיים הוא הספיק לפרוש מהחיים הפוליטיים, ומי שמינה אותי בסוף לתפקיד הזה היה גלעד ארדן".
מה אתה מעריך בו?
"את החמלה והיכולת להבין את המצוקות הגדולות, הפערים בחברה והאפליה, ואת הרצון הבלתי נגמר לטפל בהם. זה בא ממקום אמיתי כי הוא גדל במקומות האלה. הוא אדם ערכי וישר שמסתכל עליך בגובה העיניים, שעושה מה שהוא מאמין ומאמין במה שעושה. בכל יום יש לי הכרת הטוב לכחלון שמינה אותי".
אבל במבחן הקלפי הוא כשל. האם העם עשה לו עוול?
"העם בסדר גמור, אבל אמור לי בכנות: כמה אזרחים בישראל מצביעים אחרי שבדקו איזה פוליטיקאים אכן קיימו את הבטחותיהם? אצלנו הבחירה אמוציונלית, בוחרים את מי שנראה טוב ויודע להתראיין בטלוויזיה או לדבר אנגלית יפה עם האמריקנים. או שבוחרים ממקום של תבניות מחנאיות: 'רק לא פלוני'. לא כל מי שמקבל 40 או 50 מנדטים הוא זה שיוכל לבצע ולעשות טוב לעם ישראל. כחלון העדיף לומר 'לא מעניין אותי אם אבחר, ואני יודע שאשלם מחיר פוליטי על הדרך שלי'".
אני תוהה באוזני באב"ד לאן נעלם השר כחלון בימי משבר הקורונה. נוצר הרושם שהוא רק רוצה להגיע הביתה בשלום, אני אומר.
"הוא ממש לא נעלם", משיב באב"ד. "הוא נכח בכל הדיונים בקבינט הקורונה והוביל את הדברים. לא עשיתי דבר אחד מבלי להתייעץ ולקבל את אישורו, אבל הוא לא רצה להיות בפרונט. הוא מעולם לא היה מהרצים לאולפנים, וגם ידע שהוא בדרך החוצה".
באב"ד נפרד ממשרד האוצר ומתפקידו הציבורי בתקופה כלכלית מהקשות שידעה ישראל. נגיף הקורונה שהפיל חללים בכל העולם, פגע אנושות בכלכלת ישראל שהתכווצה בכ־7 אחוזים, הגרעון עלה ל־10 אחוזים והתמ"ג צפוי להצטמצם ביותר מ־4 אחוזים. שיעור האבטלה, נכון להיום, הוא יותר מ־27%, זאת לאחר שערב הקורונה הוא היה הנמוך ביותר בתולדות המדינה – פחות מ־4%.
אתה ומשה בר־סימן־טוב, מנכ"ל משרד הבריאות היוצא, הייתם בחזית ניהול המשבר. איך מסתדרים שניים שרוצים בעצם דברים סותרים?
"מסתדרים מצוין. אנחנו מחוברים ברמה האישית ומעריכים זה את זה. היה מתח מובנה וראש הממשלה הוא זה שהכריע, יחד עם ראש המל"ל. זה מה שקרה יום אחרי יום, עם ישיבות בנות 10 ו־11 שעות, וירידה לפרטים הקטנים ביותר כמו כמה בדיקות יש לעשות והיכן לאתר חולים".
האם לא הפרזתם בשימוש בתקנות שעת חירום שפוגעות בזכויות האזרח, במקום בחקיקה בכנסת?
"נכון שרמסנו את שני חוקי היסוד, כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, הגבלנו את זכות התנועה ועוד, פשוט כי לא היה זמן להמתין. זו שעת חירום. את הטעויות תיקַנו תוך כדי תנועה. הרי מדובר באירוע שלא קרה מעולם, שאין לו תורת לחימה. אנחנו יודעים לטפל במשבר פיננסי או במלחמות, לא בקורונה. היה יפה לראות את הירתמות כל המערכות. מרכז השליטה שהוקם בשיבא היה מופת לעבודה יעילה שמתקנת את עצמה כל הזמן. זה הסיפור של הערבות ההדדית של עם ישראל".
כשכבר החלטתם לסייע לנפגעים זה נעשה בצליעה, לאט לאט, בעוד אנשים כורעים תחת העומס.
"הפעימה הראשונה, הקריטית ביותר, הייתה בהיקף נמוך מדי. זו הייתה טעות כי לא הבנו את גודל האירוע. היום צריך ללמוד איך לעשות את זה אחרת. סגרנו רק 30 אחוז מהמשק, אף שמשרד הבריאות דרש לסגור 80 אחוז. בפעימות הבאות הסכומים היו גבוהים יותר, אבל הם הגיעו אחרי חודש וחצי של תסכול ומרמור גדולים, בעיקר של העצמאים. רשות המיסים הפכה לרשות תקבולים ותשלומים, ולוקח זמן להקים את המערכים האלה. שינינו ביממה את חוק יסודות התקציב, באופן שיאפשר הקצבה של 90 מיליון שקל לצורך השמירה על המשק".
מה דעתך על תוכנית הפיצוי המוצעת כיום, שבה מחלקים כסף דווקא למי שמיהרו לשלוח את העובדים לחל"ת, ואילו מי שנלחמו בשיניים למען עובדיהם לא מקבלים דבר?
"היום, כשיש שר אוצר שמנהל את הדברים ואני יושב ביציע ומפצח גרעינים, קטונתי מלבקר או לקבוע אם הוא עושה נכון. אני לא מכיר את כל השיקולים. אנחנו גיבשנו תוכנית שונה, שמפצה גם אנשים שהחזיקו בעובדיהם, כדי שבפעם הבאה לא ימהרו להיפטר מהעובדים. הגשנו אותה לשר כץ, ואני לא יודע מה היו שיקוליו להחליט אחרת".
האשימו אתכם בכניעה לצעקות ולאיומים של העסקים הגדולים, כמו הראל ויזל מ"פוקס", על חשבון הקטנים.
"ממש לא, הצעקות לא היו רלוונטיות. היה לנו מודל נכון שהדגש בו היה לתת לעסקים הקטנים, שקיבלו גם את כל הפעימות וגם את תמרוץ העובדים. רף החזרת העובדים אצלם היה 50 או 60 אחוז ולא 85 אחוז כמו הגדולים, שלהם קל יותר למנף את הכסף מול הבנקים".
מה דעתך על התנהלות ארגוני המורים במשבר?
"אני חייב לציין שאין לי שום ביקורת על המורים שעושים מלאכתם נאמנה, אלא על ארגוני המורים שלא נהגו באחריות, פגעו בשם של המורים ועשו להם עוול. כאב לי לראות איך בזמן שארגונים אחרים בהנהגת ההסתדרות, ששכרם נחתך אפילו בחצי או יצאו לחל"ת, נרתמו באופן מלא – הסתדרות המורים פגעה ביחסים בין המורים להורים. יפה בן־דוד העדיפה לצאת למלחמה ולשסות בי את המורים. קיבלתי בווטסאפ הודעות כמו 'אדולף באב"ד' או 'אדולף שי היטלר'.
"ציפינו מהנהגת המורים להבין את גודל המשבר ולגלות אחריות. בתחילה היא הסכימה, אבל אחר כך חזרה בה. היא החליטה שהמדינה תשלם מכסף שאין לה, גם אם יש מיליון מובטלים. מבחינתה, גם מורים שלא היו בבית הספר ולימדו מהבית, לא צריכים להשלים ימי הוראה. כל מי שיש לו ילדים יודע שהם לא קיבלו 6 או 7 שעות הוראה בבית, ודאי לא ביסודי או בגנים. נכון שצריך להכין מערכי שיעור בזום, אבל זה לא שווה להוראה בכיתה".
מה אתה אומר לאמנים ולאנשי התרבות שמפגינים בכאב על כך שנשארו אחרונים להיפתח?
"אני מבין את זעקתם, במיוחד כשאתה רואה עסקים אחרים נפתחים. משרד האוצר יצטרך למצוא את הפתרונות ולתת את הסיוע הדרוש".
מה התחזית שלך לממדי האבטלה?
"אני מעריך שבסוף השנה היא תרד ל־10 או 12 אחוזים, כמובן אם לא יהיה גל שני. משרד האוצר יעשה כל מאמץ להחזיר כמה שיותר עובדים. יצטרכו להכין תקציב כזה שייצור מנוע צמיחה".
שאלתי את באב"ד על הגירעון התקציבי שכה רבות דובר בו, שנפער עוד לפני פרוץ הקורונה, והוא נזעק: "על איזה גירעון ענק אתה מדבר? התחזית הייתה 2.9 אחוז, וסיימנו עם 3.6. זה הצימעס שהתקשורת אוהבת לעשות. עד 2019 סיימנו באחוז נמוך מהתחזיות, ואיש לא שאל אותי על השגשוג הכלכלי והצמצום הדרסטי ביחס חוב־תוצר, שהוא המדד האמיתי. זה לא קטסטרופה ולא משבר כלכלי. אם ל־3.6 קוראים 'בור', איך ייקרא גירעון של 10% שאליו הגענו כעת? שואה?! נכון, כעת יש בעיה שצריך לטפל בה".
אולי חילקתם כסף על ימין ועל שמאל?
"השפעתן של כל תוכניות נטו משפחה על הגירעון הייתה אפס, כי לצד כל אחת מהפעולות הגיע מקור תקציבי, על פי חוק. מה שקרה הוא שטעינו בתחזית ההכנסות, ומכאן ההפרש שלא עלה על 0.7 אחוז. גם ההוצאות גדלו, בעיקר מצד משרד התחבורה שהספיק לבצע פרויקטים בצורה משמעותית. זו חריגה מצוינת שמשמעותה יותר תשתיות וזה טוב לפריון".
תוכנית מחיר למשתכן היא הצלחה או כישלון? הרי מחירי הדירות לא ירדו, והשנה אף עלו ב־3.5 אחוז.
"זו הצלחה כי 60 אלף זוגות שלא היו מגיעים לדירה בדרך אחרת, מצליחים לקבל דירה ב־25 אחוז פחות ממחיר השוק. היא גם עצרה את מחירי הדיור. אל תשכח שאנחנו כבר שנה וחצי בממשלת מעבר שבה אין מדיניות, לא היה תקציב וכולם חיכו. כשלא ממשיכים בפעולות הדרסטיות להורדת המחירים, הכול נעצר".
לאלו גזירות אנחנו צפויים בתקציב החדש?
"תלוי במדיניות השר. לדעתי צריך לנקוט במדיניות אנטי־מחזורית כדי לסייע למשק להתאושש, לא לקצץ ולא להעלות מיסים יותר מדי. לא לפגוע במשק. את האיזון של הגירעון יש ליצור בהמשך, אחרי שהמשק יאושש".
ראש הממשלה מעוניין בתקציב נפרד לשנת 2020 ואילו בכחול לבן רוצים תקציב עד סוף 2021. מי צודק?
"אני לא יודע למה צריך לעשות הפרדה. בעיקרון צריך להכין תקציב עד סוף 2021, אלא אם כן חוסר הוודאות באשר למצב המשק גורם לאי־רצון לקבוע עכשיו מסמרות תקציביות עכשיו".
36 שרים, 16 סגני שרים, עוד שישה ח"כים של החוק הנורווגי – מה זה עושה לגירעון ובעיקר לתדמית הציבורית של ממשלה במשבר כלכלי?
"בסוגיה הציבורית – הציבור ישפוט. מבחינה כלכלית – העלות זניחה ואין לכך כל השפעה על הגירעון".
מהלכים עלינו אימים בסכומי עתק שיהיו מחיר החלת הריבונות. מה דעתך?
"מחיר הריבונות כלל לא עלה על הפרק".
חנינה לזמן קצוב
שי באב"ד (ראשי תיבות "בן אב בית דין") נולד בהרצליה לפני 43 שנה, בבית ציוני־דתי. אביו הוא מהנדס אווירונאוטיקה שהיה מבכירי פרויקט מטוס הלביא, ואמו מורה. בגיל צעיר עברה המשפחה לדרום אפריקה, אך שי התעקש להישאר ללמוד בארץ. כתלמיד בבית הספר ולאחר מכן במדרשיית נעם בפרדס חנה נודע כמרדן, כזה שגונב בחינות מתכונת ומחלק לחבר'ה. באחד המקרים גנב אקדח מהר"מ שלו ויצא עם חבריו לסנפלינג הרפתקני. "הייתי בלגניסט", הוא מודה, "אבל גם תלמיד טוב. חמש יחידות במתמטיקה ופיזיקה וציונים מעולים".
הוא המשיך לישיבת ההסדר באלון־שבות, התגייס לצנחנים וליחידת מודיעין ויצא לקורס קצינים. למד משפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית ועבד בארבע עבודות כדי לממן את הלימודים. הוא גם ייצג את ישראל שלוש פעמים בעולם בתחרויות דיבייט. את התואר השני בכלכלה עשה בלונדון.
לאחרונה ביטא בטוויטר געגועים לסעודה השלישית בישיבה. "זו הייתה אחת התקופות היפות בחיי", הוא אומר. "המדרשיסטים הם עם מיוחד שאין כמוהו. עד היום אני מקפיד על כשרות מלאה בבית ותפילות בבית הכנסת בשבתות וחגים. כמג"ד חי"ר במילואים מחמם את הלב לראות עד כמה החינוך הציוני־דתי השפיע על התרומה למגזר הציבורי. כל שדרת הפיקוד שלי – מפקדי הפלוגות, סגני מג"דים, באים מהציונות הדתית. לכן אתה מוצא אותם בעמדות מפתח".
מה שלא נחשף לציבור, היא העובדה שעד לא מכבר קיים לימוד קבוע בחברותא עם השר ליצמן בחיבור הלמדני"מנחת חינוך" של הרב יוסף באב"ד בן המאה ה־19, ששי הוא דור שביעי לו.
האיש שהשפיע עליו לדבריו יותר מכול היה סבא זכריה (חמי), שהיה מראשי העדה התימנית. במהלך הריאיון הוא מצטט אמרות שסבו נהג לומר לו, ושעל פיהם כיוון את חייו הבוגרים. "הוא אחראי לכך שבחרתי בדרך השירות הציבורי. לפני החגים נהג לקחת אותי לשוק. הוא קנה שם כמויות אדירות של מצרכים, אף שמשפחתו הייתה דלת אמצעים. אמרתי לו 'סבא, למה אתה מבזבז כסף? סבתא תהרוג אותך'. אחר כך ראיתי שעבר בשכונה והניח את שקי האוכל ליד פתחי בתיהם של אחרים. בשכונה הזו ברמת־גן, יש היום רחוב על שמו. הוא אמר לי: 'בחיים אתה יכול לבחור אם להיות בקבוק או צינור. בבקבוק יש תכולה סופית שבסוף נשפכת החוצה. בצינור, לעומת זאת, כמות המים שיכולה לעבור היא אינסופית. אם תבין שאתה צינור להעביר הלאה את מה שאתה מקבל מהקדוש ברוך הוא, כמות הטוב שתוכל להעביר בעולם הזה גם היא אינסופית'. סבא נפטר כשהייתי בן 22 אבל דבריו מלווים אותי כל הזמן".
באב"ד לא שותה קפה או אלכוהול ולא מעשן. הוא גם לא סובל חליפות, ולריאיון הוא מתייצב בג'ינס וחולצה בחוץ. הוא מזמין פטל בסודה, וכן, הוא אוהב מאוד שוקולד.
איפה תהיה בעוד שנה?
"בינתיים אני חוזר הביתה להוד־השרון. מגיע לאשתי שני ולבנותיי נועה והילה שיהיה להם קצת אבא בבית, וקצת שקט מההפגנות שהיו לנו ליד הבית במשך שנים. אסיים את תקופת הצינון ואעבור למגזר הפרטי, אבל החיידק הציבורי עוד מקנן בי. נראה. יש לי עוד 24 שנים עד לפנסיה, אבל אני מניח שיעלו את גיל הפרישה אז בעצם יש לי יותר…".
כורסת עור הצבי של שר האוצר לא קורצת לך?
"אני מכוון למקום שבו אני יכול לתרום. נשיא המדינה אמר במסיבת הפרידה שהוא מעניק לי חנינה כי אני יכול לחזור למשפחתי. נתניהו הקדיש לי סרטון ואמר לאשתי שהוא מחזיר לה אותי לפרק זמן קצוב. גם היועץ המשפטי ניבא שעוד אשוב".
במעלית, בדרכנו לצילומים, אנחנו פוגשים את מחליפתו, קרן טרנר־אייל, שהגיעה לישיבת חפיפה ראשונה. איזו עצת זהב אתה יכול לתת לה? שאלתי.
"בואי כל יום למשרד כאילו זה יומך האחרון בתפקיד, ועשי כמה שיותר כי המלאכה מרובה והזמן קצוב".
