בניגוד לצרפת, בישראל שקמה ב1948 לא היה מעולם משטר מלוכני. היא נוסדה כמדינה צעירה ודמוקרטית ממש מיומה הראשון ועוד קודם לכך כבר בחזונו של הרצל. לא נדרשו מהפכות או מלחמות אזרחים כדי להחליף שלטון, פשוט אחת לכמה שנים, או כמו שקרה לאחרונה אחת לכמה חודשים, ניגשו אזרחי ישראל הדמוקרטית לקלפיות ועוד באותו הלילה כבר חגגו ברחובות מנצחים ומפסידים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קצת אומנות: הצעות לפעילויות קיץ אחרות
– מחפשים עבודה? הארגונים והעסקים האלה זקוקים לעובדים | 13.7
– הסגר על השכונות החרדיות: קריטריונים מחמירים ונתונים מעוותים
דמוקרטיה. ככה זה, לפעמים אתה בצד המנצח, לעתים בצד המפסיד, אבל ההכרעה היא של העם וממנו יונק השלטון את סמכותו ויכולתו לפעול. כשהעם לא מרוצה – או לפחות כמות השווה לרוב מקרב נבחריו בכנסת, או בחלוף ארבע שנים יוצאים לבחירות מחודשות. את השיעור הבסיסי הזה באזרחות נראה שלא קיבלו בחלק ממעוזי השמאל ושם קוראים לעלות הערב על הבסטיליה עם לפידים בוערים, הלא היא מעונו הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים – תחת הכותרת "מפילים את הבסטיליה".
לא נעים לי לגלות להם שבשנה וחצי האחרונות היו פה לא פחות משלוש הזדמנויות שונות לבחור ראש ממשלה אחר. אבל העם, כלומר רובו, בחר בנתניהו ושלח אותו פעם אחר פעם למשרד ראש הממשלה וכן גם למגורים בבלפור וההזדמנות הבאה להחליף את השלטון תהיה כמובן בבחירות. אבל נניח לשיעור החשוב הזה, האיומים הנשמעים משמאל לקראת ההפגנה שתיערך בעוד כמה שעות כבר לא נשמעים חלק ממסרים של הפגנה זועמת, אלא קריאה להפיכה שלא תיעצר עד שיהיה פה דם.
וזה מפחיד. מפחיד מאוד. הערב מישהו עלול למות בהפגנה הזאת ולהפוך לסמל. כי המפגינים לא מתכוננים להניף שלטים ולהרים קול זעקה אלא למאבק פיזי. אחרת, לא ניתן להסביר את הקריאה להבאת לפידים, הטרמינולוגיה של "לעלות" על בלפור וכן הקריאה של אמדורסקי, הזמר והיוצר, בסוף הפוסט שפרסם אתמול להביא גם שכפ"צים ועוד עם האזהרה כאילו המשטרה תפנה את כוחה נגד העם והמפגינים כי "ככה זה בדיקטטורות".
עוד כמה שעות עשוי להישפך פה דם וזה דווקא מהצד של אלו שהסבירו כל השנים כמה אלימות ומסוכנות היו הפגנות הימין נגד הסכמי אוסלו. הם שידעו להסביר איך הפגנות שנערכו כאן לפני שני עשורים ומעלה הביאו לרצח ראש ממשלה והבטיחו שיח מכבד ואחר, לא לוקחים אחריות על המילים הבוקעות מגרונם. קשה לאמוד את ההבדל הדק בין חופש הביטוי לחופש השיסוי, זה הבדל דק, כמעט בלתי מורגש. אבל אנחנו כבר למודי ניסיון, ונראה שהפעם השמאל לוקח לעצמו חירויות בתחום חופש הביטוי שיגרמו לאחד מהם ללכת צעד אחד רחוק מדי.
זה מסוכן לנו כחברה ולעתיד מדינת ישראל הדמוקרטית. כי המלחמה של השמאל נגד נתניהו היא מלחמה נגד ציבור גדול מאוד מימין שבחר בו. זו קריאה בלתי לגיטימית שלא לקבל את הכרעת הבוחר כשהיא לא מתיישרת לתפיסת עולמי. כי בפעם הבאה ינצח פה מחנה אחר, ומה אז? המפסידים יעלו גם אז על מקום מגוריו של ראש הממשלה הנבחר כדי להוציא אותו משם בכוח הזרוע?
וכמה מילים לסיום, מגפת הקורונה הביאה למשבר כלכלי עולמי. אנשים איבדו את מקור הפרנסה שלהם, את העסקים שהקימו, את עתידם הכלכלי. אין ספק שהתסכול והפחד ממצב כלכלי רעוע יכולים להוביל לצעדים של יאוש. לא בחרנו בקורונה, ראש הממשלה לא ניהל כלכלה לא אחראית שהביאה את המשק למשבר, אולי הפוך. ועדיין המשבר הזה כאן והוא חוצה מגזרים ועמדות פוליטיות. מחאה כואבת ככל שתהיה הערב היא לא היתר לשפוך דם, של איש, אפילו לא של מנהיג שנוי במחלוקת.
