הקולות הרמים שבקעו ממשרדו של מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי אלדד קובלנץ לפני כשבועיים, העידו על הדיון הער שהתחולל בפנים. על הפרק: עתידה של התוכנית "קלמן וסג"ל" בהגשתם של העיתונאים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל. קובלנץ טען שהתוכנית לא הצליחה להכתיב סדר יום וביקש להורידה מלוח המשדרים, אך נתקל בהתנגדות נחרצת של מנהל חטיבת החדשות ברוך שי. לדעת שי, התוכנית טובה, מייצרת עניין ומושכת צופים. "אבל גם אם לדעתך מדובר בתוכנית גרועה", טען באוזני קובלנץ, "מדובר בתוכנית ייחודית, מעין שמורת טבע שמביאה אל המסך קולות שלא נשמעים בכלי התקשורת, שבה שני מגישים מימין". קובלנץ לא השתכנע. ההחלטה פורסמה בשבוע שעבר ועוררה סערה ציבורית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אסלאם בקליק: כשהאיראנים מתחילים להיראות לנו חמודים
– פומפאו: "הפלסטינים בחרו לאיים במקום לשתף פעולה"
– מציאות מדומה: כשסערות בטוויטר לא עוברות את המסך
בתאגיד שורר מתח מובנה בין חטיבת החדשות, כזרוע נפרדת, ובין קובלנץ כמנכ"ל, מה שגרם למועצת התאגיד לנסות להגדיר את מאזן הכוחות ביניהם. נקבע כי שי יחזיק אמנם בסמכויות העריכה וקביעת התוכן החדשותי, אך ניהול העובדים וההכרעה באשר לגורלן של תוכניות יימצאו בידו של קובלנץ.
"בשורשי הדיון הזה נעוץ ויכוח על סמכויות בין קובלנץ לשי", אומר גורם המעורב בפרטים. "על פי החוק, לתוכן חטיבת החדשות אחראי רק מנהל החטיבה, שכפוף ישירות למועצת התאגיד. אבל קובלנץ סבור שהסמכות לקבוע איזו תוכנית תשודר ומתי ומי יהיו המגישים – נמצאת בידיו. אלדד לא מתערב בתוכני חטיבת החדשות בכלל וב'חדשות הערב' בפרט, אבל מנסה להתערב בהחלטות על מגישים ותוכניות, וברוך שי מנסה לבלום זאת. בכל מה שקשור בבניית לוח המשדרים, המנכ"ל סבור שהוא המחליט. יש בחוק לקונה בנושא הזה. התקיימו על כך דיונים במועצת התאגיד, אבל עד היום לא התקבלה החלטה בנושא. הפרצה הזאת מאפשרת לאלדד כוח רב וקבלת החלטות בניגוד לעמדת מנהל חטיבת החדשות".
סג"ל החליט להיאבק בהסרת תוכניתו. במכתב ששיגר השבוע להנהלת התאגיד באמצעות עו"ד מיכאל דבורין הוא טוען כי הורדת התוכנית נעשתה בחוסר סמכות ואף פוגעת ב"קול אשר אינו מקבל במה בשידור הציבורי". "אני חלוק על כך", משיב קובלנץ. "ההחלטה על העלאתה או הורדתה של תוכנית היא בסמכותו של מנכ"ל התאגיד, על פי הנוהל שהמועצה עצמה קבעה".
במסגרת יחסי הציבור שלו מפיץ התאגיד מפעם לפעם רשימת הישגים עיתונאיים של כתביו, והפקות ומיזמים בולטים. כפי שצייץ השבוע עיתונאי דה־מרקר נתי טוקר, באחת הרשימות הללו מהעת האחרונה צוינה גם התוכנית של ליבסקינד וסג"ל. "הדיאלוג בפתיחת התוכנית, שבו מביעים המגישים את דעתם על סוגיות בענייני היום, צובר תהודה ברשתות החברתיות", משתבחים אנשי התאגיד, אך התהודה הזאת לא סייעה לתוכנית לשרוד.
"אני סבור שיש מקום ברמה הכללית שיהיו אנשים כמו קלמן וסג"ל, אותם אני מעריך ומכיר ברמה האישית, וגם אחרים בתאגיד שמייצגים את הימין", אומר אלעד טנא, סמנכ"ל חטיבת הדיגיטל בתאגיד השידור. "גם אלדד וגם ברוך עושים מאמצים בכיוון. קלמן מגיש תוכנית רדיו בתאגיד, ואני מקווה שגם לאראל ימצאו עוד תפקיד".
"האם מתרחש טיהור אתני של חובשי כיפות מתאגיד השידור הציבורי?" תהה בטוויטר ח"כ יעקב מרגי מש"ס. אך קובלנץ מדגיש כי לנגד עיניו עמדו שיקולים אחרים. כששאלנו אותו אם הרעש הציבורי ומחאת המועצה יגרמו לו לשקול להשיבה למסך, הוא משיב: "כבר לפני כשנה הבעתי בפני מנהל חטיבת החדשות את חוסר שביעות רצוני מהתוכנית, וכך בכל התקופה האחרונה. הורדנו אותה מהאוויר בשל מכלול שיקולים ובהם השיח שהתוכנית ייצרה, העלות שלה, בידול של התוכנית מול המתחרים וגורמים נוספים. אני מנהל גוף ציבורי ומקשיב לכל הקולות, ומחליט אחרי הפעלת שיקול דעת. ההחלטה הזאת היא סופית".
ניסוי וטעייה
הטענות בדבר דחיקתם של אנשי ימין בתאגיד נשמעו לא מעט בשנה החולפת, אבל ההחלטה להוריד את קלמן וסג"ל הייתה אולי צעד אחד יותר מדי, וגררה באופן נדיר גם ביקורת מבית. בצעד יוצא דופן פרסמו חברי מועצת התאגיד קריאה פומבית לקובלנץ שישוב וישקול את החלטתו.
"אם העניין היה מגיע אלינו, הוא לא היה מקבל אישור שלנו", קובע חבר במועצה. לדבריו, "בהורדת התוכנית פגע קובלנץ בייצוג מאוד מסוים, ולא עושים דברים כאלה".
אלדד קובלנץ: "נכון, אני מנהל ריכוזי, וזה סגנון לגיטימי. אני נותן המון חופש למנהלים שלי. אני תובעני, אבל לא כוחני. אני לוקח ברצינות את תפקידי כמנכ"ל וכעורך הראשי של התאגיד"
בכיר בתאגיד דוחה את הביקורת: "חודש לפני ההחלטה להוריד את קלמן וסג"ל מהמסך, דובי גילהר הורד מהגשת התוכנית 'ערב ערב' והוחלף בידי מיכל רשף. האם מישהו טען שזה נעשה משיקולים פוליטיים? גם ירון לונדון שהגיש את רצועת שבע בערב עם גאולה אבן נאלץ לסיים את תפקידו. הטענה שיש טיהור של אנשי ימין לא נכונה, כי זה לא מדלג גם על אנשי שמאל. יש פה שיקולים של בניית לוח שידורים ותוכניות שלא מתרוממות, והרבה ניסוי וטעייה". אגב, שלשום פורסם ב'גלובס' כי בשל הרייטינג הנמוך יחדל ירון דקל להגיש את "חדשות השבוע" בשישי בערב, וינחה תוכנית ראיונות, ככל הנראה בחמישי בערב.
"מצפים מתוכנית שתביא רייטינג, והיא לא מצליחה מורידים ומנסים משהו אחר", מסביר הגורם. "בסוף, התאגיד הוא גוף צעיר יחסית. אם נסתכל בכל זאת על טבלאות הרייטינג, מול הירידה הכללית בשנים האחרונות בצפייה בטלוויזיה והנהירה לצפייה נדחית (באינטרנט או ברשתות החברתיות; מ"פ), התאגיד בכלל וחטיבת החדשות רושמים יציבות ואף עלייה מתונה. מבחינתנו זו הצלחה".
חמיס אבולעפיה, חבר במועצת התאגיד: "קלמן וסג"ל היא תוכנית ראויה, ואסור למדוד אותה במונחי רייטינג. לא כל דבר טוב בא לידי ביטוי ברייטינג. המועצה הודיעה שהיא רואה בהורדתה שינוי בלוח השידורים שהיא אישרה"
אבל חבר מועצת התאגיד, חמיס אבולעפיה, סבור שבשידור הציבורי רייטינג לא צריך להיות שיקול מרכזי: "מועצת התאגיד הוציאה הודעה שלפיה היא מתנגדת להורדת התוכנית ורואה בכך שינוי בלוח השידורים שהיא אישרה. לדעתי התוכנית ראויה וטובה, ובכל מקרה אסור למדוד אותה במונחי רייטינג. לא כל דבר טוב בא תמיד לידי ביטוי ברייטינג".
על עבודתו של תאגיד השידור הציבורי, שבימים אלה מלאו שלוש שנים לעלייתו לאוויר, מפקחת מועצה מיוחדת שבה חברים בין 9 ל־12 אנשי ציבור מתחומים שונים. הם נבחרים בוועדה מקצועית בלתי תלויה בראשות שופט, וממונים על ידי שר התקשורת. אך תוקף המינויים של חברי הוועדה פג בשבועות האחרונים, וגם לאחר ששר התקשורת הנכנס יועז הנדל אישר את זהות חברי המועצה מעתה, יש להמתין לאישור ועדת המינויים. העניין הזה עשוי לארוך זמן, מה שאומר שכרגע התאגיד מתנהל ללא גוף מפקח. על פי דיווח בדה־מרקר, חמישה מחברי המועצה הקיימים ימשיכו בתפקידם: היו"ר גיל עומר, דלית שטאובר, דוד אלכסנדר, חמיס אבולעפיה ואהובה פיינמסר (בנוגע לחבר נוסף, שלומי שטיין, לא ברור עדיין אם כהונתו תוארך). אליהם יצטרפו מיכל רפאלי־כדורי, לשעבר סמנכ"לית רגולציה בחברת yes ולפני כן יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין; ההיסטוריון וחבר הכנסת לשעבר פרופ' מנחם בן־ששון; ודורית ענבר, לשעבר מנכ"לית טלעד ויו"ר מועצת הכבלים והלוויין.
אף שאחד מתפקידיה של המועצה הוא אישור לוח המשדרים, היעדרה של המועצה לא מנע מקובלנץ להחליט על הורדת קלמן וסג"ל מהמסך. פנינו לשר התקשורת הנדל כדי לשמוע את עמדתו ותוכניותיו בעניין התאגיד, אך נאמר לנו שהשר עוד לומד את הנושא. רמז לעמדתו של שר התקשורת החדש אפשר אולי ללמוד מהנאום שנשא במליאת הכנסת ביום רביעי השבוע, ובו התייחס להורדת התוכנית קלמן וסג"ל. "כשלוקחים צמד עיתונאים בתאגיד ומורידים את התוכנית שלהם בדיוק ברגע שמתמנה מועצה חדשה, כולנו צריכים לצאת מהפוזיציה", אמר הנדל. "להסתכל על העיתונות לא בעיניים של ימין ושמאל, לא מי מחבק את החרדים או לא, אלא להסתכל על התקשורת והעיתונות כחלק מנשמת אפה של הדמוקרטיה. אנחנו מעודדים ביקורת על השלטון. איש ימין אמיתי לא קורא לסתימת פיות ופיטורים בגלל דעות".
אף שרבים סבורים כי התאגיד לא היה קם בלי אישיותו הצבעונית והבלתי מתפשרת, קובלנץ מתואר כמנהל כוחני וריכוזי במיוחד, שהתאגיד נבנה בצלמו ועל פיו יישק דבר. התיאור הזה טומן בחובו לא מעט מאבקי כוח בין המנכ"ל קובלנץ למועצה הציבורית שאמורה לפקח על התנהלותו.
"יש בעיה קשה מאוד מבחינת גיוון המגישים ברדיו ובטלוויזיה", אומר חבר מועצה. "הערנו כי זה בניגוד למדיניות שלנו, אבל קובלנץ לא סופר אותנו. מבחינתו הוא התאגיד, ומועצה זה דבר מיותר. חלקנו מצטערים שמינינו אותו למנכ"ל קבוע של התאגיד, כי מאז הוא רק יותר מתפרע. הוא פשוט שכח שיש מועצה וגופים מפקחים". חבר מועצה לשעבר אומר: "ב־95 אחוזים מהמקרים הרגשתי כמו חותמת גומי". עמיתו מוסיף: "מי שנשאר עם האמת שלו, כנראה לא ממשיך הלאה במועצה". אחרים אומרים שאיש לא פנה אליהם לדווח אם הם ממשיכים במועצה או לא.
לדברי חבר במועצת התאגיד, "מבחינת הרמה המקצועית של החדשות, הם לא מצליחים להתרומם ולא מייצרים מהדורה רלוונטית. הם עושים טלוויזיה גרועה שלא מספיק צופים בה, עד שהפוליטיקאים לא מוכנים לבוא להתראיין אצלנו. שידור ציבורי צריך להיות ברמה מקצועית הכי גבוהה, והיום הוא חובבני ברמה של חדשות במתנ"ס".
אלעד טנא מתאר תמונה שונה: "מהרגע שהגעתי לתאגיד קיבלתי מאלדד מנדט חופשי להקים את חטיבת הדיגיטל כראות עיניי. אני מכיר את האמירות על אלדד, ויכול להיות שבמקומות שבהם הוא חושב שדברים לא זזים בקצב שהוא היה רוצה, הוא נכנס בצורה יותר מסיבית כי יש לו דרישות גבוהות. אבל לנו כיחידה הוא נתן לעוף קדימה".
יש אנשים שעזבו בטריקת דלת, בתסכול, הרגישו שלא סופרים אותם. שמקדמים אג'נדות מאוד מסוימות. שמי שלא מתיישר לפי אג'נדה פתאום מוצא את עצמו מורחק מהעשייה.
"אני לא הרגשתי שמנסים לקדם בתאגיד אג'נדות. קיבלנו חופש. הקמת התאגיד הייתה תהליך מאוד מורכב, שכנראה היו בו נפגעים בדרך".
קובלנץ מכחיש מכול וכול את התערבותו בתוכני חטיבת החדשות. גם בחטיבת החדשות אמרו לנו בתוקף כי אין התערבות כזו מצד המנכ"ל. "אני מנהל ריכוזי", מודה קובלנץ. "יש כל מיני סגנונות ניהול, וזה סגנון ניהול לגיטימי ונדרש בגוף צעיר ומורכב כמו התאגיד. אני חושב שלמרות שאני ריכוזי, אני כן נותן המון חופש למנהלים שלי. אני מאוד תובעני, אבל לא מסכים לטענה שאני כוחני. אני כן לוקח ברצינות את תפקידי כמנכ"ל וכעורך הראשי של התאגיד, וזה לא סותר את העובדה שאני חושב שאני כן נותן מקום לקולות ולמנהלים חזקים מסביבי".
לא חותמת גומי
התאגיד נמצא בימים אלה בלב מתקפה תקשורתית, תוך שהוא נדרש להצדיק את קיומו ואת נחיצותו כגוף שידור ציבורי. למעשה זה היה כך מהרגע הראשון, שכן מאז החל לקרום עור וגידים על חורבותיה של רשות השידור, ומתוך שאיפה לראות גוף שידור ציבורי רענן יותר ומסואב פחות, נעשו בצמרת השלטון מאמצים כדי שגוף זה לא יוקם כלל.
הקרב הבולט בעניין הזה ניטש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרצה לבטל את התאגיד, ובין שר האוצר דאז משה כחלון. שאלה בוערת כמו העסקתה בתאגיד של גאולה אבן־סער, רעייתו של ח"כ גדעון סער, עוררה סערה בעקבות הסתייגותו של ראש הממשלה מכך. במסגרת הקרבות הללו פוצלה חטיבת החדשות מהתאגיד והפכה ליחידה נפרדת, ובראשה עומד כיום העיתונאי ברוך שי. אך חברים במועצה ובכירים בתאגיד מתארים גם ניסיונות בלתי פוסקים של פוליטיקאים ושליחיהם להשפיע על השידור, להציב תנאים שונים לראיונות ועוד. אלה, הם אומרים, נהדפים בתקיפות.
בשידור הציבורי מושקעים כספי ציבור בסכום של כ־850 מיליון שקלים בשנה, האמורים לשמש להפקת תוכניות רדיו וטלוויזיה שידברו אל רבדים מגוונים באוכלוסייה. אך משיחות שניהלנו עם בכירים בתאגיד ובמועצת התאגיד בעבר ובהווה עולה תמונה מורכבת, ותחושה שלא תמיד גיוון הקולות הציבורי עומד בראש מעייני התאגיד ובכיריו.
חברי מועצה בעבר ובהווה מביעים שאט נפש גם מרשימת המיונים ל"כאן" שנחשפה בהארץ בשנת 2018, ובה הופיעו לצד שמות של מועמדים ביטויי גנאי בוטים ולא ענייניים ("מכוער", "משעמם" ו"רכלן"). דו"ח של מבקר המדינה ממרץ האחרון נדרש להליכי הגיוס של יוצאי רשות השידור לתאגיד וקבע, בין השאר, כי "כללי הגיוס של העובדים לתאגיד ונוהלי התאגיד לא הסדירו את כלל ההיבטים הנוגעים לגיוס עובדים, ובכך נפגעה הלכה למעשה היכולת לקיים הליך גיוס סדור ושוויוני".
לצד הביקורת, יש לזקוף לזכותו של התאגיד גם את שידורם של תכנים משובחים ובהם סדרות כתבות על טייקונים וגופים רבי השפעה שכלי תקשורת אחרים נמנעים לא פעם מלעסוק בהם, תוכניות פופולריות כמו הסאטירה "עד כאן", השעשועון "המרדף" ועוד, כמו גם השימוש החכם בזרוע הדיגיטל. ערוץ היוטיוב של התאגיד, שהרוב הגדול של שידוריו ותוכניותיו מועלים אליו, מוכתר כבר שנתיים ברציפות כנצפה ביותר ביוטיוב ישראל. גם התוכנית "זמן אמת" בהובלתו של אסף ליברמן הביאה לא מעט סיפורים מעניינים, וכמובן האירוויזיון שאירחה ישראל בשנת 2019 והופק על ידי התאגיד זכה לשבחים בארץ ובעולם.
ההצלחה הטרייה של "כאן 11" היא הסדרה "טהרן" שזוכה לשבחי המבקרים והוגדרה כפאודה הבאה, ולאחרונה אף התבשרנו על מכירתה לשירות הסטרימינג של חברת אפל. "טהרן זו הצלחה", מסכים בכיר לשעבר בתאגיד, "אבל אי אפשר לבנות רק על דבר כזה, אלא נדרש תמהיל". לדידו, את "טהרן" יכלו ליצור בכל ערוץ שידור אחר, ואילו תפקידו של התאגיד הוא לייצר תכנים במגוון קולות.
בה בעת, התאגיד סובל מגירעון של כ־40 מיליון שקלים. במסמך ההחלטות שלה פירטה מועצת התאגיד כיצד ניתן לצמצם את ממדיו מבלי לפגוע בעובדים או בהפקות. אך כעת, משפוזרה, חלק מחבריה חוששים שהמלצותיהם לא ייושמו. התאגיד גם פרש מוועדת המדרוג בדצמבר 2019, בעיקר משום שהיא איננה מודדת את הצפיות הרבות בתכניו ברשת וביישומונים.
משיחות שערכנו עם אנשי מועצה בהווה ובעבר ניכר כי השקיפות הציבורית חשובה להם, ובכל זאת, באתר "כאן" ניתן למצוא רק את השורה התחתונה והלקונית של החלטותיהם ולא את הפרוטוקולים של הדיונים הסוערים, ואותם יש להזמין במסגרת חוק חופש המידע. פרוטוקולים כאלה נמצאים באתרים אחרים ובהם "העין השביעית", אך עמודים לא מעטים בהם מושחרים.
מנגד, בכירים בתאגיד מתריעים באוזנינו על ניסיונות מוגזמים בעיניהם של המועצה להשפיע על שיקולי תוכן, ומדברים על אפיזודות לא מקצועיות, לא ענייניות ולא מכבדות, אשר מאפיינות חברים מסוימים שעודם חלק מהמועצה. יש גם מי שמאמין שעל המועצה, הטוענת להיעדר גיוון אנושי מספק בתאגיד, לבדוק את מידת הגיוון שלה עצמה. יותר ממאה קולנוענים, אנשי טלוויזיה ופעילים חברתיים אף שלחו השבוע קריאה לשר התקשורת לשלב מזרחים, חרדים, יוצאי אתיופיה ועוד ב"מועצה האשכנזית של תאגיד השידור", כהגדרתם.
אך חבר המועצה אבולעפיה, מבעלי המאפייה המיתולוגית ביפו, אומר כי הוא כן מרגיש בבית במועצה. "חברי מועצת התאגיד הם אנשים דעתנים ששמו לנגד עיניהם את האינטרס הציבורי ותו לא", הוא אומר. "התאגיד פעל ופועל כדי שהבמה הטלוויזיונית הציבורית תיתן במה לכל מגוון הדעות של הציבור הישראלי. אני פועל במועצה למען המדיה בערבית ושיפורה, הנושא התקדם מאוד ועוד היד נטויה. אני בהחלט חש משפיע, אחרת לא הייתי ממשיך לכהונה נוספת. המועצה היוצאת איננה חותמת גומי של אף אחד, וכך היא תמשיך גם בעתיד. מתוך הניסיון שלי במועצה למדתי שהשידור הציבורי לא רק שהוא רלוונטי, אלא חשוב מאוד. נפעל כדי שכל הציבור יקבל ביטוי ברדיו ובטלוויזיה, ולא נרשה מצב שבו אנשים חשים שקופחו או מקופחים מפאת נטייתם או השתייכותם למחנה זה או אחר".
יוצר הסרטים נפתלי גליקסברג כיהן במועצת התאגיד בשנת 2016, בתקופת ההקמה. "היה אז דיאלוג שכל צד מנסה להבין את תפקידו במשחק", הוא נזכר. "מין משיכות חבל טבעיות כמו שיש בכל מערכת, לא משהו לא בריא. אבל השאלה שעולה כל העת היא שאלה אמיתית בעיניי: עד כמה מועצה צריכה להתערב בתוכן. אני חושב שברמת המאקרו כן, אבל ברמת המיקרו לא. מועצה יכולה לראות לוח שידורים של רבעון או לוח שידורים שנתי, לראות איזונים בין תכנים שונים שהגוף המשדר מעלה למסך, אבל היא לא מנהלת יום־יום גוף שידור, לא יושבת מול יוצרים ולא צריכה לשבת מול יוצרים. היא לא עורכת התוכן ולא יכולה להיות. התפקיד שלה הוא לראות תמהיל, לראות מינון, לראות קולות".
כשהוא נשאל מדוע עזב את המועצה, הוא משיב: "זו לא פוזיציה טבעית לי, כי אני יוצר ואיש תוכן בבסיס. הבנתי שזה פגע בי כיוצר. נכנסתי למצב שאני לא יכול ליצור ולהגיש פרויקטים לתאגיד, ומצד שני אני איש דירקטוריון שלא באמת מעצב מסך. כמועצה אתה לא מנהל ולא יושב על תסריטים".
אבי רט, לשעבר חבר במועצת התאגיד: "מבחינה תרבותית התאגיד משקף את תל־אביב ולא את שדרות. צעקתי על זה, אבל הייתי במיעוט. הרגשתי כמו קוון במשחק כדורגל. בא, מסתכל מהצד, מדי פעם מרים את הדגל, אבל לא באמת משפיע"
גם הסופר ואיש החינוך אבי רט עזב את המועצה לאחר שחש כי אינו מביא תועלת. הוא לא עזב בטריקת דלת, רחוק מכך, אך העדיף להשקיע את מרצו במקומות שבהם תהיה לו השפעה. "התברר שהמועצה היא רק גוף רגולטיבי ומפקח אם התהליך חוקי, אבל היא לא קובעת. מי שקובע זה המנכ"ל וכל הסמנכ"לים של התוכן. הם מביאים לנו מוצר מוגמר, ועלינו לבדוק אם הוא חוקי ואם לא מונו מקורבים", אומר רט.
רט ניסה להגיש הצעות לפעילויות תוכן אך אלה לא התקבלו, לא במועצה ולא על ידי הנהלת התאגיד. גם הוא ניסה להתריע על הגיוון האנושי בתאגיד. "רבים מהמגישים בתאגיד הם בוגרי גל"צ, ומבחינה תרבותית התאגיד משקף את תל־אביב ולא את שדרות ונתיבות", הוא טוען. "בזמנו הערתי וצעקתי על זה, אבל הייתי במיעוט. בסופו של דבר עזבתי כי הרגשתי כמו קוון במשחק כדורגל. בא, מסתכל מהצד, מדי פעם מרים את הדגל, אבל לא באמת משפיע על התוצאה".
בחטיבת החדשות ביקשו להבהיר השבוע כי לצד כמה בוגרי גל"צ ובהם הכתב הפוליטי מיכאל שמש והכתב לענייני חינוך וחברה אוריה אלקיים, שזוכה לשבחים על סיקור עוולות כלפי יוצאי אתיופיה, הרוב המוחץ של עובדיה מגיע מרשות השידור. לדבריהם הרכב המגישים מגוון, וכך גם התכנים. הם מצביעים על מוסף שבועי קבוע המוקדש להתפתחויות במגזר הערבי, כתבת מגזין שבועית נוספת בענייני דת ומדינה, ותכנים נוספים. בשדרת העריכה בטלוויזיה, מציינים בחטיבת החדשות, רק עורך "חדשות הערב" הוא בוגר גל"צ, וכל היתר צמחו במקומות מגוונים בתקשורת הישראלית. מה שחשוב להם, הם אומרים, הוא להביא את האנשים הטובים ביותר, ומה לעשות שגל"צ עודנה נחשבת בית ספר מוביל לתקשורת?
"אני חושב שאנחנו המערכת החדשותית המגוונת ביותר בישראל", אומר ברוך שי. "לשמחתי הכתבים שלנו מייצגים כמעט באופן מלא את הפסיפס הישראלי – יהודים ולא יהודים, מכל העדות והמינים. די אם צופים במהדורה ורואים שייצוג הנשים, חובשי הכיפות והלא־יהודים הוא הגבוה ביותר בתקשורת הישראלית. הגיוון הזה חשוב לנו וכמובן גם נמשיך בו, זו החובה שלנו. מזמין את קוראי מקור ראשון לצפות בנו ולהאזין לנו ולהיווכח".
חמישה גברים לבנים
לצד הוויכוחים בין חברי מועצת התאגיד למנכ"ל קובלנץ, שוררת מזה תקופה גם מתיחות אישית רבה בין קובלנץ ליו"ר מועצת התאגיד גיל עומר. השניים, שנאבקו יחד כדי שהתאגיד בכלל יקום, כבר לא מסתדרים. "ברגע שגיל הצביע נגד מינוי הקבע של אלדד, זה הפך את המועצה לזירת קרב נוראית של מי ינצח כל פעם. היו פעמים שזה היה פשוט בלתי נסבל", מתאר בכיר לשעבר בתאגיד. לדבריו, העימות הזה יצר גם מחנות בתוך המועצה: "יש קבוצה שיותר תומכת בגיל עומר, וקבוצה אחרת שפחות תמכה בו כי חשבה שהדרך שהוא הציע לא נכונה. אני לא חושב שגיל עומר היה צריך להישאר יו"ר. היה צריך להביא לתפקיד הזה מישהו אחר שהוא לא מהברנז'ה. קובלנץ ועומר שבויים בקונספט של הבועה התקשורתית, ועומר מתקשה לנווט את המועצה".
עומר סירב לפנייתנו להתראיין. קובלנץ מצידו אומר: "ביני לבין גיל עומר לא עבר שום חתול שחור. בתחילה היו לנו יחסי עבודה מצוינים, ובמרוצת השנים קרה משהו שקורה הרבה פעמים בארגונים – יש ויכוחים נוקבים בין היו"ר למנכ"ל. לשמחתי הכול היה על רקע מקצועי ולא אישי. אני חשבתי שהמועצה מתערבת מדי, הוא סבר שאני לא מקשיב למועצה מספיק. ברגעים אלה ממש אני מחפש מטפלת זוגית לשנינו".
בשבועות הראשונים לפרוץ מגפת הקורונה עלתה המתיחות בין קובלנץ לחברי המועצה לשיא. אחד מחברי המועצה גרס שבתאגיד ניסו לייחס חלק ניכר מהגירעון הכספי לנזקי הקורונה, כשבפועל הגירעון בעיקרו נובע מ"התנהלות לא טובה של ההנהלה, שבמשך חודשים רבים הוסתרה מהמועצה", כפי שטוען חבר במועצה.
"המועצה פיקחה באופן צמוד ועודכנה בכל שלב לגבי תקציב התאגיד, בוועדת הכספים ובמועצה הכללית", אומר על כך קובלנץ. "לא מדובר בגירעון אלא בחוסר תקציבי נקודתי שאוזן, והסיבה המרכזית היא הקורונה. אנו מייחסים כ־7 מיליון שקלים מההפסדים לחישוב חסר של חטיבת הכספים של התאגיד שבאחריותי, בנוגע לשעות הנוספות לעובדים בשנת 2020. סיבה נוספת לחסר היא חישוב לא נכון של עודפים משנה קודמת. ועדת הכספים של מועצת תאגיד השידור הציבורי קבעה את מדיניות החישוב שיצרה פער תקציבי, והייתה מאוד מעורבת בנושא".
בימי הקורונה קובלנץ אף ניסה לערוך על דעת עצמו שינויים בלוח המשדרים. "ביטלנו לו את לוח המשדרים שהוא החליט שהוא משנה פתאום, יש גבול עד כמה הוא יכול לשים עלינו פס", אומר חבר מועצה, אך קובלנץ גורס כי שינוי לוח השידורים באותה נקודה היה מחויב מהמציאות החדשה והמורכבת: "בעקבות דרישת המועצה החזרתי אז את לוח השידורים הקודם, אבל אני סבור שזו הייתה טעות. שינוי ההחלטה לא יצר את האיזון המיטבי בין בריאות העובדים ובין השירות לציבור".
בקרב גורמים במועצת התאגיד עלו גם טענות שקובלנץ ביקש לנצל את תקופת הקורונה להוצאת עובדים לחל"ת ואפילו פיטורין, אך קובלנץ מכחיש וטוען שבכל מקרה הכוונה הייתה לחופשה בתשלום. "נאלצנו להגיב לקורונה בזמן אפס", הוא מתאר. "שלחנו את העובדים לעבוד מהבית, והיינו הגוף הציבורי הראשון שעשה זאת. חלק מההשלכות של עבודה מהבית היה צמצום רצועות שידור. אני ממש לא מסכים לתזה שזה נעשה כדי לפגוע בזכויות עובדים, זה היה בראש ובראשונה כדי להגן על עובדים".
אם תשאלו את ח"כ ד"ר שלמה קרעי מהליכוד, הוא מאמין שבישראל של שנת 2020 אין צורך בתאגיד שידור ציבורי, ואגב, גם לא בתחנה הצבאית. בשלהי 2019 הגיש קרעי הצעת חוק להפרטת התאגיד, וגם גלי צה"ל על הכוונת שלו עם הצעת חוק טרייה להפרטתה.
"תנועת הליכוד דוגלת בשוק חופשי ובתחרות", מסביר קרעי. "מבחינתי, שכל שוק התקשורת יהיה פתוח לתחרות, ושכל התחנות האזוריות, שהיום לא יכולות לשדר ברמה ארצית, יוכלו לעשות זאת. שאף אחד לא יקבל עדיפות על האחר, והטובים הם שישרדו. בפועל, הציבור משלם כיום קרוב למיליארד שקלים בשנה לתאגיד שידור ובכך למעשה מעדיף אותו על פני גופי שידור אחרים וניתן לראות שהמוצר הזה נכשל ובעל רייטינג נמוך מאוד. אזרחי ישראל יסתדרו יפה מאוד אם אותם מיליארד שקלים שמושקעים בתאגיד יעברו למערכת הבריאות, החינוך או לעוד מערכות אחרות שזקוקות לכסף הזה בפרט בתקופה הזו".
אתה מתואם בעניין הזה עם ראש הממשלה?
"אנחנו לא מתואמים בכל דבר עם ראש הממשלה ולא דיברתי עימו ישירות בעניין. כשהחוק יעבור בוועדת שרים לענייני חקיקה תוכלי להבין שיש לו רוח גבית, ואני מקווה שנוכל להתקדם איתו ושאת יום הולדת ארבע של התאגיד כבר לא תוכלי לסקר".
"אני לא שמח עם המוצר המוגמר, ומתחיל להרהר אם בכלל צריך שידור ציבורי בישראל כיום", אומר גם חבר לשעבר במועצת התאגיד. "יכול להיות שאם היו מפריטים את השידור הציבורי, כך שמי שיש לו כסף יעשה הפקות טלוויזיה ומי שאין לו יימנע מכך, זה היה הדבר הנכון לעשות. ממילא גם בחלק מההפקות בתאגיד לא בא לידי ביטוי מגוון הדעות בחברה הישראלית".
"אנחנו לא מושלמים בשום דרך או אופן", מסכם קובלנץ. "עלינו להשתפר במגוון של דברים. גם בתחום הייצוגיות יש לנו עוד דרך לעשות. ברשת ב' אכן יש לנו בעיה במחסור בקולות שמרניים וימניים. דווקא בטלוויזיה אני סבור שהגיוון שלנו מבחינת דעות הוא הכי גבוה מכל גופי השידור בישראל".
ובכל זאת, מה תעשה כדי לאפשר יותר קולות ימניים שמרניים?
"יש לי בעיה מאוד קשה: נתח גדול מדי מהקול הימני שנשמע היום, נשלט בבלעדיות בידי חמישה גברים לבנים: עמית סגל, אראל סג"ל, קלמן ליבסקינד, שמעון ריקלין וינון מגל. אנשים אלה נוכחים בשלל פלטפורמות ושולטים בשוק הדעות בימין. בימים אלה אנו מחפשים את האנשים החדשים שייצגו את התמה ואת החשיבה השמרנית־ימנית. אם מדברים על גיוון, צריך לדבר עליו גם בתוך הקול הימני. זה האתגר של כלל התקשורת הישראלית".
