איום מרחף: הקשר הישראלי לעימות בין ארמניה ואזרבייג'ן

כבר שבועיים כמעט שארמניה ואזרבייג'ן במצב של מלחמה או לפחות כמעט מלחמה, והפעם מככבים בסכסוך רחפנים, שעל פי הפרסומים הם מתוצרת ישראל. אולם בניגוד להתלקחויות קודמות, הסכסוך הפעם אינו מתרחש בחבל נגורנו־קרבאך שהארמנים כבשו מאזרבייג'ן בראשית שנות התשעים, אלא בשטח רגיש במיוחד מבחינה אסטרטגית, שעוברים בו ארבעה צינורות נפט טרנס־יבשתיים המספקים אנרגיה למדינות אירופה והמזרח התיכון. אחת מהמדינות הללו היא ישראל, שקרוב ל־60 אחוז מתצרוכת הנפט שלה מגיעים מאזרבייג'ן באמצעות קו הנפט באקו־טביליסי־ג'יהאן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קיום בשבר: ועידת מרכז "שם עולם" באתר מקור ראשון
– טבע, תרבות ואוכל: בילויים לקיץ בערבה או בבית
– התאוששות מלידה יכולה להיות מלווה בהרבה פחות תסכול וכאב

ראשית ההתלקחות בתקרית שאירעה לפני שבועיים בגבול המשותף בין שתי המדינות באזור טאבוש. במהלך הקרבות, שנמשכו ארבעה ימים רצופים, נהרגו לפחות 12 חיילים של צבא אזרבייג'ן וגנרל אחד. מהצד הארמני נהרגו ארבעה חיילים בתקרית שכללה אש ארטילרית ורחפנים. מי פתח באש ראשון – לא ברור, וכרגיל באירועים מסוג זה, כל צד האשים את יריבו. רמזים דקיקים למה שקרה אפשר למצוא בחילופי ההאשמות בין הצדדים: בעוד נשיא אזרבייג'ן האשים את "ההנהגה הפוליטית והצבאית בארמניה באחריות לפרובוקציה", ראש ממשלת ארמניה אמר כי "הפרובוקציות של אזרבייג'ן לא יעברו ללא תגובה".

השאלות למה דווקא עכשיו ומי התחיל הן שתי שאלות מפתח בהתלקחות הנוכחית. כך גם השאלה אם זהו המשך של המאבק בין ארמניה לאזרבייג'ן, או שמא כוח חיצוני – טורקיה למשל – מתדלק את הבערה.

תקרית הגבול התרחשה יממה בדיוק אחרי האזהרה של הנשיא האזרי מפני האפשרות שמלחמה חדשה בפתח. המשא ומתן בחסות בינלאומית על חבל נגורנו־קרבאך נמשך כבר שלושה עשורים ללא תוצאות של ממש, אמר. וצדק. על פי החוק הבינלאומי, חבל קרבאך הוא חלק בלתי נפרד משטחה של אזרבייג'ן. אולם הארמנים המחשיבים את החבל כערש תרבותם הכריזו על עצמאות מאזרבייג'ן כבר ב־1988. אחרי שש שנים של מלחמה עקובה מדם הוקמה בחבל קרבאך מדינת חסות ארמנית נוצרית ושמה ארצאך. 30 אלף איש נהרגו באותה מלחמה. אלפי מוסלמים נמלטו לתוך אזרבייג'ן, שם הם חיים עד היום כפליטים במדינתם. מאז, פעם בכמה שנים שבים ומתלקחים הקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן.

אבל כאמור, הפעם הקרבות כלל אינם מתרחשים בגבול נגורנו־קרבאך אלא באזור טאבוש, שם עוברים ארבעה צינורות נפט החוצים את אזרבייג'ן דרך גיאורגיה לטורקיה בדרכם לאירופה ולמזרח התיכון. אז מה הקשר? לאזרבייג'ן אין אינטרס לסכן את מעמדה בקהילייה הבינלאומית על ידי סימונה כמדינה שאספקת הנפט ממנה נתונה בסימן שאלה. ודאי לא בעידן הקורונה. כל עושרה ויציבותה של אזרבייג'ן תלויים במעמדה כספקית נפט אמינה למערב. האפשרות שנשיא אזרבייג'ן יסכן את כל זה כדי לשים שוב את חבל קרבאך על סדר היום הבינלאומי, פחות מקלושה.

אויבו של אויבי

ייתכן שיש מי שמעודד מרחוק את ההתלקחות, וייתכן בהחלט שמדובר בטורקיה. אזרבייג'ן וטורקיה הן מדינות אחיות. מעבר לצינורות נפט הן מחוברות בעבותות של קשרים היסטוריים כלכליים, חברתיים ותרבותיים. לכן, שר הביטחון הטורקי הולוסי אקאר הציע השבוע לאזרבייג'ן להעמיד לרשותה לא רק עזרה צבאית, אלא גם את התעשייה הביטחונית של טורקיה במלחמתה נגד ארמניה.

חברת הפרלמנט הטורקי גאנירה פאשייבה הגדילה לעשות והסבירה השבוע לסוכנות העיתונות הממשלתית אנאדולו כי "הכביש היחיד המחבר את אזרבייג'ן לטורקיה דרך גיאורגיה עובר באזור טאבוש שבו התחוללו התקריות. אם ארמניה תשתלט על נקודות אסטרטגיות לאורך הכביש, מיזמי האנרגיה והתחבורה המשותפים לטורקיה ולאזרבייג'ן יהיו בטווח האש של האויב. זו גם מטרתן של התקריות", קבעה.

ההסבר של פאשייבה ברור, בהיר וממצה, וייתכן שדווקא בשל כך לא היה לו הד בעיתונות הטורקית; מבלי משים הוא עשוי לחשוף את טורקיה כמי שאולי שלהבה את הרוחות ועודדה מן הצד את התקריות, בתקווה לפרוס את חסותה על צבא אזרבייג'ן ולהכניס לשדה הקרב את מערך הרחפנים שלה.

עד כה, מדינת ישראל הייתה הכוח המוביל בתחום הרחפנים הצבאיים. לא מן הנמנע שמהלכיה הצבאיים המוצלחים של טורקיה בלוב והשימוש המוצלח ברחפנים הטורקיים נגד מערכות ההגנה הרוסיות של כוחות הגנרל חפתר, פתחו לצבא הטורקי את התיאבון גם בזירה שהם נושאים אליה עיניים שנים ארוכות.

סכסוך מרחוק

טורקיה בעידן ארדואן שואפת להיות מעצמה. כוחות שלה מוצבים כיום בסוריה, בעיראק, בקטאר, בסומליה ובלוב. גם בתחום האנרגיה היא שואפת להגיע למעמד של מעצמה, לכן חתמה על הסכם גבולות ימי עם לוב – גם במחיר סכסוך עם מדינות מזרח הים התיכון והאיחוד האירופי. כעת היא נושאת עיניים למודל דומה מול המדינה האחות אזרבייג'ן, גם אם בשלב ראשוני הדבר כרוך בעידוד תקריות גבול עם ארמניה, כדרך לדחוק הצידה את ישראל המטפחת שיתופי פעולה עם אזרבייג'ן.

כבר שנים טורקיה משקיפה בקנאה על שיתוף הפעולה הצבאי, הכלכלי והאנרגטי בין המדינות. אזרבייג'ן היא המדינה המוסלמית־שיעית היחידה בעולם שיש לה יחסים דיפלומטיים מלאים עם מדינת ישראל. היחסים חמים וקרובים במיוחד, אף שאזרבייג'ן נמנעה עד כה מלפתוח שגרירות בישראל. אך גם בלעדיה יש בארץ קהילה חמה של ישראלים יוצאי אזרבייג'ן שמתפקדים כשגרירים שלה, בין היתר במאבק הממושך נגד הכרה ישראלית ברצח העם הארמני לפני כמאה שנים. היקף היחסים בין ישראל לאזרבייג'ן הגיע לשיאו בעשור הראשון של שנות האלפיים. על פי פרסומים זרים ישראל סיפקה לאזרבייג'ן כלי טיס, תותחים, טנקים ונשק. השווי הכולל של העסקאות אז הוערך ביותר מ־4 מיליארד דולר. במהלך ביקור באזרבייג'ן ב־2009 הודיע שמעון פרס כי חברת אירונאוטיקס הישראלית תקים בבאקו מפעל לייצור רחפנים.ו

על פי הפרסומים, צבא ארמניה הפיל 13 רחפנים ישראליים מסוגים שונים, כולל כטב"ם "הרמס" שעלותו מוערכת ב־30 מיליון דולר. הטורקים ישמחו למכור לאזרים את הרחפן שלהם "ביירקטאר"

כל זמן שהיחסים בין ישראל לטורקיה היו תקינים, הטורקים לא עשו עניין משיתוף הפעולה הביטחוני בין אזרבייג'ן לישראל. אולם ככל שהיחסים הורעו והשאיפות האזוריות של נשיא טורקיה ארדואן גדלו – המתח גבר. לא מן הנמנע שמה שאנו רואים כעת הוא מאמץ טורקי ראשון מסוגו לא רק לנגוס בשוק הייצוא הביטחוני הישראלי, אלא אף ניסיון להרחיק את ישראל מאזור הקווקז ולפגוע בתדמיתה המצטיירת כספקית ביטחונית יעילה ואיכותית.

באורח אירוני למדי, מי שמשחקים לידיהם של הטורקים וחושפים לשיטתם את מעורבותה של ישראל כספקית הרחפנים לאזרבייג'ן הם הארמנים. בימים האחרונים שחרר צבא ארמניה סדרה של ידיעות המנסות להוכיח את עליונותו בפיתוח אמצעים כנגד הרחפנים הישראליים. על פי הפרסומים, צבא ארמניה הפיל לא פחות מ־13 רחפנים ישראליים מסוגים שונים, כולל כטב"ם "הרמס" שעלותו על פי פרסומים באינטרנט כ־30 מיליון דולר. להוכחת הטענות פרסמו הארמנים תמונות של שברי רחפנים מסוג "הרמס" ו"אורביטר" (תודה לנעם ברודי על זיהוי הכלים). כפי שזה נראה כרגע, הטורקים ישמחו למכור לאזרים את הרחפן שלהם, "ביירקטאר", שאותו הציגו לראווה בקרבות בלוב.

התמונה שפרסם השבוע משרד הביטחון הארמני ובה נראים, על פי הנטען, שברי מל"טים אזריים לצד מל"ט הרמס מתוצרת ישראל:

The Armenian MoD shows Azerbaijani UAVs and loitering munitions attack drones that were downed during the conflict including the Israeli-made ThunderB, Orbiter 3, Skystriker, harop. pic.twitter.com/lb88PzfUAW

— 301?? (@301_AD) July 21, 2020

במשרד ראש הממשלה נמנעו מלהגיב על הנעשה בגבול ארמניה־אזרבייג'ן והפנו למשרד הביטחון; משם נמסר כי "משרד הביטחון אינו מוסר פרטים על מדיניות הייצוא הביטחוני, ובכלל זה אינו מתייחס לרישיונות ספציפיים. זאת מטעמים ביטחוניים, מדיניים ואסטרטגיים".

בשל מיקומם האסטרטגי הרגיש של הקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן, נזעקו גם רוסיה וגם האיחוד האירופי לקרוא לצדדים להפסיק את העימות כבר ביום השני ללחימה – האירופים בעיקר בגלל דאגה לזרימה רציפה ובלתי מופרעת של נפט, הרוסים מפני שארמניה היא בת חסותם ויש להם בסיס אווירי גדול בשטחה. במוסקבה עוקבים מקרוב אחר התיאבון הטורקי ההולך וגדל, להרחיב את תחום ההשפעה בקווקז ולהפוך למעצמה אזורית בתחום האנרגיה. הרוסים היו עד כה מאופקים מאוד, בין השאר בגלל ניסיונם להגיע להפסקת אש מול הטורקים בלוב. אך בשיחות טלפון עם עמיתיו בארמניה ובאזרבייג'ן הביע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב "דאגה רצינית" מההתלקחות וקרא לצדדים "להפגין איפוק".

בשבוע שעבר התכנס המון זועם באזרבייג'ן להפגנת ענק לילית בבירה באקו, ודרש לצאת למלחמה נגד ארמניה. גם התקריות בגבול התחדשו. למה שמתרחש בשטח קשה לקרוא איפוק.