מדוע קליטת העולים ביו"ש מצליחה יותר מבערים הגדולות?

באופן מפתיע, כזה המנוגד אולי לציפיות מסוימות, מתברר כי דווקא מי שהמירו את ניחוח הקרואסון הפריזאי בחיים שונים בתכלית, ועברו אל קרווילה על פסגת הר ביו"ש, זוכים לקליטה חלקה וקלה יותר. בארבע השנים האחרונות נקלטו ביישובי המועצה האזורית שומרון 44 משפחות שעלו מצרפת. בבנימין המספרים גדולים אף יותר. הנקלטים וגם הקולטים מדברים על סיפורי הצלחה, שמאחוריהם עומדת השקעה רבה בפרטים.

יעל טובול, תושבת קדומים, עלתה מצרפת לפני 32 שנה, כשהייתה בת 15. "עלינו באינתיפאדה הראשונה מתוך ציונות עמוקה של ההורים. לא הייתה שאלה מה המדינה יכולה לתת לנו, אלא מה אנחנו יכולים לתת למדינה". עד לאחרונה עבדה טובול כפרויקטורית במשרד הקליטה, וליוותה משפחות שעלו מצרפת והגיעו לנתניה.

"יש הבדל גדול בין מי שבוחר לבוא לנתניה ובין מי שבא לשומרון", היא סבורה. "מי שבא ליישוב הם אנשים שמכינים את העלייה שלהם עוד כשהם נמצאים בחו"ל ולא נותנים לעצמם אופציה שזה לא יעבוד. אלה אנשים שיודעים יותר מה הם רוצים, בוחנים את האפשרויות ולוקחים בחשבון את הקשיים. לא רק 'זורמים' ומסתמכים על סל הקליטה. העובדה שהם מגיעים ליישוב שיש בו פחות צרפתים, בעיניי היא דווקא יתרון. הם רוצים שהילדים יהפכו לישראלים, ושיתמודדו מהר עם הקליטה כאן. המוטיבציה של מי שבוחר בחיים ביישוב היא שונה, ואנחנו רואים בשטח שזה משפיע. האמונה גבוהה יותר והערכים הדתיים מחזקים אותם בתהליך, שהוא באמת לא פשוט".

הרוח החיה מאחורי הגעת העולים ליישובים הוא ארגון 'קליטת קהילות ישראל', שבראשו עומד הרב יהושע צוקרמן ומפעילים אותו שלום וליאת ואך, תושבי עלי. מסגרת הקליטה הייחודית שפיתח ואך כוללת שנתיים של ליווי צמוד – שנה לפני העלייה ארצה ושנה אחריה. בפעילותו בארגון הוא מביא קבוצות של משפחות לשלל מקומות בארץ, ובהם יישובי השומרון ובנימין.

"עליתי מבלגיה לפני חמישים שנה", מספר ואך. "הגעתי כנער לישיבת בני עקיבא. בהמשך, כבר בשנות השבעים, הרב יהושע צוקרמן ארגן סמינרים בחו"ל לעידוד עלייה. אנשי הקשר היו אשתי ואני. הגרעין הראשון עלה ב־1993 לכפר־אדומים, אחר כך הגיע הגרעין השני. בכפר־אדומים מתגורר אריה אלדד, שהיה אז קצין רפואה ראשי. בקרב יהדות צרפת יש המון רופאים, והצעתי לו שנביא עולים שישתלבו כרופאים בצה"ל. בהמשך הבאנו גרעינים גם למקומות עירוניים. הרעיון היה למצוא מקומות שדומים לקליטה יישובית. קהילה מאורגנת עם בית כנסת. כך הגענו לחדרה, לחיפה, לשכונת פרדס הגדוד בנתניה, לגבעת־זאב ולהר־חומה. הבאנו עד היום כ־40 גרעינים, בסך הכול כאלף משפחות. ליישוב עלי הבאנו ארבעה גרעינים של עולים, ואז לעפרה ולכוכב־השחר. לפני ארבע שנים התחלנו להביא אותם לשומרון: ליקיר, לפדואל, לברוכין.

העלייה הצרפתית בישראל – פרויקט מיוחד באתר 'מקור ראשון'
–הצעירים הצרפתים מבקשים: "אל תתייגו אותנו"
–יזראל סה פו, אבל אל תדאגו לאמילי בן-סימון
–מסקנות סקר "מקור ראשון": העולים מצרפת זקוקים לטיפול אישי

"ללא צל של ספק, הקליטה הטובה ביותר היא ביישובים", קובע ואך. "בעבר העולים מצרפת היו בוגרי תנועות נוער, יותר אידיאליסטים. מאז הזמנים השתנו ויש דור חדש שהוא מפונק יותר, עירוני יותר, אבל גם היישובים השתנו. התברגנו בחלקם. היום, אם אנחנו מביאים כ־40 עד 50 משפחות בשנה, כעשר מהן הולכות להתיישבות. בדרך כלל אלה הזוגות היותר צעירים, עם ילדים קטנים. כל יישוב שבחרנו בו – בחַנּו אותו קודם. גם הם מצדם בחנו אותנו ואת היכולות שלהם. כשיש אידאלים, קל יותר לקלוט ולהאיר פנים. מועצת שומרון עזרה יפה מאוד, הוסיפה מענקי התיישבות. תנועת 'אמנה' וזמביש העומד בראשה עזרו מעל ומעבר, ויש גם הרבה סייעתא דשמיא".

שמו של הארגון של ואך הולך לפניו ככזה שהעולים המגיעים דרכו כמעט אינם נשברים וחוזרים לצרפת. "יש מעט מאוד שחזרו, שני אחוזים. אין לנו נשירה של תלמידים מבתי הספר, נושא שהוא בעיה חמורה מאוד בקרב העולים. הצעירים מתגייסים בסוף התיכון כמו ילדי היישובים ליחידות עילית, ליחידות לוחמות. אנחנו נחשבים במשרד הקליטה כתוכנית האולטימטיבית. הם קוראים לנו 'קליטת בוטיק', אבל באמצעים העומדים לרשותנו, שרובם מגיעים ממשרד הקליטה, אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם יותר מ־50־60 משפחות בשנה".

בדרכו העדינה, ואך מותח ביקורת לא קלה. "מדינת ישראל לא הסכינה עדיין להתמודד עם קהילות שבאות ממדינות המערב, שיש להן אפיונים שונים מקהילות שבאות מארצות מצוקה. ליהודים שבאים מארצות המערב לא נעים שמתייחסים אליהם כאל מי שבאו לארץ מקלט. מעצבן אותם, ובצדק, שאומרים שהם באים בגלל גל האנטישמיות. הרי חצי מהיהודים שעוזבים את צרפת לא באים לארץ. הם הולכים לאנגליה, למיאמי או לקנדה, ומקבלים שם סל קליטה לא פחות מפה".

אם הקליטה שלכם טובה כל כך, אולי אפשר להביא הרבה יותר עולים.
"בהחלט. כבר אמרו לי 'טפל במספר כפול של משפחות', אמרתי – תנו לי את האמצעים. בתחום של העלייה מארצות המערב, מדינת ישראל נתנה העדפה ברורה לארגון 'נפש בנפש' שיש לו אוריינטציה אמריקנית, וזה קרה מסיבות פוליטיות. לאמריקנים היה תמיד מקום מועדף בעיני ממשלת ישראל. הם מקבלים מאות אחוזים יותר מאיתנו, וזו אפליה ברורה. אם יתברר ש'נפש בנפש' מביאים היום 40 אחוז פחות עולים ממה שהביאו לפני חמש שנים, לא יבואו איתם חשבון. אבל אם בצרפת אחרי גל הפיגועים הגיעו 5,000 בשנה, והיום 3,000, אומרים 'אה, היהודים שם לא רוצים לעלות'. זה מסוכן מאוד. בצרפת יש היום 70 אחוז נישואי תערובת, ועוד דור אחד כבר לא יהיה את מי להעלות. מדינת ישראל לא מצליחה לעכל את האסון הזה".

קרוונים חדשים בלבד

לסלי קורדני הגיעה לברוכין מפריז לפני שנה וחצי, עם בעלה ג'רום (יונתן) וילד בן חצי שנה. כאן נולדה להם עוד בת. "לא רצינו ללכת לערים שיש בהם המון צרפתים כמו נתניה או רעננה, כי לא עלינו לארץ כדי להיות צרפתים. אנחנו מכירים אנשים שנמצאים פה עשר שנים ולא השתלבו. רצינו להשתלב ולהוריד את הגינונים הצרפתיים".

המעבר מפריז לברוכין הוא די מהפכני.
"אין ספק ששונה כאן מאוד, אבל החיים ליהודים בצרפת לא טובים כל כך. הם אולי נוחים, אבל לא טובים. אתה די סגור בבית. כשהילד הראשון שלנו נולד, בעלי הלך לראות אותו בבית החולים, חזר אליי לחדר ואמר 'אנחנו עולים לארץ'. פתאום האסימון נפל שאין אפשרות לגדל שם היום ילדים יהודים. לא רצינו לגדל אותו בגטו, שהוא אמנם לא פיזי אבל קיים. זה כיף להיות בחברה חופשית שכולה יהודית.

"קיבלנו כאן הרבה מעבר למה שחשבנו, וזה פשוט מדהים. בכל פעם שמכולה של משפחה מצרפת הגיעה, כל היישוב היה בא ועוזר לפרוק את הקרטונים ולהרכיב רהיטים. כל כך דאגו שכולם ירגישו טוב. אנחנו 12 משפחות עולים בברוכין וכולם עובדים. לבעלי יש חברה בצרפת והוא ממשיך בינתיים לתפעל אותה מפה, אבל חוץ ממנו ועוד שכן כולם מצאו עבודה פה בישראל, ואנשים מהיישוב עזרו בכך. אנחנו שנייה מכביש 5, חצי שעה מתל־אביב. הרבה מהגברים עובדים במרכז, וזו נסיעה סבירה לגמרי. אני ממש גיליתי את השומרון. אתה קורא את ספר בראשית, והכול מקבל משמעות אחרת. אתה רואה בעיניים את המקומות שעליהם מדובר וזה מרגש. אבל הדבר הכי חשוב שקיבלנו פה זה האפשרות להשתלב בעצמנו בחסד ולתת לאחרים".

אקסל פוס, 38, אם לשישה המתגוררת בברוכין, היא פרויקטורית מטעם העמותה של ואך. היא גדלה במרסיי ועלתה ללא המשפחה בגיל 18, אחרי התיכון. "עליתי במסגרת תוכנית הכשרה של בני עקיבא", היא מספרת. "למדתי בבית ספר ציוני, ותמיד היה לי ברור שאני עולה לארץ. בעלי מבלגיה, הכרתי אותו בארץ. שנה אחרי החתונה, לפני 12 שנה, עברנו לברוכין, זה היה אז יישוב קטן מאוד. ב־2015 המועצה האזורית שומרון התחילה לעבוד עם העמותה של שלום ואך. אני נכנסתי לעניין ב־2016, כשעזרתי לעולים שהגיעו ליישוב פדואל הסמוך. בהמשך הגיעו עולים גם לברוכין". המשפחות שהגיעו לברוכין מתגוררות כיום ברחוב של קרווילות מסודרות, מול הנוף השומרוני ההררי.

"העמותה שלנו עובדת חכם ויסודי", מתארת פוס. "מכינים במקביל את הקהילה הקולטת וגם את העולים עוד בצרפת. יש בצרפת סמינריונים בסופי שבוע, שבהם מסבירים ומלמדים על ישראל. העמותה מכינה שניים־שלושה מקומות בארץ, והעולים באים לסיור לימודי. רואים את מקומות היישוב המוצעים, את בתי הספר והגנים. מצליחים ממש לדמיין את עצמם שם".

כעולה ותיקה, איך זה לקבל עולים חדשים מארץ הולדתך?
"זה מהמם. קודם כול יפה לראות איך הישראלים מתרגשים מזה, ומרגישים שהם חלק מחזרת העם לארצו. והקליטה פה מצוינת. הרי למה קשה לעלות לארץ? כי אתה מגיע ואתה אף אחד. שם היה לך מעמד בקהילה, עבודה ותפקיד. פה לא יודעים אם ההכשרות שלך טובות. נניח אם אתה מהנדס, מפקפקים אם אתה יודע לבנות. פה ביישובים הקהילה יודעת שאתה מגיע ומחבקת אותך, מסיוע במציאת עבודה ועד העובדה שמסדרים לך מקום בבית הכנסת. אתה שייך למישהו. מכירים אותך.

"הסוגיות שבעיקר מעסיקות את העולים הן פרנסה וחינוך. אם לילדים טוב, לכל המשפחה טוב. אז מכינים את בית הספר כאן לקראת זה. מדברים עם הילדים, מסבירים להם. גם לקהילה עושים הסברה, ומתארים מי האנשים שעומדים להגיע, עד רמה של הרכב המשפחה, שמות, מקצועות. הם מגיעים וכבר יש על הדלת שלט עם השם שלהם. מקבלים אותם כבר בשדה התעופה. הם מקבלים ארוחות במשך שבוע שלם. לפעמים המכולה לא הגיעה ואין עדיין רהיטים, אז מרהטים להם באופן זמני את הבית. הקמנו ביישוב ועדה לחשיבה על כל הצרכים של העולים. סידרנו חונכים לילדים. תרגמנו מושגים כמו 'צהרון' והסברנו להם מה קורה כאן בחגים ואיך זה עובד. למשל, לא היו להם סוכות, אז עזרנו להם לבנות סוכות. היישוב פשוט מגויס".

הבנתי שכדי לקבל גרעין עולים, חשוב שהיישוב או המועצה ידאגו לקרוונים חדשים. מה הסיבה?
"צריך להבין מאיפה הם באים. פריז היא עיר ענקית, מתוקתקת, מסודרת. את מביאה את האנשים ליישובים שברוך השם הם עדיין בהתפתחות. הם רגילים לרמת חיים שונה לגמרי, אז ברור שיש בהתחלה שוק. קרוון ישן ומהוה יכול לשבור אותם. הם צריכים להרגיש טוב בבית שלהם".

והמצב הביטחוני ביו"ש מטריד אותם?
"בהתחלה הם מאוד מפחדים, כי בצרפת הם שומעים דברים איומים. אבל כשהם רואים את האנשים פה שמחים ושלווים, הם נרגעים. עשינו להם קבוצת ווטסאפ עם הרבש"ץ. אנחנו עם יד על הדופק כדי שלא יפחדו ולא ייכנסו לתסריטים דמיוניים".

אילו עוד נושאים דורשים התמודדות מיוחדת?
"יש דברים שצריך להסביר, גם לקולטים וגם לנקלטים. בצרפת יש כבוד גדול למורים. מורים לא מתקשרים להורים, והמנהל בכלל מפחיד. אם מורה מתקשר להורה, סימן שקרה משהו נורא. ופה כל הזמן מתקשרים, שולחים הודעות. פעם ראשונה שאימא מצרפת קיבלה טלפון מהמורה, היא כמעט התעלפה עוד לפני שענתה. בצרפת בית הספר הוא עד השעה ארבע, ובשבילם יום הלימודים הקצר פה הוא שוֹק. ישראלי שרואה את זה אומר 'מה היא מתמוטטת מלטפל בילדים שלה, אפשר לחשוב'. אבל כן, היא לא רגילה. יש כאן לא מעט נשים שהיו עובדות עד שש או שבע בערב והייתה להם מטפלת שמוציאה את הילדים מבית הספר, מאכילה, מקלחת, והן הגיעו רק לנשיקת לילה טוב. ופתאום שמים אותך בקרוון עם ארבעה ילדים ואומרים לך 'תסתדרי איתם כל הקיץ'. הקהילה צריכה להיות מודעת לכך שאולי האישה הזו צריכה יותר עזרה וזה לא פינוק. היא באמת לא רגילה לזה.

"עם זאת, אני מרגישה שהעולים מגיעים בהרבה ענווה ונכונות להתחיל מחדש, וצריך להעריך את זה. והכי חשוב, העולים מרגישים שפה ביישובים הם באים לבנות יחד איתנו. נכנסים באמת לקהילה. הם כמעט מיד ביקשו להיכנס לסבב של הכנת ארוחות לחיילים ששומרים פה וארוחות ליולדות, להיות חלק ממשימות הנתינה והחסד".

בקיץ הקרוב צפויות להגיע לברוכין בין 8 ל־10 משפחות נוספות מצרפת. חלק מהעולים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות כבר החליטו להישאר לגור ביישוב באורח קבע, ונמצאים בהליך של רכישת בית. "לא כולם מסוגלים לחיות ביישוב", אומרת פוס. "יש אנשים שצריכים עיר, רעש, חנויות. אבל צריך לפתוח להם את האופציה הזו".

ציונות במקום קניונים

בשנים האחרונות נוסע ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן לצרפת מדי שנה בדיוק למטרה הזו – לפתוח בעבור העולים העתידיים את האפשרות של מגורים בשומרון. "בראייה שלי, ולשמחתי גם באופן מוחלט בראייה של התושבים, קליטת עלייה היא משימה לאומית", הוא אומר השבוע. "השנה יגיע הנה הגרעין החמישי של עלייה מצרפת, וכמעט כל היישובים מתחרים על הזכות לקלוט אותו. אנחנו עובדים עם שלום ואך, ויש גם כיוונים לקליטה ישירה של משפחות. השנה פועלים להביא גם משפחות מארה"ב ומרוסיה, אבל אין ספק שהמודל הצרפתי הכי מוצלח. אנחנו כמועצה משקיעים בזה הרבה.

"בהתחלה כשדיברתי שם על השומרון לא הבינו על מה אני מדבר. שמעו אולי על קבר יוסף, אבל לא על היישובים. היום מכירים יותר. כשאני מגיע לסמינריונים שם אני אומר להם 'אין לי קניונים ונוחות של עיר להציע לכם, אבל יש לי ציונות להציע'. ואני רואה למי נדלקות העיניים.

"אני מעריץ את ליאת ושלום ואך ואת הרב צוקרמן. מדהים לראות את הרב אבינר, שגם הוא בעמותה, טס לשם בגילו ובמעמדו וכל השבת מדבר ומחבר. לפעמים הסמינרים האלה בשבתות הם בתנאים בסיסיים, מיטות קומתיים בפנימייה, ואנשים באים. הם רוצים לשמוע.

"במודל הנוכחי, לכל משפחה שמגיעה ליישוב יש שלוש משפחות מאמצות. דואגים להם ברמה כזו שמתקינים להם מדפים בבית. מהר מאוד הם הופכים לחלק מהקהילה. אני מעורב אישית, נמצא בקשר. לאחרונה ישבתי עם הגרעין האחרון שעלה ליקיר. שאלתי מה הבעיות ודיברו על הכול – ממשכנתאות וחינוך ועד קליטה סלולרית, ובכל תחום אנחנו מנסים לסייע. אף אחת מהמשפחות שהגיעו אלינו לשומרון לא חזרה לצרפת, וכ־90 אחוז מהם גם נשארו בשומרון עצמו. אחת מהעולות שנקלטה ביישוב יקיר הביאה בעקבותיה עוד שתי משפחות של קרובים.

"הם תמיד שואלים אותי מה האינטרס שלך. אני אומר שברוך השם לא חסרים לנו תושבים. כל בית פנוי בשומרון נחטף. אבל זו אוכלוסייה מצוינת ואידיאליסטית, ואני מאמין שאנחנו בונים עכשיו ראש גשר. העלייה המסיבית עוד לא הגיעה. כשהרבבות יעזבו את צרפת, היעדים יהיו לונדון, קנדה, נתניה והשומרון. זו השאיפה. היום בקהילות צרפת כבר יודעים מה זה השומרון, ויודעים שהקליטה פה מוצלחת".