השיח על החלת ריבונות נדחה בינתיים, אבל יש מי שלא ממש ממתינים לריבונות ישראלית כדי להתקדם בעצמם לחיבור עם מדינת ישראל. בשנים האחרונות לימוד השפה העברית בקרב הפלסטינים צובר תאוצה. עוד ועוד מרכזים ללימוד השפה העברית נפתחים בערים הפלסטיניות, והאוניברסיטאות מציעות לסטודנטים ללמוד עברית כשפה זרה במקום צרפתית או אנגלית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בריוני השמאל שואפים לאנרכיה בשם החוק והצדק
– אדמה בוערת: "הפלסטינים הפכו ההצתות לשיטת פעולה"
– "אני כפול מפרוש, תשאלי כל אחד. אני לא מפחד"
ביום ראשון שעבר נחוג חג השבועות של העדה השומרונית בהר גריזים. במהלך הטקס המרשים שוחחתי עם בת העדה, והיא סיפרה לי על החיבור הייחודי של השומרונים עם מדינת ישראל ועם הפלסטינים במקביל. בין היתר סיפרה לי על בית הספר שבו לומד הבן שלה, מוסד פרטי שלומדים בו עברית.
"כשהבן שלי הגיע לכיתה א', התחלתי לחפש לו בית ספר. חיפשתי בגוגל ואז נתקלתי בריאיון עם מנהלת בית הספר למנהיגות בשכם, או בשמו הערבי 'אל־קֻדַאה', כלומר המנהיגים. שאלו אותה איך הם פותחים בית ספר בפלסטין שהילדים בו ילמדו עברית. היא אמרה שכמו שהערבים באלג'יריה שהיו תחת כיבוש צרפתי למדו צרפתית, ככה אנחנו צריכים ללמוד עברית.
"אני כמובן לא רשמתי את הבן שלי לבית הספר הזה בגלל הכיבוש, אלא פשוט כי אני רואה את העתיד שלו בישראל ורציתי שידע את השפה כמו שצריך – דיבור, קריאה וכתיבה. האחיות שלו למדו בבית ספר נוצרי בשכם, ולמדו צרפתית כשפה שנייה. בעלי ואני חשבנו שללמוד עברית זה הרבה יותר פרקטי. בסופו של דבר הוא גר פה, נפגש עם ישראלים וכנראה גם יעבוד בישראל כשיהיה גדול. עם כל הכבוד לצרפתית הבינונית של הבת שלי, הרבה יותר חשוב שהבן ידע עברית".
שאלתי את הילד מה הוא חושב על בית הספר. הוא השיב בעברית איטית אבל טובה יחסית: "אני אוהב את בית הספר, לומדים שם טוב ויש לי הרבה חברים. הבעיה היא המורים. הם מלמדים אותנו עברית אבל גם מלמדים אותנו שצריך לירות ולפגוע ביהודים". במילה לירות הוא מתקשה, ובמקומה לוקח את המקל שבידו ומתחיל "לירות" באוויר כדי שאבין את כוונתו.
אימו משלימה את הנקודה: "בגלל שבית הספר נמצא בשכם, חומר הלימוד הוא של משרד החינוך הפלסטיני. בספרי החשבון, השפה ושאר המקצועות, יש תכנים אנטי־ישראליים. אנחנו צריכים לבלוע את זה ומנסים לומר את האמת בבית. רבים מבני העדה עובדים בשכם, גם במשרדים ממשלתיים. הם שומעים כל הזמן את שיח השנאה הזה, ומשתדלים להתעלם. הרבה שומרונים אוהבים את ישראל ולרובם יש גם משפחה בחולון. אנחנו רואים בעצמנו ישראלים. מפריע לנו שמלמדים את הילדים שלנו לשנוא את המדינה, אבל אנחנו מבינים את המצב הקיים ומשתדלים להסתדר איתו".
האם, שבעצמה מדברת עברית טובה למדי, אומרת שגם בתה הגדולה דוברת את השפה, אבל למדה זאת בדרך עצמאית. "מאז שהייתה קטנה הייתי מושיבה אותה מול ערוץ 'הופ' בטלוויזיה. היא למדה יפה את השפה ומדברת שוטף. כשגדלה לימדה את עצמה גם לקרוא ולכתוב".
בבית הספר הפרטי בשכם לומדים כאמור גם ילדים פלסטינים מהעיר ומהסביבה. בכל כיתה כשלושים תלמידים, וכל מחזור מכיל כרגע שתי כיתות. "השנה פתחו גם כיתה ו', וחושבים להמשיך הלאה לחטיבה. הרציונל הוא להכיר את השפה שמדברים בסביבה שלך. בית הספר מכוון לכך שהבוגרים שלו ישולבו במקומות בכירים בהנהגה הציבורית או העסקית".
חיים באותה סירה
"מרכז התרבות והמידע" בשכם מספק קורסים במגוון שפות ובכללן עברית. בשיחת טלפון עם עובדת המרכז היא מספרת על עלייה במספר הדורשים ללמוד עברית: "היו שיעורים כמעט בכל יום בשעות הבוקר, כמובן לפני הקורונה", היא מספרת. "עכשיו יש שיעורים בשבת מהשעה 11:00 בבוקר עד 13:00 בצהריים עם המורה עאסם א־סידה. אפשר להגיע לשיעור בודד או להירשם לקורס עברית של ארבעה חודשים. המחיר הוא 400 שקל, לתלמיד בקבוצה של עד 12 אנשים. לשיעורים פרטיים יש מחיר אחר".
ניסיתי להבין מי הם האנשים הבאים ללמוד עברית במרכז. "יש פועלים שעובדים בישראל ורוצים לשפר את העברית שלהם", משיבה העובדת. "יש עורכי דין או אנשי עסקים שצריכים לדעת לדבר עברית, והם בדרך כלל לוקחים שיעורים פרטיים. יש גם סטודנטים שצריכים לשפר את הרמה שלהם לקראת המבחנים באוניברסיטה. באוניברסיטת א־נג'אח עברית נחשבת שפה זרה לבחירה".
"מרכז יפו" שבמחנה הפליטים בלאטה שבשכם משמש כמתנ"ס המקומי. בימים כתיקונם מתקיימת בו פעילות ענפה לילדי המחנה וכן לימודי העשרה. גם כאן ניסו לעניין את הילדים בלימוד השפה העברית, אך הניסיון לא צלח. "יש בעיה לשווק את הקורסים בעברית. כמעט לכל אחד פה יש קרוב משפחה בכלא או אפילו שהיד. קשה להורים לשלוח את הילד שלהם ללמוד את שפת האויב", אומר עבּד, מעובדי המרכז. "ניסינו להסביר לאנשים את החשיבות שבלימוד השפה והאפשרויות שזה פותח לילדים בעתיד, אבל לא הצלחנו למלא כיתה. באו מעט ילדים וגם הם לא נשארו הרבה זמן. אולי בעתיד זה ישתנה".
צפו: ד"ר עלי אל־ג'רירי, בהרצאה על ניתוח תחבירי בערוץ "האוניברסיטה הפתוחה אל־קודס"
ד"ר עלי אל־ג'רירי, המלמד ב"אוניברסיטה הפתוחה אל־קודס", המיר בתקופת הקורונה את קורס העברית שלו לסרטונים באינטרנט. "שלום, בוקר טוב. איך אתם מרגישים? יופי, בסדר גמור", הוא פותח את השיעור המצולם. "אני מקווה שכולכם תהיו בריאים ושלמים. אתם ובני משפחתכם. תמשיכו להיות אופטימיים ונעבור את המצב הקשה", הוא שולח מסר מחזק לצופיו. "ההרצאה היום היא על ניתוח תחבירי", הוא אומר, אך כושל בביטוי הפַּתח הגנובה במילה ניתוח.
"יש עלייה בביקוש ללימודי עברית. השנה פתחנו לראשונה גם תואר ראשון ללימוד השפה העברית באוניברסיטאות הפלסטיניות", אומר לנו אל־ג'רירי. "במכללת אל־אומה שבירושלים נפתח מסלול ללימוד עברית, כי יותר ויותר פלסטינים מעוניינים ללמוד את השפה. יש דיפלומה גם באוניברסיטת חברון וחצי תואר באוניברסיטת א־נג'אח. אני מלמד בכל המקומות האלו".
אל־ג'רירי מדבר על אלפי תלמידים שעברו תחת ידו בשנים שבהן הוא מלמד עברית, ומשתף אותי בהתרשמותו מהעלייה המשמעותית בביקוש. "האוניברסיטה הפתוחה אל־קודס פתחה השנה סניפים בטול־כרם, בג'נין, בשכם, בקלקיליה, ברמאללה, ביריחו, בבית־לחם ובחברון. בתואר הראשון שפתחנו, שכולל לימודים של ארבע שנים, לומדים היום כ־450 סטודנטים. עדיין לא חגגנו סיום תואר כי חסרה להם עוד שנה. באוניברסיטאות רבות הכניסו את השפה העברית כשפת חובה. ברוב המקצועות מדובר בשני קורסים בודדים, לא ברמה גבוהה".
המרצה אל־ג'רירי סיים בעצמו לימודים לתואר ראשון בשפה העברית בשנת 1984, באוניברסיטה העברית בירושלים. כשאני שואל אותו מדוע פלסטינים לומדים עברית, הוא כמעט נעלב: "אני ממש לא מבין את השאלה. אנחנו חיים לצד ישראל, באותה סירה ובאותה מציאות חיים. לא ייתכן שיהיה שיתוף פעולה כלכלי וחברתי בלי לדעת את השפה. לא יכול להיות שתחפש מידע על נושא מסוים ולא תדע את השפה העברית כדי להשיג את המידע. בשבילי השפה היא כוח, בלעדיה אתה כמו עיוור. בגלל זה אני לא מבין איך ישראלים שחיים במזרח התיכון וסביבם מדינות ערביותלא מדברים את השפה הערבית.
"אני יודע שיש אנשים שחושבים שאסור ללמוד עברית, כי זו שפה של היהודים ואסור לפי האסלאם. הם מצטטים אפילו פסוקים שתומכים בדעתם, אבל זה פשוט קשקוש. פתגם ידוע אומר כי הלשון היא המחברת בין אנשים. אפשר לעצום את העיניים, להתכחש למציאות ולא להכיר במדינת ישראל; אבל האמת היא שאנחנו חיים באותו המקום וצריכים ללמוד לחיות יחד. השלב הראשון הוא ללמוד עברית כדי שיהיה שיח. ככל שיותר פלסטינים ילמדו עברית, המצב בינינו ישתפר".
