"השפעתה של המגפה על בריאות הנפש גבוהה מאוד אבל אין לכך מודעות ציבורית", אומר ד"ר אפרים שפירא, סוציולוג ומומחה בריאות הציבור, מרצה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל בשומרון. מחקר חדש שערך שפירא ופורסם במגזין המדעי Psychological Trauma בהוצאת American Psychological Association בחן את השפעתה של מגפת הקורונה על בריאות הנפש. מהמחקר עולה כי במדגם מייצג בקרב למעלה מ-500 נשאלים נמצאו רמות גבוהות של חרדה וסיכון לדיכאון בשל התפרצות המגפה החדשה, כשרק אחוז קטן מהנשאלים קיבלו או חשבו לקבל טיפול נפשי מאיש מקצוע. שותפים למחקר הם ד"ר אבי קיי וד"ר לביאה לוין, מרצים במרכז האקדמי לב.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– העיוורון וחוסר ההבנה במכתב ההתפטרות של פרופ' סדצקי
– יהדות ברזיל והקורונה: ריקודי עם בזום ו"ברמוביל"
– מנכ"ל שירות התעסוקה: "עלינו לפעול בכלים לא רגילים לפתרון המשבר"
מתוצאות המחקר עלה כי כרבע מהנשאלים, מתוך 503 נבדקים, חוו חרדה רבה כשגורמי הלחץ העיקריים הם דאגה להידבקות חברים ומשפחה, מצב כלכלי אישי וההגבלות על חיי היומיום. בבדיקת סיכון לדיכאון נמצאו 12 אחוז מהנבדקים ככאלה שהומלץ להפנותם לרופא משפחה ו/או למטפל מקצועי בתחום בריאות הנפש. למרות הסיכון רק שיעור נמוך מאוד פנה לקבלת עזרה מקצועית.
מקורות גיוס הנבדקים כללו קבוצות קהילתיות ודתיות, סטודנטים ובוגרי אוניברסיטאות, קבוצות במדיה החברתית המשרתות ערים שונות ופה לאוזן מכלל האוכלוסייה. המדגם כלל 61 אחוז נשים, וגיל ממוצע העומד על 47 – החל מגיל 18 ועד גיל 90. כ-70 אחוז מהנשאלים במדגם הינם בעלי תואר ראשון ומעלה, עם אחוז דומה המועסק כיום או עובד באופן עצמאי, כשחלקם היו בחופשה ללא תשלום. המשיבים מתגוררים באזורים הצפוניים, המרכזיים והדרומיים של ישראל, כאשר כ-80 אחוז גרים באזורים עירוניים.
"הבעיה הגדולה בתחום בריאות הנפש וההשפעה של הקורונה על האזרחים היא שיש גורמי לחץ רבים אבל אין מודעות או מחשבה על פתרונות ומענה שיש לתת להיבטים הנפשיים", מציין ד"ר שפירא. הוא מסביר כי בניגוד ל'אויבים' מוכרים ושכיחים במציאות הישראלית כמו מחבלים ואיומי טרור המאפשרים הסתגלות מסוימת ואת היכולת להתגונן מפני האיום המוחשי, הווירוס מהווה איום שלא הכרנו כמותו. "זה איום סמוי. אנחנו חושבים שהכל בסדר אבל יודעים ששום דבר לא ברור. קשה מאוד להתרגל לאויב כזה שלא מגיע עם רובה וסכין. האויב הזה מלחיץ ומעמיד אותנו בפני סימני שאלה והשלכות נרחבות. אולי אפילו יותר מאשר אויב מוחשי".
ד"ר שפירא קובע כי "מערכת הבריאות הפסיכולוגית חייבת להירתם ולהגביר את ההסברה והמודעות להיבטים הנפשיים". מניסיון העבר של שפירא וסוציולוגים נוספים המומחים לבריאות הציבור, עולה כי רבים בקרב האוכלוסייה חושבים שתמיד יימצא להם מענה למצבים נפשיים קשים בשיחה עם חבר או בן משפחה והם עלולים לפתח דיכאון חמור שנחשב למחלה לא פשוטה. "אנחנו מזהים עלייה מאוד משמעותית בסיכון לדיכאון וחייבים לתת לזה מענה".
מגפת הקורונה על היבטיה הנפשיים מזמנת כמובן גם שאלות ועניינים הנוגעים לסטיגמה הציבורית הרווחת בדבר השימוש בטיפולים נפשיים. הן מהחשש שייראו או כ'מוזרים' או בשל המחשבה כי טיפולים פסיכולוגיים הם יקרים ונחשבים לרפואה משלימה ולא בסיסית. בימים אלו מבצע ד"ר שפירא מחקר נוסף שבוחן את חוסר הידע והסטיגמה בקרב הציבור בדבר המענה בבריאות הנפש.
אבחנה מעניינת לכך נצפתה היטב בין ישראלים 'צברים' לבין עולים חדשים. בעוד הישראלים הילידים לא שקלו בכלל אפשרות לבקש מענה נפשי לסוגיות של דיכאון וחרדה בשל הקורונה, העולים החדשים ראו בכך אמצעי טיפולי מתבקש. "מצאנו כי אמנם בקרב עולים חדשים היה יותר לחץ וקושי להתמודד עם המצב מאשר לישראלים צברים, והאיום הזה הוא חדש עבורם יותר מאשר אדם שגדל במציאות הישראלית ולאתגרים הביטחוניים שלה, אבל הם היו מוכנים לקבל טיפולים מקצועיים לבריאות הנפש. להערכתי כי הם באו ממדינה שזה מקובל יותר".
ד"ר שפירא מדגיש כי למערכת הבריאות יש את היכולת לתת את המענה הדרוש לטיפול הנפשי, אבל בציבור אין מודעות לאפשרות הזאת. "יש להגביר את המודעות, איך לזהות שיש למישהו בעיה ואיך מערכת הבריאות יכולה לתת לכך מענה. קופות החולים הן אלו שדואגות היום לתחום של בריאות הנפש. זו לא בושה להיעזר ולקבל תמיכה ובטח בתקופת הקורונה. טיפול פסיכולוגי הוא לא בהכרח יקר ופריבילגי, ברוב המקרים אפשר לקבל מענה מהקופה".
