אבל כבד אופף מאז יום חמישי בלילה את היישוב קדומים. בשעת ליל בין חמישי לשישי חולצו שלושה נערים שנכנסו לשחות בבור מים טבעי, סמוך ליישוב. אחד מהם, בעז אזולאי ז"ל, טבע למוות.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
הנגבי, נעים להכיר: לעוני יש פנים ושמות
הסמכת רבניות: כשהרבנות הראשית נתקפת רוח קרב
"אני הכי אוהב הומור שחור. כמו קפה – מריר, חזק ועוצמתי"
על פי פרטים ראשונים, נראה כי בבור, ששימש יעד טיול קרוב ואהוב על בני הנוער ביישוב, הותקן סולם מאולתר, באמצעותו ירדו ועלו מהמים העמוקים. ככל הנראה, לאחר שירדו השלושה אל המים ביום חמישי אחרי הצהריים, הסולם נשבר. השלושה החזיקו מעמד במשך שעות, כשהם מחליפים מקומות בין נקודות האחיזה הקלושות על דפנותיו החלקות של הבור בתוך המים הקרים.
מתחקיר ראשוני של שני הנערים שעדיין נמצאים תחת השגחה רפואית, עולה כי ניסו לעודד זה את רוחו של זה, עד שתגיע עזרה. כשאותר מקומם והגיע חילוץ, הוצאו שניים כשהם סובלים מהיפותרמיה, ולאחר מכן נמשה בעז.
מחצר הבית בו יושבת כעת משפחתו של בעז שבעה, נשקף הנוף השומרוני בו הוא טייל טיול אחרון. אמו נעמי, מתארת כי בנה שעמד לעלות לכתה י"א, היה אדם מיוחד. "חכם מאוד, רגיש מאוד. נגן מחונן. היו לו תחומי עניין רחבים ויכולת רגשית גבוהה. עלם חמודות של ממש". היא מתארת כי בשבת שעברה, שהייתה בדיעבד האחרונה בחייו, ראתה אותו יושב לבדו בשעת דמדומים ומסתכל אל הנוף. "שאלתי אותו אם הוא עצוב, למה הוא יושב בחושך. אמר שהוא מרגיש מצוין, שזו הנשמה היתרה של שבת. הרגשתי אצלו בשעה ההיא איזו שלוות נפש, משהו מאוד רגוע שמגיע מבפנים. הוא היה זן נדיר, תמיד חיפש להתחבר – להתפלל באמת, ללמוד תורה לא כי צריך למבחן". הוא היה הבכור במשפחה, "ילד שלא רב עם האחים. לפני שבוע חגגנו בת מצווה לאחותו עדי. היה כל כך שמח. וכל כך עזר. היה יד ימיני". לדבריה, נתינה לאחרים הייתה חלק משמעותי מחייו, ולכן לא היה לה היסוס כשהוחלט לתרום את קרניות עיניו, כי כך בעז היה רוצה שתנהג.
סבתא רחל כהן, אמה של נעמי, מתארת כי "בעז הבין שהדברים הקטנים הם הדברים הגדולים. שלשטוף כלים, לתלות כביסה ולעזור לאמא, זה לחבר בין החומר לרוח. היינו נוסעים איתו, סבא שלו ואני מדי שבוע יחד לישיבת מקור חיים בה למד. בדרך היו לנו שיחות עומק ארוכות על כל הנושאים שבעולם. אהב כל כך ללמוד תורה מתוך מקום אמיתי ועמוק, ועם זאת היה ילד עם שובבות גדולה".
אחיו אביעד, הצעיר ממנו בשנה, אומר כי המחשבות על השעות האחרונות של אחיו לא מרפות. "אני מדמיין אותו נלחם ונלחם, אבל בסוף הכוחות אוזלים. כמה אתה כבר יכול להחזיק את עצמך. החברים אמרו שאחד הדברים שהוא התבאס מהם שם במים, היא שעברה השעה של תפילת מנחה והם פספסו תפילה". הוא מתאר כי אחיו, נהג להגביל את עצמו "בשעות מסך", ואהב לנגן ולטייל ללא הטלפון. לכן בדיעבד, גם לא התפלאו שלא ענה כשהתחילו לחפש אחריו, כי לא תמיד לקח עמו את המכשיר.
חגי שפייזמן, אביו של אחד החברים שהיו עם בעז בבור, מסר כי "ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי למשפחתו של בעז אזולאי, שכולם נשאו את עיניהם אליו בהערצה. אבקש לציין שמדובר בנערים אחראיים, שהלכו לאתר שנמצא כמה מאות מטרים בקו אווירי מביתנו, משמש מקום מפגש קבוע ומוכר לבני נוער. הם הודיעו למוקד הבטחוני של היישוב לפני צאתם. לצערנו קרתה תקלה טרגית שגבתה את חייו של בעז ז"ל. מדובר בשלושה חברים קרובים וערכיים, שלדוגמה היו אמורים לסייע ביום ראשון הקרוב לקייטנה לנערים בסיכון".
