שלושה אירועים של יידוי אבנים ביהודה ושומרון ליוו את תושבי יהודה ושומרון בכבישים השבוע. בשבוע שלפני כן, שמונה אירועים, ולפני חודש, תשעה עשר. כך על פי נתונים של עמותת "בומרנג" שדואגת לאסוף נתונים על מה שמכונה "הטרור המושתק" ביהודה ושומרון. ברוב המקרים, בטח אם לא נגרם נזק משמעותי, מידיי האבנים אינם נתפסים. מדוע? תלוי את מי שואלים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בדומה לחורבן, עזיבת בתי הכנסת מאפשרת התחדשות
– ברוכים הבאים לפסטיבל בלפור – התסריט כבר ידוע מראש
– האם סוגיות להט"ב יפרקו את הרשימה המשותפת?
לפני כחודשיים נסע תושב חברון על כביש 60 לכיוון קריית ארבע. כ-200 מטר מדרום לצומת בי עאנון, נזרקו על רכבו אבנים שפגעו למרבה הנס, בצד ימין של הרכב. הנהג לא נפגע, הרכב ניזוק קשות ובנס לא אירעה תאונת דרכים בעקבות השלכת האבנים והנהג הצליח להימלט.
למרבה הצער, מדובר באירוע שגרתי. אחד מתוך למעלה מ-300 אירועים חבלניים שאירעו בחודש מאי כפי שעולה מדו"ח צה"ל שהתקבל במערכת "הקול היהודי". בעקבות זריקת האבנים, פנה נהג הרכב למשטרת חברון לצורך הגשת תלונה. לאחר כשבוע, פנה עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו למשטרת ישראל ולחטיבת יהודה בשם אותו נהג לבקש עדכון במצב התיק ולאסוף בהקדם האפשרי תיעוד ממצלמות האבטחה או מצלמת הדרך שבאזור האירוע וכן לבצע פעולות נוספות על מנת ללכוד את מידיי האבנים שמסכנים מדי יום חיים של אלפים בכבישים אלו.
תגובת המשטרה שהתקבלה כעבור חודשיים, הייתה כי התיק נגנז בעילת "עבריין לא נודע" לאחר שלא נמצא מוביל לביצוע העבירה. ממפקד פיקוד מרכז התקבלה תשובה לאחרונה כי מי שאמון על חקירת האירוע ומיצוי החקירה היא משטרת ישראל והיא הכתובת לקבל מידע בנושא.
האירוע הזה הוא אינדיקציה לריבוי מקרי יידויי האבנים אומר בלייכר, כשהוא מצביע על כשל בסינכרון פשוט שאמור להתקיים בין שתי מערכות אכיפת החוק ביהודה ושומרון – הצבא והמשטרה.
"כאשר אזרח מגיע להגיש תלונה במשטרה נגד זריקת אבנים, התיק נסגר כעבור זמן קצר בעילה של "עבריין לא נודע" מהסיבה הפשוטה, שהמשטרה לא יוזמת מעצרים של חשודים בזריקות אבנים ביהודה ושומרון. מי שנכנס לכפרים כדי למצוא חשודים הוא הצבא שלרוב מתעסק בסיכול אירועים ופחות במעצר כשמדובר על מקרים בהם לא נגרם נזק משמעותי".
יתרה מזו, כאשר הצבא לוכד מחבלים וסייעני פיגועים, בחקירות רבים מהם מודים באירועי זריקת אבנים או בקבוקי תבערה בהם השתתפו. "מהחקירות הללו עולה מידע ספציפי על אירועים: באיזה תאריך הוא קרה, באיזו שעה ואפילו אילו כלי רכב ניזוקו אבל בתיקים האלה לא מופיעים נפגעי העבירה, מכיוון שהמשטרה סוגרת את התיק" מעיר בלייכר. "אין אף אחד במערכת שיודע לעשות את החיבור הפשוט בין החקירה של המחבל לבין התלונה שהוגשה במשטרה ונסגרה".
ההשלכות של חיבור פשוט שכזה בין המערכות, יכול להוביל לכתבי אישום חמורים יותר ולסיכויים גבוהים שמחבלים שהשתתפו גם בפעולות של יידוי אבנים ייכנסו למספר שנים רב יותר בכלא: "ברגע שיש נפגע עבירה בתיק זה הופך אותו להרבה יותר משמעותי. כשבא נפגע עבירה לבית משפט ומעיד על הפגיעה הפיזית או הנפשית שנוצרה אצלו כתוצאה מזריקת אבנים זה נתון שיכול להשפיע על כתב האישום או על גזר הדין".
ביו"ש ממשיכים לספור מאות אירועים חבלניים כלפי הנוסעים בכבישים, ומקווים כי סינכרון פשוט בין מערכות הצבא והמשטרה יביא ללכידת מידיי האבנים ולהרתעה מספקת שתביא לסיכול התופעה.
