ג' הוא חוסך בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים. כמו רבים וטובים הוא הוצא לחל"ת. לפני זמן מה קיבל ג' הודעה ממנורה, ולפיה דמי הניהול שלו עומדים לזנק ב־150%, למקסימום המותר על פי חוק – 0.5% מסך הכספים שצבר בחיסכון (ו־6% מההפקדות לחיסכון). במנורה הסבירו לו שמכיוון שההפקדות לחיסכון הופסקו, הם רשאים לבטל את ההנחה שקיבל עד כה ולהעלות את דמי הניהול.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בין מוות למים חיים: מסע אל הבורות שבגב ההר
– שיחת היום: במצרים נאבקים בהטרדות המיניות
– העימותים בליכוד מעידים על סדקים בשלטון נתניהו
לפני חודשיים הבאנו בטור זה מקרה דומה. מתברר, כפי שהערכנו כבר אז, שמדובר בתופעה, והיא קיימת בקרנות פנסיה רבות. האבסורד הוא שהיא נוגעת בעיקר לאלו שפוטרו או הוצאו לחל"ת. כלומר, הם מקבלים מכה כפולה: גם פרנסתם נפגעה, וגם מעלים להם את דמי הניהול.
אגב, הרווח הכולל של מנורה מעסקי הפנסיה בשנת 2019, לפני מס, הסתכם ב־187 מיליון שקל. החברה כולה, בשלל ענפיה, רשמה באותה שנה רווח נקי (אחרי מס) של 537 מיליון שקל.
הגופים המוסדיים, המנהלים את כספנו, מחפשים כל דרך אפשרית להגדיל הכנסות, ואחת מהן היא העלאת דמי הניהול לכל מי שרק אפשר. לדמי הניהול השפעה רבה על הסכום שייצבר לזכותנו במרוצת השנים. עלייה של עשירית האחוז בדמי הניהול, עלולה להיות מתורגמת עם הזמן לגריעת עשרות אלפי שקלים מהחיסכון.
האם לא ראוי בתקופה זו להגן על מאות אלפי המפוטרים והמחול"תים, ולמנוע מחברות הביטוח "להשלים הכנסה" על גבם?
למרות הבשורה המצערת שקיבל ג' ממנורה, הוא נחשב בר מזל. מדוע? הוא לפחות שם לב לבעיה, פנה לחברה ולגורמים נוספים, ויש להניח כי לפחות לגביו הגזרה תוסר. אך מה בנוגע לשאר המבוטחים שהולכים להקפיץ להם את דמי הניהול? כמה באמת שמים בכלל לב למכתב או לאימייל שקיבלו מקרן הפנסיה או מקופת הגמל, וכמה טורחים בכלל לקרוא אותו? וגם אחרי שקראו, מה הם בדיוק עושים עם המידע הזה?
פנינו לרשות שוק ההון, המפקחת על חברות הפנסיה והביטוח, ושאלנו אם לא ראוי למצוא פתרון רוחבי לעניין. התשובה שקיבלנו בתחילת השבוע היא: "רשות ההון מכירה את הסוגיה ועמלה על מציאת פתרונות בימים אלה". ואמנם, ממש עם סגירת הגיליון, פרסמה הרשות הוראת שעה שלפיה קרנות הפנסיה לא יוכלו להעלות דמי ניהול בחיסכון למשך שנה. מדובר בבשורה חשובה שתחסוך לרבים לא מעט כסף. עם זאת, החוסכים שלא יחזרו למעגל העבודה אחרי תקופת היעדרות של יותר משנה (נקווה שזה לא יקרה), יצטרכו להידרש לעניין שוב.
יצטרכו לתת כתף
תוכנית המענקים הבהולה של נתניהו לחלוקת כספים לציבור עברה השבוע מקצה שיפורים, בעקבות הביקורת הרבה שספג. ועדיין נותרו בה לא מעט חורים ואי־בהירות, נכון לכתיבת שורות אלו.
אחד השינויים הבולטים הוא שלילת המענק מה"עשירים" שאינם זקוקים לו באמת. איזהו עשיר? נכון לכללים שנקבעו בתחילת השבוע, מדובר באלו המרוויחים 53 אלף שקל בחודש ומעלה במגזר הפרטי, ואלו המשתכרים יותר מ־30 אלף שקל בחודש במגזר הציבורי. אלא שבהמשך השבוע כבר הסתמן כי המענק לא יישלל משכירי המגזר הציבורי המתוגמלים 30 אלף שקל וצפונה מדי חודש, בעיקר מסיבות טכניות. לרגע היה נדמה כי יש הכרה תודעתית שמתחילה לחלחל – יש כאן מגזר שלם שכמעט לא נפגע וממומן מכספי המדינה, וכדי להתאושש מהמשבר הכלכלי החמור הזה, הוא יצטרך לתרום את חלקו ואף ביתר שאת. חבל שזה לא בא לידי ביטוי בשטח.
בריאיון לפני מספר ימים ברדיו, דחה יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד את הדרישות הנשמעות להתייעלות וקיצוצי שכר במגזר הציבורי, וזאת על רקע ההסכם המתגבש עם האוצר על הקפאת שכר. "ממה בנוי המגזר הציבורי?", שאל בר־דוד וגם השיב. "70% שמקבלים שכר מינימום, ו־90% שמקבלים בין שכר מינימום לשכר הממוצע במשק. יש רק 10% שמרווחים משכורות גבוהות. ומה אתה רוצה, שלא יהיו?"
גם בר־דוד יודע שהעובדות שונות מעט. יותר משני שליש מעובדי המגזר הציבורי משתכרים מעל השכר הממוצע במשק (שהוא כ־10,500 שקל). השכר הממוצע בחברות הממשלתיות למשל עומד על כ־24 אלף שקל בחודש, שכר העובדים הממוצע במערכת ההשכלה הגבוהה עמד על 17,124, והשכר הממוצע בתאגידים הממשלתיים הוא 18,843 שקל.
אבל בואו נניח למאות אלפי העובדים במגזר הציבורי (שרבים מהם אכן לא מרוויחים הרבה), ונתרכז רק באותם 10% ש"מרוויחים משכורות גבוהות" על פי הצהרתו של יו"ר ההסתדרות. מדובר בכ־70 אלף עובדים. דו"ח השכר במגזר הציבורי שפורסם לאחרונה, מלמד שרוב המשתכרים שכר גבוה אינם מנכ"לים או סמנכ"לים בכירים אלא עובדים מן המניין, בעיקר בחברות ובוועדים החזקים דוגמת הנמלים, בנק ישראל, חברת החשמל, ועוד. בחלק מהחברות הללו, יותר מ־40% מהעובדים מקבלים שכר ממוצע שנע סביב 40־50 אלף שקל בחודש.
כל חודש הפחתה, ולו זמנית, של 10־20 אחוז משכרם, ישאיר בקופת המדינה יותר מ־200 מיליון שקל. הקפאה גם של ההטבות הנוספות והמענקים שהם מקבלים, עשויה להכפיל את הסכום. מהלך דומה שיתבצע בקרב מקבלי הפנסיות התקציביות, כאלה שקיבלו שכר של 30 אלף שקל ויותר טרם פרישתם ומקבלים כעת קצבה של 20 אלף שקל ומעלה מקופת המדינה (בלי שחסכו שקל אחד בעבורה) – יניב עוד כמה עשרות מיליוני שקלים מדי חודש.
הקפאת שכר בהסכמה, כפי שמתגבשת כעת בין צוותי המו"מ של ההסתדרות והאוצר, אינה מספיקה בעליל. היא צעד קטן מאוד. יש הטוענים כי תוכנית רצינית להצלת הכלכלה מחייבת גם פיטורים במגזר הציבורי. אין ספק שיש מקומות במגזר הציבורי הסובלים מסיאוב ואבטלה סמויה בתשלום מלא, ובכל זאת, אפשר להימנע מכך. די אם הטיפול יתמקד בבעלי השכר הגבוה בלבד, והחיסכון יגיע למיליארדים.
