מערכת היחסים בין ישראל לחמאס ידעה עליות ומורדות במהלך השנים. אחד האתגרים המדיניים-ביטחוניים המורכבים ביותר הוא לנהל גבול עם מדינת טרור. חמאס לקח בשבי קרוב לשני מיליון פלסטינים והפך לריבון ברצועת עזה. על הדרך למד הארגון שעם ישראל המכילה מדברים רק בכוח. וכך, בכל פעם שמנהיג חמאס יחיאה סינוואר צריך משהו, הוא משתמש בכלי אחד ויחיד: טרור.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בצה"ל מעלימים עין מאלפי פלסטינים שחודרים לישראל
– עתירת "אוהבי סיני": דורשים את פתיחת המעבר למצרים
– נישואים בבני אדם: האדמו"ר מבעלזא לוקח מנהיגות לטוב או לרע
בחודשים האחרונים קטאר הפסיקה להעביר כסף לרצועת עזה. הקטארים הצליחו בשנתיים האחרונות להרגיע את הרצועה באמצעות מזוודות דולרים, אך אחת לכמה חודשים המזוודות לא מגיעות וסינאוור, שהצינור הכלכלי שלו נפגע, פותח את הברז לטרור. כל פעיל ששולח את הבן שלו עם צרור בלונים שבתחתיתם קשור בקבוק נפט בוער או מטען נפץ קטן מקבל 100 ש"ח. המטרה: לטרלל את מדינת ישראל, שאל מול ה״איום המאז׳ורי״ מעמידה תותחי לייזר שלא עומדים במשימה. השיטה של סינוואר מצליחה, אבל שיא הטרלול הוא שליח: ראש המוסד יוסי כהן, שאחראי להעברת מזוודות דולרים של קטארים אל תוך הרצועה.
מאז שהחליט סינוואר לשלוח את אנשיו, לגדר הוא הצליח להכתיב משוואה חדשה, לפיה בלי הזרמת כסף לרצועה לא יהיה שקט בדרום. ישראל השלימה עם המציאות הזו וכבר מבינה שהדרך לעצירת הטרור המתיש מעזה הוא לא באמצעות תקיפות חיל האוויר כי אם באמצעות היענות לדרישות החמאס.
יש היגיון בהתנהגות הישראלית – אף אחד לא הולך לצאת למבצע צבאי בגלל מפריחי בלונים. אבל הדרך בה נוקטת ישראל פגעה בהרתעה שלה. לא יתכן שבכל פעם שסינוואר יצטרך נקודות זכות ברחוב הפלסטיני הוא ישתמש בתושבי העוטף וברפיסות הישראלית להשיג אותן. מי שאשמה בכך היא מדינת ישראל, שהסכימה למשוואה הזו שכסף יספק שקט ולא הרתעה צבאית. את שגיאות העבר קשה מאוד לתקן כעת.
ישראל עושה טעות נוספת בשליחת שני המנהיגים שלה, ראש הממשלה ושר הביטחון, לאיים שוב ושוב שצה"ל ייכנס בעוצמה בעזה אם המצב יימשך. ישראל לא תגיב בעוצמה, כי ישראל בחרה במדיניות של הכלה והיא לא תשנה אותה. חבל לאיים על ארגון טרור אם אין כוונה להוציא את האיום לפועל – בצד השני זה נתפס כחולשה. חמאס, אגב, בניגוד למנהיגנו המכובדים, לא מאיים בדיבורים הוא מאיים במעשים והשבוע הוא ביצע שיגור באור יום לים של שמונה רקטות במטרה להגיד לישראל ״הטילים שלנו מוכנים – אל תאיימו״. המסר נקלט היטב בצד הישראלי.
ישראל חייבת להחליט על אסטרטגיה אל מול רצועת עזה. אם לא, אחת לכמה חודשים היא תפגוש בהסלמה בדרום, תמלמל מסרי איום, במקרה הרע תגיע ליום קרב מול עזה שיסתיים בהפסקת אש בחסות אל ג׳זירה, וככל שהניגון יחזור על עצמו כך תשחק ישראל את ההרתעה שלה עוד יותר.
