החלטת האוצר להקל על משיכת כספים מקרנות ההשתלמות, כחלק מהתוכנית הכלכלית לסיוע במשבר, הביאה לפניות רבות לקרנות, המנהלות 242 מיליארד שקל מכספי החוסכים. קרן השתלמות היא קופת חיסכון לשכירים ולעצמאים, שנועדה במקור לשמש את העובדים למימון השתלמויות. בפועל היא משמשת לרוב כחיסכון לטווח בינוני – החיסכון היחיד שלא לטווח ארוך שנותר פטור ממס. את כספי קרן ההשתלמות ניתן למשוך לכל מטרה, לאחר שש שנים. משיכה לפני הזמן תחייב בתשלום מס שעלול להגיע עד 47%.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שקד בחוץ: נבחרו חברי הוועדות למינוי דיינים ושופטים
– עלייה במספר החולים קשה: שינוי הקריטריונים אינו הגורם
– מחיקה מיותרת: גם מנהיגים דגולים כשלו מדי פעם
על פי ההוראה החדשה, חוסך שיצהיר כי הוא או בת זוגו פוטרו או הוצאו לחל"ת החל מ־1 במרץ, או, במקרה של עצמאי, שהכנסתו ירדה בין 2019 ל־2020, יוכל למשוך עד 10,500 שקל בחודש ללא תשלום מס, גם אם המשיכה נעשתה לפני תום שש שנים.
האם זו באמת בשורה? ראשית, נדגיש, לא מדובר בסיוע ממשלתי. זה הכסף שלכם. ההטבה היחידה כאן היא ביטול ה"קנס" של המיסוי. רבים אולי לא מודעים לכך, אך אפשרות כזו של משיכה חודשית קיימת גם בלי קשר להקלה הנוכחית. בקרנות ההשתלמות הנזילות, שכבר עברו שש שנים מפתיחתן, ניתן למשוך מדי חודש סכום קבוע. ההבדל הוא שההקלה הנוכחית מוסיפה גם את הקרנות שאינן נזילות. בכל מקרה, ולא משנה באיזו קרן השתלמות מדובר, בשני המקרים לא כדאי לעשות זאת אלא אם ממש אין לכם ברירה.
מדוע? קרן ההשתלמות היא ההשקעה המשתלמת ביותר שקיימת היום. הסיבה היא שגם הפקדת הכספים וגם משיכת הכספים מזכות בהטבות מס, ובניגוד לחיסכון לפנסיה, אין צורך לחכות לגיל הפרישה כדי ליהנות מההטבות הללו. כאמור, הכסף זמין לשימוש כבר אחרי שש שנים.
איך הדבר בא לידי ביטוי? שכיר שמופרש לו לקרן השתלמות, ההפרשה לא תיחשב לעובד כהכנסה חייבת במס (עד סכום התקרה). כך גם הפקדות המעסיק לקרן ההשתלמות ייחשבו לו כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כלומר, גם העובד וגם המעביד נהנים מהטבת המס.
הטבת מס בהפקדה ניתנת גם לעצמאים, הרשאים להפקיד לקרן ההשתלמות סכום שנתי מרבי בשיעור של 4.5% מההכנסה (עד התקרה). ההפקדה הזו מוכרת לצורך ניכוי (כלומר, ההכנסה החייבת במס תוקטן בשיעור ההפקדה).
גם בעת משיכת הכספים, כאמור, ניתנת הטבת מס. קרן ההשתלמות מקנה, הן לשכיר והן לעצמאי, פטור מיוחד ממס על הרווחים, העומד כיום על 15%־25%.
בהתחשב בכל ההטבות הללו, קרן ההשתלמות תניב את התשואה הגבוהה ביותר בהשוואה לכל השקעה זהה אחרת. לדוגמה, אם למשל השקעתם 30 אלף שקל במדד תל־אביב 35 ואחרי שש שנים יש לכם 40 אלף שקל, בפועל תקבלו רק 37,500 שקלים, אחרי ניכוי מס. כלומר, הרווחתם 7,500 שקל. בקרן השתלמות שמשקיעה בדיוק באותו דבר, תקבלו את מלוא הכסף שנצבר – רווח של עשרת אלפים שקלים.
קרנות ההשתלמות הן פריווילגיה שלא כולם זוכים לה. לא סתם מנסים במשרד האוצר כבר שנים לבטל את הטבות המס הללו, שגורעות מקופת המדינה מיליארדים מדי שנה. אז למה שאתם תוותרו על זה?
אבל יש עוד סיבה מדוע לא כדאי למהר למשוך את כספי ההשתלמות. על פי מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, מצב הפנסיה העתידי של הישראלים בכי רע. אנחנו חיים יותר שנים אחרי גיל הפרישה (בעקבות העלייה בתוחלת החיים), ובה בעת אנו לא חוסכים מספיק גם כך. במקביל, השגת תשואה על כספי החסכונות שלנו הופכת יותר ויותר מאתגרת, בהתחשב בסביבת הריבית הנמוכה הן בישראל והן בעולם. כל זה גורם לכך שגם אם חסכנו עשרות שנים לפנסיה, ספק אם הקצבה שנקבל בעתיד תספיק לנו לחיי רווחה. בכל מקרה, היא תהיה רחוקה מאוד מהמשכורת שהורגלנו אליה לפני הפרישה.
כספי ההשתלמות אמורים להיות עוגן נוסף לתקופת הפרישה, ופחות מיועדים לרכישת רכב חדש, שיפוץ בית, או להשלמת הכנסה במשבר. אם מגיעים למצב ש"אין ברירה", ייתכן שעדיף למשוך מחסכונות אחרים, אם ישנם. עוד אפשרות היא ללוות מקרן ההשתלמות או מקופת הגמל. ההלוואות הללו לרוב זולות מאוד, בוודאי בהשוואה להלוואות אחרות שמוצעות בבנקים ובחברות האשראי. על רקע המשבר, חלק מהחברות צמצמו את היקפי ההלוואות הניתנות, אך הן עדיין קיימות ברוב הקרנות. אמנם, רצוי שלא לפתור בעיה אחת (מחסור בהכנסות) ביצירת בעיה אחרת (הגדלת התחייבויות), אולם כפתרון זמני ותוך הפעלת שיקול דעת ובחינת היכולת להחזיר את ההלוואה – זו אפשרות מעשית.
הלוואה לעולם חוזרת
בנק ישראל הודיע השבוע כי ציבור הלווים יוכל לקבל דחייה נוספת להחזרי ההלוואות, ושילש את תקופת הדחייה מאז פרוץ המשבר. נזכיר שבחודש מרץ אפשרו הבנקים דחייה של שלושה חודשים, בתחילת מאי האריך בנק ישראל את הדחייה לשישה חודשים, וכעת ההוראה החדשה תאפשר דחייה שיכולה להגיע גם עד תשעה חודשים (בהחזרי משכנתא, לדחיות שהחלו בחודש מרץ).
ואמנם, הדחייה הזו היא רק המינימום. הבנקים יכולים להציע גם דחיות ארוכות יותר. בנק לאומי למשל הודיע כבר בשבוע שעבר שיאפשר דחיית תשלומי משכנתא (בגרייס חלקי) למשך שנתיים. בנקים נוספים עשויים ללכת בעקבותיו. בתחילת מאי היה מספר בקשות הדחייה שאושרו כ־450 אלף, וסכום התשלומים שנדחו – 5.2 מיליארד שקל. חודשיים אחר כך נוספו עוד 100 אלף בקשות דחייה שאושרו, והסכום כבר עמד על 7 מיליארד שקל. סך האשראי שבגינו הוגשו הבקשות הגיע כבר ל־157 מיליארד שקל.
השאלה היא מה יקרה בעוד שלושה או שישה חודשים, כשמאות אלפי לווים יצטרכו להחזיר את ההלוואות. משקי בית שפרנסתם נפגעה ולא התאוששו, יידרשו להוציא 5,000 שקל בחודש במקרה של משכנתא. אפילו בקרב אלו שחזרו או יחזרו למעגל העבודה, האם הם ערוכים להוצאה כזו? כיצד הממשלה, שגם כך מפגינה אוזלת יד בניהול המשבר, נערכת לסייע כשלאנשים באמת לא יהיה איך להחזיר את הכסף?
חבל שגם בקרב אלו שהכנסתם לא נפגעה כלל או נפגעה מעט, רבים ניצלו את אפשרות הדחייה. זהו מהלך שגוי ברוב המקרים, שכן "ההטבה" הזו עולה כסף. הבנק גם לא מאריך את תקופת ההלוואה בעוד 6, 9 או 24 חודשים. הוא פשוט "מעמיס" את החוב של חודשי הדחייה על מספר החודשים שנותרו לסיום החזרי המשכנתא, והחוב הזה נושא ריבית.
כך לדוגמה, אם סך המשכנתא שנותר עומד על 700 אלף שקל, מספר התשלומים שנותרו עומד על 240 (20 שנה), וההחזר החודשי הוא 4,060 שקל – אם תבקשו מהבנק דחייה (גרייס חלקי, שבו תשלמו את הריבית בלבד) ל־24 חודשים, המשמעות היא שבתום 24 חודשים ייוותרו לכם 216 תשלומים, בסך 4,373 שקל מדי חודש. תוספת של 313 שקל לתשלום החודשי, ובסך הכול תשלמו לבנק תוספת ריבית של כמעט 20 אלף שקל. אז אולי כדאי שתשאלו את עצמכם האם אתם באמת זקוקים לדחייה הזו.
