דונלד טראמפ גרף בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2016 את כל 16 האלקטורים של מדינת מישיגן, בזכות הפרש זעיר של כעשרת אלפים קולות בלבד. בניגוד לאגדות אורבניות, מי שהכריע בבחירות במישיגן לא היו בוחרים לבנים שעברו לפתע למפלגה הרפובליקנית לאחר שהתרשמו מהכריזמה של המיליארדר הניו־יורקי, אלא בוחרים שחורים שנשארו בבית ולא הלכו להצביע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הונג קונג: "העידן שבו לסינים אכפת ממה שאחרים חושבים – חלף"
– היו שלום ותודה על המצוננים: כך תרכשו דג במחיר סביר
– דווקא כשנדרשת אחריות ממשלתית, נתניהו מאשים את העם
במחוז ויין, הכולל את העיר דטרויט, שיעור גבוה ממצביעי המפלגה הדמוקרטית הם שחורים. בבחירות הקודמות הצביעו בו להילרי קלינטון 518 אלף איש בלבד, לעומת כמעט 600 אלף שהצביעו לאובמה ב־2012. אם חלק קטן מהם היו יוצאים להצביע, קלינטון הייתה מנצחת במישיגן. עוד כמה עשרות אלפי מצביעים שחורים שהיו טורחים להצביע לקלינטון גם בוויסקונסין ובפנסילבניה – וטראמפ מעולם לא היה זוכה בנשיאות. ניתוח הקלפיות מגלה שהסיפור חוזר על עצמו כמעט בכל מדינות המפתח שהעלו את טראמפ לשלטון: מצביעים שחורים בחרו להישאר בבית ביום הבחירות, והיו הגורם הדומיננטי בניצחונו של טראמפ.

בסקרים המתפרסמים בשבועות האחרונים, בצל מגפת הקורונה שהכתה ועדיין מכה בארה"ב באופן חמור, המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן מוביל בבטחה על טראמפ בכ־10 אחוזים במישור הארצי. אלא שבחירות בארה"ב אינן מוכרעות במישור זה אלא במדינות המפתח, והסקרים במדינות אלה צמודים יותר, באופן שעדיין מעורר דאגה במחנה ביידן. הוא אמנם מוביל בכל המדינות המתנדנדות, אבל במפלגה שמפלתה של קלינטון צרובה בה עדיין כמכוות אש, אין ממהרים להכריז על ניצחון מתקרב. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא הקושי בניבוי הצבעת הציבור השחור, שהוא כאמור קריטי לניצחונו של ביידן ב־3 בנובמבר 2020.
לביידן אין סיבה להיות מוטרד ממעבר של שחורים לטראמפ. 8 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה הזאת הצביעו לנשיא המכהן ב־2016. לפני פרוץ הקורונה והמהומות הבין־גזעיות שהרעידו בעת האחרונה את אמריקה עוד הייתה תחושה בקרב אנשיו שהוא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית בקרב המצביעים השחורים; מאז התקווה הזאת נמוגה. האבטלה הגבוהה שהכתה בחודשים האחרונים באמריקה פוגעת במיוחד באוכלוסייה השחורה, והמהומות והאירועים שהביאו להן, בעיקר הריגתו של האזרח השחור ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן, החזירו שחורים רבים לזרועות השמאל. ביידן כן צריך לחשוש מאדישות של האוכלוסייה השחורה, ומשידור חוזר של התרחיש שהביא לתבוסתה של הילרי קלינטון ב־2016.

ובמפלגה הדמוקרטית חוששים מתרחיש שכזה. החשש מבוסס על שיחות עומק עם בוחרים שחורים, המביעים ייאוש רב מיכולתו של נשיא לבן כלשהו לשפר את מצבם, זאת לאחר שנשיא שחור ראשון שכיהן בתפקיד שמונה שנים לא הצליח במשימה. ביידן, סגנו של אובמה בכל שנות כהונתו, אמנם מחץ את ברני סנדרס בפריימריז המפלגתיים בעיקר בזכות קולות השחורים במדינות הדרום, אבל איש לא תוקע לידו שבבחירות הכלליות הסיטואציה תחזור על עצמה.
בעיה נוספת בהקשר הזה מבחינת הדמוקרטים היא עברו הפוליטי הרחוק של ביידן, שיחגוג 78 מיד אחרי הבחירות. ביידן הוא פוליטיקאי ותיק, שחלק משנות פעילותו התרחשו בשנים שבהן גם המפלגה הדמוקרטית התייחסה אחרת לשחורים, והעבר הזה רודף אותו ועלול להתנקם בו. זכור במיוחד המארב שאליו נקלע בעימות הטלוויזיוני הראשון של מועמדי המפלגה הדמוקרטית, שהרגע הזכור ביותר ממנו הוא כאשר קמלה האריס, הסנטורית השחורה מקליפורניה, הטיחה בביידן את דבר התנגדותו למדיניות ה"באסינג" בשנות השבעים של המאה הקודמת, שבה הוסעו ילדים שחורים ללמוד במוסדות לבנים כדי ליצור אינטגרציה. ביידן הצליח לצאת מהבור הזה בהמשך, באמצעות הסברים מפותלים על סיבת התנגדותו, אבל זה בהחלט היה סימן מדאיג בנוגע ליכולתו להניע בוחרים שחורים לקלפי ביום פקודה. היכולת הזאת עשויה להתברר כקריטית, ולהכריע את גורלן של הבחירות הקרבות בארה"ב.