החוק למִחזור ציוד אלקטרוני פגע בפרנסת מאות בפריפריה

מִחזור פסולת הוא סוגיה מרכזית בעולם תעשייתי וטכנולוגי שמייצר כמויות ענק של נייר, מתכת, פלסטיק וטקסטיל – ובעיקר בממשלה, אחת היצרניות העיקריות של פסולת בכל מדינה. אלא שבדרכם של החוק ושל משרדי הממשלה להשליט את מרות הסביבתנות על התנהלותם שלהם עצמם יש גם נפגעים לא מעטים, לעיתים בלי הצדקה. "החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות", שקידם המשרד להגנת הסביבה ואושר בכנסת בשנת 2012, פגע בפרנסתן של מאות משפחות בפריפריה וגרם לקופת משרד הביטחון הפסדים המוערכים במאות מיליוני שקלים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פריסת הכוחות בצפון מוכיחה: צה"ל נערך להסלמה
– שלילת המענקים: מזכירות בתי-הספר מאיימות בשביתה
– כך הפכו החרדים לשעיר לעזאזל הישראלי בימי קורונה

מדי שנה נדרשים צה"ל וגופי הביטחון האחרים להיפטר מכמויות ענק של ציוד אלקטרוני שיצא משימוש: מנועי ענק וכלי רכב, גנרטורים, משאבות וכבלי ברזל, מקררים, מזגנים, מחשבים וכך הלאה. משרד הביטחון מפרסם מכרזים ומזמין קבלנים העוסקים בפסולת מכל סוג שהוא לבצע את המלאכה. הזוכים במכרז רוכשים את הציוד הבלוי, מוכרים את חלקו לשימוש חוזר ואת השאר מעבירים לגריטה. לפי תנאי העסקה הם נדרשים לטפל בפסולת האלקטרונית בהתאם לתקנות הגנת הסביבה.

עד לפני זמן מה זכו במכרזים עשרות קבלנים וסוחרים, רובם מיישובי הפריפריה בנגב, בגליל וביו"ש, חלקם קבלנים פלסטינים. "אנו ניגשים למכרז, כל אחד זוכה במה שהוא זוכה, באים לצבא, לוקחים את הסחורה, מפנים, ומשם על פי החוקים – לגריטה או למחזור", אומר אהרן (כל השמות בכתבה בדויים), אחד מכשבעה קבלני מתכת ששוחחתי איתם בנושא. "מה שאפשר למחזר מחזירים לשוק, ומה שאי אפשר הולך לטיפול מלא, על פי הנהלים והחוקים של המשרד להגנת הסביבה. הכול ירוק, הכול תקין, הכול טוב".

צה"ל הפיק תועלת מהעסקה, וכך גם הקבלנים. אלא שלפני כשלוש שנים, בעקבות שינוי חוקי בתחום, הוקשחו הכללים – ומאז משרד הביטחון אינו מקיים עוד את התקשרויות עם הקבלנים הזעירים כדי להיפטר מפסולת האלקטרוניקה שלו, שכן רק תאגידי ענק עומדים בתבחינים שנקבעו בחוק. בין השאר "גוף היישום המוכר", כהגדרתו בחוק, צריך להיות חברה מוכרת בעלת הון עצמי מספק, שתגיש תוכנית עסקית בהיקף מספק לשביעות רצונו של האדם האחראי לנושא המחזור בגוף הציבורי. הסוחרים הקטנים, שסדר הגודל של עבודתם אינו מאפשר להם לעמוד בדרישות הללו, יצאו בפועל מהמשחק.

הנפגעים העיקריים הם העובדים במעגל השני: עשרות הפועלים שכל סוחר העסיק. הקבלנים ששוחחו איתנו מדברים על יותר מאלף משפחות, מיישובי הפריפריה ברובן, שהתפרנסו מהעבודה הזאת. "אנחנו יותר ממאה סוחרים, כל סוחר העסיק בין עשרים לחמישים משפחות, והייתה עבודה לכולם", אומר אהרן. "אני למשל מפרנס 26 פועלים, וזה לא כולל מזכירה, מנהלת חשבונות ושני עובדי משק. אלה שלושים משפחות. זו מכה קשה".

לא רק הקבלנים ופועליהם הפסידו מהשינוי, אלא גם משרד הביטחון: כתוצאה מתנאי המכרז החדשים, הגופים שמטפלים כיום בפסולת המתכת של צה"ל רוכשים אותה במחיר נמוך בהרבה בהשוואה לתמורה שהציעו הסוחרים. "הייתי קונה ממשרד הביטחון מנועים, גנרטורים ומשאבות למחזור ולגריטה", אומר דניאל, סוחר מתכת זה עשר שנים. "את רוב הגנרטורים אפשר לתקן ולהחזיר לשוק, שאר הברזל היה הולך בדרך כלל לגריטה. הייתי קונה ממשרד הביטחון בסכום של בין מיליון שקלים ל־1.5 מיליון בשנה, ואני נחשב לסוחר בינוני. היום התאגידים רוכשים את אותה סחורה בפחות מחצי ממה שאנחנו שילמנו. על כל מיליון שקלים ששילמנו הם משלמים 300־500 אלף שקל. זה הפסד עצום לקופת המדינה".

שיחות נוספות מאשרות את הפערים האלו. גנרטורים שיצאו משימוש נרכשים היום ממערכת הביטחון במחצית מהמחיר ששילמו עליהם הקבלנים הפרטיים, כבלי נחושת נרכשים ב־30 אחוז מהמחיר, ושאר הפסולת נעה באותו הטווח.

בתוך משרד הביטחון הדעות חלוקות. "יש מי שאומרים לעצמם, מה אני צריך את הכאב ראש הזה לעבוד מול מאה סוחרים, ויש כאלה שכואב להם על הפרנסה של הסוחרים", מתאר אחד מסוחרי המתכת שנפגעו. את דבריו מאשרות שיחות שערכתי במשרד הביטחון. "בכיר במשרד אמר, ויש לי הקלטות שלו, שהוא מצטער על כך מעומק ליבו, אבל לא היה למשרד הכוח לעמוד מול ההחלטה", מעיד הסוחר. לדבריו למשרד יש מחויבות לסייע לפריפריה, והמכרזים כוללים תעדוף לפריפריה, אבל "בעניין הזה הוא לא מילא אותה".

גרטנו מהכיס שלנו

מטרותיו המוצהרות של "החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות", שאושר בכנסת ב־2012 ויישומו בצה"ל החל ב־2017, הן לקבוע הסדרים לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוניקה, לעודד מחזור בתחום, לצמצם את כמות הפסולת האלקטרונית ולהקטין את ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות השליליות של החומרים האלו. דרישותיו לרשויות מורכבות, ובפועל הן מסלקות מהמגרש את כל השחקנים הזעירים והבינוניים, ומותירה רק תאגידי מחזור גדולים – אך למעשה לשון הרבים מופרזת. בשנים האחרונות פועל בזירה הזאת תאגיד אחד ויחיד שמתמודד עם הררי הענק של הפסולת האלקטרונית של צה"ל.

"למה לתת את הטיפול לגופי ענק? במה אנחנו לא די טובים כדי לבצע את העבודה?", אומר שאול, גם הוא סוחר מתכת שעבד עם מערכת הביטחון. "החוק דרש מאיתנו לדווח כל חצי שנה על כל מה שאנחנו קונים, מוכרים, ממחזרים וגורטים, וכל העלויות של המחזור והגריטה יצאו מהכיס שלנו. עמדנו בכל ההתחייבויות, וכולם היו מרוצים. לא הייתה שום תלונה, תביעה או טענה שאנחנו לא עובדים לפי הנהלים. ועדיין, המשרד להגנת הסביבה הצליח לקחת את הפרנסה ולתת אותה לתאגידי ענק".

בשלב הראשון של יישום החוק במערכת הביטחון, שני תאגידים בלבד העוסקים בפסולת אלקטרוניקה נמצאו כשירים לעמוד בכלליו והוכרו כ"גוף יישום מוכר" כלשון החוק: "מ.א.י" ו"אקומיוניטי". בהמשך התברר שלא רק הסוחרים הקטנים נפלטו מהזירה, וגם בתאגיד מ.א.י לא הצליחו להתמודד עם התנאים המורכבים ועם היקף הפסולת הביטחונית העצום, ופרשו. במ.א.י טוענים שמשרד הביטחון גרר רגליים בהיערכות ליישום החוק, ו"לא פעל למילוי כל חובותיו בחוק לשם הבטחת פעילות רציפה, תקינה וסביבתית", מסרו לנו מהחברה. "לאחר שנתיים של ניסיונות להסדרת הנושא, הודענו ביולי 2019 כי תאגיד מ.א.י לא יוכל להמשיך לתת שירות למשרד הביטחון. אנו מצרים שהנושא טרם הוסדר, באופן שפגע בתעשיית המחזור".

לדברי בכיר במ.א.י התנאים החדשים גרמו עוול רב, ומשרד הביטחון סירב לשנותם. "בסוף הרמנו ידיים ונטשנו. בשנתיים האחרונות אנחנו מחוץ למשחק. יש בסיפור הזה רק מרוויח אחד, וחבל".

במשרד להגנת הסביבה טוענים, בניגוד לדברי הסוחרים, שבעבר פסולת לא טופלה בהתאם לכללי המחזור, ו"זלגה" לשטחים פתוחים או נשרפה. במשרד מציינים שהתנאים בחוק ובתקנות הם נורמות בינלאומיות. כמו כן, מבהירים שם כי גופי היישום (בשלב הזה, חברת אקומיוניטי בלבד) רשאים למכור את המתכת אל הסוחרים הקטנים, אם הם עומדים בכללים. הם גם מסכימים שהתנהלות משרד הביטחון בנושא לקויה, ושגופי הביטחון לא נערכו כראוי ליישום החוק. באשר לעלויות המכרזים אומרים שם ש"יש לבדוק זאת מול משרד הביטחון או מול גוף היישום הרלוונטי. הנושאים האלה אינם קשורים לרגולציה של המשרד להגנת הסביבה".

ממשרד הביטחון נמסר: "חוק הטיפול הסביבתי אוסר על משרד הביטחון למכור פסולת אלקטרונית, ומחייב למסור אותה לתאגידי מחזור שהוקמו כחוק. המשרד מבין את כאבם של סוחרי המתכות ואת הפגיעה בפרנסתם, במיוחד בעת הזאת. החקיקה בתחום הסבה הוצאות נוספות גם למערכת הביטחון. עם זאת, המשרד מחויב לפעול כחוק".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "חוק פסולת אלקטרונית שנחקק ב־2012 מונע מפסולת אלקטרונית המכילה חומרים מסוכנים לגרום לזיהום אוויר, קרקע ומי תהום, בכך שתטופל באופן סביבתי. כמו החקיקה האירופית, החוק קובע שמי שבידו פסולת אלקטרונית חייב להעבירה לגוף יישום שקיבל רישיון מהמשרד להגנת הסביבה, ועליהם להעביר את הפסולת לטיפול ולמחזור נאות במפעלי מחזור. המשרד מפקח על גופי היישום, ובודק את עמידתם בתנאים.

"משרד הביטחון, כמו גופים אחרים בישראל, אינו מורשה לערוך מכרז ולמכור את הפסולת למפעלי מחזור באופן ישיר. הוא אינו רשאי להעבירה אל מגרשי גרוטאות או אל סוחרי מתכת, שכן יש בכך פוטנציאל לסיכון הסביבה. גופי היישום אינם מפעלי מחזור ואינם מתחרים על הפסולת, אלא מנתבים אותה בהליכים תחרותיים הוגנים אל מפעלי הפסולת. כך נמנעת זליגה של פסולת לשטחים הפתוחים ושרפתה".

תגובת אקומיוניטי: "פעילות התאגיד יוצרת סדר בשוק, ומונעת מסוחרים לעת מצוא ומקבלנים בלתי מורשים לטפל בפסולת באופן לא תקני. לא לחינם מתקבלות תלונות מסוחרים עלומי שם… תאגיד אקומיוניטי מקיים הליכים תחרותיים מסודרים במטרה לאפשר לכלל הקבלנים המורשים בישראל לרכוש את הפסולת לשם טיפול סביבתי כדין.

"אקומיוניטי גאה לעמוד בתנאי המכרזים של רשויות המדינה  ובכללן משרד הביטחון, למרות התקפות חוזרות ונשנות. נמשיך לספק פתרון חברתי־אקולוגי־כלכלי לכלל החברה הישראלית".