"בשביל להבין את התמונה צריך לראות את החפ"ק שמוקם פה ברמת הגולן. חיילים מכל היחידות עם כל הכומתות יושבים בחמ"ל אחד. כל המסכים גלויים לכולם ויש כאן סיעור מוחות אדיר. כל החמ"ל מאוייש באנשים שיודעים היטב שהמטרה שהם יביאו, תהיה גורלית גם לביטחונם של הלוחמים וגם לביטחונם של תושבי ישראל".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פצועים, עצורים ו-15 מיליון שקלים: חגיגות סיום הבגרות הפלסטינית
– מאות משפטנים ליועמ"ש: אין מניעה משפטית להחלת הריבונות
– בוקר טוב, עולם: אלימות משטרתית היא חדשות ישנות
את הדברים האלה אומר לי מג"ד 82 בחטיבה 7 של חיל השריון סא"ל יואב שניידר, שמארח אותי בתרגיל ייחודי וראשון מסוגו. כבר בכניסה למתחם ברור שמדובר באזור שהוא לב ליבה של המערכה הבאה. מדובר באחד החמ"לים הכי מסווגים בצה"ל. זה לצד זה יושבים כאן טייסי קרב, מפקדי טנקים, אנשי מודיעין וחיל הים. רק בגלל גובה הסודיות לא ניתן להביא מכאן תמונה, אולם בהחלט ניתן לספר שמה שקורה כאן לא קרה בעבר.

"ב-2006 היה לנו את המודיעין, הוא פשוט לא עבר לשטח", נזכר שניידר. ולא סתם הוא מזכיר את מלחמת לבנון השנייה. הטראומה שהותירה המלחמה מניעה כיום את הפיקוד הבכיר של צה"ל להתכונן לקראת הבאות. מבחינתם מה שהיה, הוא ממש לא מה שיהיה ומלחמת לבנון השלישית (או מלחמת הצפון הראשונה), תיראה מבחינתם אחרת לגמרי. "המלחמה הזו תיראה יותר כמו יום כיפור וששת הימים ביחד", אומר קצין לי בכיר בצה"ל. "גם בהיבט עוצמת הקרב, גם בהיבט הנפגעים, החטופים והכאוס הגדול". רק שמאז מלחמות ששת הימים ויום כיפור העולם כולו השתנה וכך גם צה"ל.
התרחיש מוכר לכולם: האש נפתחת מלבנון, כ-200 אלף טילים, חלקם יכולים לגרום לנזקים גדולים; יחידות קומנדו מיוחדות שלחמו בסוריה מול המורדים וסייעו לאסד להחזיר אליו את סוריה, לוחמים מאומנים היטב וכאלו שצריך להתכונן אליהם. כשלומדים את המספרים וההפתעות שהאויב מכין, קשה לחוש אופטימיות. ועל רקע תחושת החמיצות שנותרה בפה בסיום המלחמות האחרונות, נשאלת השאלה: כמה באמת הצבא מוכן.
ובכן, בשנים האחרונות פיתחו בצה"ל מערכת חדשה שאמורה לחבר בין כל היחידות ולהעביר את המידע הרלוונטי ללחימה עד לאחרון הלוחמים בשטח. מי שמוביל את הפיתוח היא חטיבה 7 יחד עם זרוע היבשה ושאר הזרועות, כולל חברת אלביט. "המטרה היא לעמוד על מוכנות לתמרון בלבנון. המטרה הסופית היא להגביר את הקטלניות של צבא היבשה, ולייצר סינרגיה בין כוחות היבשה לשאר הכוחות בין אם זה באוויר, בים, בעומק ואפילו בחלל. הרבה מידע קיים בהרבה מקומות בצבא, ואנחנו רוצים שהמידע הזה יגיע למ"פ".

במישור הפרקטי, שניידר מתאר מערכת טכנולוגית שמקשרת בין הפיקוד הבכיר דרך אנשי המודיעין ועד המפקדים בשטח, כשהמידע עובר בין כולם בדומה להפעלת אפליקציית בנייד. "המערכת מספקת את התמונה למפקד הטנק בזמן שקצין המודיעין רואה, ממש אונליין. זה כבר לא כמו פעם שכל גוף היה צריך להעביר את המידע שלו ואז דיווחו למפקד בשטח. היום יש לו מערכת בכף היד. טייס בשמיים יכול לנעוץ מטרה למפקד טנק בעומק שטח האויב. כעת, לראשונה כולנו באותו חמ"ל מתרגלים את המערכת יחד. זה ניסוי מבצעי ראשון של מערכת מאוד טובה ויציבה.
"במלחמת לבנון השנייה המון אירועים היו תלויים על קצב הורדת המודיעין לשטח. הלקח הזה הופק ונצרב חזק מאוד בתודעה של צה"ל. בדיוק בשביל זה הומצאה המערכת הזו. מה שיראה המ"פ בשטח מאוד קריטי לבניית התמונה. זה לא שמ"פ יפתח 'ווייז מטרות', יסמן יעד, יגיע, יתקוף והמשימה תושלם. ממש לא. גם המ"פ בשטח יקבל עט שאיתו הוא יוכל לנעוץ מטרה במפה, וגורמי המודיעין יצטרכו לעבוד מאוד קשה כדי לאשר אותה, מה שמוגדר בשפה הצבאית להפליל אותה. המטרה היא שגם המ"פ יהיה ספק מודיעין, מלמטה למעלה. זו התכנית של הרמטכ"ל וזה מה שאנחנו מממשים בשטח".
על שאלת המוכנות של צה"ל למלחמה בגבול הצפוני, משיבים בצבא בביטחון. לטענתם, הלוחמים התאמנו בכל מתאר שמדמה את המציאות בלבנון, ובמקביל שוחרר הקיבעון לפיו יחידות מסוימות מתאימות ללחימה בגזרות מסוימות – טנקים בלבנון, לוחמי גבעתי בעזה, נצח יהודה באיו"ש וכן הלאה. גם לוחמיו של שניידר חיו בשנה האחרונה את הגזרות והאימונים השונים.
"החל מתפיסת קו כאן ברמת הגולן, עם אירוע שבו נדרשנו לירות פגזים לעבר מטרות", מספר סא"ל שניידר, "וזה קורה קצת שתפסנו קו מבצעי ביהודה ושומרון בשיא אירועי הסכינאות ופיגועי הדריסה. לפני כן גם תפסנו קו מאוד משמעותי בעזה בתוך מבצע חגורה שחורה עם סיכולו של אבו אל-עטא. כך שהגדוד עבר הרבה בשנה הזו".
הבוקר ההוא בלבנון
ערב מלחמת לבנון השנייה, יוני 2006, יואב שניידר היה בעיצומו של קורס קצינים. עם היוודע דבר חטיפת גלעד שליט לעזה, כשהוא רק שבועיים בתפקיד, הוא מוקפץ לגזרה הדרומית. בתוך 48 שעות, ואחרי כמה היתקלויות רטובות בעזה, הוא כבר נכנס כמפקד ללבנון. "זה היה מעבר ממתאר לחימה אחד לשני, ומנטאלית זה היה אתגר מעניין. אבל באנו ללבנון עם הרגלים של עזה, וזה לא היה טוב. נלחמנו בגזרה המערבית תחת חטיבת אלכסנדרוני".
במהלך משימת חיפוי לגדוד חי"ר, הטנק של שניידר חטף מכה קשה מטיל נ"ט. שני חברי צוות נהרגו במקום, חבר נוסף נפגע באורח אנוש. שניידר עצמו נפצע קשה ובמהלך השיקום התבשר כי גם חבר הצוות השלישי לא שרד את הפציעה ונפטר בבית החולים. "הפגיעה התרחשה בשעה 11 בבוקר", הוא משחזר. "שאפתי עשן וגזים שפגעו לי קשה בדרכי הנשימה וגרמו לכוויות בפנים. שניים מאנשי הצוות נהרגו במקום, הטען שלי מת בבית החולים ורק אני נותרתי".

"אני לא השארתי את הקרב הזה במקום צדדי", הוא מדגיש. "היה לי חשוב להתמודד עם מה שקרה באותו בוקר בלבנון. דברתי על זה, שחזרתי את זה, ספרתי על זה. אני יכול לומר לך שבשכבת הפיקוד שלי אין אחד שלא חווה משהו משמעותי בלבנון. יש לי חברים שהיה להם הרבה יותר קשה ממני, חלקם לא חזרו לשרת, חלקם לא הצליחו להתחתן ולהקים משפחה. חלקם הצליחו אבל לא מדברים בכלל על המלחמה. היה לי מזל גדול כי זה הפך אותי לאדם יותר בוגר, שמבין את העשייה כמפקד – איך אני צריך להכין את החיילים שלי למלחמה הבאה. לכאורה, השריטה שלי גורמת לי לקום כל בוקר ולהכין את הגדוד שלי למלחמה הבאה".
במהלך השיקום בבית החולים הבין שניידר שהדרך שלו להחלים היא לעשות הכול על מנת לחזור ליחידה ולחזור להילחם. "אף אחד לא יכול היה לקבל את הבחירה הזו בשבילי. אני בחרתי לחיות ולהילחם אני יודע שיש כמוני שלא הצליחו לתרגם את הבחירה לדרך חדשה, והם חיים את הטראומה עד היום. אני חושב שהיה לי מזל, יחד עם צוות מקצועי, משפחה וחברים הצלחתי, בין היתר כי לא ויתרתי לעצמי.

"זה לא היה בשביל לסגור מעגל, או בשביל לחזור לפה לנקום", הוא מבהיר. "זה היה בעיקר בשביל להחלים. מפקדי פלוגות מבקשים ממני היום לספר לחיילים, ואני תמיד מסכים. אני מאמין שזה נותן תמונה חשובה לחיילים. חשוב שהם ישמעו את הסיפור ממי שהיה שם, נפצע שם, איבד חברים וחווה אירוע קשה מאוד של אובדן. אנשי הצוות שאיבדתי היו חלק מהגוף שלי. רק מי שחי בתוך הכלי הזה יודע על מה אני מדבר".
סא"ל יואב שניידר, כיום בן 35 נשוי, אב לשלושה ילדים ומתגורר בצורן, מסתמן בחטיבת השיריון כמי שיעלה לדרגים הבכירים בצה"ל. רוח הקרב שלו, כך מעידים עליו מפקדיו, קשורה קשר עמוק באותו יום בלבנון, שבו איבד את כל הצוות שלו, אך יצא מזה בגבורה לאחר שיקום ארוך. "אני יודע מה זה מלחמה ואני יודע מה זה לבנון, אבל החייל לא יודע מה מחכה לו בדרך, והאמת היא שהוא גם לא צריך לדעת. הוא מקבל משימה, הוא חלק מכוח, מפלוגה, גדוד וחטיבה, וכולם צריכים לספק לו את הסחורה. המ"פ צריך לדעת מה מחכה לו ולחיילים שלו ואת מה שהם צריכים להביא מלמטה. כלומר ההבנה היא בעוקץ המשימה ולא במה שמסביב לה".
סא"ל שניידר אומר שהמטרה המשמעותית ביותר בלחימה בלבנון היא פגיעה בארגון חיזבאללה, השמדת התשתיות של הארגון, וחיסול היכולות שלו לשגר טילים אל העורף. "בלי זה אין לחיזבאללה עוקץ של ממש ולכן אנחנו מבינים שזו צריכה להיות המשימה".
בין הכרעה לניצחון
עד היום הצהרה כזו הייתה נשמעת כמו אגדה לא מציאותית. צה"ל נזהר מאוד מלהציב לעצמו יעד של הפסקת הירי על שטח ישראל. בלבנון, בשתי המלחמות הצהירו גנרלים שמטרת הכניסה ללבנון היא עצירת הירי על יישובי הצפון. בעזה כבר מזמן הפסיקו להכריז שהפסקת הירי היא יעד. אולם משהו בשיח הצבאי השתנה, המפקדים כאן בשטח בהחלט מסמנים את נושא השמדת הטילים בלבנון כיעד של המלחמה הבאה. יש יאמרו שזה יעד יומרני, אולם במבחן הזמן הלוחמים ייבחנו ביכולת שלהם לעצור את הירי על ישראל.
"אני עדיין חושב שמסות של אש על העורף ועל מתקנים אסטרטגיים זה המיקוד המרכזי שלנו", אומר סא"ל שניידר, "וזה הכי משפיע על המדינה, על המשק על הכלכלה ועל המורל. תחשוב שטיל מדויק של 250 ק"ג נופל על בית חולים כמו רמב"ם יחד עם מטח כבד על יישובים. זה אירוע תודעתי, שלא קשור כרגע לכמה הרוגים וכמה הרס הוא זורע. מבחינת ארגון הטרור כל עוד הוא יכול לשגר רקטה אחת נוספת הוא ניצח את המלחמה. נכון שאין פתרון הרמטי אבל האיום גדל ב-20 השנה האחרונות ואנחנו צריכים לטפל בו".

"היכולות שלנו הרבה יותר גבוהה", הוא מבהיר. "צריך להגיד ביושר שאנחנו התקבענו לצורת המלחמה משנת 2006. זה מה שיושב לנו בראש על מהו חיזבאללה. לא נלחמנו עם אויב שיורה טילים נגד טילים בכמויות כמו שיש לו היום, ולקח לנו זמן להבין את המציאות. לדעתי התמרון שנעשה היום יהיה קשה מאוד, אבל אפקטיבי. אנחנו במקום הרבה יותר טוב".
אז עד כמה צה"ל מוכן כבר היום להתמודד עם האתגר? לדברי המג"ד צה"ל ערוך ומוכן אבל אין ספק שזמן נוסף יביא את צה"ל מוכן יותר. "ככל שיבשילו התנאים לתמרון מוקדם שכולל את הפעולה הראשונית של חיל האוויר והבאת צבא היבשה למוכנות לביצוע התמרון בפועל, זה בעיני כמפקד של יחידה קרבית וטקטית כמה שיותר מוקדם ויותר טוב. כקצין בכיר בצבא אני גם יודע ומנוסה בלחימה בג'ונגל הזה שככל שאתה שם יותר מהר זחלים ורגליים על הקרקע של האויב, אתה מתקרב להשמדת היכולות שלו ולניצחון בקרב. אי אפשר לעשות את זה רק מהאוויר. בסוף אתה צריך להביא תמרון חזק וממוקד. מיד לאחר שימצו את היכולות שלנו כצבא סדיר מאומן ומיומן, נביא את הלוחמים לקו הזינוק ומשם נדע לעשות את העבודה".
בשנתיים האחרונות צה"ל הציב לעצמו תפיסת מלחמה שונה לחלוטין למה שהורגלנו עד כה. לא עוד מטרות שמגדירם ערב מלחמה, אלא מטרה ואתגר כלליים. הרמטכ"ל לשעבר גדי אשכנזי התחיל והרמטכ"ל הנוכחי חידד, צה"ל הציב לעצמו מטרה להכריע את המלחמה הבאה. מהי מלחמה? נדמה שהשאלה הזו לא נתונה לפרשנות יתר.
"כמג"ד ברור לי מה הם הכרעה וניצחון ברמה הטקטית", מסביר סא"ל יואב שניידר. "ברור לי שכשיש לי משימה קודם כול צריך לבצע אותה. צה"ל יכול להכריע את חיזבאללה וזה תלוי במג"דים כמוני. זה חיבור של משימות רבות של כל הגדודים. ולכל מג"ד יש את האחריות שלו לעמוד במשימה הזו. במלחמת לבנון השנייה האויב ידע למנף את ההצלחות הקטנות שלו ולהגיד ניצחתי. במלחמה הבאה אנחנו נצטרך להביא הישגים יותר גדולים של אלפי מחבלים הרוגים, תשתיות משמעותית וכמה שפחות הישגים לאויב, בין אם זה טילים מדויקים לעורף ונפגעים לכוחותינו. המלחמה הבאה תהיה מאוד מאתגרת ואני חושב שאנחנו מוכנים לה".
ספק עד כמה הציבור מודע למשמעויות של המלחמה. יותר מאלף טילים על יישובי העורף, יחידות מיוחדות של חיזבאללה חודרות לשטח ישראל ולוקחות בני ערובה, מטוסים נופלים מהשמיים ומספר הנפגעים והשבויים אדיר. הכאוס וההרס ישודר בשידור חי 24/7 בכל האולפנים, וזה עוד מבלי שנכנסנו לדיסאינפורמציה שתופץ ברשתות החברתיות. בצה"ל מבינים היטב את תמונת המצב הזו ומבהירים מעל לכל ספק – אנחנו ערוכים לזה – אנחנו מוכנים להכריע.