מאות המבלים במתחם התחנה בירושלים במוצאי תשעה באב האחרון, לא חשבו שימצאו עצמם לפתע בלב זירת מאבק. בסוף הצום, כשרחובות ירושלים הלכו והתמלאו במי שביקשו להתאוורר ולטעום משהו, הגיעו למקום גם עשרות רבות של אוהדים המשתייכים ללה פמיליה, ארגון האוהדים של בית"ר ירושלים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעולם של פייגלין יש רק שחור או לבן
– המשטרה חזרה בה: תיק על איומים נגד "עד כאן" ייפתח שנית
– הערכה בצה"ל: חיזבאללה מחפשים נקמה, הרמטכ"ל הורה לשמור על כוננות
הם ירדו מההסעה המאורגנת, והחלו לצעוד לעבר היעד: המחאה בבלפור. אלא שבמתחם התחנה הם נתקלו בשוטרים שחסמו את דרכם. עם בואם של כלי תקשורת למקום העניינים התחממו עוד, ובשיא האירוע האוהדים אף תקפו את צוות חדשות 13, ו־i24NEWS. בהמשך הערב נעצרו לפחות עשרה מחברי הארגון.
תוכניתם של אנשי לה פמיליה לבוא ולמחות מול מפגיני בלפור, לא הייתה חשאית במיוחד. בימים שקדמו לאירוע פרסמו חברי הארגון פוסטים רבים ברשתות החברתיות ובהם קראו לעלות לבירה במוצאי הצום. "שימו לב שמאלנים סמרטוטים, כללי המשחק משתנים מעתה", נכתב בהודעה המרכזית שהופצה. הנימוק: "עוכרי ושונאי ישראל ממשיכים עדין לבזות כל סממן יהודי".
עוד לפני תשעה באב, שמו של ארגון האוהדים הירושלמי נקשר במחאת הנגד. לעיתים, שלא בצדק. כך, בשבוע שעבר הם הוצגו כמי שהתחזו למפגינים והכו עד זוב דם משתתפים בהפגנה בתל־אביב, עד שלבסוף התברר כי מדובר בקטטה בין אוהדי הפועל תל־אביב למכבי תל־אביב. "אבל צריך להודות, הם הרוויחו את האשמה הזו ביושר", אומרת מאיה זינשטיין, יוצרת "טהורה לעד", הסרט התיעודי זוכה פרס האמי, העוסק בלה פמיליה.
זינשטיין התחקתה אחר הארגון בעונה המדוברת של 2013, כאשר בעלי בית"ר דאז, ארקדי גאידמק, הביא לקבוצה שני שחקנים צ'צ'נים ממוצא מוסלמי. המהלך גרר תגובות קיצוניות מצד ארגון לה פמיליה, שבשיאן הציתו חבריו את מועדון הקבוצה, עד שבסופו של דבר הצליחו האוהדים להביא לעזיבת השחקנים. העונה הזו נחשבת לקו פרשת מים בכל הנוגע לכוחו העולה של הארגון.
"הניצחון שלהם על שלטון הקבוצה, החל להיות מתורגם גם מחוץ למגרש", מתארת זינשטיין. "אם עד אז הם פעלו בתוך האצטדיון, פתאום אפשר היה לראות אותם במתחם הפוליטי, בהפגנות תמיכה באלאור אזריה למשל. הם תמיד באים לאירועי ימין עם החולצות של לה פמיליה, אירועים שאין להם שום קשר לכדורגל".
"לה פמיליה היום היא הרבה מעבר לארגון כדורגל, זה ארגון מזוהה פוליטית", אומר דודי מזרחי, בעבר פעיל מרכזי בארגון. ניצני המעבר מהמגרש לרחוב הפוליטי נראו לדבריו עוד קודם. "מלבד כמובן תומכי ליכוד שתמיד היו מגיעים למשחקים, לפני כמה שנים החלו להגיע גם בכירים בקבוצת תלמידי כהנא. הם היו באים ליציע ומתסיסים אותנו, בעיקר לפני משחקים עם סכנין".
האירועים האחרונים מתרחשים אחרי תקופה שקטה יחסית בגזרת הארגון, שזה זמן רב אינו מככב בכותרות. בפוסטים שלהם מדגישים חברי הארגון כי לא ההפגנות נגד נתניהו הן שהפריעו להם, אלא הפגיעה בסמלי המדינה. הם מתכוונים בין היתר לאירוע שבו צעירה עלתה על פסל המנורה ליד הכנסת ופשטה את חולצתה, במחאה נגד שכר העובדות הסוציאליות. מבחינת אוהדי בית"ר המנורה היא לא רק סמל המדינה, אלא גם סמל הקבוצה. יומיים לאחר מכן, בהפגנה הבאה, חברי לה פמיליה כבר הגיעו בקבוצה גדולה להפגין נוכחות. הם התקבצו סמוך לאותה מנורה, שרו שירי הלל ליגאל עמיר וקיללו את השמאל.
מאז מגיעים חברי הארגון בעיקר להפגנות הגדולות. מאיר בר, שמרבה להגיע למאהל הימין בבלפור, מעיד כי נוכחות פעילי לה פמיליה אינה מורגשת במרבית השבוע. "לדעתי, הם לא ממש מבינים מה הרעיון של המאהל. הם שמעו שיש שמאלנים, אז הם באים מדי פעם כשיש אקשן".
עוד לפני אירועי תשעה באב, עדויות שונות העלו כי פעילי לה פמיליה ארבו למפגינים והכו אותם או איימו עליהם. העיתונאי ארא"ל סגל, אוהד בית"ר ותיק שידוע בהסתייגותו מהארגון, חשש בדיוק מאירועים כאלה. עוד כשפרצו ההפגנות בבלפור קרא בתוכנית הרדיו שלו לפעילי הימין להימנע מלהגיע להפגנות. "מתחילת המחאה פחדתי שלה פמיליה יצאו לרחובות. אין עכשיו קהל במשחקי כדורגל ומשעמם, אז מחפשים לאן לצאת. עוד לפני שהם באו תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה. הם באים להגיב, להתנגח. אז שיגידו שהמנורה היא הטריגר, ברור שזה רק תירוץ".
לא רק בישראל
ארגון האוהדים לה פמיליה הוקם לפני 15 שנה על חורבות הארגון הקודם "גוב האריות", וכשנה לאחר הקמתו הוכר על ידי בית"ר כארגון האוהדים הרשמי. כבר בשנותיו הראשונות נודע כבעל אוריינטציה ימנית קיצונית.
"בית"ר זו קבוצה מתריסה מראשיתה", מסביר סג"ל את הרקע לצמיחת הארגון. "בשנות השישים והשבעים האתוס תמיד היה מול הממסד, מול ההסתדרות. ויום אחד זה השתנה, כש'אחדות הדפוקים' עלתה לשלטון. פתאום השרים והממשלה בצד שלהם. ואז, על רקע הפיגועים הקשים שידעה ירושלים באינתיפאדה השנייה, נכנס חזק גם המישור הלאומני. כך קרה שמקבוצת שוליים שהתריסה נגד המרכז, האוהדים תיעלו את ההתרסה כלפי הצד הערבי והגיעו לגזענות קשה והתנהגות בהמית".
עם זאת, סג"ל מבקש להציב את הדברים בפרופורציה מסוימת. "צריך לזכור שבכל העולם קבוצות האוהדים הן קיצוניות. זו לא תופעה ייחודית לישראל, וכאן האלימות מתונה הרבה יותר מאירופה. שם יש מכות עד מוות, אצלנו זה קורה לעיתים רחוקות".
הגרעין החזק של הארגון מונה כמה מאות אוהדים, רובם בגיל העשרה. שכבת ההנהגה, המורכבת ממבוגרים בגילי 30־40, ידעה תמורות מאז יולי 2016. אז, במבצע רחב היקף שכלל סוכן סמוי ועד מדינה, נעצרו כ־56 מחברי הארגון שהיו מעורבים באירועי אלימות קשים, סחר באמצעי לחימה והחדרת אמצעים פירוטכניים אסורים למגרשי הכדורגל. בהמשך הורשעו בפרשה תשעה מחברי הארגון. כתב האישום החמור ביותר הוגש על ניסיון לרצח אוהד הפועל תל־אביב בשכונת פלורנטין, ובמסגרתו נגזרו על אסי בסנו, מראשי הארגון, עשר שנות מאסר.
"כשראשי הארגון מצאו עצמם בכלא עם עונשים כבדים, הארגון עבר טלטלה. זו הייתה השכבה העליונה שמנהלת את העניינים", אומרת זינשטיין, המדגישה שמאז אינה בקשר עימם. את המושכות תפסה שכבת הנהגה חדשה־ישנה. אחד מהם הוא משה מותחדה, 40, המכונה "משה חולון", על שם עיר מגוריו. מנהיג נוסף הוא גיא ישראלי, איש הקשר בין הארגון להנהלה.
"יש כמה אנשים שהם המבוגרים ביציע של אוהדי בית"ר ירושלים, והם לוקחים את הנערים האלה ומתסיסים אותם. הם לא מבצעים את המעשים האלימים בעצמם, הנערים הם החיילים שלהם בשטח", טוען מזרחי. "משה חולון הוא אחד המנהיגים הבולטים. אני מעריך ומכבד אותו למרות שאנחנו כבר לא באותו מקום ותפיסה, אבל כשאני רואה אותו מתסיס ילדים בני 16, זה עצוב לי. כמי שהיה נער שגדל בארגון, אני יודע שזה עלול לגמור להם את העתיד".
מזרחי עצמו היה חבר בלה פמיליה במשך שמונה שנים. הוא הגיע לשם כנער בן 16 ועזב באופן רשמי בגיל 24. לדבריו, הוא עבר שינוי מאז שנתבע אישית על ידי איציק קורנפיין, יו"ר בית"ר לשעבר, בגין הטרדה מינית מילולית של אשתו. זה קרה בזמן הפגנה שנערכה מול ביתו של קורנפיין, נגד העסקת השחקנים הצ'צ'נים. כשהוא מביט בנערים הצועדים בבלפור, הוא מזהה שם את עצמו.
"גדלתי על ההסתה והשנאה", אומר מזרחי. "כשאני רואה את החבר'ה שמגיעים להפגנות לפרוק עול, אני יודע טוב מאוד מה עובר עליהם. אלו נערים שנופלים בין הכיסאות ויש להם כעס מצטבר, והם מחפשים להוציא אותו, להכות, להרביץ. הייתי אחד מהנערים האלה. גדלתי עם אבא נכה, ורוב הזמן הייתי בפנימייה כי בבית המציאות הייתה קשה. בלה פמיליה קיבלתי הרגשת שייכות, קהילה וחיבוק, אז הלכתי אחרי העדר. אנשים חושבים שהתהפכתי והשתניתי. אני מרגיש שבסך הכול נהייתי אדם שמאמין שצריך לכבד אחרים. אם זה נקרא להשתנות ולהתהפך, אני גאה בזה".
היום מזרחי מרצה לבני נוער על סיפור חייו. השינוי לא קרה ביום, הוא אומר. "זה היה תהליך שלקח כמה שנים. הייתי צריך לעבוד קשה כדי לשלם את 50 אלף השקלים שנגזרו עליי בתביעה נגדי. בזמן הזה חטפתי סטירה והתעוררתי". חבריו לארגון אינם ממהרים להשתכנע בכנות השינוי. "הם אומרים שזה בגלל התביעה, שזה לא אמיתי. הלוואי שהייתי מצליח לסגור איתם מעגל. יש שם חבר'ה עם לב טוב, אלה המעשים שלהם שלא טובים. חושבים שלה פמיליה הם אנשים חזקים, אבל מדובר באנשים חלשים. נער שיוצא להרביץ עם סכינים ואלות, הוא קורבן של מי שמתסיסים אותו. אנחנו צריכים להבין איפה נכשלנו כחברה. אני חושש שנגיע לשפיכות דמים".
"יש שם מכול וכול", אומרת זינשטיין. "רבים מהם מוצאים בארגון תחושת שייכות, אבל האם כולם באים ממשפחות מפורקות? לא בהכרח. אני חושבת שיש המון קסם כשאתה מסתכל כילד אוהד בית"ר ורואה את החבורה הזאת צועדת יחד, עושה דברים. יש בזה הילה מסוימת. וכן, גם האלימות היא רעיון שאנשים מתלכדים סביבו. ברור שמי ששותף במעשי האלימות הם בדרך כלל החבר'ה הצעירים יותר, שלא מפחדים להיעצר. חלקם כבר נעצרו לא פעם, ומשטרה זה לא מה שמטריד אותם. להפך, זה דוחף אותם מעלה בהיררכיה של הארגון. ככל שאתה נועז יותר, מעמדך עולה".
אלה שיושבים היום בכלא, הם אנשים שגם בלי הארגון היו קשורים לפעילות עבריינית?
"ממש לא בהכרח. רבים מהם נשפטו בתיקים שנסובו כולם סביב לה פמיליה. רובם היו נורמטיביים. לגבי ההנהגה, חשוב לי לומר שפגשתי אנשים חכמים. לפעמים מציירים אותם כחבורת מטומטמים וזו טעות. פגשתי אנשים עם משנה סדורה, שמאמינים בה. הם מצליחים לסחוף אחריהם אנשים צעירים יותר. השיחות שניהלתי איתם היו מרתקות, לא הכרתי את העולם הזה".
ומה המשנה שלהם?
"דומה לקבוצות אוהדים קיצוניות בכל העולם: קודם כול, נאמנות בלתי מסויגת לסמל ולקבוצה. דבר שני, רעיון האלימות. זה קיים וזה חלק אינטגרלי. ברור שלא באים כדי לחבק עצים. ומיסוך – לא מדברים עם התקשורת בכלל. ברגע שמשהו באפלה, הוא תמיד נדמה גדול יותר, מפחיד יותר, מאיים יותר".
אירועי האלימות הרבים שהארגון נקשר בהם ואותו גל מעצרים מפורסם, יוצרים ללה פמיליה דימוי של ארגון פשע מסודר ומאורגן. "אני לא אוהבת את ההשוואה הזו", אומרת זינשטיין, שבעצמה ספגה איומים על חייה מצד פעילי הארגון בעקבות הסרט. "בארגון פשע, הכסף הוא שמגייס סביבו את החברים. כאן הנאמנות לסמל ולקבוצה היא המטרה".
בין כדורגל לפוליטיקה
"הדיבור כאילו יש פה התנהלות של ארגון טרור או פשע, זה חארטה", אומר עו"ד איתמר בן־גביר. "אני לא חותם על כל מילה ובטח לא על כל מעשה שלהם, אבל הדימוי שלהם רחוק מהמציאות. לא רואה מעשים של משפחות פשע, ולא הוראות של מפקדים וחיילים שמבצעים דברים פליליים. האירוע בפלורנטין שבו הרביצו לאוהדי הפועל תל־אביב עם פטיש, היה נקודתי", אומר בן־גביר, שייצג חלק מהנאשמים במעשה. "אבל הנה עוד תיק שאני מנהל. שני אוהדי בית"ר שהגיעו לבלומפילד, וקפצו עליהם אוהדי הפועל עם שרשראות, ברזלים, ניפצו שמשות של הרכב, הרביצו, אחד האנשים הוא היום נכה. מישהו זוכר את האירוע הזה? דיברו עליו בתקשורת?"
אתה אומר שעושים להם עוול, אבל במוצאי שבת האחרונה אלו היו החבר'ה של לה פמיליה שתקפו עיתונאים במתחם התחנה.
"אני האחרון שיגונן על מעשים כאלה, אבל זו פעם ראשונה שאוהדי כדורגל תוקפים עיתונאים? לצערנו זה קורה כל הזמן, ואני קובל על היחס המפלה. אי אפשר להעמיד מישהו בפינה כל הזמן ולהפיל עליו את כל הדברים שבעולם, למרות שבשמונים אחוז הוא לא אשם".
אירועי 2013 העצימו כאמור את כוחו של לה פמיליה בקרב האוהדים, אך בשנים האחרונות נראה שקרנו ירדה. הבעלים הנוכחי של בית"ר, משה חוגג, הצהיר כמה פעמים שלא יקבל שוב התנהלות כמו בעונה הסוערת ההיא, ואף הבטיח להביא בעתיד שחקנים מוסלמים – דבר שטרם אירע.
גם לסרט שיצרה זינשטיין הייתה השפעה על האוהדים. "הרבה מהם פתאום ראו את עצמם או את הקבוצה שלהם במראה, והבינו שהם לא רוצים להיות חלק מדבר כזה", היא אומרת. "יש פה תהליך, שמבחוץ לפחות נראה כדחיקה שלהם למקום הטבעי. הרי תמיד יש קבוצות קיצוניות, זה חלק מחברה, השאלה מה המקום שהן תופסות. אם את רוצה לדעת לאן מועדות פניה של חברה, אז תלכי למגרש הכדורגל. החיבור בין הכדורגל לפוליטיקה הוא חיבור מובהק בכל העולם. לכן ברור שאלימות לא יכולה לפרוח במגרשי הכדורגל בלי לגלוש החוצה".
האירועים האחרונים, היא אומרת, מחזירים את לה פמיליה לבמה, ועשויים להביא להתחזקותו של הארגון. "ברגע שמדברים עליהם ועוסקים בהם, זה מעצים אותם". כיום במת הביטוי המרכזית של חברי הארגון נמצאת דווקא בקבוצת הפייסבוק הכללית של בית"ר ירושלים, "זר לא יבין זאת", המונה כ־30 אלף חברים שאינם בהכרח מזוהים עם הארגון. עיקר התוכן בקבוצה עוסק מן הסתם בענייני כדורגל, אך בשבועות האחרונים, עם עליית ההפגנות, ההתרחשות שם גלשה גם לפסים הפוליטיים.
אף שבשנים האחרונות לא נרשמו אירועים אלימים בהיקף דומה לפרשת המעצרים הגדולה, הארגון עדיין מתנהל בתבנית דומה בכל הנוגע לסדר היררכי. מאמצינו לראיין פעילים מלה פמיליה העלו תוהו, לאחר שהוראה נחתה מלמעלה: אסור להתראיין לתקשורת.
לבסוף, אחד מראשי הארגון נעתר לבקשתנו וביקש להסביר לפחות את החשדנות והעוינות כלפי התקשורת. "כבר 15 שנה שקיימת רדיפה כלפי הארגון. אנחנו לא מתראיינים כי לא באמת מעוניינים לשמוע מי ומה אנחנו. מבחינתם אנחנו אשמים מראש. אז שאני אתראיין אצלם בשביל שהם ישחקו ויערכו את מה שאני אומר איך שהם רוצים? לא תודה", הוא אומר, ורומז להאשמתם האחרונה בקטטה בסינמטק. "התקשורת רודפת אותנו יום יום, ממציאה עלינו שקרים וקוראת לנו ארגון טרור. אחרי זה הם עוד מתפלאים למה באמצע הפגנה צלם שלהם נפגע כשהוא דוחף מצלמה לתוך הפנים של האנשים, ועוד אומר 'מה הם רוצים ממני, רק עשיתי את עבודתי'".
את הסיבה שבגינה קראו לחברי הארגון לצאת לרחובות בלפור, הוא מסביר כאמור בפגיעה בסמלי המדינה. "אין לנו צד במחאה או בהפגנות האלה, אנחנו לא ארגון פוליטי וזה לא מעניין אותנו, בשביל זה יש בחירות. מפריע לנו בתור יהודים שמבזים את סמלי היהדות. זה צריך להפריע לכל יהודי".
