בת־אל גרינשפן גרה כבר 33 שנה צמוד לשוק מחנה־יהודה בירושלים, במה שמכנים לפעמים "שכונת ולירו", על שם חיים ולירו, מייסד הבנק העברי הראשון. "את הסרטון הזה צילמתי בתחילת השבוע הקודם", היא הראתה לי זוג קשישים מרחוב בית־יעקב היורדים מהמונית בשכונת הטורים וצועדים ברגל לביתם, במרחק דקות הליכה ספורות. "הם בני יותר משמונים", הסבירה. "הם מתקשים ללכת בגלל מצב בריאותם, אבל הרחוב שלהם והרחובות הסמוכים חסומים בשעות האלה, והם נאלצו להתאמץ מאוד כדי להגיע הביתה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– העברת תקציב דו שנתי תהיה כמעט בלתי אפשרית
– חילול הקודש: מעשה בבקבוק זכוכית בהר הבית
– רשימת מניעויות העליון: ההחלטה נתונה בידי השופטים בלבד
הרחובות הערמונים, הדקל, השקמה, בית־יעקב ועוד נחסמים בעת האחרונה בהתאם לתוכנית המרחובים בערבי רביעי וחמישי, בין שמונה וחצי לאחת עשרה בלילה. התושבים אף נדרשים לפנות את מכוניותיהם מהאזור לטובת העסקים, שפורסים את שולחנותיהם בכביש ובחניות. מטרת התוכנית לעודד את העסקים בתקופת הקורונה ולאפשר להם לקבל לקוחות בהתאם ל"תו הסגול" של משרד הבריאות; היא עתידה להסתיים באוגוסט, אך בעירייה כבר אמרו כי תישקל הארכתה עד אוקטובר.
מוטי אפשטיין גר ברחוב הערמונים 26 שנה. "הרחובות נסגרים כבר בשעה שבע", הוא מעיד. "הם מתחילים להתמלא רק לקראת תשע או עשר, ורוב האנשים מגיעים באחת עשרה. אז בשביל מה סוגרים לנו את הרחוב מוקדם כל כך?" לדבריו גם אין שום בעיה של מקום שדורשת את סגירת הרחובות. "חלק מהמסעדות מוציאות את השולחנות לחניות, אך יש הרבה עסקים שנשארים על המדרכה והרבה חניות ריקות שהתושבים יכלו להשאיר בהן את רכביהם".
דבורה וילשנסקי, תושבת רחוב הדקל, היא אחת מהתושבים שהצטרפו לעתירה הטוענת שהתוכנית אינה חוקית ופוגעת בעותרים באופן לא מידתי. "אין כאן אכיפה של העירייה בנוגע לרעש ולוונדליזם. חוק העזר העירוני אומר שבשכונת מגורים אסור להפעיל מוזיקה בין אחת עשרה בלילה לשבע בבוקר, אבל בשנים האחרונות הפסיקו להתייחס לשכונה הזו כשכונת מגורים ורואים בה אזור בילוי בלבד. עכשיו גם מונעים מאיתנו את הגישה לבתים. אנחנו מרגישים נצורים".
שקופים בעיני העירייה
את העתירה הגיש בשם התושבים עו"ד שמחה רוטמן, והדיון בה צפוי להערך היום (א') אחה"צ בבית המשפט המחוזי בירושלים. לפני כשבועיים כבר הוציא בית המשפט צו ביניים שלפיו תוכנית המדרחובים תוכל להימשך, תחת מגבלות שירככו את הפגיעה הקשה. התנאים אינם מחמירים מאוד: כניסת אמבולנס לרחובות החסומים תתאפשר ללא דיחוי, קלנועית תופעל ללא תשלום לשימושם של התושבים הזקוקים לסיועה, חניונים סמוכים ייפתחו בשעות פעילותו של המדרחוב, והדיירים יצטרכו לפנות את מכוניותיהם רק עד 30 דקות לפני פתיחת המדרחוב, ולא כבר בשעות הצהריים כפי שנעשה בתחילה.
אל מול טענות התושבים, העירייה מתעקשת ש"נעשה הליך של שיתוף הציבור" באמצעות פרסום התוכנית בתקשורת, ואומרת שנציגיה נדברו עם יושבי ראש המנהלים הקהילתיים וסוחרי השוק. "חשוב להדגיש שהמשיבים מבצעים התאמות לכל אורך הפרויקט, בשמירה ובהקפדה על הידברות מתמדת אל מול מי שבאמת רוצים להידבר, ולא מול גורמים המציבים תנאים שהמשיבים אינם יכולים לקיים", מסרה העירייה בכתב התשובה. היא אף טענה שהעותרים אינם מסבירים כיצד הם נפגעים באופן אישי או עסקי מיוזמת המדרחובים.
רלי בן־דוד גרה ברחוב השקמה כבר 60 שנה כמעט. "אני אישה נכה", היא אומרת. "אם אני רוצה לצאת מהבית בערבי רביעי או חמישי אין לי אפשרות לעשות זאת כי גם רחוב אגריפס סגור, ולמוניות או לאוטובוסים אין גישה בשעות האלה".
לדברי וילשנסקי העירייה מזניחה כבר שנים את השכונה הסמוכה לשוק. "לוּ במשך השנים היו אוכפים את החוק נגד השיכורים, המרעישים והוונדליסטים שהגיעו לפה כתוצאה מהתרבות הברים והמסעדות, היינו שותקים עכשיו על תוכנית המדרחובים", אומרת וילשנסקי, "נהיינו שקופים בעיני העירייה, שנראה שהיא רק מחכה שנצא מפה".
ברחובות הסמוכים לשוק מתגוררים בין 2,000 ל־2,500 תושבים, רבים מהם בדירות בדמי מפתח. "רוב האנשים כאן אינם יכולים למכור את הדירות ולברוח למקום שקט ונעים יותר", אומרת ברברה וייל, תושבת רחוב השקמה זה 30 שנה. "אנחנו קשורים לבעלי הבתים, ולמעשה אנחנו שבויים כאן".
אפשטיין: "אנשים גם לא רוצים ללכת. זה הבית שלהם כבר עשרות שנים".
גרינשפן: "הדרך היחידה להיכנס לשכונה שלי היא דרך רחוב בית־יעקב. לפני שבועיים נפטר אחד השכנים. המשפחה חזרה מהלוויה בשעות הערב, ולא אפשרו לה להיכנס לרחוב. שלוש שעות לקח לכל בני המשפחה להגיע מכל מיני כיוונים ולערוך סעודת הבראה".
לדברי גרינשפן, לפני שבוע היא נאלצה לחנות בגן הוורדים, מרחק קילומטר וחצי מביתה, ולסחוב על ידיה את בתה הנכה. "כשחוסמים פה את החניות, גם כל החניות באזורים הסמוכים מתמלאות ואנו נאלצים לחנות רחוק מאוד מהשכונה".
שעת חירום
בעל עסק בסביבת שוק מחנה־יהודה אומר שהוא מבין את זעקת התושבים, אך לדבריו מוכרחים לשמר את התוכנית. "באזור מתפתח, קבוצת האוכלוסייה הנפגעת ביותר היא התושבים הוותיקים. זה נכון במיוחד פה באזור השוק, שבו אנשים גרים בדמי מפתח ואין להם לאן ללכת. מצד שני, לא ראינו מקום בעולם שהקדמה בו עוכבה בגלל חוסר נוחות שנגרם לכמה מאות תושבים.
"ברור שעיריית ירושלים נהגה בפזיזות אם לא שיתפה את הציבור. אבל ברור גם שהעירייה הבינה שיש פה מצב חירום. עסקים קורסים. אני עסק אחד, אבל אני מעסיק כאן חמישים איש שהמשפחות שלהם קורסות. חוסר הנוחות גדול, ואני לא מזלזל בו, אבל צריך להציב מול זה את הצורך הכלכלי הדחוף".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "בית המשפט קבע בהחלטתו שהאיזונים שעשתה העירייה טרם העתירה היו נכונים, מידתיים וראויים, וחיזק אותם בהחלטתו. מיזם המדרחובים רושם הצלחה מרובה, ובתקופת פעילותו בעלי המסעדות ובתי הקפה מרוצים, ומדווחים על עלייה במספר המבקרים ובמחזור העסקי. עיריית ירושלים מקפידה על יישום חוק הרעש ולכן הפעילות מסתיימת בערבים בשעה אחת עשרה בלילה".
עו"ד רוטמן, המייצג את התושבים, מסר ש"כבר במהלך ההידברות בבית המשפט הציעו העותרים פתרון חוקי ומידתי שייתן מענה מלא לאינטרס הציבורי בלי לעורר את הפגיעה בזכויות התושבים: ניתן לאפשר לבעלי העסקים לפתוח שולחנות בחוץ באמצעות סגירת מקומות החניה הסמוכים לבתי העסק באופן נקודתי, ללא חסימת הרחובות. למרות ההצעות והנכונות להגיע להסכמות, מסרבים בעירייה להיפגש עם העותרים ונציגיהם, ופועלים ככל הנראה משיקולים שאינם ממין העניין. אנו מקווים שבית המשפט יביע את אי שביעות רצונו מהתנהלותה הדיונית של העירייה ומפעולתה שלא כחוק, ויבטל את סגירת הרחובות ואת הסבל הרב שהיא גורמת לתושבים".
