את רוב השבוע האחרון, לילות כימים, העביר ח"כ גדעון סער בכנסת יחד עם חבריו בוועדת חוקה. הם עבדו על חוק הקורונה הגדול, שמסמיך את הממשלה להטיל מגבלות וסגרים על האזרחים בשנה הקרובה במסגרת הטיפול במגפה. החוק, שלמעשה מצמצם את סמכותה של הכנסת לאשר את החלטות הממשלה, נתקל בביקורת לא מעטה גם בתוך שורות הקואליציה, ביקורת שאחד ממשמיעיה הבולטים היה סער, אך לבסוף אושר במליאה ביום רביעי.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
"נותרה שממה": היהודים בסוריה מבכים את בתי הכנסת
"פריחת הדובדבן": הריאיון שמסמל את חילופי האליטה התקשורתית
אם ז'בוטינסקי רואה את הליכוד, הוא עושה סאלטות בקברו
אתה מרוצה מהתוצאה?
"לא. אני חושב שהתוצאה אינה טובה לצערי", מודה סער. "ניסיתי להכניס תיקונים והסתייגויות, אך הם נדחו בהצבעות שהתקיימו בוועדה. בסופו של דבר המתכונת של הביקורת הפרלמנטרית בדיעבד ולא מראש (כפי שנקבע בחוק החדש; שא"כ), לא רק פוגעת בכנסת ובמעמדה – והכנסת היא הרשות היחידה מבין השלוש שנבחרה ישירות על ידי העם – היא פוגעת גם בציבור וגם בממשלה עצמה.
"אנחנו נמצאים במשבר שיהיה ארוך, עם פגיעה בחירויות וזכויות של אזרחים בהיקפים שלא ידענו, ובמצב כזה חשוב מאוד לחזק את אמון הציבור. במקום זה, מה שראינו בשבועיים האחרונים בזגזוג בין החלטות, בחוסר ודאות של לסגור ענפים ואחר כך לפתוח אותם – כל זה יוצר אווירה של כאוס וחוסר ודאות, ואני חושב שזו דרך שגויה. צריך גם לקחת בחשבון שהכנסת, מתוקף התהליך שיש בה, הציבור נשמע בה, ואז הציבור מרגיש שניתן לו יומו לפעמים לשנות רוע גזירה שנוגעת לקיומו ולפרנסתו. אפשר לשאול שאלות, לדרוש נתונים.
"ראינו את הממשלה בשבוע האחרון – ביום חמישי אומרת שהמסעדות ייסגרו למחרת, בשישי אומרת שהן ייסגרו ביום שלישי, וביום שני באה לוועדת הקורונה ואומרת שבעצם אפשר לאשר למסעדות להמשיך לפעול בחוץ ולא בפנים. מי שחושב שנכון יותר לנהל את המשבר הזה בדרך של הנחתות על הציבור ולא בדרך מסודרת ושקופה ככל הניתן, שבה הציבור גם יכול לומר את דברו, וכשקיים איזון בין הרשות המחוקקת למבצעת, לפי דעתי פוגע ביכולת לחזק את ההתמודדות במשבר ולבנות אמון ציבורי".
אנחנו במלחמה בנגיף, הגיוני שיהיו החלטות מיידיות ולא כאלה שייכנסו לתוקף אחרי שבוע דיונים בכנסת.
"לא צריך שבוע, הממשלה התנגדה אפילו להארכה של פרק זמן מינימלי מעבר ל־24 שעות דיון בכנסת. אם זו הייתה מלחמה שנמשכת שבוע או חודש, היה אפשר להבין את זה. אנחנו מדברים על חוק שיהיה תקף לשנה לפחות, והוא מייצר איזון שונה בין הרשות המבצעת למחוקקת. האם יותר נוח לממשלה שנניח סוגרים את המסעדות, נגרם להן כבר נזק, ויומיים אחר כך הכנסת מחליטה לפתוח אותן מחדש? הרי לא שוללים את הביקורת הפרלמנטרית לחלוטין, אלא משחקים פה במשחק אקורדיון. אבל מי שחושב שאפשר לשחק בלפתוח לסגור בלי להבין את הנזקים הכלכליים והנפשיים שנגרמים לאזרחים, לפי דעתי טועה".
זה לא כמו מלחמה, שמנוהלת רק בדרגים הגבוהים?
"זו הקבלה קשה כי במלחמה אני נלחם באויב, ובהחלטות שמתקבלות מדי יום לגבי זכויות וחירויות, ההשפעה היא על אזרחי ישראל. אזרחי ישראל הם אנשים עם זכויות ולא נתינים, וזכותם להישמע. זכותם שההחלטות הנוגעות בהם תתקבלנה על בסיס מסד נתונים, וזכותם שתהיה בקרה פרלמנטרית. אפשר כמובן לתחום בלוחות זמנים בהרבה מאוד דרכים, אבל כמה אפשר להטיף על זה אחרי שהממשלה עצמה תוך פחות מיממה חזרה בה לגבי חופי ים, בריכות ומסעדות, ועוד פעם חוזרת בה. אז מצטער, אני לא יכול לייחס קדושה יתרה לדברים הללו, ואינני סבור שהחוכמה כולה מצויה במקום אחד ואי אפשר להשיג על זה. להפך, אני חושב שהטלת הנטל על הכנסת לפתוח החלטות ממשלה אחרי שהן יושמו, גרועה מאוד מנקודת המבט של הממשלה ומעמדה, לא פחות משהיא גרועה מנקודת מבטה של הכנסת ככלל".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון
