"הסטיגמה על יהודי צרפת פשוט לא נכונה", אומר אריאל קנדל, מנכ"ל 'קעליטה', ארגון־הגג של עולי צרפת בישראל. "חושבים שכולם עשירים ומחזיקים דירה שנייה בהרצליה פיתוח. מי שמכיר את הפרברים של פריז ואת השכונות העניות יודע שזה ממש לא כך. מה שהישראלי הממוצע יודע על פריז מסתכם במגדל אייפל ובשאנז אליזה. הם לא יודעים מה זה להיות יהודי בצרפת. נכון שיש כאלה בצד המערבי של פריז שחיים טוב. אבל תבקר באזורים אחרים של פריז כמו סרסל וקרטיי או אפילו בעיר מרסיי, תפגוש יהודים ברמה סוציו־אקונומית נמוכה שמקבלים עזרה מטורפת מהמדינה. כעשרה אחוזים מהעולים מצרפת רשומים כאן ברווחה".
צרפת היא מדינת רווחה סוציאליסטית, ולא במקרה רבים מהמהגרים מצפון־אפריקה מבקשים להגיע דווקא אליה. "יש קצבאות לילדים, לדיור, לטיפולי שיניים, למשקפיים, הנחות בתחבורה הציבורית. אתה יכול לקבל דמי אבטלה במשך שנתיים בגובה 80 אחוז מהמשכורת. אנשים מוותרים על כל זה ועולים לישראל. אז נכון, הם לא רוצים שישראל תהיה מדינה כזו, כי זו תרבות של נתמכים וזה לא טוב לכלכלה, אבל ברגע שאנשים מוותרים על כל הדברים האלה, אתה צריך שיהיה לך מענה ראוי. בשנות התשעים היו מענקים גדולים לעולים מרוסיה. בעיניי, לא שייך לדבר על מענקים כאלה היום, אבל כן צריך לחשוב על פתרונות אחרים".
קנדל, בן 43, נולד וגדל בפריז. הוא עלה לארץ בגיל 17, וסיים בגרות צרפתית במקביל ללימודים בישיבה. במהלך השנים מילא שלל תפקידים בציר שבין מדינת ישראל ליהודי צרפת. את שירותו הצבאי עשה ב"מח"ל (מתנדבי חו"ל) הסדר", ובמסגרת זו יצא לשליחות בצרפת מטעם בני עקיבא העולמית ושימש מורה בבית ספר 'יבנה' בפריז. בין 2010 ל־2014 ניהל את משלחת הסוכנות היהודית בצרפת, בבלגיה ובשווייץ, ובשנתיים הבאות ניהל את תחום צרפת במטה הסוכנות היהודית בירושלים. לפני שנה וחצי נקרא לנהל את 'קעליטה', ארגון־הגג שהוקם אז למען עולי צרפת בישראל. הפגישה שלנו מתקיימת במשרדי הארגון במרכז ירושלים, הנמצאים בבניין מפואר השייך למייסד הארגון והמממן הראשי שלו, מארק אייזנברג.
עברת שינוי. אתה עדיין עוסק בעלייה, אבל פעם היית חלק מהממסד והיום אתה מרבה לבקר אותו.
"המטרה העיקרית בשליחות שלי מטעם הסוכנות הייתה להביא לכאן עוד ועוד יהודים. באותן שנים נרשם שיא בעלייה מצרפת. אבל יום אחד נפל לי האסימון שאחרי העלייה צריך לטפל בקליטה. אם אתה מעלה יהודים לישראל, יש לך אחריות שיקלטו אותם כאזרחים שווים".
בעיני קנדל, קו ישיר מחבר בין קליטה טובה כאן להמשך העלייה משם. הוא מזכיר את המחקר של מכון Ifop הצרפתי, שלפיו 43 אחוז מהמגדירים עצמם כיהודים שוקלים עלייה לישראל. "יש בצרפת 200 אלף יהודים על פי ההלכה או 400 אלף זכאי חוק השבות, תלוי איך מסתכלים על זה. בכל אופן זה פוטנציאל גדול מאוד שאיננו ממומש. אם לא ישפרו את הקליטה של חבריהם ובני משפחותיהם שכבר נמצאים כאן, זה לא יעודד את יהודי צרפת להגיע".
"עליית הבואינג"
אתגרי הקליטה נחלקים לשלוש זירות, כפי שמנסח זאת קנדל: "אלה שגרים בצרפת ורוצים לעלות שואלים את עצמם שלושה דברים: האם תהיה לי עבודה, האם תהיה לי דירה ואיזה חינוך יקבלו הילדים. בכל מה שקשור לצעירים בגיל 18 עד 36 שמעוניינים לעלות, ישנן תוכניות רלוונטיות כמו 'מסע' או 'אולפן עציון' בירושלים. משרד ראש הממשלה והסוכנות היהודית נותנים מענה טוב ונכון לגילים האלה. בתחום המשפחות הסיפור שונה לחלוטין. העולים מקבלים סל קליטה בסיסי ו־500 שעות אולפן עברית, ופה זה נעצר".
משרד הקליטה מפעיל תוכניות תעסוקה לעולים.
"הבעיה היא שלא מנגישים אותן לעולים מצרפת. כך קורה שמתוך אלפי עולים שמגיעים לתוכנית כזו, יש ארבעה צרפתים. זו בדיחה. הצרפתים לא נהנים מכל המסלולים האלה, פשוט כי הם לא יודעים שזה קיים ומשום מה לא מנגישים להם את זה. מי שאין לו השפה, הקשרים, ההורים או משפחה וחברים בארץ, לא יכול להיכנס לראש הצברי־ישראלי עם החוצפה החיובית הזו ולהגיד 'אני אסתדר כאן'. הם אבודים, שקופים, אף אחד לא מסתכל עליהם". לטענת קנדל, רק כעשרה אחוזים מעובדי משרד העלייה והקליטה הם דוברי צרפתית. "זה צריך להיות הרבה יותר", הוא אומר.
כדי לסייע לעולים בתחום התעסוקה, טוען קנדל, יש להנגיש להם את הדרך אליה. "צריך לבנות תהליך מסודר של הסבר על שוק העבודה בישראל, איך להכין קורות חיים, הכשרה מקצועית, השמה, הכרה בתעודות וכן הלאה. שאחרי לימוד העברית באולפן, כל עולה יעבור הכנה לעולם התעסוקה הישראלי".
לפי מחקרים שערכו ב'קעליטה', 37 אחוז מעולי צרפת בישראל טרם מצאו עבודה יציבה, וכשליש נוסף אינם עובדים בעבודות המתאימות לכישוריהם ולהשכלתם. רבים מהעולים עובדים ב'קול סנטרים', מרכזי שירות או שיווק טלפוניים בשפה הצרפתית, המוכוונים לחו"ל. "זה בסדר לעבוד ב'קול סנטר', אדם צריך להתפרנס, אבל מבחינת הקליטה זה לא כל כך טוב. הם לא מצליחים להשתלב במקצוע שלהם בארץ, ומתפשרים". תופעה נוספת היא זו שזכתה לכינוי "עליית הבואינג" – משפחות שאביהן עובד בצרפת במהלך השבוע וחוזר לשבתות. "האבות לא פה במהלך השבוע, ואתה יכול לדמיין מה זה עושה לתא המשפחתי ולילדים. מי שטס עם אל־על לפריז בתחילת השבוע ובחזרה מפריז לנתב"ג ביום חמישי – רואה את אותם אנשים כל שבוע".
'קעליטה', הארגון שקנדל עומד בראשו, פתח לאחרונה בירושלים, בשיתוף עם העירייה, מרכז תעסוקה לעולים חדשים מצרפת. לצד חללים לעבודה עצמית בעבור עולים הזקוקים להם, אנשי הארגון מציעים ייעוץ והכוונה בנושאי תעסוקה. במהלך ביקורנו במקום התקיימה בו הרצאה על מציאת עבודה בישראל, בהשתתפות עשרות עולים. בספר המבקרים קראנו את תודותיהם של עולים שהמרכז סייע להם. אחת הכותבות סיפרה כי קורס ההכנה לריאיון עבודה שיפר את המיקוד שלה במהלך השיחה, וסייע לה להתקבל.
"יש מרכזים כאלה לחרדים ולאתיופים, ולרשות דוברי האנגלית עומד ארגון 'נפש בנפש'. גם העולים מצרפת חייבים עזרה כזו. כמעט אלפיים איש נהנו עד היום מהשירותים שאנחנו מעניקים במרכז התעסוקה. אם לא יהיה מקום כזה, שישמש גשר בין העולה לשוק הישראלי, רבים מהם לא יצליחו למצוא עבודה. הם לא מדברים את השפה, לא מכירים את המנטליות ולא יודעים לאן ללכת". עיריות נוספות שיש בהן ריכוזי עולים, כמו תל־אביב ונתניה, מתעניינות במודל מרכז התעסוקה הירושלמי של 'קעליטה'.
המרכז המדובר נהנה מסיוע של עיריית ירושלים, אך לא של משרדי ממשלה רלוונטיים כמו משרד העלייה והקליטה או משרד העבודה והרווחה. קנדל משווה בין העלייה מצרפת לעלייה מצפון אמריקה, המרוכזת כיום על ידי ארגון 'נפש בנפש', שבשונה מ'קעליטה' נהנה ממימון ממשלתי חלקי. 'נפש בנפש' הוא האחראי כיום לנושא העלייה מצפון אמריקה, והוא מחליף את הסוכנות היהודית שעשתה זאת בעבר.
"אני תומך גדול של נפש בנפש, אבל חשוב להבין את ההבדל בינינו", אומר קנדל. "התקציב שלהם הוא 55 מיליון שקלים מתרומות ומהממסד הישראלי, וזה כאשר בעשר השנים האחרונות הגיעו מאמריקה 14 אלף עולים. מצרפת לעומת זאת הגיעו 30 אלף. יש גופים במגזר השלישי שהיו מוכנים לעשות 'מצ'ינג' עם ממשלת ישראל, ממש כמו נפש בנפש. יש לנו תורמים שרוצים לעזור לעלייה ולקליטה של יהודים מצרפת, אבל משום מה הממשלה עוד לא שם".
מה הסיבה לכך לדעתך?
"אתה צריך לשאול אותם. עד היום לא קיבלנו תשובות חיוביות משום גורם בממסד. אנחנו מקווים ליחס טוב יותר מהרשויות המקומיות. אני מבין את ההתייחסות המיוחדת לעלייה מאתיופיה, שהצרכים שלה גדולים יותר, אבל אם יש התייחסות מיוחדת לעלייה מאמריקה, למה שלא תהיה התייחסות כזו לעלייה הצרפתית? אם המצב הזה לא ישתנה והקליטה לא תשתפר, אנשים פשוט לא יגיעו לישראל".
מה אופי היחסים שלכם עם משרד העלייה והקליטה?
"הם לא מעוניינים לעשות תוכניות משותפות איתנו. ניסינו, אבל קיבלנו תשובות שליליות. צריך גוף שיגשר בין העולים למדינה, משהו כמו 'נפש בנפש' או מודל אחר".
בזירת הדיור מציע קנדל להקצות אחוז מסוים מהדירות בתוכנית 'דיור למשתכן' לעולים חדשים. "אני קורא לשר כחלון לחשוב על זה. זה סוג של אפליה מתקנת. הרי בדיור למשתכן אומרים: 'היית קצין בצה"ל ואתה לא יכול להרשות לעצמך דירה? נעזור לך' (יוצאי צבא מקבלים העדפה ב'מחיר למשתכן'; צ"ק). אותו דבר צריך להיות עם העולים, שהם לא פחות גיבורים. לא פשוט לעלות לארץ".
מרכזי הקליטה הפזורים בישראל הם פתרון דיור זמני לאוכלוסיות עולים, אך קנדל אומר ש"אין כמעט צרפתים שמתגוררים שם. יהיו שיגידו ש'זה לא מתאים להם', אבל לרוב העולים אין כאן דירה בישראל, אז למה שלא יגורו שם בשנה הראשונה? כי המרכזים מאוכלסים בידי עולים מרוסיה ואתיופיה. מי קבע שרק הם יהיו שם? ולמה אי אפשר להציע את האופציה הזו גם לעולים מצרפת?"
האתגר השלישי הוא החינוך. "בצרפת יש יום לימודים ארוך, עד חמש־שש. בגלל האנטישמיות או מזג האוויר, הילדים חוזרים ישר הביתה. כאן הם מסיימים בשעה אחת בצהריים, ואז מסתובבים ברחובות והולכים לאיבוד. צריך לעשות 'תוכנית 13־18', שכל משפחת עולים עם ילדים תקבל פתרון בשעות האלה. הכתובת נמצאת על הקיר, ישנה נשירה סמויה וגלויה של ילדי עולים מבתי הספר".
נושא שעדיין דורש טיפול הוא ההכרה בהכשרתן של אחיות. "אחיות מצרפת יכולות לעבוד בכל רחבי אירופה, והרמה של הלימודים היא מהגבוהות בעולם, אבל כמעט 90 אחוז מאלה שניגשות למבחן בארץ לא עוברות אותו. גם מישהי שעובדת כאחות כבר עשרים שנה, לא יכולה לזכור את כל הלימודים התיאורטיים מהאוניברסיטה – לא משנה אם היא ישראלית או צרפתייה. חייבים לבטל את המבחן הזה. יש 50 אחיות שכבר גרות בישראל ולא יכולות לעבוד במקצוען, ועוד כ־50 בצרפת שרוצות לעלות אבל זה לא יקרה עד שלא יכירו בהן. זה חבל, כי בישראל יש מחסור אדיר באחיות. למה שלא נסתייע בהן?"
מעבר לתפקיד הרשויות והממסד, קנדל מבקש להעביר מסר גם לקוראים. "כל מי שיש לו בבניין משפחה עולה מצרפת, שיעשה מאמץ לדבר איתם, גם אם נראה בהתחלה שהם לא מעוניינים בכך. שינסו שוב. בצרפת בכלל לא מקובל לדבר עם השכן. גם העולים צריכים לעשות מאמץ כדי להבין מה קורה פה. פתחנו דרך דף הפייסבוק שלנו רדיו אינטרנטי וכ־30 אלף מאזינים לו בחודש. המסר שלנו הוא: אתם בארץ ועוד לא מספיק מבינים עברית? לא הגיוני שתעקבו בכלי תקשורת אנטי־ציוניים בצרפת אחרי המתרחש כאן".
למרות הטענות שהוא משמיע, קנדל מסיים את שיחתנו בנימה אופטימית. "בסוף, סיפור העלייה הוא חיובי, אני אופטימי. אבל האופי שלי מורה לי תמיד לעשות יותר. כל עוד נשמע על קשיי קליטה, צריך להגיד מה לשפר. אם בעשור האחרון הגיעו לכאן 30 אלף עולים מצרפת, ורבים מהם עזבו או שוקלים לעזוב, זה אומר דרשני".
משרד הקליטה: הטענות מסולפות
במשרד הקליטה דוחים את הטענות ומוסרים: "טענותיו של מר קנדל מצביעות על חוסר בקיאותו בתחום הקליטה או על כוונת זדון לסלף עובדות למען מטרות אחרות. להלן כמה עובדות: כל העולים, כולל עולים מצרפת, נהנים ממגוון סיועי המשרד בתחומים רבים ובהם תעסוקה, יזמות ועוד.
"בהובלת השרה סופה לנדבר, משרד הקליטה פועל להתאמת הסיוע לעולי צרפת, ולהתאמת דרישות הרישוי למאפיינים הייחודיים להם. בין מגוון הפעולות נציין את מתן האפשרות ללימודי עברית באמצעות שובר במוסדות פרטיים בנוסף ללימודים באולפן, תגבור פרויקטים לליווי עולים מצרפת ברשויות מקומיות, הקצאת תקנים לקליטת עובדים דוברי צרפתית במשרד, מתן אפשרות לצעירים לרכישת תואר מקביל בשנית, קידום תוכנית לסיוע בתעסוקה ועוד.
"ביוזמת המשרד הושגו הקלות רבות בתהליך הרישוי למקצועות מגוונים כגון רפואה, הוראה, הנדסה, עריכת דין, ראיית חשבון ועוד. הוקם אתר מיוחד למועמדי עלייה המעוניינים לקבל רישוי במקצועם עוד בטרם עלייתם; המשרד החל במימון של תרגום מבחני רישוי לשפות העולים; תוגבר מספר יועצי התעסוקה בצרפת.
"עוד בהתייחס לעולים מצרפת, המשרד פעל להכרה בתעודות הוראה, להפעלת קורסי השלמה לתעודות הוראה, להכרה בתעודת הנדסאים ובתארים אחרים. הושגה הכרה במקצועות פארא־רפואיים ופטור מבחינה לרופאי שיניים עם ותק של חמש שנים. באשר לאחיות, בוטל מבחן בכתב לבעלות חמש שנות ניסיון ובמקומו מתקיים מבחן מעשי.
"המשרד פועל יחד עם הסוכנות היהודית לקיומן של תוכניות תעסוקתיות לבעלי מקצועות שונים מקרב עולי צרפת כגון בתחומי הייטק, נדל"ן, יועצי השקעות, סיעוד, הכשרת ברמנים, עיבוד שבבי ממוחשב ומטפלות לגיל הרך. כל זאת בנוסף לשילובם של עולי צרפת בתוכניות תעסוקתיות המיועדות לכלל העולים. בעניין מרכזי הקליטה, באופן חריג עולים מאתיופיה בלבד מגיעים אליהם כיום, בשל מאפיינים ייחודיים של תהליך קליטתם.
"אין לנו אלא להביע צער על כך שעמותה הטוענת שהיא מסייעת לעולי צרפת, ממשיכה לסלף עובדות באופן שיש בו כדי פגיעה ברצון מועמדי עלייה להגיע לישראל ובקליטת העולים, זאת על ידי הכפשת המדינה למטרות פרסום עצמי. עד כה העמותה לא הציעה שום הצעה אופרטיבית שיש בה חידוש באופן הנגשת השירותים לאוכלוסיית היעד, בניגוד לעמותות רבות אחרות שעובדות באופן שוטף עם המשרד לטובת העולים".
