אין הורה שלא מתמודד עם הסיטואציה הזאת. יוצאים מהבית למרכז קניות, לבילוי ואפילו סתם לגינה הסמוכה והנה מתחילה הסצנה. לשכנע, לנזוף, להעיר ולהעניש – יש מגוון דרכים מועילות וגם פחות לגרום לילדים בני השבע ומעלה שמחויבים על פי חוק לשים מסכה שתכסה את אפם ופיהם. אבל נדמה כי לרוב המלאכים הקטנים מנצחים אותנו והורים רבים מוצאים עצמם 'מוותרים' ומסכנים כך את בריאותם, בריאות ילדיהם והסבים והסבתות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הערכה בצה"ל: חיזבאללה מחפשים נקמה, הרמטכ"ל הורה לשמור על כוננות
– בעולם של פייגלין יש רק שחור או לבן
– כסף, נפט ואימפריאליזם: מה מניע את ההתערבות הטורקית בלוב
"לא מדברים מספיק על הקושי של הילדים לשים מסכות, לא נותנים כלים להורים שיעזרו להם להתמודד עם חובת המסכה לילדים" אומרת לנו אורן זך, מרצה, מנחה ומדריכת הורים וצוותי חינוך באתגרי קשב וריכוז. גם היא, כמו הורים רבים אחרים, רואה כיצד בפועל החברה הישראלית המבוגרת הולכת ונכנעת לקשיים של הילדים והמתבגרים לשים עליהם את חתיכת הבד שמקשה על הנשימה ומגבילה את הפנים. "אתה הולך ברחובות ורואה בפועל כיצד המבוגרים הולכים עם מסכות אבל בני הנוער והילדים ממש לא. נראה כאילו הרוב מעדיפים להעלים עין מהנושא הזה"
אורן זך: "אני מבינה את תחושות ההורים, אבל המסרים של הורה שמתייאש מהמסכות הם לא חינוכיים ואסור ליפול בהם. המשמעות של ההורות היא גם להעביר את המסר ולחייב את הילדים במסכות"
אז כיצד מקנים את ההרגלים החדשים שנכפו לפתע על חיינו וטלטלו את שגרת יומנו? נרחיק לקצה השני של העולם. "כשטיילתי במזרח הרחוק ראיתי מלא אנשים שהולכים עם מסכות וזה נורא שעשע אותי אבל זה למעשה חלק משגרת החיים שלהם וככה זה יהיה אצלנו. ככל שנבין שעטיית המסכות הולכת להיות חלק משגרת החיים הקבועה שלנו לעתיד ולא משהו שייעלם ככה פתאום ונתאים את עצמנו לזה, אז יהיה לנו יותר קל. אם אנחנו מעכשיו נתחיל 'לדבר את זה'. נכון שעברו ארבע חודשים אבל עוד מעט זה יהיה חצי שנה ואז שנה ומי יודע בעצם כמה עוד".
"נכון, לא היינו בוחרים בזה אבל אם נמשיך לקטר על המסכה ונלך איתה מתחת לסנטר זה המסר שיעבור לילד". מסבירה זך ואומרת שהכול מתחיל בדוגמה האישית ובהתמודדות של ההורה. "אם אני ממשפחה שמבינה שזה מה שישמור על הבריאות שלנו ושל סבא וסבתא אז אתרגל בבית עם הילדים בהתחלה שילכו עם מסכה 10 דקות ואז חצי שעה ולאט לאט נצא מהבית עם המסכה" זך מסבירה את הטעות שעשו במערכת החינוך: "בתי הספר התנהלו בהפקרות גמורה. השליכו מהר מאד את המסכות מהפנים בכיתות כי ההתארגנות של המערכת לא הייתה נכונה. במקום לפעול לאט ובהדרגה ולתת לילדים להתרגל ולהבין את ההתמודדות מיד אמרו להם תעשו קפסולות בהפסקה ותוך שבוע פירקו את הכל. המסרים היו מאוד בעייתיים ולא עקביים וברורים וכולם למעשה מבולבלים- הורים ומורים".
השליטה בידי הילדים
אז מהי הדרך הנכונה ביותר לשכנע את הילדים לשים מסכה מפני הקורונה? אורן מציעה להתייחס אל המסכה כפריט אופנתי. "הפכו את המסכה החד פעמית לאביזר אופנתי כחלק מהתלבושת. אפשר לצייר עליה, להפוך אותה לדמות או חיה. לדוגמה, קל לצבוע אף של כלב או ארנב. אפשר לשלב קשתות מפורים" היא מציעה.
המפתח הוא לתת לילדים את הבחירה. להכין איתם את המסכה, לתת להם לבחור בד. זה יעניק להם תחושת שליטה ומעורבות
דרך נוספת יכולה להצליח בזכות שיתוף פעולה ביצירת המסכה. "הכינו את המסכה עם הילדים. תנו להם להיות מעורבים בהכנת המסכה. אחת הדרכים היא לאפשר לבחור באיזה בד הם רוצים להשתמש, למשל: חולצת טריקו ישנה או ציפית עם הדמות המצוירת האהובה עליהם, חולצה לבנה רגילה או סדין למיטה. המפתח הוא שהם עשו את הבחירה, דבר שנותן תחושת שליטה". היא מסבירה כי גם הכנת מסכה לחבר/שכן יכולה לתרום למאמץ המשפחתי/חברתי. "הכנת מסכה לחבר יכולה להגדיל את הסיכוי שהם בעצמם יחבשו את המסכה. התחילו מלהכין ביחד מסכות לבובות או צעצוע אהוב אחר, לשכנים, לחברים, לצוותי ההצלה וגם עבורם. חלקו את המסכות לאחר כשאתם חובשים כולם ביחד את המסכה שיצרתם".
בסופו של דבר מזכירה אורן כי "ילדים הם סתגלנים. כמו שרבים הסתובבו כילדים עם מסכות אב"כ לבית הספר וקישטו את המסכות ולא שכחו או איבדו אותן למרות שאת המעיל כל שני וחמישי שוכחים – הייתה מודעות לכך שזה מציל חיים ותרגלנו את זה".
מה תגידי להורים שכבר התייאשו והרפו מעניין חובת המסכה?
הרבה הורים לא נלחמים בזה, מניחים שההדבקה מאוד נמוכה ולא רוצים להתווכח על המסכות. אני מאוד מבינה אותם והעיסוק בזה באמת מתיש. אחרי תקופה של חודשיים שהילדים ישבו בבית, פרק זמן ארוך יותר מהחופש הגדול. שמעתי מלא מעט הורים שהסבירו כי 'הלימודים השתבשו לגמרי והמצב החברתי נפגע והילדים עם קשיים חברתיים ברגרסיה מטורפת אז עכשיו אלחם איתו על מסכה?' או ש'אני צריכה לעבוד מהבית ולהחזיק בבית עוד 2/3 ילדים'"
"זה קשה, אני מבינה את תחושות ההורים, אבל המסרים של הורה שמתייאש מהמסכות הם לא חינוכיים ואסור ליפול בהם. המשמעות של ההורות היא גם להעביר את המסר ולחייב את הילדים במסכות וגם לתת דוגמה אישית. במקרים שהאמא אומרת לי שהיא אידאולוגית לא מאמינה בקורונה וכי מסכות זו כפייה, איתה אין לי מה להתווכח, זה אבוד- הכל מתחיל בהורים".
אורן מבקשת להוסיף מסר נוסף; "המון הורים משתפים שהם מתמודדים כל הזמן עם שאלות הילדים לגבי 'מה יהיה בראשון לספטמבר' וכיצד ייראו הלימודים. המתווים השונים וחלקי השמועות שמופצות בציבור ולעתים בכלי התקשורתי מבלבלים מאוד את ההורים ופשוט 'גומרים את הילדים'. אני אומרת להם, צריך לחיות את הכאן ועכשיו ולמצוא את הדרך היצירתית ליהנות מהדבר הזה".
