נדחתה התלונה בדבר ניגוד העניינים של נשיאת העליון

ימים לאחר נפילת ההצעה להקמת ועדת חקירה שתבדוק את ניגודי העניינים של השופטים, דחה היום נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אורי שהם את תלונת ח"כ ד"ר שלמה קרעי על ניגוד העניינים לכאורה של השופטת חיות, כפי שפורסמו בהרחבה על ידי העיתונאי קלמן ליבסקינד בעיתון "מעריב".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למרות מירי רגב: צ'כוב אחד על המדף
– סוריה במסר לרשות: איתכם במלחמה לשחרור הארץ
– "ווייז מטרות" וחמ"ל מורחב: כך תיראה המלחמה הבאה

הנציב שהם, שקיבל את התייחסות הנשיאה חיות לשישה מקרים אותם ציין ח"כ קרעי בתלונתו, קבע כי העובדות השונות שמסרה חיות בתגובתה נמסרו מידיעתה האישית, וכי הוא לא מצא כל סיבה לפקפק בהן. עוד העיר השופט בדימוס שהם, כי העובדות שמסרה הנשיאה אינן מתיישבות במלואן עם אלו המופיעות בתחקירים.

על יסוד התייחסותה של הנשיאה חיות, קבע שהם כי לא נמצאו באף אחת מן הפעולות עליהן התלונן קרעי כי הנשיאה פעלה תוך ניגוד עניינים.

במקרה של העברת שלושה תיקים לגישור בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל, חברה קרובה של חיות, קבע שהם כי לדברי הנשיאה, הדבר נעשה משיקולים מקצועיים וענייניים ובהסכמת הצדדים, כפי שנעשה בכל מקרה שבו מפנה בית המשפט העליון הליכים לגישור. הנציב קבע שאין בפניו תשתית עובדתית שעל יסודה הוא יכול לקבוע, כי במקרה זה הועברו התיקים לגישור רק בשל הקשר בין חיות לבין גרסטל. הנשיאה חיות כתבה בתגובתה כי הרכבים נוספים בבית המשפט העליון שבהם היא לא השתתפה, העבירו הליכים לגישור בפני גרסטל. עוד טענה, כי גרסטל אינה חברת ילדות שלה כפי שטען קרעי והידידות ביניהן נולדה בעת שכיהנו יחד כשופטות בבית משפט השלום והמחוזי בתל אביב.

תלונה נוספת של קרעי הייתה על מינויה לשיפוט של השופטת בנמלך בשנת 2017, לאחר ששמה עלה בוועדה לבחירת שופטים, בה יושבת גם הנשיאה. הנציב שהם מצא כי המינוי נעשה בחלוף 6 שנים מאז סיימה את תפקידה כעוזרת המשפטית של הנשיאה חיות, ובחלוף התקופה שנקבעה בנוהל למניעת ניגוד עניינים.

מקרה נוסף בו טען קרעי לניגוד עניינים, היה דיון בערעורים על פסקי דין של השופטת ענת ברון. הנשיאה דנה כדן יחיד בערעורים על פס"ד של השופטת ענת ברון, שנחשבת קרובה לנשיאה. שהם קבע כי ביהמ"ש העליון דן בערעורים על פסקי דין של הרכבים אחרים כדבר שבשגרה. עוד טען קרעי כי השופטת פסלה עצמה כחברה בוועדה לבחירת שופטים בטרם נבחרה ברון בשל החברות ביניהן, ועל כן זו הוכחה לניגוד העניינים. בעניין זה מסרה חיות כי דיון בערעורים על פסקי דין הניתנים לגופו של עניין שונה מנטילת חלק בדיוני הוועדה לבחירת שופטים בקשר למינויו של שופט, המצוי בקשרי חברות עם אחד מחברי הוועדה למינוי שופטים.

בתגובה ששלחה לשהם, כתבה הנשיאה כי קשה להשתחרר מהרושם שהתלונה והכתבות "אינן אלא חלק ממסע מכוון של השחרה ודה-לגיטימציה המתנהל מזה זמן מה נגד בית המשפט העליון וחלק משופטיו באופן אישי. בתגובתי התייחסתי לטענות כלפיי והראיתי כי אין לדברים שחר, וכי מדובר בליקוט וצירוף מגמתי של חלקי מידע מן העשור האחרון והפרחת טענות והנחות משוללות יסוד".

על אף הביקורת, כתב שהם כי הוא ער לחשיבות הדיון הציבורי בנושא ניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון וכי יש לברך את הרשות השופטת שפרסמה את רשימת המניעויות במועד מוקדם יותר מהנקבע מלכחתילה. יחד עם זאת הדגיש, "הדיון הציבורי בנושא חשוב ורגיש זה חייב להיעשות באופן מקצועי, ענייני ורציני, החף מגישה פוגענית כלפי בית המשפט ושופטיו. יש לשמור על כבודם של השופטים ושלא להיחפז למסקנות לגביהם, אשר לא רק עליהם הן משליכות כי אם גם על מערכת המשפט בכללותה ועל אמון הציבור בה".

שהם חתם את החלטתו באמירה ש"התוקפנות וההתלהמות להן אנו עדים, לצערי, ממש בימים אלו, לא יביאו לקידום המטרות הלגיטימיות של יתר שקיפות מצד המערכת, ובוודאי שאין להן דבר וחצי דבר עם הרצון למנוע ניגודי עניינים בקרב השופטים".

תגובת חה"כ קרעי:
"את דבריה של הנשיאה חיות בתגובתה לנציבות ניתן לסכם בכך שהיא מאמינה באמת ובתמים שהיא על אנושית. שאף רעש לא יכול להפריע לשיקול הדעת "הטהור" שלה ושל חבריה, ושבינם לבין ניגודי עניינים אין ולא כלום. ההסמכה לכהן על כס השיפוט הרימה אותה, לדבריה, ממדרגת בן אנוש למדרגת מלאך.

סיכומו של הנציב שהם, מצער במיוחד. הוא "החליק" והתעלם מרוב הדברים, גם כאשר ברור לכל שמדובר בהתנהלות לא אתית, וכי הנשיאה בעצם "ויתרה" לעצמה. הוא קיבל את כל טענותיה כתורה מסיני ולא טרח אפילו לבקש תגובה של חושף ניגודי העניינים קלמן ליבסקינד על העובדות שלא מתיישבות במלואן עם דברי הנשיאה, כדבריו.

יתירה מכך, על אף סתירות פנימיות בדבריה של הנשיאה, למשל בכל הקשור לעו"ד ארדניסט וניגוד העניינים שקשר זה יצר לגביה ושהופיע ברשימת המניעויות המצומצמת שלה, כותב הנציב "לא מצאתי ניגוד עניינים".

בכך הוא למעשה קובע, כי לא רק את רשימת המניעויות שלהם קובעים השופטים, אלא גם את השפעת כל מניעות שכזו על שיקול הדעת שלהם. ברצותם מכניסים מניעות וברצותם מוציאים, ברצותם קובעים כי המניעות מונעת מהם לדון וברצותם קובעים כי המניעות לא תשפיע על שיקול דעתם. אמשיך לפעול בעניין".