אם תחפשו בעולם מדינה המותקפת ביממה אחת ב-500 טילים משלל הטווחים ועדיין ממשיכה לתפקד, תמצאו רק מקום אחד שעונה להגדרה הזאת: ישראל. את המושג "מיירט טילים" הכיר עם ישראל בזמן מלחמת המפרץ. יחידות הנ"מ היו קיימות עוד קודם אולם רק אז, כשהאמריקנים שלחו אלינו את "הפטריוט", נכנסו מערכות ההגנה לתוך חיינו. התוצאה לא הייתה מזהירה אבל מבחינה מורלית היה לה חלק משמעותי בהתמודדות עם המלחמה. המשק הישראלי הושבת לחלוטין בזמן מלחמת המפרץ והנזק היה עצום. כבר אז עלתה השאלה מה יקרה ביום שמדינת ישראל תאוים באופן קבוע באמצעות טילי אויב, כשהחשש הגדול ביותר היה בעיקר השבתת המשק והמורל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בפיקוד העורף מודאגים מריבוי מוקדי ההתפרצות
– "בין כל הבתים בהר הבית יש מקום גם לבית שלנו"
– האם גוגל הסירה את השם "פלסטין" משירותי המפות שלה?
16 שנים לאחר מכן נכנס ללשכת שר הביטחון עמיר פרץ. כניסתו לוותה בלעג רב, שהגיע לשיא עם פרסום התמונה שלו צופה למרחקים עם משקפת סגורה והנאום שנשא באנגלית קלוקלת. פרץ ראה את המלעיזים וחייך. "צוחק מי שצוחק אחרון" אמר והביא את התוכנית המשמעותית ביותר מאז קום המדינה בתחום הגנת השמיים. התוכנית שהוצגה לפרץ הייתה גרנדיוזית ויקרה שתכליתה בניית מערכת ליירוט טילים. השר, שגדל וחי בשדרות, אולי ראה פופוליזם במהלך אבל אימץ וקידם אותו.
חמש שנים לאחר מכן, ב-27 במרץ 2011, הוצבה לראשונה סוללת "בזלת" של כיפת ברזל באזור באר שבע. הלוחמים עוד לא הספיקו לאבק את הסוללה הראשונה, וימים ספורים לאחר מכן הוצבה סוללה נוספת, "אידו", בשטח אשקלון. היו שסברו כי המערכת לא מוכנה, אבל כעבור שלושה ימים הדהימה המערכת את כולם והצליחה ליירט לראשונה רקטת גראד שנורתה מרצועת עזה לעבר אשקלון. המערכת יודעת גם ליירט את האיום וגם לציין את הנקודה ממנה נורתה הרקטה, עובדה שאפשרה לחיל האוויר להגיב במתקפה על המקום. עד מבצע עמוד ענן עברה המערכת כמה שדרוגים שהביאו אותה ל-84 אחוזי הצלחה בכלל האיומים – להוציא שיגורים צמודי-גדר שעדיין לא עמדו למבחן בסבבים האחרונים מול עזה. בשנתיים האחרונות עמדו אחוזי הצלחת המערכת על 90 אחוזים.
ההצלחה הגדולה של מערכת כיפת ברזל יצרה רעב גדול בקרב מקבלי ההחלטות. העובדה שמדינת ישראל מותקפת על ידי מאות טילים וממשיכה בשגרה מאפשרת שני דברים עיקריים: הראשון – רצף של המשק, והשני – מרחב נשימה למקבלי ההחלטות בהתמודדות מול האויב. המערכת הצליחה להתיש את האויב בצד השני שנאלץ להסתפק בעיקר בהישגים מספריים לצד כמה הצלחות בשיגורים ונפילות. עם התפתחות האיום מצפון ועם החשש הגובר שהאיראנים מתחמשים בטילים – רובם ארוכי טווח, מדויקים כשחלקם מהווה איום על מתקנים אסטרטגיים – הרחיבו בצה"ל את מערכות ההגנה. יחד עם התעשיות הביטחוניות שודרגו מערכת היירוט האמריקנית, "הפטריוט", ומערכת שרביט קסמים.
בחיל האוויר הבינו כבר מזמן שהדרך הכי טובה לייעל את מערך ההגנה האווירית של ישראל היא לחבר ביחד את כל המערכות – חץ לסוגיה, פטריוט ושרביט קסמים – לכדי חמ"ל אחד. שיא התהליך הניב את פירות כשלפני כשבוע נחנך חיל חדש, חיל הגנת הגבולות, בטקס בהשתתפות מפקד זרוע היבשה, אלוף יואל סטריק, ומפקד החיל החדש, תת-אלוף אמיר אבשטיין.
המעבר לחיל התבצע כחלק מהתוכנית הרב שנתית 'תנופה'. במתכונתו החדשה יעסוק החיל בבניית הכוח הרב-זרועי בגבולות, במימוש תפיסת ״גבול חכם וקטלני״, בבניית יחידות ייעודיות להגנת הגבולות, וכן בלמידה מבצעית וכתיבת הכללים בהגנת גבול.
בצה"ל אומרים כי החיל מוביל את המהפכה הטכנולוגית בגבולות בשיתוף פעולה עם הזרועות, האגפים והפיקודים המרחביים. ישרתו בו לוחמי ולוחמות איסוף, לוחמי ולוחמות חי״ר גבולות, תצפיתניות, גששים, סמלות מבצעים, קציני הגנה מרחבית ורבש"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאי, נ"א).
"המחשבה שעמדה לנגד עינינו היא לאן נרצה לקחת את זרוע היבשה", אמר האלוף יואל סטריק, מפקד זרוע היבשה. ״ההשתנות הרב-זרועית קורית כבר עכשיו, הלכה למעשה, כאשר נקבעו עובדות מרשימות ביותר בשטח, עובדות שכל אחד ואחד מהאנשים שותף אליהן באופן מלא".
״לפני כשנתיים, טבענו את החזון של 'שיפור הגנת הגבולות בהווה, עיצוב העתיד וחיבור בין שניהם'", הוסיף מפקד חיל הגנת הגבולות, תת-אלוף אמיר אבשטיין. "אנחנו בונים חטיבות מרחביות חכמות באזור יהודה ושומרון וגבול חכם וקטלני בעזה. גדוד מרחבי מוקם בימים אלו בגדוד הקרקל וגדודי האיסוף יהפכו ליחידות הפעלה רב-זרועיות, שיתמחו במענה אפקטיבי לאתגרי הפיקודים המרחביים והאוגדות המרחביות בהגנת גבולות. זאת תוך רתימת מטה הזרוע ושותפים רב-זרועיים המסייעים למימוש בניין כוח רב-זרועי בגבולות".
