סאגה משפטית ארוכה בת 13 שנים הגיעה אתמול לסיומה, עם קביעת העליון כי בית הכנסת הארבלים, שבשכונת הבוכרים בבירה ייהרס לטובת משקיע זר, שאיננו יהודי. בית הכנסת נבנה ע"י המתפללים בני הקהילה של יהודי ארביל מצפון עיראק בעצמם, בחצר מגרשו של מר זבורוף בשנת 1943. מלבד היותו בית כנסת פעיל כבר 84 שנים, נמצאים בו תשמישי קדושה עתיקים. "מדובר בבית כנסת ייחודי המשקף מסורת וערכים שנשתמרו משנים רבות, מסורת של העדה הארבלית הכורדית" אומרים המתפללים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עם אחריות, בלי סמכות: האתגר של פרויקטור הקורונה החדש
– דעה: ממתי הח"כים החרדים מתעניינים בטיפולי המרה?
– אשכנזי נגד האיחוד האירופי: פעילות בשטחי סי – ניסיון לקבוע גבול
"אם זה היה בית כנסת בבלגיה שפעיל כבר 84 שנים ונקנה ע"י יזם לא יהודי, שסוכם איתו בחוזנה שידאג למתפללי בית הכנסת אך הוא לא עומד בכך, הממשלה הייתה מתערבת באופן מיידי", אומר ניר אביאלי, ממתפללי בית הכנסת הירושלמי הותיק, שמשפחתו של אשתו הם צאצאים של רחמים פנחסי, ממייסדי בית הכנסת. אביאלי מאשים את ביהמ"ש ב"פסיקה נגד השכל הישר".
הסחרור המשפטי החל בשנת 2007 כאשר המקרקעין עליו יושב בית הכנסת נמכר על ידי יורשיו של יעקב זבורוף, בעל הנכס לחברת ניו סטייל מזרחי בע"מ. במסגרת המכירה, הגישו הצדדים למכירה תביעה לפינוי המתפללים ובית הכנסת, מתוך כוונה של היזם לבנות פרוייקט נדל"ן במקרקעין. בשנת 2009 פסק בית משפט השלום בירושלים כי בית הכנסת, שהושכר כל השנים לגבאי בית הכנסת לא ניתן לפנות מטעמים של הגנת הדייר, אך משהגבאי נפטר, זכות הדיירות המוגנת לא עוברת בירושה ליורשיו וכי עליהם לפנות את הנכס. במסגרת אותה תביעה נתבעה גם עמותת מתפללי בית הכנסת ובית המשפט קבע כי ציבור מתפללי העדה לא יכולים להיחשב כדייר מוגן משום שאינם נחשבים אישיות משפטית. מתוקף אותה החלטה, המשיכו מתפללי בית הכנסת להתפלל במקום.
כשאריה פנחסי (75) נולד המבנה היה קיים כבר כעשור. הוא נבנה על ידי המתפללים, לאחר שעלו ארצה וקבעו את מגוריהם באזור שכונת הבוכרים בירושלים על הימים הראשונים שמע סיפורים מהמייסדים ואותם הוא מעביר גם לילדיו: "בהתחלה הם התפללו באיזו חנות עם תריס מברזל מתגלגל כזה. אחרי תקופה הגיע אדם בשם רפאל זבורוף והציע שיתפללו אצלו במין אולם קטן כזה. אחרי שנה הוא רצה להתחתן ולגור שם, אבל הציע למתפללים לבנות בית כנסת בחצר של המגרש ושם נבנה המבנה שמשמש אותם עד היום".
"לא היה להם כסף, הם היו אנשי כפיים ובנו ממה שהיה להם. אני עוד שמעתי סיפורים שלא היה להם כסף לרצף אז שמו מחצלת על החול, עד שריצפו. אני זוכר ממש שעוד הייתה תקופה שלא הייתה עזרת נשים אז אמא שלי הייתה עומדת בחוץ. רק 20 שנה מאוחר יותר נבנתה עזרת נשים".
אתה יכול לאפיין את המתפללים ואת אופי בית הכנסת?
"זה מניין קטן יחסית. אנשים מאוד מכבדים ואוהבים אחד את השני. אם מישהו רוצה לקנות משהו אף אחד לא מוסיף עליו. זה סוג של מניין משפחתי וכולם מכירים את כולם. חלקנו ממש גדל יחד. יש מעגל של צאצאי המייסדים וחלקם הם גרים בסביבה. אני את הברית שלי עשו בבית הכנסת, ושבת בר מצווה ושבת חתן. גם הבן שלי וגם הנכד שלי. יש אצלנו מתפלל שהבת שלו באה משיקגו כדי לעשות בר מצווה לבן שלה בבית הכנסת".
"אני לא מכיר בית כנסת אחר", הוא אומר בצער, "קשה לי מאוד עם הסיפור הזה. אני לא יודע מה יקרה אם לא נצליח לעצור את זה. אני אובד עצות".
במהלך השנים פעלו המתפללים בהליכים משפטיים מול היזם בניסיון שבית המשפט יכיר בזכויותיהם בבית הכנסת. הם טענו כי קיימת להם זכות הגנת הדייר, בטענה לקיומה של זיקת הנאה או זכות שימוש וכם רישום בית הכנסת כהקדש ציבורי. לראיה הביאו את הכתוב בהסכם המכירה, בו כתוב כי הקונה מצהיר כי ראה את הממכר ובדק אותו… וכי הוא מתאים לו ואין לו טענה בגינו ובכלל זה… שטח בית הכנסת, זכויות המתפללים בבית הכנסת וכו'". אותן זכויות מתפללים לא פורטו בהסכם המכירה ובית המשפט קבע כאמור, שהמתפללים אינם נחשבים אישיות משפטית. ראיה נוספת שהביאו המתפללים באשר לזיקת ההנאה היא העובדה שמתפללי בית הכנסת בעצמם בנו את הנכס מכספם, ובעמל ידיהם. עם השנים, לטענת המתפללים עו"ד שייצג אותם לא עשה תפקידו כראוי ומשום כך אותם הליכים נמחקו מחוסר מעש. אותה התנהגות של בא כוחם הראשון של המתפללים, התקבלה בבית המשפט בסופו של דבר כמעשה של שיהוי ושל חוסר תום לב.
במשך עשור לא התקיימו פעולות לפינוי בית הכנסת ככל הנראה עד שהבשילו הליכי תכנון בנוגע למקרקעין. ב-2017 פתח היזם בהליכים של הוצאה לפועל לפינוי המתפללים והתקבלה פסיקה נגד עמותת בית כנסת הארבלים. בית המשפט הורה על עיכוב הפינוי בתנאים של הפקדה כספית בסך עשרות אלפי שקלים, אך הפסיקה בסופו של דבר בוטלה, בעקבות קבלת בית המשפט את הטענה כי עמותת בית הכנסת איננה צד להליך וסכום הפיקדון הושב למתפללים. ביוני האחרון דחה בית משפט השלום בירושלים בקשה נוספת של המתפללים לעיכוב הפינוי והורה על פינוי הנכס. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא על ידי השופט רפאל יעקובי שקבע כי בחלוף 13 שנים וחמישה הליכים, נוטה מאזן הנוחות בצורה מובהקת לטובת החברה היוזמת, בעלת הנכס.
המתפללים הגישו ערעור לעליון על החלטת המחוזי באמצעות עורך דין אבירם בוני, ובקשת הערעור נדחתה אתמול (ד') על ידי השופט עוזי פוגלמן שקבע כי המקרה דנן אינו בא בקהלי המקרים החריגים המצדיקים התערבות. "בית משפט השלום עמד, בהחלטה מנומקת ומפורטת, על השתלשלות העניינים בתיק ומצא שאין מקום להיעתר לבקשה, בין היתר בשים לב להתנהלותם של המבקשים, לשיהוי שדבק בבקשתם ולסיכויי התביעה".
במסגרת ההליכים, התהלך ביוני האחרון הליך גישור קצר שהתפוצץ בין המתפללים לבין היזם וכעת משגם ערעורם לעליון נדחה, המתפללים צפויים לפנות את הנכס עד סוף החודש. לדברי גורמים המעורבים בפרשה, נעשים נסיונות גישור באמצעות דרגים גבוהים בעיריית ירושלים כשהמצב האופטימאלי הוא קביעת מועד לפינוי מרצון.
