"לא מאמין במדינה יהודית אבל עדיין ציוני"

יהודי ארה"ב הזדעזעו בתחילת השבוע למקרא המאמר "אני כבר לא מאמין במדינה יהודית", שכותרתו הודפסה בעמוד הראשי של הניו־יורק טיימס, בחתימת העיתונאי הפרוגרסיבי פיטר ביינרט, עורך המגזין Jewish Currents ("זרמים יהודיים"). ביינרט נחשב לבעל טור שמאתגר את הזרם המרכזי היהודי־אמריקני, ולפעמים גם את השמאל האמריקני. הוא אורתודוקסי ומעורב בחיי היהודים בארה"ב, אך מרבה לבקר את הממסד היהודי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כך סיוט הקורונה טלטל את עולמם של בתי הכנסת
– שגרירים סיירו בשומרון כדי ללמוד את השטח לקראת אפשרות הריבונות
– ארדואן: הפיכת הכנסייה הטורקית למסגד מבשרת את שחרור אל־אקצה

לפני עשור, למשל, האשים את ההנהגה היהודית בכך שלא הצליחו לחנך את הדור הבא לערכים יהודיים ולקשר לישראל; גם את ישראל האשים בכישלון הזה. בדיוק עשור לאחר מכן הוא מטיל פצצה נוספת: כאחד מהוגי הדעות ומובילי הדעה שנלחמו למען קידום פתרון שתי המדינות בארץ ישראל, הוא טוען שאין לכך כל היתכנות היום – ובמקומו יש להעניק לפלסטינים אזרחות ישראלית מלאה במדינה שאינה יהודית.

עשרות מאמרי תגובה ביקורתיים נכתבו בתגובה למאמר, שבליבו המשפט "במשך עשרות שנים נלחמתי למען הפרדה בין ישראלים לפלסטינים, אבל כעת, אני מסוגל לדמיין בית יהודי במדינה שוות זכויות" – ביטוי שכוונתו, למעשה, למדינה דו־לאומית. עמיתו של ביינרט חמי שלו כתב בעיתון הארץ באנגלית ש"הטענה שלו שהפתרון הוא מדינה אחת שאינה יהודית עשויה להיות פגומה, ובכל זאת הוא חושף את הקרע המעמיק בקרב תומכי פתרון שתי המדינות". באתר היהודי "טאבלט" נכתב ש"ביינרט נטש את הציונות כי אף פעם לא נזקק לה". שגריר ארה"ב בישראל לשעבר דן שפירו, איש המפלגה הדמוקרטית, ביקר את ביינרט וכינה את המאמר "שטויות אוטופיות": "הצעתו פירושה ביטול עצם מטרתה של הציונות: הריבונות במולדתם".

בכיר הוועד היהודי־אמריקני אבי מאיר צייץ בטוויטר: "הבה נהיה ברורים – אינך ידיד של היהודים אם אתה שולל מאיתנו את זכותנו להגדרה עצמית, ואתה לא ציוני ליברלי אם אתה רוצה שישראל תיעלם". ביינרט הוא חבר בכיר במפלגת "התקווה" הפרוגרסיבית בארה"ב, שהתמודדה לקונגרס הציוני העולמי בבחירות שנערכו השנה, וזכתה בעשרה מנדטים. ביינרט עצמו לא יהיה ציר בקונגרס המיועד להתכנס באוקטובר, אך יוכל לשמש ממלא מקום. הערך העליון של המפלגה, במהלך ההתמודדות, היה קידום פתרון שתי המדינות.

האם הוא עדיין חבר במפלגה? האם יהיה מוכן לדון עם חבריו בקונגרס הציוני, בשעה שמבקריו מימין ומשמאל טענו שהוא נטש את הציונות? "הדעות שלי השתנו בחודשיים האחרונים", הוא אומר לי השבוע בשיחת טלפון. "עד לפני חודשיים הייתי פסימי לגבי ההיתכנות של פתרון שתי המדינות, אך עדיין תמכתי בו. כעת, לאחר שהקדשתי זמן וחקרתי את הנושא, הבנתי שיש חלופות". הוא עדיין חושב שהוא ציוני. "בעיניי ציוני זה לקדם בית יהודי בישראל, חברה יהודית, מקלט ואף מקום לתחייה מחודשת של העם היהודי, אבל אני פשוט לא חושב שזו צריכה להיות מדינה עם זכויות עודפות לישראלים על פני הפלסטינים. היו הוגים ציונים שנקטו בעבר עמדה דומה".

עורך מקור ראשון המנוח אורי אליצור ז"ל הציע אף הוא לקדם תוכנית של "מדינה אחת". אתה חושב בצורה דומה מאוד לאחד מהוגי המחשבות הבכירים של הימין.
"הנשיא ראובן ריבלין דיבר גם הוא על הנושא, הוא אמר שהוא נגד ההיפרדות, ודיבר על כך שיש עם אחד שכובש עם אחר. הערכתי מאוד גם את הרב מנחם פרומן המנוח, שאף פעם לא פגשתי. אחת הטענות בעד הקמה של מדינה אחת היא שזה יאפשר ליהודים לחיות בכל תחומי ארץ ישראל – אך כשכנים שווי זכויות, לא כמדכאים, עם חוק אחד לכולם. על עצמי אעיד שאני לא חושב שחברון ושילה הם מקומות לא חשובים. כשהייתי בחברון נחרדתי מהדיכוי של פלסטינים שאני מכיר אישית, ומצד שני נדהמתי ממערת המכפלה, אתר חשוב כל כך ליהודים".

האם יש לעודד מדינות זרות ללחוץ על ישראל כדי שתשנה את עמדותיה?
"בוודאי, קראתי לממשל האמריקני להתנות את הסיוע הביטחוני בכך שישראל תשנה את מדיניותה. אם זה לחץ שאינו אלים – אני בעד".

אם תקום כאן מדינה אחת, זה ישנה משהו ביחס של יהודי צפון אמריקה לישראל? בעיניי זה לא ישנה הרבה.
"הריחוק אינו קשור בישראל, אלא בכישלון של החינוך היהודי בארצות הברית. לא משנה מה יקרה בישראל, זה לא ישנה את הנזק. רבים מהצעירים היהודים היו מודאגים ומוטרדים מכך שאין לפלסטינים זכויות, ואני רוצה להקים תנועה שתפעל לקידום המאמץ לשוויון מלא".

רוב הצעירים היהודים לא יהיו איתך בתנועה הזאת, כי הם כבר רחוקים.
"נכון, זו קבוצה קטנה, אבל קבוצות קטנות עושות שינויים גדולים. תראה כמה השפעה יש למתנחלים, אף שזה לא בכיוון שאני הייתי רוצה. אני רוצה לראות צעירים פרוגרסיבים נלחמים למען שוויון, ולדעתי זה מה שיחבר אותם יותר לארץ, לעם ולהיסטוריה שלנו".

כישראלי ימני שמעודד שיח עם יהודי צפון אמריקה, אני מזהה אצל צעירים אמריקנים אובססיה לביקורת על ישראל. "תיקון עולם" במישור הזה הפך לערך היהודי החשוב היחיד שהם מבקשים לקדם.
"אני מדבר בשם עצמי, אבל ביקורת על מדיניות ישראל אינה היהדות שלי. בעיניי ה' הוביל לכך שנחיה לצד הפלסטינים, אחרת הוא היה גורם לכך שהיינו חיים לבד בשטחים אלה. אם אתה טוען ש'צדק חברתי' אינו מספיק לבניית זהות יהודית, אני מסכים איתך. בגלל זה קמתי הבוקר, הנחתי תפילין ולמדתי דף י"ט של מסכת שבת.

"אני חושב שליהודים פרוגרסיבים יש תפיסות שגויות לגבי ישראלים חובשי כיפות סרוגות, מתנחלים או ימנים, בטח חרדים. אבל זה דו־כיווני. אני לא חושב שליהודים הפרוגרסיבים כיף לבקר את ישראל. זה נובע מאכזבה, לעיתים בעקבות חשיפה למה שעובר על הפלסטינים. אני רוצה שהם יהיו בקשר עם ישראלים מהימין, אך גם שיגיעו לגדה המערבית וייפגשו עם פלסטינים ועם מתנחלים".

עובדתית הם בעיקר נפגשים עם פלסטינים.
"ייתכן, אבל לדעתי ארגון הסטודנטים של ג'יי סטריט נפגש עם מתנחלים, ואולי יותר מזה צריך לקרות. אנחנו עם אחד, ונדרש ויכוח נוקב, אך עם אהבה ומוכנות להקשבה".