הם נוסעים במכוניות פאר, מתגוררים בווילות רחבות ידיים, ונהנים מבריכות פרטיות. אנשי האליטה הפלסטינית מייצאים מוצרים למדינות המפרץ עתירות הממון, ושולחים את ילדיהם ללימודים מתקדמים בחו"ל. חלקם נהנים גם מאזרחות זרה שמקלה על התנועה ברחבי הגלובוס כדי לראות עולם וגם לסגור עסקאות. על פי ההערכות, בשטחי הרשות וברצועת עזה חיים יותר מ־30 אלף מיליונרים פלסטינים שנהנים מחיי זוהר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ענף התיירות הנכנסת בקריסה והפתרון לא נראה באופק
– שביתה מונעת – ההמצאה של ההסתדרות לסנדול קיצוצים
– מהפכת הרעבים: תושבי סוריה דורשים שינוי
השכבה הראשונה של העשירים הפלסטינים משתייכת למשפחות הוותיקות. מדובר במשפחות שצברו קרקעות במוקדי הערים המרכזיות, הפכו אותן לנדל"ן מניב או למחצבות אבן ושיש המפורסמות בכל העולם. את האלפיון העליון הפלסטיני מובילה משפחת אל־מסרי, שמקורה במצרים. היא נדדה לרצועת עזה, לירושלים, ליפו ולשכם.
המיליארדר סביח אל־מסרי, מבכירי המשפחה, עשה את הונו בתחום ההסעדה בערב הסעודית. במלחמת המפרץ הראשונה, ב־1991, הוא שימש ספק המזון הראשי של צבא הקואליציה שנלחם בסדאם חוסיין, וסיים את המלחמה כמיליונר. הוא עמד בראש הבנק הערבי ותמך ביאסר ערפאת ובפעילותו. הוא היה אחד הבכירים שנעצרו בסוף 2017 במלון בריאד במצוות יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמן, יחד עם נסיכים נוספים מהמפרץ. הוא שוחרר לאחר ששילם את הסכום שהושת עליו.
שם בולט אחר במשפחה הוא מוניב אל־מסרי. הבן הקטן במשפחה, שהתייתם מאביו בגיל שנתיים, הפך לאחד האנשים העשירים במזרח התיכון. הונו של המיליארדר שחצה את גיל 80 מוערך ב־3 מיליארד דולר. אחוזתו המעוצבת, הצופה על העיר שכם, הפכה לשם דבר. מוניב למד והתחתן בארה"ב. את רוב הונו עשה בחיפוש וקידוחי נפט במזרח התיכון. הוא השקיע את כספו בתחומי המלונאות, התעשייה, המזון ושוק ההון. חברת התקשורת הפלסטינית פלטל מצויה בבעלותו. כמו רבים באליטת הממון הפלסטינית, הביוגרפיה של מוניב מכילה גם פרק פוליטי. בעבר הוא כיהן כשר בממשלת ירדן, ואף נזכר בעבר כמועמד ליו"ר הרשות הפלסטינית.
דודנו של מוניב הוא בשאר אל־מסרי, איש עסקים שמחזיק בקרן השקעות בתחום ההייטק. גם הוא נישא לאישה אמריקנית ומחזיק באזרחות אמריקנית, ומרבה להגיע לארה"ב לרגל עסקיו.
אחת מתוכניות הדגל שלו, שמבחינתו היא "פרויקט לאומי", היא העיר המודרנית רוואבי שמצפון לרמאללה. הוא השקיע בה בשותפות קטארית. בחזונו של אל־מסרי, העיר רוואבי אמורה לתת מענה לאקדמאים צעירים שיהיו המיליונרים הפלסטינים הבאים. בפועל, המקום לא ממש נוחל הצלחה. הצעירים בשכבת הביניים נשארים ליד ההורים, ואלה שכבר צוברים הון מעדיפים להגר לחו"ל.
הון בעשר אצבעות
מי שמספק תחרות ראויה למוניב אל־מסרי ולחווילתו המפוארת הוא המיליונר מוחמד עבד אל־האדי אל־חורוב, שבנה סמוך לחברון אחוזה המשתרעת על שטח של יותר מ־30 דונמים. הוא התעשר מעבודות בנייה בישראל וברשות. ארמונו נבנה במשך שש שנים, קירותיו מעוטרים בפסוקי קוראן בצבעי מים, לצד ציורים ותחריטים.
אזור חברון מהווה עד היום מוקד התעשייה הפלסטיני. בניגוד למי שעושים כסף מכסף, כלומר מהשקעות בשוק ההון וההייטק, הבסיס לעושרה של האליטה החברונאית הוא ייצור. משפחת נאסר מהעיר נחשבת סיפור הצלחה. אבי המשפחה, נאסר נאסר, התחיל כפועל פשוט, והיום הוא עומד בראש קונצרן ענק למחצבות וחיתוך אבן. הוא נושא בגאווה את הכינוי "מלך האבן" הפלסטיני, ונחשב יצרן האבן והשיש השלישי בגודלו בעולם. הוא מתגורר היום בבית־ג'אלה הסמוכה לירושלים בבית רחב ממדים, מצופה באבן כמובן. בבעלותו מחצבות ענק באזור בית־לחם, בירדן ובמפרץ. האבן והשיש מתוצרתו משולבים במלונות יוקרה במפרץ, במקסיקו, בארה"ב, בהודו ובמדינות נוספות.
נאסר נאסר מחברון נושא בגאווה את הכינוי "מלך האבן" הפלסטיני, ונחשב יצרן האבן והשיש השלישי בגודלו בעולם. הוא מחזיק מחצבות ענק באזור בית־לחם, בירדן ובמפרץ
משפחת חרבאווי החברונאית היא מעצמה של ייצור מזרנים בינלאומית, ומנכ"ל העסק המצליח הוא נאסר חרבאווי. החברה נוסדה ב־1978, מייצרת 1,200 מזרנים ביום ומעסיקה כמעט אלף עובדים פלסטינים, בעיקר במפעל המרכזי בחברון.
משפחה עשירה וּותיקה נוספת מהאזור היא משפחת סנוקרוט. את הונם הראשוני עשו מהמותג "שוקולד סילבאנה" הזכור לרבים בישראל, ומממתקים נוספים שנמכרו בחברון ובירושלים. עסקי המשפחה התרחבו לתחומי התעשייה, החקלאות, ההשקעות והמסחר. הם מחזיקים בבעלות על הרכבל ביריחו, והשקיעו יותר ממיליון דולר במסעדות ובחנויות במעלה ההר המשקיף אל עיר התמרים.
מאזן סונקורט שימש שר הכלכלה של ערפאת, מה שמקשר אותנו למגזר נוסף שהתעשר – המקורבים לצלחת. יחסי הון־שלטון לא הטרידו מעולם את ההנהגה הפלסטינית. אנשים עשירים וחזקים נתפסו בעיני ערפאת ועמיתיו כבעלי ניסיון מוצלח המכשיר אותם לתפקידי ממשל, אבל בעיקר כאנשים שכבר עשו לביתם ולכן יהיו שבעים יותר וייקחו לכיסם פחות מאחרים. בשלב הבא, הקרבה לצלחת במיזם עתיר התרומות המכונה "רשות פלסטינית", העניקה הזדמנויות להתעשר עוד, ורבים לא עמדו בפיתוי.
חוסיין א־שייח', השר לענייני אזרחים ברשות הפלסטינית, הוא אחד ממקורביו של היו"ר אבו־מאזן. האיש, שנולד במחנה פליטים ושהה 11 שנים מחייו בכלא הישראלי בשל פעילותו נגד ישראל, הצטרף למנגנוני הביטחון הפלסטיניים ומשם צמח להנהגת פת"ח הצעירה וצבר הון עצמי. כיום הוא נהנה מרמת חיים גבוהה ונוסע במכוניות פאר.
א־שייח' משתייך למשפחת טריפי, שבעל ההון המרכזי בה הוא ג'מיל טריפי, בעל מחצבות ועסקים בתחום הבנקאות. גם טריפי עצמו ניהל לצד עסקיו קריירה פוליטית, ושימש שר אצל יאסר ערפאת. הוא שדרג את מעמדו הכלכלי במסגרת תפקידו, לעיתים בניגוד גמור לאג'נדה הפלסטינית. העיתון הבריטי "גרדיאן" פרסם בשנות התשעים כי טריפי בנה בהתנחלויות באמצעות החברות שלו, וזכה במכרזים של המנהל האזרחי.
באותה כתבה הוזכרה גם וילה בשווי שני מיליון דולר שבנה פוליטיקאי אלמוני יחסית בשם אבו־מאזן. המגזין פורבס הציב בעבר את ערפאת עצמו במקום השישי ברשימת המנהיגים העשירים בעולם, עם הון שנאמד בכ־300 מיליון דולרים. ניגוד עניינים, מסתבר, לא ממש נמצא בלקסיקון הפלסטיני.
אדם נוסף שצמח מהפוליטיקה לעולם העושר הוא מוחמד דחלאן. ב־2010 נחשד דחלאן בחתרנות נגד אבו־מאזן, עזב את רמאללה לירדן ומשם לאיחוד האמירויות. ב־2016 הרשיע בית משפט פלסטיני את דחלאן בגנבת 16 מיליון דולר וגזר עליו שלוש שנות מאסר. אבל זה לא ממש מטריד את איש העסקים שמשמש היום בין היתר יועצו של הנסיך מוחמד בן־זיאד, יורש העצר באיחוד האמירויות. את הקשר וההשפעה על השוק הפלסטיני הוא לא נטש. אנשיו מתפעלים למענו עסקים מקומיים, ומנסים להכשיר את שיבתו העתידית לפוליטיקה המקומית.
מחזיקים את הכלכלה
מיליארדר אחר שלוטש עיניו למעורבות פוליטית הוא הכימאי ד"ר עדנן מג'לי, במקור מהעיירה טובאס הסמוכה לג'נין. מי שסומן עד לא מזמן כמועמד למשרת ראש הממשלה הפלסטיני, הקים חברת מחקר לתרופות ומתגורר בארה"ב. הוא נחשב מקורב לטארק עבאס, בנו של אבו־מאזן – עוד מיליונר פלסטיני צעיר. טארק מחזיק בווילות ברבת־עמון ובביירות, ולאחרונה פורסם כי רכש נכס בלונדון בשווי מיליון וחצי דולר. הוא מחזיק במניות של חברת ההשקעות הערבית־פלסטינית בשווי מיליון דולר. גם יאסר, בנו הגדול של אבו־מאזן, הוא איש עסקים בעל אזרחות קנדית שעשה הון בשיווק מוצרי טבק בבלעדיות לפלסטינים. בבעלותו חברות בקנדה, במפרץ וברשות הפלסטינית.
העשירים החדשים והישנים בשטחי הרשות וברצועת עזה, ששיעורם פחות מ־10 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת, שותפים ביותר מ־80 אחוזים מהיקף הייצור הפלסטיני ומעסיקים 60 אחוזים מהעובדים הפלסטינים. המגזר הפרטי כפוף מצד אחד להנחיות הרשות הפלסטינית ולהחלטותיה, כמו נסיגה מהסכמים עם ישראל, ומצד שני משפיע על הרשות בהיותו המעסיק העיקרי של האזרחים, ומובן שהוא זקוק למשק הישראלי כדי להתקיים.
בעוד שהמיליארדרים הפלסטינים הוותיקים נמצאים רוב הזמן בחו"ל, המיליונרים המקומיים מתגוררים בשכונות יוקרה ברמאללה ובבית־לחם. הם נפגשים במסעדות יוקרה מקומיות כמו "מסעדת הספינה" ברמאללה, מסעדת "אל־בורג'" הממוקמת במגדל המסחר המפואר של רמאללה, או מסעדת "גבינה ויין" שנמצאת גם היא בעיר. מלונות פאר כמו מובינפיק או כרמל ברמאללה, או אינטרקונטיננטל ביריחו ובבית־לחם, משמשים גם הם מקומות מפגש לאנשי העסקים המקומיים.
מחלקת התעבורה בנפת רמאללה ואל־בירה הודיעה כי מ־2015 ועד פברואר השנה הוענקו מספרי רישוי ל־923 רכבי ריינג'רובר שמחירם יותר מחצי מיליון שקלים. רכבי יוקרה אחרים כמו יגואר ואאודי חדישים נראים בערים הפלסטיניות ובכביש 60, המכונה בפי הפלסטינים "האוטוסטרדה הפלסטינית".
הבנקים הפלסטיניים מעניקים הלוואות נדיבות, בעיקר לבעלי משרות ממשלתיות, לרכישת דירה או רכב. הבועה של הפקידים הממשלתיים התפוצצה בשנים האחרונות, בעקבות המשבר הכלכלי הפלסטיני. המשכורות הממשלתיות שנחשבו עוגן בטוח הפכו למשענת קנה רצוץ. הרשות מעבירה רק משכורת חלקית, וכך מוצאים הפקידים הפלסטינים את עצמם עם הלוואות שאי אפשר לפרוע ורכבי יוקרה שעומדים בחניה.
עזה, לא מה שחשבתם
גם ברצועת עזה, תתפלאו אולי לשמוע, מצויות שכונות יוקרה ועשירים שחיים חיי מותרות. ראש הלשכה המדינית של חמאס לשעבר איסמעיל הנייה וקודמו חאלד משעל, נחשבים מיליונרים. משעל חי במפרץ, בעיקר במלונות יוקרה. הנייה יצא בדצמבר 2019 לסבב מפגשים עם מנהיגים ערבים, ומאז לא שב לרצועה.
אחד המיליונרים הצעירים שיצאו מעזה הוא מחמוד עסאף. הזמיר הצעיר בן ה־33 ממחנה הפליטים חאן־יונס זכה בתוכנית הכישרונות הבינלאומית "ערב איידול" בשנת 2013. מאז עשה כברת דרך ארוכה הכוללת הופעות בכל מדינות ערב ובעיקר במפרץ, שמילאו את חשבון הבנק שלו. לפני כמה שנים הופצה שמועה שלפיה הרווק המבוקש יוצא עם בתו של המיליארדר משכם מוניר אל־מסרי, שתמך בזמר הצעיר בתחילת דרכו. הרכילות הסתיימה בהכחשה הדדית ובסיום הרומן המתוקשר. היום עסאף חי כמיליונר במצרים.
מנהרות ההברחה ברפיח שימשו בעבר מכרה זהב לקבוצה נרחבת של עזתים. ב־2014 פורסם כי 1,800 מהם הפכו למיליונרים בעקבות הפעילות התת־קרקעית. שליט מצרים הנוכחי, עבד אל־פתאח א־סיסי, הכריז מלחמת חורמה על המנהרות והשמיד את מרביתן. יו"ר הרשות אבו־מאזן גינה אף הוא בעבר את מתעשרי המנהרות, שלטענתו מייצרות מיליונרים פרטיים על חשבון האינטרס הלאומי.
באתר הפלסטיני "א־רסיף" רואיינו לאחרונה משפחות עשירות ברצועת עזה. אום אחמד, בת לאחת המשפחות הללו, סיפרה על החיים הבורגניים העזתיים. היא חיה בווילה בשטח של חמישה דונמים בנפת רפיח, ומספרת שב־2005 בעלה היה סוחר ממוצע של עסקי מזון. אחרי השתלטות חמאס על הרצועה הוא הפך לאחד מחלוצי הברחת הסחורות. מההברחות הוא עשה 30 אלף דולר ביום. "כל שלוש שנים אנחנו מחליפים את הרהיטים שלנו ב־50 אלף דולר, ומחזיקים ארבעה עובדים במשרה מלאה שמשתכרים 1,400 דולר לחודש", סיפרה אום אחמד, והוסיפה שארבעה מששת ילדיה נוסעים במכוניות חדישות מפוארות.
מנהרות ההברחה ברפיח שימשו בעבר מכרה זהב לקבוצה נרחבת של עזתים. ב־2014 פורסם כי 1,800 מהם הפכו למיליונרים בעקבות הפעילות התת־קרקעית
גם מלק בת ה־24 משתייכת לאחת המשפחות שהתעשרו ממנהרות ההברחה. לדבריה, היא הולכת למספרה כמעט מדי יום. אחיה נשלחו ללימודים באוניברסיטאות אירופה, ואביה שכר לה נהג פרטי ב־400 דולר בחודש. איאד, מרואיין נוסף, עובד בבוקר בחברה של אביו, ובערב יוצא לקונצרטים ולמסעדות עם אשתו וחברים. לפני ארבע שנים נישא בטקס מרשים בהשתתפות אלף איש. הוא הזמין זמרים מקומיים לשיר בחתונה, מה שהקפיץ את עלויות האירוע לכ־100 אלף דולר.
שכבת העשירים בעזה הובילה בשנים האחרונות להקמת מרכזי קניות ענקיים ומפוארים. בהם קניון קפיטל שנבנה בשכונת היוקרה העזתית א־רימאל ("החולות") הסמוכה לים בעזה, ו"היפר" מול מחנה הפליטים נוציראת. ברשתות החברתיות מופצות תמונות של בתי קיט ומלונות ליד חוף הים העזתי, בהם מלון פאלאס שהוקם בעלות של 50 מיליון דולר. המצב הביטחוני בעזה הבריח את התיירים הזרים. העשירים העזתים מנסים גם הם לנטוש, אבל בינתיים מעלים לרשתות תמונות עם רכבי יוקרה, אופנועים ובתים רחבי ידיים.
ניהאד איוב, מלצר עזתי, סיפר על ארוחות שחיתות של צעירים בורגנים בשווי 300 דולר, כגובה משכורתו החודשית. הוא תיאר גם עשיר מקומי שנוהג לשתות קפה מדי בוקר ולשלם עליו 30 דולר פלוס טיפ מכובד, אישה שמוציאה כאלף דולר על מזון לבעלי החיים שלה, ו"מקרה מטורף" שבו קיבל 700 דולר מלקוח שסיים שיחה שבה התבשר על עסקה מוצלחת.
