בחיים הדיפלומטיים אין כמו הצבה לתפקיד שגריר בטורקיה. מדינה גדולה, יפה, נוחה, מעניינת וחשובה. זה נכון לשגריר האמריקני ובמיוחד לשגריר הפלסטיני – גם קל"ב, וגם כל מנעמי החיים, כולל סביבת עבודה תומכת. ובמקרה של השגריר הפלסטיני באנקרה, הדוקטור פאיד מוסטפה, גם הכנסת אורחים הכוללת במה אוהדת בתקשורת המקומית. הוא אמנם לא בדיוק כוכב תקשורת, אבל הוא מוזמן לעיתים קרובות לטלוויזיה, שם הוא נוהג לבקר קשות את יחסה של מדינת ישראל לפלסטינים. אם כי, בינינו, הופעותיו של הדוקטור לא הותירו עד כה חותם של ממש.
כתבות אחרונות באתר מקור ראשון:
– אסלאם בקליק: כשהאיראנים מתחילים להיראות לנו חמודים
– המורים הם שחקני הלב והנשמה של מערכת החינוך
– פומפאו: "הפלסטינים בחרו לאיים במקום לשתף פעולה"
אבל השבוע, הפתעה. בריאיון לעיתון "איידילינק" הטורקי, שלא כמנהגו, הצליח השגריר הפלסטיני לייצר כותרת רבתי כשהודיע כי "הרשות הפלסטינית מוכנה ללכת בעקבות הסכם הגבולות הימי שחתמה לוב עם טורקיה, ולחתום על הסכם גבולות ימי פלסטיני־טורקי. אנו מוכנים לשתף פעולה עם טורקיה בחיפוש וניצול מרבצים בים התיכון", אמר. השאלה היא כמובן מה קרה, שלפתע דחוף לרשות הפלסטינית להציע לחתום על הסכם דומה, בשעה שמזרח הים התיכון כולו מבעבע בגלל ההסכם השערורייתי, שלא רק מנכס לעצמו מחצית משטחו של הים התיכון, אלא גם מתעלם מזכויותיהן הימיות של יוון וקפריסין.
ההסכם מסתמך לכאורה על החוק הימי הבינלאומי, המאפשר למדינות שהמרחק ביניהן אינו עולה על 400 מייל, לאחד את שטחיהן הימיים. שורשיו של ההסכם הוא בדוקטרינת "המולדת הכחולה", החותרת לבסס את שליטתה של טורקיה בשטחי הים התיכון בדרך להפיכתה למעצמה ימית אזורית. ואם מזרח הים התיכון מבעבע כבר חודשים ארוכים, הרי שמאז הפלישה של הצבא הטורקי ללוב הפך הבעבוע לרתיחה. מלחמת האזרחים בלוב הפכה למוקד סכסוך בינלאומי. כעת הממשלה האסלאמיסטית בטריפולי נתמכת על ידי טורקיה, ארה"ב וקטאר, ואילו הצד היריב, בראשותו של הגנרל חפתר השולט על חלקה המזרחי של לוב, נתמך על ידי רוסיה, צרפת, איחוד האמירויות ומצרים.
לרשות הפלסטינית לא היה עד כה חלק בדרמה הבינלאומית הזאת, אף שעל פי הסכם אוסלו יש לה שדה גז לחופי עזה וממילא יש לה עניין ישיר במצב החדש. השדה, המכונה "גאזה מארין", הוא הנכס הלאומי הגדול ביותר שיש לפלסטינים בידיים. הוא התגלה ב־1999 במרחק 37 קילומטר מן החוף ויש בו כ־30 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי. זו כמות לא גדולה במונחים בינלאומיים, אך היא יכולה להצעיד את הרשות הפלסטינית לעצמאות כלכלית ואנרגטית. אך הפוליטיקה הפנימית, השחיתות הממשלתית והיריבות בין חמאס לרשות הפלסטינית השאירו עד כה את משאב הטבע היקר ביותר של הפלסטינים בקרקעית הים.
האם בנסיבות החדשות מנסים הטורקים להשתמש בפלסטינים כדי לייצר לגיטימציה להסכם הימי השערורייתי שחתמו עם הממשלה בטריפולי, באמצעות הכנסת שחקנים נוספים למשוואה? או שאולי מישהו נדלק גם ברמאללה?
באג במערכת
"על פניה, היוזמה מגיעה מאנקרה", מעריך המזרחן פנחס ענברי. "ככל הנראה זהו מהלך שיזם משרד החוץ הטורקי. השגרירים הפלסטינים בדרך כלל מייצגים לא רק את האינטרסים של הרשות אלא גם מגלים נאמנות למארחים ומשרתים את האינטרסים שלהם. אם כי השגריר באנקרה, להערכתי, לא היה אומר מה שאמר אלמלא קיבל אור ירוק מהרשות הפלסטינית, ככל הנראה מהבוס הישיר, שר החוץ הפלסטיני ריאד אל־מאלכי. אבו־מאזן לא היה מתבטא כך". גורם ישראלי בכיר מעריך כי אם היוזמה הגיעה מן הצד הטורקי, ככל הנראה עומד מאחוריה יאסין אקטאי, יועצו של ארדואן למדיניות חוץ, או שזו "יוזמה של משרד החוץ הטורקי שמנסה להחתים עוד ועוד שחקנים כדי לחזק את מעמדם".
רמז עבה שאכן מדובר במהלך טורקי, מגיע מהודעה שפרסמה השגרירות הפלסטינית באתונה. השגרירות פרסמה הצהרה שלפיה "הרשות הפלסטינית נאמנה לכל האמנות הבינלאומיות בדבר החוק הימי, וקוראת למעורבים להסתמך רק על הודעות רשמיות". הבכיר הישראלי מעריך כי "במצב שנוצר מנסים הפלסטינים למקסם את מעמדם על ידי דיבור בקולות שונים לטורקים וליוונים", אף שבבסיס זו טעות קשה מצידם. "הרי כמה זמן יוכלו הפלסטינים להתנהל כך? זה יפגע ביחסיהם עם שתי המדינות. הם לא יוכלו להמשיך כך רק כדי לרצות את ארדואן, זה עלול להתגלות כגול עצמי".
גרוע מזה. הדברים שאמר השגריר הפלסטיני באנקרה, לא יתקבלו טוב בקהיר ובוושינגטון. נשיא מצרים א־סיסי היה ברור מאוד השבוע, כשאמר שההתנהלות הטורקית בלוב היא בגדר הכרזת מלחמה על האומה המצרית. בנאום לפני צמרת הקצונה בצבא מצרים אמר א־סיסי שהעם המצרי והעם הלובי הם עמים אחים, וכי קהיר לא תשב בחיבוק ידיים אל מול הנעשה בלוב. כמקובל במעמדים מסוג זה, במקום נכחו גם נציגי שבטים מלוב, שקראו לנשיא לבוא להצילם מידה של הממשלה האסלאמיסטית בטריפולי ומפטרוניתה הטורקית.
גם בבית הלבן צפויים להרים גבה. מצד אחד, אבו־מאזן כבר מזמן ניתק מגע עם האמריקנים. אבל מעבר לניתוק המגע, יש כאן פגיעה ישירה בתוכנית המאה של טראמפ. במסמך שחיבר ג'ארד קושנר ושהוצג בוועידה בבחריין, הקצו האמריקנים מיליארד דולר לאקספלורציה ופיתוח של שדה הגז הפלסטיני מול חופי עזה. לא זו בלבד: לפיתוח השדה נלוו במסמך קושנר כמה מיזמים לייצור חשמל, שאמורים לקום בשיתוף הפלסטינים ומדינות ערב, בהם שדרוג תחנת הכוח של עזה והנחת צינור גז, שיחבר את מערך הגז הישראלי והפלסטיני, והקמת תחנות כוח בחברון ובג'נין.
בימי טרום־סיפוח כל זה נראה אולי דמיוני, אבל גם קודם לכן הדברים לא נראו ריאליים במיוחד. אלא שכעת נוסף להם טוויסט מיוחד. כמו במקרה הלובי, שהכניס את האזור כולו למערבולת, כך גם ברעיון של הסכם גבולות ימי משותף בין הפלסטינים לטורקים יש פוטנציאל לערעור המערכת. מין תזזית אזורית בלתי רצויה, שנועדה להכניס באג בתוכנית, לקשור את טורקיה עם הגז של עזה ובה בעת לחבל במערך הקשרים והבריתות בין ישראל, יוון, קפריסין ומצרים, שנועד לקדם את הפקת הגז הטבעי במזרח הים התיכון.
מריחים התגרות
כמו שהמהלך הטורקי בלוב מבוסס על חשיבה מעמיקה ועל דוקטרינת המולדת הכחולה, גם במקרה הנוכחי שום דבר אינו מקרי. טורקיה מנסה כבר שנים להיכנס לעזה באמצעות פרויקטים הומניטריים שמאחוריהם יש חשיבה פרוגרמטית ואסטרטגית מעמיקה. אם הולכים מספיק אחורה אפשר לאתר את שורשיו של המהלך הנוכחי, שהשגריר הפלסטיני באנקרה היה שותף לו, כבר ב־2016. באוקטובר 2016 הגיעה לעזה משלחת טורקית כדי להפגין סולידריות עם סבלם של הפלסטינים בעזה ולמצוא להם פתרונות מעשיים. הטורקים הציעו אז להתרכז במערכות לייצור חשמל והתפלת מים. מחצית מן המימון לפרויקטים אמור היה להגיע מהבנק האסלאמי לפיתוח. לביקור, שסוקר בהרחבה בסוכנות הידיעות הטורקית הממשלתית, נלווה אז גם מיודענו השגריר הפלסטיני בטורקיה פאיד מוסטפה. הצעה טורקית נוספת לפתור את הבעיה הייתה לבנות ספינת ענק שתמוקם מול חופי עזה ותייצר חשמל בעבור תושבי הרצועה. כל הרעיונות האלו, אמר אז השגריר, נדחו על ידי ממשלת ישראל .
אז כן, יש כאן מהלך טורקי עקבי מתמשך. לפרויקט שהתרכז לפני כמה שנים בעזה ובגבולותיה, יש כעת פוטנציאל להתרחב להקשרים אזוריים, ולהוביל את טורקיה למהלכים גדולים ומתגרים. מאווי מרמרה מספר 2. מה שקורה כעת ובחודשים האחרונים בלוב, העימותים שיצרו הטורקים עם ספינות מחקר וקידוח בים התיכון, מראים שמבחינתם הכול על השולחן. אז נכון, הניתוק בין חמאס ליהודה ושומרון מבטיח שכל ניסיון לעשות משהו עם שדה הגז הפלסטיני נידון לכישלון. אבל זה לא אומר לרגע שאי־אפשר להצית את מימיו הכחולים של הים התיכון מול חופי עזה בדיוק כפי שהטורקים הבעירו את הים התיכון כל הדרך ללוב.
