לפני שהתפנה לדבר איתנו, ניהל יועז הנדל שיחת טלפון ארוכה עם סגן מפקד יחידת המילואים שעליה פיקד עד לא מכבר. שעה לאחר מכן כבר שמענו כולנו על סיכול ניסיון הפיגוע של החיזבאללה. "מטריד אותי מאוד שאני לא יכול להיות עם החיילים שלי בצפון", הוא אומר לנו. עם מינויו לשר נבצר מסא"ל במיל' הנדל להמשיך בכך, בשל הסיכון הכרוך בדבר. יחידתו המסווגת מורכבת מיוצאי יחידות מובחרות, וחוצה בין היתר קווי אויב. "כל הניסיונות למצוא פתרונות שונים, כמו המשך האבטחה גם בשירות המילואים ואי־השתתפותי בפעולות מעבר לקווים, לא צלחו", הוא מספר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מפקד בסיס חיל האוויר רמון מבקש שתפעילו את הדמיון
– הקבינט התחייב, אך המאבק על שטחי סי הופקר
– התקשורת בישראל "שכחה" שגם חרדים נפגעו משוטרים אלימים
אך גם מלשכתו בירושלים הוא בעניינים, ובתוקף חברותו בקבינט הביטחוני ידע על האירועים המתגלגלים בצפון. "לא נאפשר פגיעה בריבונותנו. מי שחשב שלא ישלם מחיר על כך, טעה ושילם מחיר כבד. בענייני ביטחון אין ויכוח פוליטי, אלא רק תזכורת חשובה שהאויב נמצא מעבר לגבול ולא מבית", הוא משגר רמז עבה על רקע המתיחות הפוליטית. "בחירות בעת הזאת הן אסון. האזרחים כורעים תחת הנטל הכלכלי והקורונה, ולא יכול להיות שבשיא המשבר אנחנו נתקע את המדינה מלתפקד".
מי גורר אותנו לבחירות, לדעתך?
"אני שומע מכל השחקנים הפוליטיים סביב נתניהו שהוא מעוניין בבחירות, אבל לא ממנו עצמו. בחירות כעת זה מצב הזוי ואפילו מבזה את אזרחי ישראל, וכישלון עצום לאינטרס הציוני והלאומי שלנו. עם כל הכבוד לפוליטיקה ולרצונות האישיים, כאשר צריך לשדר לאזרחים יציבות ולומר להם שאנחנו עובדים בשבילם, מפסיקים לריב והולכים להעביר תקציב. השבוע חל תשעה באב שאמור ללמד אותנו כמה לקחים היסטוריים, אבל אתה מסתכל סביב ורואה ששנאת החינם אצלנו מטורפת. תפקיד ההנהגה הוא לצמצם את החיכוך ולא להרחיב אותו. בחירות רק מלבות שנאה. חבל שקבינט הפיוס עדיין לא התכנס. זה הדבר הראשון שהממשלה הייתה צריכה להרים".
האם האחריות היא רק של נתניהו? לבני גנץ אין יד ורגל במחלוקת התקציב?
"יכול להיות, אבל יש הסכם קואליציוני על תקציב דו־שנתי, כשכל גורמי המקצוע תמכו בכך. אין טעם להעביר תקציב לחודש או חודש וחצי. אני לא מחפש אשמים אלא מתכוון להיות המבוגר האחראי, או אם תרצה הצעיר האחראי, שידאג שהממשלה הזאת תישאר, כשם שדאגתי שהיא תקום. אם אכשל כולנו נכשלנו, מדינת ישראל נכשלה. בכל מקרה, לא ארשה שמישהו ימכור איזה ספין שהממשלה לא הסתדרה ולא החזיקה מעמד".
בין אמנון לאבישי
הוא וחברו לסיעה ח"כ צבי האוזר מתכוונים להשתמש בהיותם לשון המאזניים גם כעת, כדי למנוע בחירות. השבוע הניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק לדחות את המועד האחרון לאישור תקציב המדינה, שבלעדיו הממשלה נופלת, מ־25 באוגוסט ל־25 בנובמבר. הוא משוכנע שלהצעה יימצא רוב גם בקרב אנשי הליכוד. "עדיין אנחנו מספקים את הרוב לממשלת האחדות בכנסת הזאת. אני אומר לנתניהו או לכל מי שמשתעשע במחשבות על פירוק הממשלה: לא תהיה ממשלה צרה".
במיוחד כשלפי הסקרים אתם לא עוברים את אחוז החסימה.
"עוד לפני שהקמנו מפלגה וכשרוב הציבור חושב שדרך ארץ זה רק כביש 6, אנחנו מקבלים שניים או שלושה מנדטים, וזה הרבה בעיניי. אנחנו בפוליטיקה כדי להישאר, וכל מי שמנתח הגיונית את המצב מבין זאת".
ההפגנות בבלפור מביעות מצוקה אמיתית, או מוּנעות בידי אנרכיסטים שמנצלים את ההזדמנות?
"זכות ההפגנה היא משמעותית וחשובה לדמוקרטיה של העם היהודי, שמאז ומעולם אוהב לריב ולהתווכח. עם זה אני לא מקבל שום ביטוי של אלימות, משמאל או מצד לה פמיליה. לא שירי הלל ליגאל עמיר ולא מתקפות על שוטרים. אני גם לא מוכן לקבל חסימות בעזריאלי או בכל מקום אחר. רוב המפגינים מגיעים ברצון לשנות והם לא אנרכיסטים, אבל בתמונות מסוימות אתה רואה שמגיעים אנשים שרוצים לעשות פרובוקציות. יש ערבוב שלם, ומי שמרגיש נוח עם הערבוב הזה – שיבושם לו. אני כשר בממשלה נותן גיבוי למשטרה ולא מוכן שתהפוך לשק חבטות. לא מול החרדים, המתנחלים או השמאלנים. די מטריד אותי שסביב מחאת הדגלים השחורים נשמעות מילים כמו בוגד ואיומים שונים שהתפוגגו אחרי רצח רבין מהציונות הדתית שגדלתי בה, ולפתע הפכו למשהו שמתגאים בו. אי אפשר לגנות את ההתקפה על אמנון אברמוביץ, ובאותו זמן להכיל מתקפה על אבישי בן־חיים. מי שעושה זאת הוא צבוע. למי שיש בעיה עם מכת"זיות אז שתהיה לו בעיה תמיד ולא לפי הפוזיציה שלו".
"אני בעד החלת ריבונות, אבל האתגר הגדול הוא הקורונה והאבטלה. לא נתניהו הוא זה שרוצה לעכב. בחירות יעיפו את הריבונות לתמיד. יהיו בחירות – לא תהיה ריבונות"
אתה מזהה הבדלים באכיפה בבלפור וכלפי החרדים?
"אני לא חושב. השוטרים טועים לפעמים וצריך לטפל בזה, אבל תפקידנו לתת גיבוי למשרתי הציבור. גדלתי בזרם הממלכתי של הציונות הדתית שראה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה, ולכן המוסדות קדושים. מותר וצריך לבקר אותם, אבל בלעדיהם לא תהיה מדינה. ההפגנות והביטויים הקשים כמו בוגד מופנים גם נגדי ונגד בני גנץ, רמטכ"ל בישראל. אני לא מוכן לקבל את זה, אבל יש כאן שיח על דמוקרטיה ועל המרחב שבו אתה מרשה להפגין".
ואין חשש שההפגנות יהפכו למדגרת הדבקה? מדוע הפגנות של אלפים מותרות, ובבתי כנסת רק עשרה?
"צריך לתת קווים מנחים איך להתנהל, תוך שמירת החופש להפגין, ובמקביל על בריאות הציבור. ההחלטות מתקבלות לפי המקומות שהם מוקדי הדבקה גבוהים יותר. תפילה בחוץ לא דומה לתפילה בתוך בית הכנסת. מסעדה שפרוסה על פני מטע זיתים, לא דומה למסעדה בכוך קטן. לכן לדעתי לא תהיה ברירה אלא להגיע להגדרה פרטנית, לייצר כללים סבירים ומדויקים שלא על פי כותרות, ואני שמח שפרופ' רוני גמזו נכנס לזה. עלינו לייצר יחידות אכיפה וביקורת בכל רשות ולהעביר להן כוח וסמכויות".
בינתיים הציבור מבולבל בין ההחלטות הסותרות, הצווים המשתנים וכיפופי הידיים בממשלה ובקואליציה. כך לא בונים אמון ומעניקים ביטחון לאזרחים.
"אני מבין את הביקורת, אבל בממשלה מתנהל דיון ענייני שנוגע בחיי אדם ובפרנסה של האנשים. איש בעולם לא יודע להתמודד עם הקורונה טוב יותר. אין תשובות חד־משמעיות ואנחנו נטעה אלף פעם, אבל מנסים לעשות הכול לקטוע את שרשרת ההדבקה ולשמר את הכלכלה".
איך אפשר לתת אמון אחרי שגנץ מצהיר שהוא עסוק בקורונה בלבד, אבל חבריו מצביעים בעד חוק אופוזיציוני בעניין טיפולי ההמרה.
"הטעות המובנית התחילה בהצעה של סמוטריץ' להקים ועדת חקירה בעניין ניגודי העניינים של השופטים. קואליציה צריכה להתנהג כמו קואליציה גם כשהשוליים מאתגרים אותה, וסמוטריץ' יודע לאתגר. היה צריך לומר לו אל תטריל אותנו, כמו שהחרדים אמרו לו שבוע לאחר מכן, לייצר חזית אחידה ולא לפרפר סביב חוקים שונים. גם עניין ההמרה היה מאתגר, ועובדה שחצי מהליכוד לא הצביעו ושניים אפילו הצביעו בעד. כשהעסק מתחיל להתבזר ולשדר חוסר יציבות, זה עובר לכל הכיוונים".
זקוק לעור עבה
ד"ר יועז הנדל (45) מגדיר עצמו ציוני גאה, היסטוריון ומילואימניק. הוא נולד בפתח־תקווה למשפחה דתית־לאומית וגדל באלקנה. שירת בשייטת 13 ובחי"ר. לחם בענבי זעם, במלחמת לבנון השנייה ובעופרת יצוקה, והיה הפרשן הצבאי של מקור ראשון. לפני תשע שנים מונה לתפקיד ראש מערך ההסברה בלשכת נתניהו, אך כעבור חצי שנה התפטר בעקבות פרשת נתן אשל. שימש יו"ר המכון לאסטרטגיה ציונית, כתב טורים במקור ראשון ובידיעות אחרונות, והשתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות. הוא אף זכה בפרס לספרות צבאית על הספר שכתב עם פרופ' זכי שלום על האינתיפאדה השנייה, "תנו לצה"ל לנצח". "היום חסרה לי הכתיבה", הוא מעיד על עצמו.
משפט אחד במערכת הבחירות, שבו ניסה לתאר את החברה בישראל, איים לחסל את הקריירה שלו: "חלק הגיעו לכאן עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלק הגיעו עם מנטליות של דרבוקות", אמר, והואשם בזלזול בתרבות המזרח. "מי שרצה לעשות כותרת ולעשות עליי סיבוב, עשה. זה היה מבאס אבל עושים את זה לכולם, אני בחברה טובה". הוא אומר. "אני עדיין צריך לפתח עור עבה".
על נתניהו: "הוא ימין לפחות במלל. יש כאלה שמדברים ימין ולא עושים דבר, כמו גם משמאל. בעבר נתניהו היה מאוד ממלכתי. היום הוא בחר בגישה פוסט־ממלכתית בגלל ענייניו האישיים"
הוא נשוי ואב לארבעה, ומתגורר במושב נס־הרים. מאז מינויו לשר הוא רואה את הילדים רק בבקרים ובסופי שבוע, אך מקפיד להכין להם את הסנדוויצ'ים בבוקר. "הם משתעשעים עם המאבטחים ומשגעים אותם", הוא מספר. "עד היום אשתי, שהיא רופאה, עבדה יותר קשה ממני. היום גם עול הבית נופל עליה".
לקראת בחירות 2019 בשלה אצלו ההחלטה ללכת לפוליטיקה. הוא ניהל מגעים עם כמה מפלגות, בהן יש עתיד והתנועה של ציפי לבני, ולבסוף חבר לתל"ם של משה יעלון ועם לפיד ובני גנץ הקימו את כחול לבן. הוא וחברו צבי האוזר היו הגורם העיקרי שבעקבותיו לא הצליח גנץ להקים ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. השניים פרשו מתל"ם והקימו את "דרך ארץ". יעלון זעם.
מה קרה לבוגי, איש הימין? האם זו האובססיה לנתניהו?
"אני לא פרשן שלו. יש לי הערכה אליו, אבל בדברים רבים אני לא מסכים איתו. אנחנו בחרנו ללכת ימינה והוא שמאלה. זו זכותו, ולדעתי הוא טעה. הצהרנו מעל כל במה שלא נקים קואליציה עם המשותפת, וכך עשינו. זו הייתה טעות לבחון בכלל את האופציה הזאת ולהטיל על כתפינו את מניעתה. הטענה שמדובר רק בהצבעה אחת היא צביעות. אם אתה מקבל אותם כשותפים לגיטימיים, מה הבעיה שיצביעו כל החיים? אם לא, אתה משקר. תאר לעצמך שצריך להחזיק קואליציה שצריכה לתאם בין בל"ד לליברמן, זה לא ישים. אבל מעבר לזה יש גם היבט אידאולוגי: מי שלא מכיר בהסדר המכונן של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא יכול להיות שותף שלי".
בעוד שנה וחצי עתיד גנץ להתיישב בלשכת ראש הממשלה, ואני שואל את הנדל אם עכשיו, אחרי שלמד להכיר טוב יותר את מנהיג כחול לבן, הוא עדיין משוכנע שגנץ מסוגל להנהיג את מדינת ישראל.
"חד־משמעית כן, אני מעריך את מנהיגותו. בני הוא סמל הממלכתיות, והוא קיבל החלטה אמיצה. אבל היום קל מאוד להתעלל במי שיורד בסקרים וחוטף מכות".
ובכל זאת הלכתם לבחירות תחת הסיסמה רק לא ביבי. זו הייתה טעות?
"אני עדיין סבור שאסור שיהיה לנו ראש ממשלה עם כתב אישום. אני מסכים עם העמדות המדיניות של נתניהו, אבל חולק עליו לחלוטין בעמדות הפוסט־ממלכתיות שלו".
בתקופת הבחירות הגדיר הנדל את נתניהו כאיש שמאל. היום הוא אומר כי עשה זאת לצורכי בחירות, אבל לדבריו נתניהו ימין פרגמטי מאוד. "כשמדברים על החלת הריבונות – הוא ימין. בדברים אחרים הוא מתנהג אחרת. הוא ימין לפחות במלל. יש כאלה שמדברים ימין אבל לא עושים דבר, ויש כאלה משמאל. ההיסטוריה מוכיחה שמנהיגים דיברו ימין ועשו בסוף שמאל ולהפך. בעבר נתניהו היה מאוד ממלכתי. היום הוא בחר בגישה פוסט־ממלכתית בגלל ענייניו האישיים, ואת זה אני לא אוהב".
נראה שנושא הריבונות אבד אי־שם בדרך.
"אני לא יודע. אני בעד החלת ריבונות, אבל אין ספק שהאתגר הגדול הוא הקורונה והאבטלה. אני מכיר את המפות, אבל לא את רמת העיכוב. לא נתניהו הוא זה שרוצה לעכב. בחירות יעיפו את הריבונות לתמיד. יהיו בחירות – לא תהיה ריבונות".
מה אתה יכול לספר לנו על המפות?
"אני שר טרי, עוד לא למדתי להדליף".
פרשת אשל הותירה משקעים בינך ובין נתניהו?
"לי אין כל משקעים, ואני לא רואה שלו יש. הוא ראש הממשלה שלי, ואני שר בממשלה שלו. אנחנו מדברים, ואני אומר לו בצורה גלויה וחופשית מה שאני חושב. אני מכיר ביתרונותיו ובחסרונותיו ויודע לעבוד עם זה. אני מצפה שטובת המדינה תגבר על הכול".
האם יש צדק בטענותיו על רדיפה מצד היועץ המשפטי, שלא מאפשר לו לקבל מימון חיוני להגנתו במשפט, מבקש לשלול מימון שכבר ניתן, לא מגן עליו מפני איומים על שלומו ומגביל אותו בכל דבר?
"אני מכיר את מנדלבליט שנים רבות. הוא איש דתי, ערכי, אלוף בצה"ל, נצר לשושלת בית"רית. כשמונה למזכיר הממשלה ואחר כך ליועץ המשפטי לממשלה שמחתי, כי חשבתי שהוא האיש הנכון במקום הנכון. אז לא עלו שום טענות, ואני חושב שתפקידנו לתת גיבוי לכפופים לנו ולא לתקוף אותם. לדעתי הוא היה מעדיף בכל רגע נתון שלא יהיה משפט נגד ראש ממשלה".
אין טעם לפגם בכך שהוא גם ראש התביעה שכל יוקרתו תלויה בהרשעה, וגם שם מקלות בגלגלי ההגנה?
"התשובה היא לא. אני לא מבין את השיח שצומח מתוך מחוזות בליכוד, שלפיו כולם נגד נתניהו. אני סומך על האיזונים והבלמים במערכות. אני לא רוצה לראות ראש ממשלה מורשע, ומאחל לו שיצא זכאי, אבל לא מוכן להקריב את מוסדות המדינה על מזבח של אדם אחד, חשוב ככל שיהיה".
נתניהו מושחת?
"אני לא שופט ולא תובע, אבל אין לי ספק שאם תציע לי מתנה לא אקח אותה לפני שאקבל ייעוץ משפטי".
אתה מוטרד מאוסף ניגודי העניינים של שופטים בבית המשפט העליון?
"זה בהחלט מפריע ולדעתי צריך לטפל בזה. במשך שנים אני קובל על האקטיביזם השיפוטי, על היעדר ביקורת על בתי המשפט, ועל אי־הפרדה בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לתובע. בכל השנים הללו ממשלות הימין לא עשו דבר בעניינים המהותיים. פתאום כשיש לנתניהו משפט הם נזכרו? אני, למשל, תומך בפסקת התגברות שלפיה רק הרכב של 75 אחוז מהשופטים יכול לפסול חוק של הכנסת, ורוב של 67 או 69 חברי כנסת יוכל לבטל פסיקה כזו. אני מתומכי חוק הלאום שמגדיר את זכויות הלאום ולא רק את זכויות הפרט. אלה נושאים חשובים שיישארו גם אחרי נתניהו".
אז מדוע התנגדת להצעה להקים ועדת חקירה לבדיקת אותם ניגודי עניינים?
"כי זו הייתה הטרלה. אני בעד פיקוח רציני על שופטים ועל הפרקליטות. צריך לקיים דיון ממשלתי ולהגיע להסכמות. יש מספיק אנשים רציניים שהם לא רק ביביסטים, שיכולים לייצר חשיבה איך בונים איזונים ופיקוח. לא בגימיק או בכותרת. מנדלבליט היה בסדר עד הרגע שהחליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו?"
להחליף את הטרקטור הסובייטי
בימים אלה ממקד שר התקשורת את מאמציו בהשלמת פריסת הסיבים האופטיים בישראל. "לפני עשר שנים נתניהו נאם בקריית־שמונה את נאום הטרקטור הסובייטי (כדימוי למצב האינטרנט בישראל; מ"ט) שיש להחליפו בחדש", הוא אומר. "היום הכביש מלא בטרקטורים סובייטיים שחוסמים את הכביש. התשתיות שלנו ישנות, בזמן שכמות המידע הזורם מתעצמת. אנחנו מפגרים בעשר שנים, תקועים ברגולציה בלתי נסבלת ונמצאים במקום ה־99 בעולם במהירות הגלישה. סיבים אופטיים פרוסים כיום בחלקים גדולים בעולם, אפילו ברמאללה".
מה תהיה ההשפעה של הרפורמה?
"זה מנוע צמיחה מטורף. אינטרנט מהיר יגדיל את הצמיחה ויוסיף שלושה אחוזים לתעסוקה ואחוז בתמ"ג, שהם עשרה מיליארד שקל בשנה. כך למשל, גרפיקאית ברמת הגולן או בבקעה תוכל לעבוד עם מקור ראשון בירושלים, תעלה חומרים ותשלח אותם בזמן אמת. זה יקדם מאוד את הפריפריה ואת המגזר החרדי והערבי, מגזרי הכשל הגדול שלנו בקורונה. אני מעודד את האזרחים במציאות הנוכחית לעבוד מהבית, ללמוד מרחוק ואפילו לקבל שירותים כולל שירותי רפואה מרחוק, כי אני רוצה שהמדביקים יישארו בבית. אני חייב לספק להם תשתיות, אבל אני לא שם עדיין. חייבים לפתוח את הפקק".
איך עושים את זה?
"באמצעות הפחתת רגולציה. זה אמור לעבור בתקציב הקרוב, ואם לא יהיה תקציב זה שוב ייתקע".
הנדל מבקש להשלים שתי מהפכות נוספות: טכנולוגיית ה־5G ("אני אעדכן מתי יתחילו להשתיל לנו את השבבים", הוא מתבדח בעקבות תיאוריות הקונספירציה בנושא. "כבר היום אנשים מתלוננים שהם חשים עקצוצים בעור, ואני מסביר להם שבינתיים הטכנולוגיה הזאת נמצאת רק בניירת המכרזים"), "אי אפשר להישאר עם העגלה והסוס. ורפורמה נחוצה נוספת היא בדואר, כאשר המדינה תצא להפרטה".
האם אתה תומך בהצעה שמגיעה מספסלי הליכוד להפריט את תאגיד השידור הציבורי?
"אני לא זוכר מתי התאגיד לא היה במוקד של משבר קואליציוני כלשהו. הבעיה היא לא רק בתאגיד, אני מדבר על שינוי ברגולציה לגבי כל שוק השידורים. התאגיד הוא הצ'ופצ'יק של הקומקום. הרגולציה כיום היא של שנות התשעים. צריך לייצר רגולציה אחת לכולם – התאגיד, הערוצים המסחריים, הכבלים או הלוויין. כולם משדרים באינטרנט שעליו איש אינו מפקח. כאילו נשארנו עם הפילם כשכל הצילום עבר לדיגיטלי".
לדעתך יש להוציא את גלי צה"ל מצה"ל?
"אני מתחבט. הגיע הזמן לבחון מחדש את האקסיומה הזאת שחיילים משדרים. העניין הוא שתמיד עולות הצעות, ודבר לא קורה. המשימה שלי היא לייצר חקיקה ופיקוח רוחביים, ולא להעלות דברים באוויר בשביל הכותרת".
לאחרונה עמדו כמה עיתונאים במוקד תשומת הלב. אמנון אברמוביץ ואבישי בן־חיים הותקפו בהפגנות, בערוץ הכנסת נשלחו עיתונאים לפוליגרף. מי מגן על העיתונאים?
"לא צריך לחקור עיתונאים בפוליגרף, לא צריך לפטר עיתונאים ולא מקובל עליי שיום אחרי שאני מאשר מינוי מועצה, מורידים ללא פיקוח תוכנית כמו קלמן וסג"ל. אני לא קומיסר התוכן של המדינה ולא מתערב בהחלטות. צריך לייצר חשיבת עומק. אני מציע שכל המבקרים יצאו מהפוזיציה שלהם. אלה ששמחים שסוגרים לקלמן וסג"ל את התוכנית מקללים כשמפטרים את ברק רביד, ובאותה נשימה קוראים לפטר את רינה מצליח. הייתה תקופה שסמל הקורונה היה תמונות של חרדים. המשימה שלי היא לשמור על עיתונות חופשית ולהזכיר לה את תפקידה. להפריד בין פובליציסטיקה לדיווח. על העיתונות להאיר את הפינות האפלות, לבקר את השלטון, לא להתחנף ולא לכסתח גם מול גורמים עוצמתיים, ואתה צריך להיות מספיק אמיץ כדי לעשות זאת".
בכניסה ללשכת השר תלויות תמונותיהם של 34 שרי התקשורת מאז קום המדינה. אתה יודע, אני אומר להנדל, לא פחות משמונה מהם הסתבכו בחקירות, יותר מכל משרד אחר. זה משרד מסוכן?
הוא מחייך. "היתרון הגדול שלי הוא שאני היסטוריון ונטול קשרים עם עולם חברות התקשורת, עסקאות הענק והכסף הגדול. זה פטר אותי מהרבה דילמות. אין לי סנטימנט לאף אחד".
איפה נמצא אותך בעוד עשר שנים?
"בפוליטיקה. ואם לא, אכתוב ספרים".
